השקט הלא אופייני שמשדר בשבועות האחרונים הרב אריה דרעי גורם לכמה וכמה אישים במערכת הפוליטית לצפצופים באוזניים. לא בכדי. כשהוא מתראיין ללא הרף לכלי התקשורת, אפשר להבין ממנו לאן הוא חותר. כאשר הוא יושב בשקט, הדמיון מתחיל להשתולל.
אולי הוא מגבש בחשאי את רשימתו לכנסת הבאה ועומד להפציע איתה בלי שום הודעה מוקדמת. אולי הוא בחו"ל לאיסוף תרומות למפלגה החדשה. ומי יודע, אולי הוא בכלל במגעים סופר-חשאיים עם בני משפחה ורבנים ידועים לקראת שילובו מחדש בהנהגת התנועה?
ואולי לא היו הדברים מעולם. כלומר: דרעי עדיין יושב ומתכנן את חזרתו לחיים הפוליטיים אבל פשר השתיקה שלו נמצא במקום אחר מאוד לא פרוזאי. הידיעה המתפרסמת בזאת לראשונה מספקת לכך הסבר אפשרי. דרעי המיר לאחרונה את אולפני התקשורת באולמות תצוגה של קרמיקה ואביזרים לבית. הוא יושב שם כעת ורוכן על קטלוגים משובחים כדי לבחור את המתאים ביותר לבית חלומותיו החדש ההולך ונבנה ממש בימים אלו. לכל הדעות, זהו עיסוק בהחלט משובב נפש יותר מאשר ההתפלשות הבלתי פוסקת בבוץ הפוליטי.
אם הכול ילך כשורה וקבלני הביצוע לא יאכזבו, חנוכת הבית החדש צפויה בתוך שלושה עד ארבעה חודשים. הכתובת הידועה של הקבלן 28 תימחק מהלקסיקון הפנים-פוליטי-חרדי ובמקומה תירשם אחרת בשכונה חרדית סמוכה.
אין ספק שהבשורה האמורה תגרום נחת מרובה לשכנים הנוכחיים, שגם כך סובלים מצפיפות יתר של סלבריטאים ואישי ציבור. יש רק להתפלל עבורם שמי שירכוש את הדירה המתפנה לא יהיה דווקא מי שירצה לנצל את יתרונותיו הידועים של המקום לאותם צרכים שהשתמש בהם הבעלים הנוכחי. מדובר בקרבה אבסולוטית לכתובת המפורסמת ביותר בעולם הספרדי: הקבלן 45.
ביתו של אדם הוא מבצרו וחיטוט בסיבות להחלפת בית הוא בהחלט אינו ראוי. יש מי שעובר בגלל הרחבת המשפחה, יש מי שזכה בירושה שמנה והחליט לעלות ברמת החיים ויש מי שסתם כך נמאסו עליו השכנים. במקרה של אריה דרעי, גם אם יש מניע אישי לחילופי הכתובת הוא לא מבטל את האפקט הפוליטי הנלווה לכך.
כשם שמלכתחילה הבית לא נבחר במקרה אלא בשל קרבתו לבית נשיא מועצת החכמים, כך מותר לשער שהעזיבה לטובת כתובת חדשה ומרוחקת יותר אף היא בעלת משמעות בפני עצמה: לא עוד תפילות שבת משותפות ולא עוד סעודה שלישית מיתולוגית. הייתה קרבה פיזית שפעמים גישרה על פערים אחרים – ואיננה עוד. לפחות עד שהסמיטריילר של חברת ההובלה יתחיל להעמיס לתוכו את תכולת הקוטג' בן שלושת המפלסים.
את ביתו החדש בחר אריה דרעי לבנות בגבעת שאול הסמוכה. מפני צנעת הפרט לא נציין את הכתובת המלאה. נציין רק שהוא הולך לגור עם אנשים כלבבו. לא מבני האצולה הש"סית אותה נטש בטריקת דלת ולא חטטנים שידווחו על תנועותיו ומבקריו לגורמים זרים.
בין הדיירים בקומפלקס היוקרתי, המונה שלושה בניינים בלבד, יש בן משפחה אחד ועוד ידיד ותיק המלווה אותו בעשור המר האחרון. גם אם ההקשר הפוליטי אינו חד משמעי, ההחלטה של דרעי להעתיק את מרכז חייו ממרכז העצבים (תרתי משמע) של ש"ס למקום אחר תקל עליו בדרכו החדשה. אנשים מתוך המערכת הש"סית שעדיין שומרים לו אמונים יוכלו לבקר אותו בביתו בלי לפגוש בחנייה ידידים לא רצויים.
