המתווך הגרמני לוחץ, אבל הממשלה מתקשה להחליט

בינתיים אין עוד הכרעה.

המתווך הגרמני שהיה ברצועה עבר לתל אביב. הוא נע בין השגרירות הגרמנית לבין המלון שם הוא נח, וממתין. מפעם לפעם הוא מתקשר לחגי הדס, הנציג הישראלי הבכיר בשיחות למולו, ורומז, יש אומרים 'מאיים', שילך הביתה אם ישראל לא תחליט.

אך הממשלה בירושלים מתקשה להחליט. היא איננה רוצה שיותר מדי מחבלים בעלי פוטנציאל שיבה לחיים הטרוריסטיים ישובו לבתיהם. ובעצם לפעילות. השרים לא רוצים שמחר, חלילה וחס יהיה פיגוע, ואחרי זמן כזה או אחר ייתפס היזם או המבצע, והכותרות יבשרו "בוצע בידי משוחרר בעסקת שליט".

בסך הכל אין הרבה כאלו המאיימים על ישראל. הם מונים בין עשרים לשלושים, ואת אלו מבקשת ישראל שיגלו לרצועה או אל מחוץ לאזור. ירושלים מוכנה אפילו להתפשר על שנה שנתיים של הרחקה, שלאחר מכן יורשו לשוב.

אך המתווך הגרמני אומר שהוא כבר "סחט" מהחמאס את המקסימום, ומזכיר לישראלים שהם ויתרו בעניין האסירים המזרח ירושלים, המחבלים הערבים הישראליים, וגם הרשימה איננה בדיוק מה שרצו בכירי החמאס. "אני לא בטוח שאצליח להוציא מהם עוד משהו", חוזר המתווך ואומר שוב ושוב לישראלים.

אך נתניהו, מגובה בידי ראש השב"כ יובל דיסקין, דורש לאורך כל הדיונים שהחמאס יסכים להגליית חלק מן המשתחררים.

התחושה היא שבסופו של דבר החמאס יאות לקבל גם דרישות אלו. במידה ולא, תשיב ישראל תשובה לאקונית, שתיצור מצב שהיא ענתה משהו, אך לא מה שהצד השני רצה, אך מן התשובה לא יוכל החמאס להביא"לפיצוץ" המשא ומתן אלא רק לדחייתו.

המתווך הגרמני והשרים הרוצים בהסדר כמעט בכל מחיר, ובראשם אהוד ברק ואלי ישי, לוחצים על שאר השרים המתנגדים ואומרים שהחמאס עלול לשבור את הכלים. נתניהו לא סבור שכך יהיה ומוכן להמשיך וללכת על הגשר ממש, ולמשוך את החוט עוד ועוד, בהנחה שאולי בנויה על תקוות הלב, שהוא לא ייקרע.

החמאס לחוץ גם מבפנים, ממשפחות האסירים הרוצים כבר להשתחרר ומשדר מסרים לישראל שהוא יהיה מוכן לקבל הגלייה של חלק קטן מן המשתחררים. והנה שוב הגענו לשאלה המספרית, והיא הפעם, לא כמה ישתחררו, אלא כמה מהם יצאו לגלות או יועברו לרצועת עזה.

וכאן יש לעבור לחמאס.

הוא רוצה בעסקה, אך בכזאת שאותה יוכל להציג כהישג גדול משלו. אלא שהוא יודע שאם לא יקבל את שחרור כל הבכירים שלו, וגם ייאלץ להסכים להגליית חלק מן האחרים, ההסכם עלול להציגו כמי שלא השיג את שהבטיח להשיג.

החמאס הצהיר לאורך כל הזמן והבטיח להמוני הפלשתינים שרק הוא מסוגל להשיב הביתה את "סמלי המאבק", דהיינו את המחבלים הכבדים. ובינתיים הוא לא מצליח בכך.

שכן מנגד לדרישות החמאס ניצב בנימין נתניהו בצומת דרכים אישית קשה ביותר. הוא אימץ את דרישות האמריקאים להקפאה בשטחים ונכנס לעימות קשה ביותר עם המתיישבים, ועכשיו הוא שוב הולך לכיוון של כניעה לצד שמנגד ולקבלת דרישותיהם. הימין וישראל המקורבת אליו, לא יקבלו זאת. זה עלול להיות יותר מדי מבחינת הצבור הזה.

והנה לנו הסיבה מדוע נתניהו, גם הלילה, עוד לא ממהר להחליט. וגם כשיחליט תישאר לו עוד משוכה לא פשוטה. ההחלטה תצטרך להיות מובאת לאישור מליאת הממשלה כולה. ולא בטוח איך יצביעו שם, השרים.