אם מדינת ישראל היא מדינת הייטק יאה ונאה לה ראש ממשלה מתחום הסטארט-אפ. בדרך כלל, חברות ההזנק הללו מאתרות חוסר או צורך בשוק, מייצרות לו פתרון טכנולוגי, מגייסות משקיעים, מפתחות אב טיפוס, ואם הכל כשורה הן מוכרות את עצמן או את הרעיון בסכומי עתק לחברות ענק בין-לאומיות, דהיינו עושות אקזיט.
במקרה של כישלון באחד משלבי התהליך, חברת הסטארט-אפ כמו קיקיון יונה, מתרסקת בין לילה, ומקימיה אוספים את שברי החלום, עד שיאזרו כוחות לפתח את הסטארט-אפ הבא.
רוב חברות ההזנק לא זוכות להגיע לארץ המובטחת, ראש הממשלה-היוצא נפתלי בנט נטל חלק בשתי חברות הזנק שדווקא הצליחו לעשות אקזיט, סאיוטה וסולוטו, כלומר בנט סטארטאפיסט מוצלח. כנראה כך חשב ייראה גם הסטארט-אפ הפוליטי שלו, בנט זיהה הזדמנות, ייצר פתרון, גייס משקיעים, פיתח אב טיפוס, הצליח אפילו להמיר את הרעיון להון פוליטי, אך קרס במהירות.
מן הסתם כעת בוחן בנט מדוע כשלה "חברת ההזנק" שלו. אנחנו יודעים את התשובה, הונאת המשקיעים. הם השקיעו בחברה שהבטיחה לפתח מוצר אחד, וקיבלו מוצר אחר לחלוטין.
אבל צריך להיות הוגנים ולומר שכל ההערכות חזו אחרת, אם בתחילת דרכה של הקואליציה נדמה היה שדבק עלוב מחזיק את שבריה, לאחר שהועבר תקציב נדמה היה שהקואליציה הצרה של בנט בלתי שבירה, כוחה בחולשתה.
לאחרונה דוברי קואליציית רק-לא-ביבי (להלן רקלבים) דהיינו עיתונאים "מטעם" מספידים את בנט כמי ש"היה מנהל מוצלח, אבל כשל כפוליטיקאי". זה מגוחך, כביכול לא שקריו של בנט הכשילו אותו, אלא היותו "מנהיג מורם מעם".
עם הספר מול אומת ההייטק
בפועל מה שפירק את הסטארט-אפ של בנט, לא היה אירוע ביטחוני, כפי שחזו רבים -וכותב השורות בתוכם- אלא אירוע לא-רציונלי, של מרכיב חשוב מתוך הקואליציה, וליתר דיוק יו"ר הקואליציה עידית סילמן, שלא יכלה להמשיך ולעשות שקר בנפשה.
התהליך אותו עבר בנט מהימין הרדיקלי אל המרכז העמוק, הוא עניין לניתוח פסיכולוגי. הצביעות של הרקלבים שהיו מוכנים להמליך עליהם "איש ימין קיצוני" ובלבד שיפטרו מאימתו הנוראה של נתניהו, גם היא דורשת ניתוח מעמיק. אך הפעולה שהקריסה את ממשלת בנט תילמד לא רק במחלקות הפסיכולוגיה באוניברסיטאות השונות, אלא גם בבתי הספר לפוליטיקה, לא מהלך פוליטי מתוחכם וקר, אלא סערת רגשות אנושית של מי שתפסה פתאום שהיא חברה בממשלת הזנק ניסיונית.
בסופו של יום מול יוזמת הסטארט-אפ של 'אומת ההיי-טק' היומרנית והנועזת של בנט, ניצב 'עם הספר' השמרן, העם שנאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל, חמץ בפסח בפרהסיה היה הקש ששבר את גב הגמל.
נתניהו מציע ל'עם הספר'' ההפך ממה שהציע בנט ל'אומת ההיי-טק'', בנט אכן דתי, ונתניהו חילוני מוצהר, אבל את העם לא מעניינים מעשיו של נתניהו בביתו אלא בעיקר צביונה היהודי של המדינה. גם עם הספר אוהב את ההיי-טק, אבל הוא לא אוהב ניסיונות מגושמים לפעולות גרנדיוזיות, בטח לא בתחומי הליבה של הקיום היהודי, זהו טבעם של השמרנים לטוב ולמוטב.
ואולי על רגל אחת, זהו סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, בדומה לזו האמריקאית, שמרנות וזהירות, מול פרוגרסיביות ונועזות.
מה מסוכן יותר, אלף חתכים או דיפלומטיה אגרסיבית?
דוגמא מובהקת למדיניות ניהול הסיכונים של בנט, היא התנהלותו מול האיום האיראני. כשנכנס בנט לתפקידו מיהר לתקוף את נתניהו על כך שקיים פער משמעותי בין דיבוריו למעשיו, כלומר נתניהו מדבר הרבה כנגד איראן אך מיעט לבצע פעולות נגדם.