המועמדים לרשימה החדשה לא ייאלצו לנדוד למשרד הקטן ברחוב הפלמ"ח אלא יסבו בנחת על המרפסת המוצלת מול הנוף המרהיב של יער ירושלים והר המנוחות (את זה יש לו גם בבית הנוכחי) ויקבלו הסברים. אתה רואה את הנקודות המלבינות שם בין העצים. מצבות הן, אחי, ומתחתן המתים.
יתרון נוסף הוא מניעת חיכוכים. ביתו של מנהיג פוליטי בתקופת בחירות הוא בעצם מטה בחירות לכל דבר. רכבים לא מפסיקים לנוע ופעילים תולים כרוזים על הקירות. לא צריך דמיון מזרחי כדי לתאר מה בדיוק היה קורה שם, בהקבלן 28, כאשר ממש מעבר לרחוב נמצא מוקד ההחלטות הרוחני והפוליטי של תנועת האם לשעבר. המתח בין שתי הכתובות היה מתורגם מהר מאוד לתלישת מודעות וידיים מורמות. וזה עוד במקרה הטוב. במקרה הרע, זה עלול להסתיים בבתי חולים ומעצרים.
צעד נוסף לעצמאות
בסביבתו של דרעי רואים בשינוי הכתובת אישוש נוסף לתחושה המלווה אותם שכעת זה סופי ואין לבוס דרך חזרה. הצורך באישושים מפעם לפעם נובע מכך שהבוס עצמו לא אמר עדיין בפה מלא את המילים הבאות: אינני חוזר יותר לש"ס ואני מקים מפלגה חדשה. בראיונות שהוא נותן בתדירות משתנה הוא נצמד לנוסחה האומרת כי יעמוד בראש תנועה בבחירות הבאות. נקודה. תוספת הנקודה לאמירה זו כמו באה לומר: אל נא תשאלו אותי שאלות נוספות, כי אני שומר את הקלפים צמוד לחזה.
השמירה היא ברמה כזאת שאולי מקורב אחד או שניים יודעים ואולי גם זה לא. בין המקורבים נטוש לפעמים ויכוח האם באמת הקלפים צמודים לחזה, או שהקלף היחיד הוא שדרעי עצמו אינו יודע והוא ממתין להתפתחויות. האופציות, בכל מקרה, ידועות: חזרה לש"ס להנהגת התנועה או הקמת תנועה חדשה. המקורבים דוחפים לאופציה השנייה אך גם הם יודעים שאם האופציה הראשונה תהפוך בתסריט מסוים לריאלית הוא יקח אותה בשתי ידיים.
אחד התסריטים, על גבול הפנטזיה, עוסק בדוח מבקר המדינה העומד להתפרסם בכל רגע נתון. אם יחליט המבקר להטיל על שטייניץ וישי אחריות אישית ועל ראש הממשלה אחריות כוללת, לא יוכל נתניהו לעמוד מול דעת הקהל, וייאלץ להקריב לה קורבנות. את שטייניץ הוא יעביר ממשרד האוצר למשרד שולי אחר ומישי יבקש לבצע חילופים עם שר אחר מש"ס או לבצע פריש-מיש כללי שבמסגרתו יוצע לישי תיק אחר, תמ"ת לדוגמה, תמורת תיק הפנים. אם ישי לא יסכים להקריב את ראשו, אפשר שדרעי ייקרא לדגל להציל את התנועה.
נשמע דמיוני? אכן. באמתחת התסריטים יש עוד כמה בסגנון הזה אך קצת יותר ריאליים. הנה אחד מהם: חודשיים לפני הבחירות, הסקרים מלמדים על שוויון במנדטים בין מפלגה בראשות דרעי ובין תנועת האם. במקרה זה עשויים כמה חברים ממועצת החכמים להיכנס אל הקודש פנימה בבקשה למנוע את המפולת באמצעות החזרת הבן האובד הביתה. מרן הגר"ע יוסף, אומר אחד המקורבים, הוכיח בשנת תשנ"ט שכאשר הוא צריך לבחור בין טובת ש"ס לבין זה שעומד בראשה, הוא בוחר באפשרות הראשונה.
