שנתיים ויותר המתין הבג״ץ עד שפרסם את החלטתו בנושא ״חוק ההסדרה״. שנתיים-תמימות חוק שחוקק ע״י כנסת ישראל הריבונית תלוי באוויר! מושעה, מחכה לפסיקת בג״צ. מבלי להיכנס לפלפולי ודקדוקי עניות חוקתיים-משפטיים שתלויים כמובן ׳בלעדית׳, בהשקפה הפוליטית, האג׳נדה האישית ובית הגידול. ל׳עיתוי׳! פרסום ההחלטה היום ועכשיו, יש סיבה ומשמעות חד-משמעית.
כעקרון מוביל ומנחה, ההחלטה לוקה בחוסר סמכות עניינית. לבית משפט גם העליון, וכל בית משפט, אין סמכות לבטל חוק של הכנסת. הריבון במדינה מתוקנת הוא הגוף הנבחר על ידי העם ולא משפטנים ממונים. הבג״צ במסגרת מדיניות-אקטיביסטית הנתונה עדיין בשאלה מהותית, אימץ לעצמו ובעצמו סמכויות שלא ניתנו לו. החדירה של הבג״צ לתחום המדיניות והכרעות ערכיות השייכות לריבון-לעם מעמיקה. יתר על כן וזו הבעיה, בג״צ מנהל סדר-יום פוליטי ולוקח חלק בהכרעות ערכיות שאין דבר בינן לבין ביצור שלטון-החוק הנתון בידיו בלעדית.
המצב הבלתי סביר בעליל? נובע מחולשה מתמשכת של הרשות המחוקקת-הכנסת, וחידלון ממשיך של הרשות המבצעת-הממשלה. הסיבה, לקואליציות ששולטות במדינה בעשור האחרון אין בסיס אידאי יציב, והם נזקקים תדיר לשותף לעומתי, אלו העובדות שגרמו למצב האבסורדי.
בפועל, ׳חוקיותו של החוק׳, תלויה בלעדית באג׳נדה הפוליטית של הנשאל המקצועי, מומחה-משפטן! בשוליים, בצורת השאלה. כבוד השופט לשעבר הרן-פיינשטיין ציטוט: בית המשפט הביע חרדה מהתנגשות בין החוק הישראלי לבין המשפט הבינלאומי. בפסק דין של הצורר אייכמן כתב השופט משה לנדוי כי כאשר ישנה סתירה בין חוק מקומי לבין המשפט הבינלאומי, החוק של הכנסת גובר. השופט התייחס לפתגם לטיני האומר: salus populi supreme lex. בעברית - ׳רווחת העם היא החוק העליון׳. רווחת-העם, כותב השופט לנדוי: משמעה עדיפות לחוק הפנימי.
יתר על כן, כבוד בית המשפט בפסיקתו ההיסטרית, עצם-עיניו והתעלם במפגיע מההיסטוריה של המשפט בישראל כלפי הסוגייה הדיונית, ומההפעלה הלא-שוויונית של החלטתו המחודשת כלפי הערבים אזרחי ישראל. עשרות קיבוצים יושבים על אדמות איקרית וברעם, ביהמ״ש העליון התייחס לסוגיה בעבר חזור-ושפוט, קבע מסמרות והבין. יפי הנפש המאכלסים ומתפרנסים מאוניברסיטת תל-אביב היושבת על קרקעות הכפר הערבי ׳שייח׳ מוניס׳, צריכים לעשות מעשה. השייך של ׳שייח׳ מוניס׳ הצהיר מפורשות, כי הוא ותושבי שייח׳ מוניס לא וויתרו ולעולם לא יוותרו? על זכותם לחזור לכפר. עד אשר עצם את עיניו ונשאר להיסטוריה. סוגיה נוספת לה נזקק הבג״צ חזור והדיין, בעיית הבנייה הבלתי חוקית הענפה בנגב על ידי אזרחי ישראל הבדואים ובאדמות פרטיות. בנגב הבג״צ נותן ׳חבל בלתי נגמר׳, בלשון המעטה לפולשים, ע״ח הבעלים הפרטיים העומדים וחוזים בעיניים כלות, באדמותיהם הנחמסות בחסות החוק והשופט.
נחזור לסוגיית העיתוי. העובדה שהממשלה הינה פריטטית, ואין סיכוי סביר לחקיקת ׳פסקת-ההגבלה׳ בקדנציה הנוכחית, היא ששחררה את פסק הדין, היום ועכשיו. בפס״ד כשירות-נתניהו! התוצאה 11:0 למרות ההתבטאויות הקשות במהלך הדיון ובגוף-ההחלטה. החלטה מנוגדת אג׳נדה לחלוטין, אך הצופה וחוששת מפני עתיד! בחירות רביעיות! שבהם הבג״צ במרכז סדר היום והתוצאה המתבקשת לא נוחה לבג״צ, איום קיומי. השופטים חזרו והוכיחו ששיקולים פוליטיים הינם שיקולים משפטיים פר-אקסלנס!
ההכרעות השיפוטיות של השופטים הופכות לפוליטיות. ההוכחה, העיתוי שבו פורסם פסק הדין של חוק-ההסמכה ופסקי דין נוספים הסותרים מדיניות ממשלתית. בצירוף מקרים מדהים ביטל בג״צ בחודש האחרון, את חוק-הפיקדון בעתירה שהוגשה לפני! שלוש שנים, את חוק ההסדרה המדובר, שחוקק לפני כשלוש שנים ואת התקנות של השרה מירי-רגב שהעניקו בונוס מעדיף למופעי תרבות ביהודה ושומרון שנקבעו לפני ארבע שנים!! עדיין לפני המנה העיקרית הדיון בעליון בחוק יסוד-הלאום שצפוי בקרוב.
במילים אחרות, בבג״צ המתינו לקביעת הרכב הממשלה.... כדי להחליט בפסקי דין שיבטלו את מדיניות הממשלה הקודמת. ההצטברות החריגה יותר ממחשידה, שמאן-דהו בבג״צ שוקל שיקולים פוליטיים לא עניינים ולא משפטיים טהורים, ולא פועל רק ממניעים משפטיים בבואו לפסוק את הדין. מדאיג.
הצגת כל התגובות