החייל שירה במחבל הפלסטיני הגוסס בחברון, יושב עכשיו במעצר. הוא יושב בחדר מצחין, קודר, מבטון. לצד הקיר מחוברת מיטה עם מזרון בעובי של 10 ס"מ. למעלה, ליד התקרה יש חלון קטן. 3 פעמים ביום נכנס סוהר וזורק לו קערה עם אוכל. החייל יוצא מידי פעם מבית המעצר, לדיונים בבית המשפט.
סביר להניח שבקרוב ישוחרר למעצר בית, ואז יפתח השלב השני בסאגה - הוא המשפט. הוא ילבש אזיק על הרגל, ולא יוכל לצאת מביתו. שנה, שנתיים, אולי יותר יימשך המשפט. אחר כך יגיע הערעור למחוזי. עוד שנה של דיונים מתישים, עוד שנה של מעצר בית. אחר כך הערעור לעליון.
הבירוקרטיה האכזרית לא מרחמת על איש. שלא לדבר על הנזק האסטרטגי לצה"ל בזירה המשפטית והבינלאומית, שלא לדבר על הזרקור שהוא הפנה לסוגיית הרג המחבלים.
אין ספק, החייל זוכה לגלי אהדה מכל גווני הציבור, ומוכתר ברשתות החברתיות כגיבור לאומי. מושיען של ישראל. זה ברור, מי שהורג מחבל, (מבלי להכנס לסוגיה המשפטית) עושה מעשה ראוי ונכון, שכן מחבלים ערבים צמאי דם - בני מוות המה.
אך אותו מעשה נכון וראוי, יעבור בשקט אולי בממלכת ההפקרות חסרת החוקים והסדר שמבקשים לחולל כאן כמה מתלהמים. במדינת חוק ששואפת להיות מקום מתוקן, אמורים להיות כללים שחלים על כולם. גם אם הם נורא מעצבנים חלקים מהציבור. זוהי טיבה של דמוקרטיה. כך מתנהלת מדינת חוק, ולא רפובליקת בננות.
לצערי, החייל לא עמד בכללים. עם כל האמפתיה שיש לחייל, ויש. ברור, חרה לו, כאב לו, אכפת לו. אבל איך לומר בעדינות - הירי במחבל היה מיותר. ואיך לומר פחות בעדינות - הירי היה טיפשי.
החייל שהגיח לפתע משום מקום, לא אפשר למחבל הנאלח לחרחר את חרחוריו האחרונים (הוא גסס לו שם ממילא, שרוע על הקרקע...), ומה לעשות כשהאצבע שנמצאת על ההדק פועלת מהר יותר מהמוח, מההיגיון הישר. בלי לחשוב לרגע על העתיד שלו, על הלימודים שלו, על השחרור מהצבא, חתונה, ילדים, בחלקיק רגע של חוסר מחשבה, בום.
ועוד נקודה נוספת, עד היום, ברובם המוחלט של המקרים - החיילים בשטח חיסלו מחבלים. בלי לצעוק ולזעוק "עונש מוות למחבלים" בהפגנות סוערות, העונש בוצע דה-פקטו, הלכה למעשה. אנשי השמאל השתתקו, המשפטנים עברו לעסוק בגז והדרג המדיני העלים עין. זה היה המצב בשטח, ובסיטואציה מתוחה, כשיש סכנה, יורים על מנת להרוג. הדבר יצר הרתעה מסויימת בקרב הפלסטינים, ובכך אולי ניתן להסביר את הירידה בכמות הפיגועים בזמן האחרון.
כעת, האירוע עורר את השדים מרבצם, והציף מחדש את הנושא הטעון והשנוי במחלוקת. וכידוע, בישראל כמו בישראל, מערכות השלטון והצבא - מושפעים באופן ישיר מהֶלך הרוח בתקשורת.
כן, אני יודע. מאוד לא פופולארי לכתוב טור נגד החייל, ונגד המעשה שמסעיר את המדינה. אבל אני מאמין שדעתי מייצגת בדרך זו או אחרת את עמדתם של רבים, אשר סבורים כי ההיגיון הישר אמור לגבור על האמוציות. כמו שנאמר: בכביש, (ואולי גם בפעילות מבצעית בחברון), אל תהיה צודק. תהיה חכם.
הצגת כל התגובות