אם אלה התסריטים המתרוצצים בראש של כמה מהמקורבים, מה הפלא שההחלטה של הבוס לעבור כתובת גורמת להם להרגיש טוב יותר. הנה הברקה של אחד מהם בפרפרזה על שם הרחוב הננטש: אריה דרעי, אומר הנ"ל, לא רוצה להיות יותר עובד קבלן. הוא הולך לעשות לביתו כאדון לעצמו.
ואידך לא זיל גמור.
איום גם על יהדות התורה
מקבץ הסקרים המעניקים לדרעי בין ארבעה לשישה מנדטים הוא לא אקראי. הוא חוזר על עצמו כל אימת שגל חדש מטלטל את הספינה הפוליטית ומכוני הסקרים נדרשים לספק אינדיקציות על ההשלכה בדעת הקהל.
כך היה עם פרוץ המחאה החברתית וכך נרשם מאז כניסתו של יאיר לפיד לחיים הפוליטיים. מה הקשר בין דרעי ומחאה חברתית ומה מחבר בינו ובין המטאור הפוליטי החדש האנטי חרדי? שום דבר. הסברים לכך נמצאים בתחום הפסיכואנליזה הציבורית. כנראה שבדעת הקהל ההפכפכה שקט מסמל יציבות והמשכיות ואילו רעש ותהפוכות מעוררים תחושות שמה שהיה הוא לא מה שצריך עוד להיות. עובדה: בסקרים המתפרסמים בימי רגיעה הנתונים של דרעי הרבה פחות טובים.
בלשכתו של ראש הממשלה העריכו לפני כשבועיים שמפלגה חדשה בראשות דרעי עלולה לקחת מהליכוד קרוב לארבעה מנדטים. עוד שניים בלבד הוא עשוי לקחת מש"ס. הסקרים העדכניים לשבוע זה, המלמדים על עלייה בכוחו של הליכוד, מצביעים בו זמנית על כך שדרעי לא יורד בכוחו. המשמעות: הליכוד הוא לא בהכרח ספק הקולות המרכזי של דרעי. יש לו, אם להאמין לסקרים, מאגרים נוספים אם כי לא ממש מוגדרים.
לא בטוח שדרעי יקבל קולות גם מיהדות התורה אך אי אפשר לשלול גם אפשרות זאת. בבחירות האחרונות הפסידה יהדות התורה את המנדט השישי בשל נדידה משוערת של כשמונת אלפים קולות לש"ס. לנתון זה הגיעו במטות שתי המפלגות האמורות בפוסט-מורטם שלאחר הבחירות כשכל מפלגה עושה את חישוביה בדרך משלה. הסיבות לכך היו ברורות: מחאה על אירועי הבחירות בירושלים ובית שמש ותוצאה נלווית למערכת בחירות רוויית שנאה וכושלת.
היום האווירה נקייה יותר אבל מי שברח פעם אחת כבר שבר אצלו מחסום פסיכולוגי. הנה לראשונה בחייו הוא לא הצביע ליהדות התורה אלא למפלגה חרדית אחרת והשמים לא נפלו. הוא גם לא הרגיש את עצמו יהודי יותר גרוע בגלל זה. כל אחד כזה הוא פוטנציאל למפלגה חדשה שתביא עמה, אולי, בשורה חדשה.
הראשון שהבחין שמשהו השתנה במפה החרדית ובעקבות זה גם בדפוסי ההצבעה הוא יו"ר דגל התורה ח"כ הרב משה גפני. הוא הבחין בכך בבחירות המקומיות בביתר עילית ובית שמש, שם צברה תנועת 'טוב' מנדטים שכמו באו לה מהאוויר. בבחירות הכלליות שבאו לאחר מכן הוא צפה באותה מגמה והמסקנה שלו היתה ברורה: הזיהוי האוטומטי בין חרדיות אשכנזית ויהדות התורה כבר אינו מובן מאליו בחוגים מסוימים.
בבחירות האחרונות זה התבטא בשמונת אלפים קולות. בבחירות הבאות, ובמיוחד עם המתחרים החדשים, זה יכול לגדול באחוזים ניכרים. דרעי יכול לגנוב קולות ואם 'טוב' תחליט לרוץ (דבר המוטל בספק גדול), גם בה יש פוטנציאל לאבד קולות.