בנט החליט על מדיניות "אלף החתכים" כלומר הוא איננו ממתין לפעולה משמעותית נגד איראן, אלא מפעיל "טרור" בלתי פוסק כלפי המשטר, בסייבר ובפגיעה באנשיו (על פי פרסומים זרים) ומנסה לגרום ע"י כך לבוקה ומבולקה בתוכו.
הפעילות הזו נושאת פירות כבר היום, במשטר האיראני שוררת מהומה, ובשירותי הביטחון והמודיעין גברים הולכים לאיבוד דרך מרפסות, ובכירים מאבדים את תפקידם.
יש בכך ביטוי למדיניות הנועזת של בנט, היא גורמת אושר רב לצופה מן הצד, אך טומנת בחובה סכנות, הן מתגובה איראנית כואבת, והן מיצירת לגיטימציה עולמית לתגובה כזאת, העלולה להידרדר למלחמה.
גם בתקופתו של נתניהו בוצעו פעולות נועזות וחיסולים ממוקדים (על פי פרסומים זרים) אך הם בדרך כלל נועדו לסכל "פצצות מתקתקות". עיקר המאמץ של נתניהו הושקע במישור הדיפלומטי והמדיני. היו אמנם דיבורים יותר ממעשים, אך דיבורים עלולים להיות אפקטיביים, ופחות נוטים להסלים למלחמה איומה, כמו המלחמה שעלולה לפרוץ כאן מול איראן ביום מן הימים.
הסטארטאפיסט, נופל וקם
למשל הסטארט-אפ יש השלכה משמעותית על עתידו של בנט, כמי שנושא בדמו את הד.נ.א הסטארטאפיסטי, המוטיבציה להצליח איננה דועכת לנוכח כישלון, לעיתים הכישלון עצמו מהווה דלק לאנרגיה שמובילה לניסיון נוסף, כך שלא מן הנמנע כי בנט עלול לשוב לשדה הפוליטי בעתיד, משוכלל ומנוסה יותר.
למקרה שתהיתם, בנט איננו מכיר בכך שהונה את הציבור, כמו יתר עמיתיו ויריביו בשדה הפוליטי, בנט היה יוצא דובר אמת לו היו מחברים אותו לפוליגרף ושואלים אותו האם המהלכים הפוליטיים שלו נועדו אך ורק לטובת מדינת ישראל. בלי שכנוע פנימי עמוק בצדקת הדרך קשה מאוד לתפקד כמנהיג פוליטי.
ראש הממשלה יאיר לפיד, נא להתרגל.
יתרונו של לפיד על בנט טמון בעובדה שלא הונה איש בדרך לכס ראש הממשלה. זה הזמן לציין כי למרות האמור לעיל, אין לצפות לשינוי מהותי מראש הממשלה הנכנס, האמת חייבת להיאמר, מבחינה תדמיתית, שלושת ראשי הממשלה האחרונים, דהיינו נתניהו, בנט, וכעת לפיד, שונים מאוד זה מזה ומייצגים כביכול תפיסות עולם סותרות.
אבל אלו הבדלים טקטיים, לא אסטרטגיים, המשותף בינם רב על השונה, יש הבדלי סגנון וגישה, אך בסיטואציה אחרת ניתן היה לראות את שלושתם באותה המפלגה. תפיסותיהם הכלכליות המדיניות והביטחוניות דומות למדי, והיריבות בינם היא בעיקר פוליטית, על כוח ושליטה.
לנו כחרדים יש לכאורה עניין בניצחונו של אחד מהם, אך להאמין לכל הרעל שהם וסביבתם יורקים זה על זה, יהיה מיותר לחלוטין. נתניהו אמנם מנוסה מלפיד בפער משמעותי, אך גם הוא היה טירון פוליטי בתחילת דרכו, ולפיד כבר איננו רק כוכב טלוויזיה שעשה הסבה לפוליטיקה.
מהצד השני, יאיר לפיד הנוכחי מנסה להציג תדמית חביבה ואנושית, אך לצד דרכו הפוליטית שוכבים מדממים חברים לדרך אותם זנח בקור רוח מקפיא דם. גם אנחנו עוד זוכרים את ההסתה והפטרונות שהפגין בתחילת דרכו כלפי הציבור החרדי, גם אם נניח שהתחרט, אל לנו לקנות את החזות החביבה והסחבקית בטח כל עוד הוא מחזיק כבן בריתו הקרוב את אביגדור ליברמן המסית נגד לומדי תורה לתיאבון.
נחתום אם כך בברכות לראש הממשלה (הזמני?) ה-14 של מדינת ישראל, מי שעוקב אחריך לאורך השנים יודע שאתה לא כל כך טיפש כמו שמספרים לנו. כעיתונאי, היתרון שלך נבע מהיכולת שלך להיות במרכז השיח והעשייה התקשורתית מבלי להרגיז או להגיד מילה רעה על אף אחד. זו התנהלות מורכבת בפוליטיקה, אבל אם תצליח לעבור את החודשים הקרובים מבלי לסחרר את כולנו בהסתה פרועה ובהפחדות, כבר תצדיק את המאמץ האדיר שהשקעת בסטארט-אפ שנקרא "יש עתיד", ואולי אם תפסיק להחרים חצי מהעם, בסוף גם תעשה אקזיט.
הצגת כל התגובות