בעצם, זהו ניסויי בבני אדם. המיקום סודי, הנסיינים נבחרים בקפידה ומטופלים באופן אישי, וצמרת צה"ל עוקבת מקרוב אחרי התוצאות. באביב הקרוב יתגייסו לצה"ל 30 בוגרי המחזור הראשון של המכינה הקדם-צבאית החרדית הראשונה בישראל. לא חרד"לית, לא נוער שוליים- חרדית ממש. הם מעדיפים לקרוא לה "המדרשה למנהיגות תורנית" כדי לא להרתיע, אך מדובר במכינה שמטרתה להכשיר חיילים חרדיים למהדרין.
ניסיונות כאלה, צריך לומר, כבר היו בעבר. כותרות בסגנון "המכינה החרדית הראשונה" הופיעו בעיתונים לא אחת. אולם זו הפעם הראשונה שדבר כזה גם מצליח, ולא מתפרק תוך חודשים ספורים. לאור ההצלחה, מביעים ראשי המכינה תקווה שבעתיד הלא רחוק, חצי מבחורי הישיבות ימירו את אוהלה של תורה בגיוס לצה"ל ובאוהל 12.
אנחנו פוגשים אותם בשעת בין ערביים, במבנה המכינה שנמצא בפרבריה של אחת מערי החוף בשרון. את תלמידי המכינה מייצגים יוני קרניאל (17.5) מגדרה, נתן-שמחה חיזקיאן (18.5) מירושלים, דוד צנעני (18.5) מכפר סבא וגבריאל סרדס (16.5) מצפת. את לחייהם של גבריאל ונתן מעטרות פאות, כולם בבגדי שחור-לבן קלאסיים. על השולחן מונחים מכשירי הסלולאר שלהם- שניים מהם כשרים (ללא סמסים ומצלמה).
"אנחנו חלוצים" פותח קרניאל. "זה לא שפני ניסיונות. הגענו שפנים, אבל עכשיו אנחנו כבר יודעים ובטוחים שהניסויי הצליח. אין עוד מקום בארץ שמספק מענה לבחור חרדי איכותי, אבל כזה שלא מוצא את עצמו בישיבה ורוצה עדיין לנהל את חייו בצורה יפה ומכובדת".
דוד: "בתור ילד ממש לא חשבתי שאני אתגייס. אבל מתישהו ראיתי שאני לא יכול ללמוד כל היום. לא רציתי ללכת לעבוד בשחור, ורציתי להישאר חרדי. עד עכשיו לא היה כזה דבר שאפשר להתגייס בלי למצוא את עצמך בחוץ". עד שהגיע למכינה, למד דוד בישיבה חרדית בשם "אור גאון". הוא השיג דחיית גיוס יחד עם כל חבריו, אך כששמע על המכינה החליט מיד להגיע. "גם עולם התורה בארץ התחיל מ400 בחורים שלמדו, וגם הנח"ל החרדי התחיל מ30 מתגייסים. הכול זה תהליכים, ופה מתחיל תהליך גדול" כך הוא אומר עכשיו.
מכינה חרדית
גבריאל מספר בגאווה על שבוע גיבוש שעברו לפני תחילת השנה, ובו נבדקה ההתאמה שלהם וחלק מהתלמידים לא שרדו את הבחינות או את מבדק הסוציומטרי שנערך. "זה נותן תחושה של יחידה מובחרת". כך, בגיבוש נערך שיעור מתמטיקה. דוד עדיין זוכר איך נשאל שאלה פשוטה בחילוק והוא לא ידע את התשובה. עכשיו כבר יש לו 2 יחידות בגרות במתמטיקה, בציון 100.
הניסוי הזה התחיל בשנה שעברה. עמותת "נתיבים של אור" בחנה מאות צעירים, ובחרה שלושים מתגייסים פוטנציאליים, שחלקם עזבו ישיבות כדי להגיע. באביב הקרוב יתגייס המחזור הראשון לצה"ל. רובם דווקא לא יחבשו את כומתות הנח"ל החרדי, אלא יגיעו לחיל המודיעין - ולא במקרה.
"אנחנו מכוונים שהם ייצאו עם מקצוע ביד. שיוכלו גם לצאת לעולם אחר כך", מסביר מנהל המכינה ניר דוד, ועוקץ: "לא רק לחילונים שמורים מקצועות נחשבים". הקבוצה תשרת, ככל הנראה, ביחידות המודיעין שבפיקוד מרכז, אך בתנאים מותאמים - לפחות 10 יחד בכל יחידה, 'מלווה רוחני' יגויס כדי לסייע להם לשמור על אופיים החרדי, ויתאפשר להם לשוב בכל ערב למכינה כדי ללמוד יחד.
