לחשוב על היום שאחרי / עו"ד יצחק שינפלד

בצוק העתים, אפשר לעטוף דגים גם בעיתון של היום. המפץ של האתמול, שיגרה של ה-היום, דבר אחד קבוע ולא משתנה, בנימין-נתניהו ראש הממשלה. קיצור ההליך ‏שקרה אתמול, כחול-לבן, איווט- ליברמן וגמדיו, העבודה-מרצ, הרשימה המשותפת, המליצו על בני-גנץ! בני-גנץ המליץ על בנימין-נתניהו, כמועמד הראוי והמתאים. למשבר הקורונה יש השפעה מכרעת, העובדה שלגנץ טכנית ומעשית לא הייתה ממשלה, הפחד מבחירות רביעיות והתרסקות. האפשרות שהוא, בני-גנץ יוחלף ע״י חבר אחר בקוקפית. יהיר-לפיד דיבר על כך מפורשות, שבסיבוב רביעי מגיע לו! להוביל. כובד האחריות מהמשימות הרבות! רבות הסיבות להתקפלות הזריזה, כנראה שלעולם לא נדע מה הכריע את הכף אצל בני-גנץ! דבר אחד בטוח, שנה וחצי של התנסות יומיומית בהנהגה, תחת ראש ממשלה מנוסה ומוכשר, רק יכולה לעזור, ללמד ולהשכיל את מי שטוען לכתר. לטעון טיעוני נגד, ללא כל ניסיון והכשרה מוקדמת. קצת יומרני מכדי להצליח.

לפני ארבעת חברי הקוקפיט הוצגו סקרים עדכניים שבהם הליכוד מטפס ל40 מנדטים וכח״ל מצטמצמת ל30, כשלגוש הימין 63/4 מנדטים ברורים. הציבור מאס בסיפורי שחיתות-ביבי ומעריך את שיקו״ד, ניסיונו וטיפולו הרציף במשבר-הקורונה המאיים על הכלכלה והחיים. היועצים הבהירו, שלגנץ אישית ׳אין-עתיד׳ ולכחול לבן כמפלגת שלטון העתיד אבד. הם הגיעו לנהר אך לא הצליחו לחצות אותו, חסרה הפרוטה ללירה.

בניגוד להשמצות עיתונאי הרפש, האוהבים מאתמול והשונאים מהיום, רב-אלוף מיל׳ בני-גנץ, לא מחפש ולא חיפש סידור עבודה. בני גנץ אישית, חכי״ם בסיעתו ורב אלוף מיל׳ גבי אשכנזי מחפשים ורוצים להשפיע, לתרום ולעזור, להכנס מתחת לאלונקה. נדיר בפוליטיקה ולפוליטיקאים מקצועיים. נכון, הם נישאו והגיעו לכנסת ע״י השנאה, ׳רק לא ביבי׳, תמיד קל ללכד ב׳נגד׳ בפרקטיקה צריך לדעת להתגמש. לפוליטיקאים זה ממש לא קשה, חסרי חוליות מלידה. הבטחות האתמול לא ברות-שימוש להיום. כל יום השמש זורחת מחדש, חלקם בטוחים! שהיא זורחת רק עבורם.

באם בערוצי התקשורת מחפשים נואשות אחר הנעלמים, אהוד-ברק ואהוד אולמרט שנעלמו מהעין והמיקרופון, לא הפסד וחסרון גדול לאומה! איווט ליברמן עוד מפסיד ענק, התאדה והוכה שיתוק ואלם. מי שהאמין שהמפתחות בידו, הוא המרכיב הוא המפרק, הוא הבריח והוא המסד, התעורר בצהרי האתמול לסיוט חייו. האיש שיכל לשבת ברומו של עולם ותפקיד! לסמן עצמו כ׳יורש׳ בכוח ובפוטנציה לראשות, למד על עצמו את הכלל הידוע, ׳שנאה מקלקלת את השורה׳. ייתכן שעבורו נגמר עידן בפוליטיקה הישראלית. מעט מאד מאד יצטערו על כך.

ביום שאחרי צריך לנהל מדינה בתקופה קשה, כשהאתגרים בה מרובים וקשים גם בשגרה, ואנו לא בשגרה. חייבים לשקם את מרקם החיים בין המגזרים והחוגים. שילוב ערביי ישראל המתונים וישנם הרבה כאלו בהנהגה ובממשלה, מתחייב ונצרך. הערבים הפכו לכוח פוליטי לא מבוטל, אי אפשר לדחוק אותם לשוליים אוטומטית, בגלל הנציגים הלעומתיים הנוכחיים שלהם, שחלקם נציגי ארגוני הטרור בכנסת ישראל. קידום אישים ערבים מוסלמים ונוצרים, לעמדות שלטון על בסיס אישי, יביא להקמת מפלגות ערביות מתונות, שיכולות להיות חלק בשלטון, גם של הימין. רצוי, ראוי, וחשוב.

החרדים ששותפים להגה השלטון ברוב השנים מהמהפך של 1977 צריכים לדעת להצטנע. ישנו רוב חילוני שונא ומתריס, הוא גזען ובעל דעות קדומות. יהודי חרדי עבדקן בתפקיד ציבורי אחראי לא עושה לא טוב. בהתנהגות לא אחראית אנחנו תורמים לכך. כשחילוני מצוי חוזר מהעבודה לאחר יום מפרך ובצומת חוסמים אותו בני-תורה משולהבים, בשירת ׳בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים׳, אנו לא תורמים לקירוב לבבות ואהבת ישראל. כשעיתונאים בגרוש יודעים לדברר ב׳כאילו׳, את השרים החרדיים, שמתעסקים רק בצרכים-ייחודים לקהילותיהם, ובכך מנסים להאדירם בקרב קהל המצביאים הפוטנציאלי, הם מפגעים במרקם החיים הישראלי, רווח קטן לפוליטיקאי החרדי, נזק גדול לקהילה.

היום שאחרי, חייב להיות ה-׳מראה׳ שעומדת לפני כל נציג ציבור, עיתונאי, ובעצם לפני כל אחד ואחת מאיתנו. בסופו של יום ועניין, אנו חיים פה ביחד, תלויים זה בזה, ולא רוצים להיות תלויים זה לצד זה. שבת שלום.