גפני מאמין שעם תופעת דרעי הוא עוד יוכל להתמודד בדרכים המקובלות (כולל הצטרפות לכל יוזמה פרלמנטרית שתחסום את דרכו של מי שמוגדר על ידו כמי שגרם את הקרעים הראשונים בין יהדות התורה וש"ס וכאדם המסוכן ביותר לציבור החרדי. עד כדי כך). עם התופעה ש'טוב' מייצגת, או אמורה לייצג, הוא חושב להתמודד בדרכים אחרות.
בפנקסו של כותב השורות רשומות כמה התבטאויות כנות ואמיצות של גפני לאחר סבב הבחירות המקומיות האחרונות. "יש ציבור ליטאי לא קטן", אמר גפני, "שכבר לא רואה בדגל התורה את הבית הטבעי שלו". גפני דיבר בשעתו על החוגים החרדיים האנגלו-סכסיים ואלה שמוגדרים חרדים מודרניים. היום הוא מוסיף למעגל גם רבים מאלה שיצאו לעבוד לפרנסתם ויש מי שטורח לתת להם את התחושה שהם חרדים סוג ב'.
החבר'ה האלה, שמספרם הולך וגדל, ממש לא רואים את עצמם סוג ב'. רובם בוגרי כוללים שאחר מספר שנות לימוד יצאו להתפרנס, ולא עשו זאת בדרך המקובלת של פתיחת ארגון או מוסד – או תעסוקה במסגרת אחד מהם. הם למדו מקצוע בעמל מוח וחירוק שיניים (ממש לא קל לדגור על הספרים עם שלושה ילדים או יותר שצריך לפרנס) ורכשו מקצוע. הם עובדים קשה בשעות היום וקובעים חברותות או שיעורים בשעות הערב ובסופי שבוע. בדורות הקודמים קראו להם "בעלי בתים תורניים" והם היו הלוז של הקהילה היהודית. היום יש גורמים שבזים להם, קוראים להם חרדים חדשים ולא מוכנים לקבל את ילדיהם למוסדות הטובים.
יו"ר דגל התורה עוקב אחר התופעה ומתמלא דאגה. "לפני כמה שנים", כך שח לנו השבוע, "הייתי מרים טלפונים למנהלי מוסדות שיקבלו ספרדים. אחר כך הייתי צריך לדאוג לחרדים קצת מודרניים. היום אני מטלפן גם עבור יהודים יקרים שעובדים איתי בדגל התורה או בכנסת. חרדים למהדרין מן המהדרין שלא מקבלים אותם כי הם לא בנים של אברכים. לאן נגיע אם המגמה הזאת תימשך?".
גפני לא מחכה לקבל את המכה בקלפי בעוד שנה או שנתיים. "דגל התורה", הוא אומר, "חייבת ללכד סביבה את כל מי שמקבל את עקרונות היסוד של חיים על פי תורה וציות לגדולי התורה. מי שיצא לעבודה ושומר על העקרונות האלה, צריך להרגיש אצלנו כמו חבר סוג א' ולא סוג ב'. אני עצמי יצאתי לעבודה בשעתו ואלמלא קראו לי גפני היו עושים גם לי בעיות בקבלה למוסדות חינוך. אבל מה יעשה כל מי שלא קוראים לו גפני, והיה בעבר ראש כולל? האם אנחנו צריכים להשאיר אותו בחוץ כדי שכל מיני גופים חדשים יאספו אותו אליהם? אני לא מתכונן לתת לזה לקרות".
איך זה יקרה? גפני מספר על כינוס שהוא עומד לכנס בקרוב בנושא זה אך לא מוסיף פרטים נוספים. בנוסף הוא מתכונן להעניק ייצוג לחוג החרדים העובדים בתוככי התנועה. הדברים נשמעים מעט מעורפלים ודומה שגפני עצמו לא ממש סגור עליהם, אך עצם ההתמודדות עם הבעיה היא לכשעצמה נותנת מקום לתקווה.
על הורים ומורים
לפני שבועיים פורסמה בביטאון דגל התורה ידיעה שרק הלמדנים שבין קוראי העיתון הבינו עד כמה היא מהפכנית. הידיעה סיפרה על קבוצת הורים שנפגשה עם ח"כ גפני וביקשה ממנו עזרה בהורדת שכר הלימוד במוסדות החינוך הפרטיים.