סדר היום מזכיר מאד מכינה 'רגילה': בשעה 7:30 מסדר בוקר, שבו כל מי שמתעורר ממתין לחבריו במצב 2 (שעון על זרועותיו). "גם מי שחולה מגיע על אלונקה". עד הצהריים לומדים תורה, ואז אנגלית, מתמטיקה ולשון ובערב סדנאות כמו קראטה, עזרה ראשונה, מחשבים, מנהיגות, חינוך פיננסי וקואוצ'ינג. בין אנשי הצוות, אגב, גם הרב שמואל מורנו- אחיו של לוחם סיירת מטכ"ל עמנואל מורנו שנפל במלחמת לבנון השנייה.
בראש המכינה עומדים שניים: הרב ראובן מאיר והרב ניר דוד, שגדל במוסדות הציונות הדתית וחצה את הקווים. מאיר, איש חינוך ותיק ועטור זקן לבן וארוך, נמצא בעסק כבר שנים. "מאז סוף שנות התשעים" הוא מדייק. "כבר אז הבנו שיש לנו חבר'ה שלא מסוגלים שתורתם תהיה אמנותם. אז הקמנו את הנחל החרדי".
עד היום הקפידו בקנאות אנשי מכינה שלא להיחשף, ודבר המכינה נשמר בסודיות מסוימת גם בציבור החרדי. אפילו את מיקומה של המכינה הם חוששים עכשיו לחשוף. "מכינה מוצלחת צריכה להקפיד לא להיחשף" מנמק ניר. "זה מזמין אש מהקנאים. אנחנו עובדים מתחת לפני השטח מול רבנים וראשי ישיבות בלי לעורר סערה ציבורית מיותרת". אז למה בכל זאת נחשפים עכשיו? כי כמו כל מוסד כזה, מתישהו מגיעים לשוקת כלכלית שבורה, שצריך למלא. "אנחנו לא דורשים סכומי עתק, אלא שיתקצבו אותנו כמו תיכון. הם חייבים להשלים פערים כדי להשתלב בחברה ובשביל זה כדאי למדינה להשקיע בנו" אומר ניר.
המדינה מתעלמת
אלא שהמדינה לא ממש מכירה בניסוי הזה, או לפחות לא מספיק. "קיבלנו שלל הבטחות, אבל כלום לא קרה" מאשים רמי ליבר, מנכ"ל המכינה וסא"ל במילואים. "נפגשנו עם שר הרווחה עצמו שמאד אהב את הרעיון. הוא הבטיח לדבר עם מנכל משרד רוה"מ ולנסות להפוך את זה לפרויקט לאומי. עד עכשיו זה לא קרה. משרד הביטחון לא עזר לנו בכלום, מלבד פעמיים באוטובוסים. נפגשנו עם שר הדתות מרגי, ועם העוזרת של אלי ישי, וסגן שר החינוך אליעזר מוזס ביקר אצלנו, וכל ההבטחות פשוט לא קרו. זה חורה לנו כי מדובר בנוער שבא מהמגזר שלהם ואנחנו מצילים אותו, אז זה עוד יותר כואב".
גם מצד העירייה שבה ממוקמת המכינה, אכלו ליבר ואנשיו לא מעט מרורים. "העירייה מנסה לרצות את הדתיים המקומיים, ולתת את המבנה שלנו עבור בית ספר לבנות. אנחנו מביאים נערים מכל הארץ, ובגלל שיקולים אלקטוראליים מקומיים מנסים להעיף אותנו". זו הטרגדיה של המדרשה החרדית - במשרד הביטחון לא רואים בהם מכינה, בישיבות ההסדר לא יודעים איך לבלוע אותם ובעולם החרדי הם כמובן לא נחשבים. כך יוצא שאיש אינו מתקצב אותם.
מי כן מחבק אותם? "כל מי שנחשף אלינו מצה"ל תומך מאד ועוזר לנו בכל מה שצריך. בכיר באכ"א אמר לנו לאחרונה ש"התכנית שלכם היא התכנית האסטרטגית שאכ"א רוצה לאמץ בהיערכות לקראת גל גיוס חרדים גדול". לאחרונה, אומר רמי, הגיע למשרד החינוך הפעיל החברתי ארז אשל - וכעת הוא מנסה לגייס עבורם תקציבים ותמיכה.
ולא בכדי. המודל של המכינה, מבחינה כלכלית, שווה לצה"ל ולמשרד החינוך פי כמה מהמסלולים הנוכחיים. "אנחנו רואים בחורים שמתחבאים בישיבות, כי אין סיבה מספיק טובה לצאת משם. זה לא מספיק אטרקטיבי להם" טוען ניר. "במסלולי השח"ר ובינה בירוק (מודיעין) משרתים שנתיים, אבל יש שם כמעט רק חיילים נשואים כי הם מרוויחים שם קרוב ל5,000 שח בחודש. אנחנו בעצם הראשונים ללכת על הרווקים. ככה הצבא יוכל לאייש הרבה יותר תקנים בעלות מועטה מאד. חייל רווק מרוויח כמו חברו החילוני- כמה מאות שקלים בחודש".
