מערכת הבחירות לכנסת ה-21 עושה מה שלא האמנו שיקרה – היא מדרדרת את הפוליטיקה הישראלית לשפל חדש. גם מערכות הבחירות הקודמות לא הצטיינו, בדרך כלל, בהגינות ובעדינות, אבל מה שקורה כאן עכשיו, בעיקר בתקשורת, שובר את כל השיאים, או, בעצם - את כל נקודות השפל.
את מערכת הבחירות הנוכחית ניתן להגדיר "בחירות בגוף שלישי". אלה בחירות שבהם המועמדים, כמעט כולם, אינם מצהירים מה יעשו הם אם ייבחרו, ובמקום זה מקפידים להשמיץ ולבקר וללגלג על היריב.
את מה שלא אמר הליכוד על בני גנץ – וזה לא הרבה – הוא רומז. אחרי הרמיזות על הפריצה לטלפון של מועמד כחול לבן לראשות הממשלה הגיעו ההאשמות שהאיראנים, בעצם, מעוניינים בהצלחתו.
הצבעת גנץ – קיבלת רוחאני. לא פחות. ועכשיו, אחרי הפרק המכוער הזה הגיעו הרמיזות – ולפעמים יותר מרמיזות – על מצבו הנפשי המעורער. הוכחות? מסמכים? ראיות? תודה, אין צורך. אין בודקים בשעת סכנה (לשלטון הליכוד).
אבל גם כחול לבן או העבודה, אינן מנהלות מערכת בחירות נקייה ועניינית. כתבי החשדות שפרסם היועץ המשפטי נגד נתניהו סיפקו מחסן תחמושת עשיר למפלגות הקוראות תיגר על הליכוד, אבל המלאי אזל כבר מזמן ובמקומה מוציאים הקמפיינרים ממחסני ההשמצות סחורה טרייה ומכוערת לא פחות.
ביבי גזען ושונא מזרחיים, צוהלת הפרסומת של העבודה. בני גנץ הפליא באחד מנאומיו היותר תמוהים, להאשים את נתניהו שבזמן שגנץ וחבריו זחלו בבוץ, הוא, נתניהו, בילה בנעימים בארה"ב.
אפשר למתוח ביקורת על נתניהו, אבל להאשים אותו, סרן בסיירת מטכ"ל, בהשתמטות, זה גרוע ממופרך. זה מגוחך.
ואפשר להמשיך – ההשתלחויות של ביבי ג'וניור, יאיר, ביריביו הפוליטיים של אבא, בסגנון הלקוח מתחתית הסגנון הצבאי ומנגד, העלבונות האישיים במשפחת נתניהו וכך הלאה וכך הלאה במורד שאת קצהו אין לראות.
הדיון הפוליטי מתנהל אפוא בשלוליות עכורות של השמצות, רמיזות מכוערות וההאשמות של היריב. נסו להיזכר אם שמעתם בדיון באולפן, בראיון עיתונאי, בנאום פומבי, איזשהו עיסוק במדיניות החוץ של ישראל, במצב בדרום, בזכויות הקשישים והנכים, או בפערים הכלכליים? ממש לא.
אם יש משהו שמדגים בצורה הטובה ביותר את רדידות מערכת הבחירות זו העובדה שהמפלגות אפילו לא טרחו לחבר מצעים מפורטים ולהגיש לבוחרים.
אבל לפני סיום ולפני שאנחנו מסכמים באנחה שוברת לב ברוח דברי חז"ל, ש"אין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו" או מאחורי יריבו, כדאי שנזכור עוד משהו: כל ציבור מקבל את המנהיגים להם הוא ראוי ואותם הוא בוחר. נראה שהפוליטיקאים מכירים את נפש הבוחרים שלהם יותר משאנחנו משערים.