ההפתעה היא לא בכך שגפני הסכים להפגש איתם, הנ"ל עשה לאחרונה (ועל כך בהמשך) דברים מפתיעים יותר, אלא בנכונות הביטאון השמרני לפרסם אותה. כמה מנהלי מוסדות שקראו את העיתון בין רמזור לרמזור בדרך למשרד, כמעט דפקו את הפגוש של הוואן החדש בטרנטה של האברך שעמדה מקדימה. שביטאון הבית ייתן להם סטירה כל כך מצלצלת?! אין זאת אלא שגם בארזים נפלה שלהבת.
בשבוע שעבר פגשו מספר מנהלים את ח"כ גפני בחתונת בן הזקונים של משפחת פרוש ושפכו עליו אש וגופרית. גפני לא התרגש מהם במיוחד, וענה מה שענה (תיאור מרתק על התלת שיח הופיע במדורו של אבי בלום ב'קו עיתונות'). מאוחר יותר גונב לאוזניו של גפני כי מנהל אחר שלא השתתף בחתונה, בחר בדרך פעולה שונה. הוא פנה לביתו של אחד מגדולי התורה בבני ברק וקבל נמרצות על הפגיעה הקשה של גפני, כלשונו, בתלמודי התורה ובתי הספר הפרטיים לבנות . היום מעודדים את ההורים לבקש הורדה בשכר הלימוד. מחר גם יאפשרו להם להציץ בספרי החשבונות.
גפני לא נקרא על כך לסדר ולא התבקש לתת תשובות. משלחיו גם הם מודעים למצב וכנראה שגם הם חושבים שיש לא מעט צדק בטענות ההורים. גפני מצדו ממשיך במהלך שתואר כאן מספר פעמים בחודשים האחרונים, של שינוי בסדרי העדיפות שלו.
הוא ממשיך לדאוג לתקציבי עולם התורה, ומנהלי מוסדות ראויים הם עדיין אורחים רצויים בלשכתו, אך במקביל הוא נוקט בצעדים שטרם ננקטו על ידי נציג חרדי לטובת האזרח הקטן. בין אם מדובר באברך קשה יום שמתקשה לשלם את שכר הלימוד, ובין אם מדובר במורה שלא מקבלת את הזכויות המגיעות לה על פי חוק. במשפחות רבות שתי התופעות קיימות במקביל. גם פוגעים בזכויות המורה בבית הספר או המלמד בחיידר וגם קורעים אותם בשכר הלימוד.
אי לכך ובאורח לא ממש מפתיע, אותו מנהל שרץ להתלונן על גפני לוקה בשתי העבירות גם יחד. במשרד החינוך התקבלה לאחרונה תלונה של מורים ומורות באותו מוסד שקיבלו מכתב המודיע להם כי על כל 12 שעות הוראה בשכר עליהם לתרום שעה אחת חינם. העתקו של המכתב הגיע לידינו ובעקבותיו שוחחנו עם המנהל הנ"ל. זה הסביר כי מדובר בנוהג שהועתק מהחינוך העצמאי, שם תורם כל עובד שעה חודשית אחת לטובת בנק השעות של הארגון. אצלו זה שעתיים אבל מילא.
בדקנו בחינוך העצמאי. מתברר כי נוהל התרומה נקבע בשעתו על ידי גדולי ישראל במטרה לסייע לבתי הספר הקטנים בפריפריה שאין להם תקן מלא ממשרד החינוך. השעות שתורמים המורים תואמו עם ארגון מורי אגו"י בהסכמה גמורה למען המטרה הקדושה. כל דמיון לפרשה האמורה מעוות לחלוטין.
במשרד החינוך בודקים את התלונה ושוקלים לזמן בקרוב את המורים למתן עדות. גפני טרם עורב בנושא אך לא נופתע אם זה יקרה בימים הקרובים. כאשר זה יקרה הוא יספק לנו הוכחה נוספת לצדקת המדיניות החדשה שהוא מוביל בזמן האחרון. מעבר לכל השיקולים הוולונטריים יש כאן גם שיקול אלקטורלי: על כל מנהל מוסד אחד יש חמש מאות הורים שמצביעים בקלפי. אסור לתת להם לנדוד למחוזות אחרים.
הצגת כל התגובות