כדי להמחיש את היקפי המהפכה שהוא מתכנן לחולל, הוא זורק נתון שבשפה החרדית יתויג כנראה אוטומטית כ"הסתה"."לפי הערכות, אחוז תלמידי הישיבות שלא מוצאים את עצמם שם הוא בין 50 אחוז ל-80 אחוז". ומסביר- "האנשים האלה לומדים חצי יום, ואחר כך מתחילים להתקשות. אז אין סיבה שלא ירכשו מקצוע בחצי השני. האוזניים כואבות, אבל אלה המספרים".
לא מחפשים נושרים
וכאן מגיע החידוש הגדול בתפיסה של המכינה - החומר האנושי. "אנחנו לא מחפשים נושרים קלאסיים, מה שנקרא שבאבניקים. אלא מעדיפים למנוע את הנשירה שלהם. לקחת אותם לפני שהם נושרים וכך הם לא ילכו לרחוב. אנחנו לוקחים אותם בגיל 16-17, זה גיל שבו עדיין לא פורקים עול בדרך כלל".
בחוגים הקיצוניים אתם מוקעים כבוגדים, לא בגלל שאתם לא לומדים תורה אלא בגלל שיתוף הפעולה שלכם עם המדינה. האם אתם ציוניים? בשם איזה אידיאל אתם מתגייסים לצבא?
"לא" עונה מיד ניר. "אנחנו חרדיים. לא מדברים על להגן על המדינה אלא להגן על החברה. כמו הדרוזים והבדואים. מי אמר שלהגן מפני אויב זה יותר חשוב מלהגן מפני הרס החברה הישראלית?". והרב מוסיף: "אנחנו מעין צד"ל".
האם השירות בצה"ל, כפי שגורסים רבני הציונות הדתית, הוא מצווה?
מאיר: "חד משמעית לא. זה רק למי שלא יכול ללמוד תורה". ניר: "מי שלומדים באמת ומסוגלים לשבת כל היום, אין לנו עניין בגיוסם. ה20 עד 50 אחוז האלה לא צריכים להתגייס. השאלה היא אם צריך לחכות שהיתר ייפלטו ואז לגייס אותם כנוער שוליים, או מראש לתת להם מענה שישמור אותם חרדים בצה"ל. במקום כל הישיבות לנושרים שקמות, צריך לפתוח מכינות קד"צ חרדיות, שיתאימו לכולם".
המעבר מהישיבה לבקו"ם, מסביר ניר, חד מדי כיום. "קשה לקחת בחור שיושב בישיבה והשידוך שלו מובטח והוא בחממה נעימה, ולזרוק אותו לעולם של אי ודאות. אנחנו המנהרה שמעבירה אותם. בתדמית החרדית הצבא הוא גוף לא רלוונטי. המשימה שלנו היא לבנות תדמית אחרת". הרבנים החרדיים, הוא אומר, תומכים בו בפה מלא- אך כשזה מגיע לתמיכה פומבית מעדיפים כולם לסכור את פיהם. "אף אחד לא יחתום על שום דף שמביע תמיכה בנו, כי זה לצאת נגד אחד העקרונות החרדיים של לימוד תורה מעל הכול. אבל נותנים לנו הסכמה שקטה לגייס את מי שלא לומד, ויש כבר שורת רבנים מרשימה".
גם התלמידים במכינה, מתברר, מאמינים בתפיסה החרדית הקלאסית שלפיה לימוד התורה קודם לכל. "אנחנו לא חלילה נגד לומדי התורה" אומר דוד צנעני. "אבל עכשיו יוצא שאני לומד לפחות חצי יום, ובישיבה הייתי סתם מעביר את הזמן. אז מה עדיף? כשאני יודע שהלימוד הוא לקראת הגיוס, אצלי זה יותר טוב". יוני: "אם לא הייתי מגיע לפה, אני חש שהייתי הרבה פחות גם כיהודי וגם כאדם. לפני שבאתי חשתי שאני לומד בניוטרל ולא ממצה את עצמי. פה זה השתנה".
בשורה התחתונה, הבשורה האמיתית כאן היא ניסיון ראשון לשבור את המשוואה שלפיה חרדי שאינו לומד הוא נער שוליים. במכינה החרדית הראשונה מתעקשים שגיוס לצה"ל הוא עניין של לכתחילה ולא דיעבד.
הצגת כל התגובות