הנשיא טראמפ טרף את הקלפים המדיניים בשבוע האחרון, ברגע שהכריז בפומבי על החלטתו להעביר את השגרירות לירושלים, שהרי כבר הורגלנו בכך שהבטחות כאלה לא מממשים. ואמנם, אני לא מתלהב במיוחד מהעברת השגרירות, סימבוליקה אף פעם לא עשתה לי את זה, והנשיא היום הוא בעדנו ומחר נשיא אחר עשוי להיות נגדינו. אבל בכל מה שקשור לנחישות של טראמפ לעשות את הצעד הזה, יש כאן כמה דברים מעניינים.
טראמפ מתעסק בנושאי ביטחון עולמי הרבה יותר ממה שאי מי חשב שהוא יעשה. הצפי היה שהוא יתעסק בענייני הגירה ומדיניות כלכלית וביחסי החוץ הכלכליים. אף אחד לא צפה את רמת המעורבות שלו בנושאי מלחמה בטירור ובהתגרענות של צפון קוריאה ואיראן. זה לא היה חלק מהותי מהאג'נדה שלו בשום שלב.
והדרך שבה הוא עושה את הדברים היא יוצאת דופן. הוא פשוט לא מטאטא שום איום מתחת לשטיח. אם צפון קוריאה היא איום משמעותי עם הגרעין שלה אז הוא פשוט אומר את זה ומתנהל בהתאם. אם הגרעין האיראני הוא איום אז הוא אומר גם את זה ובמוקדם או במאוחר אין ספק שהוא יבטל את ההסכם. ואם הפלסטינים מטפחים טירור, אז הוא פשוט אומר את זה ומתנהל בהתאם. שנים של מסורת התנהלות של בת יענה בכל מה שקשור לאיומים העולמיים פשוט לא מקובלת עליו.פשוט אי אפשר למכור לו בולשיט.
כשאומרים לו שהתנהלות דיפלומטית מול צפון קוריאה היא הדרך הנכונה, הוא פשוט שואל מה היו התוצאות עד עכשיו של ההתנהלות. וכשאומרים לו שאין תוצאות, אז הוא אומר שהדרך הזו לא רלוונטית. פשוט כל כך, ונדיר כל כך בעולם המתוסבך של ימינו.
כך גם לגבי איראן והפלסטינים, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדיפלומטיה פשוט לא עובדת מולם, וההסכמים לא שווים את הנייר שעליו הם חתומים.
רק צריך להיות אדם עם ראש בריא, שלא חושב שהתעלמות מהמציאות תביא אותו לאן שהוא. וזה בדיוק הראש של טראמפ.
החשש הגדול שהיה לרבים בארץ מפני הנשיא טראמפ, היה שבמהלכי ההתקרבות שלו למדינות כמו סעודיה, ישראל תהיה קורבן נוח. הפחד היה שהיחסים האלה יגררו אותו לפסטיבל הקוקטיילים העולמי. מסתבר, והצעד של העברת השגרירות רק חותם את העניין, שטראמפ גורר אותם לצד שלו ומצליח להוציא מהם שינויים שאף אחד לא הצליח בעבר.
הצעד הדרמטי האחרון, מסמל את ההתנתקות של טראמפ מצילו של אובמה. הוא כבר לא חי במקום שמה שאובמה עשה אז הוא עושה הפוך. בתחילת הקדנציה שלו הוא דיבר על זה שהוא ישיג שלום מהיר כסוג של הוכחה להבדלים בינו לבין אובמה. הצעד הדרמטי האחרון מוכיח שאפילו זה כבר לא מעסיק אותו.
הוא פועל לממש את הבטחות הבחירות שלו, כפי שעוד לא ראינו מאז רונלד רייגן. הראש הבריא והפשוט שלו יחד עם ההיגיון העיסקי, עשויים להביא לתוצאות שהצלחה בקנה מידה היסטורי היא כבר לא חלום רחוק מבחינתו.
הצגת כל התגובות