אחרי שצה"ל החליט להעדיף את הנוסח "יזכור עם ישראל" על פני "יזכור אלוקים" באזכרות הצבאיות, האלוף (במיל') ישי בר חושף במאמר מיוחד את מאחורי הקלעים של ההחלטה שחוללה סערה. בר שימש כחבר הצוות לבחינת נוסח ה"יזכור", לצד הרב הצבאי הראשי (תא"ל רפי פרץ), קצין החינוך והנוער הראשי (תא"ל אלי שרמייסטר) ורמ"ח הנפגעים (אל"ם יאיר בן שלום).
ישי מספר כי עם פתיחת דיוני הצוות, הוזמנו לדיונים נציגי הארגונים היציגים של משפחת השכול, רבנים, אנשי רוח ועוד. "במהלך הדיונים התברר לחברי הצוות גודל המבוכה הקיימת בצה"ל סביב נוסח ה'יזכור'", מספר ישי. "ראשית, פקודת המטכ"ל לא קוימה בחלק ניכר מיחידות הצבא, ובחלק מהיחידות, הזרועות והחילות, המשיכו לקרוא את ה'יזכור המסורתי' (יזכור עם ישראל). שנית, נוסח היזכור הממלכתי - המושמע, למשל, בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, בערב יום בעצמאות - נשאר כשהיה: יזכור עם ישראל.
"התחוור לנו, אפוא, כי צה"ל שהוא 'צבאה של המדינה", על-פי חוק יסוד: הצבא - וכפוף למרותה - קבע לו, במודע, בפקודת המטכ"ל נוסח השונה מהנוסח הממלכתי. שלישית, קיימת שונות מסוימת בין טקסי יום הזיכרון בטקסים הממלכתיים, שבהם הצבא משתתף פעיל, גם אם אינו אחראי לאופן התנהלותם. רביעית, גם המרכיבים הדתיים המקובלים בטקס אינם מקובעים בפקודת המטכ"ל. להיפך, פקודת המטכ"ל, בנוסחה כיום, מסדירה את הנוהל של ארגון ימי הזיכרון, אך לא את תוכן הטקסים. התוכן נקבע ב"ספר הטקסים" ומבוקר, הלכה למעשה, על ידי הגורמים המנהלים את הטקס ולא, כפי שהיה ניתן לצפות, בפקודה עצמה.
"במהלך דיונינו למדנו, כי לפנינו דיון כואב הנוגע בשני עצבים חשופים של החברה הישראלית: מחד, אלה הנוגעים לאבל ולשכול, ומאידך, ליחסי דתיים-חילונים. על-כן החלטנו לדון בסוגיה הנידונה ברגישות הראויה, תוך שנתנו דעתנו לעמדות השונות הרווחות בחברה הישראלית בכלל, ובקרב בני משפחת השכול בפרט, ועל כלל השיקולים המערכתיים הרלוונטיים לדיון".
חילוקי דעות
עוד כותב ישי: "במהלך דיוני הצוות נשמעו לפנינו כמה עמדות. מחד, קולות הקוראים להיצמד לנוסח הישן ו'המקורי' וזאת, כאמור, תוך ויכוח מהו הנוסח המקורי. יש הרואים בנוסח המופיע בפקודה את הטקסט המחייב, ויש הקוראים להיצמד לטקסט 'הממלכתי', בהסתמך על מורשת תנועת ההתיישבות, ההגנה, תרבות הזיכרון החילונית והנוסח הממלכתי. כן שמענו הצעות פשרה שונות, ובכללן הצעה לשנות את הפתיח לנוסח היזכור כך שיכלול 'יזכור עם ישראל ויזכור אלוקים', או לחילופין 'יזכור אלוהים ויזכור עם ישראל'; שינוי הפתיח ל'יזכור ישראל' או העברת יזכור אלוהים לחלקה השני של תפילת אל מלא רחמים ('יזכור אלוקים את נשמות חיילי צה"ל בעבור שאנו מתפללים לעילוי נשמותיהם...").
"מטבע הדברים קיימת שונות רבה גם בעמדותיהן של המשפחות השכולות. נקדים ונאמר כי אין לתחום את המחלוקת הציבורית אך ורק כמחלוקת הנתחמת בין דתיים לבין חילונים. בני משפחה שכולים דתיים רבים, וגם חלק מהרבנים, תמכו לפנינו דווקא בחלופה של 'יזכור עם ישראל'", מגלה ישי. "יש מהם שתמכו בכך מלכתחילה ויש שבדיעבד. מאידך, נשמעו קולות דתיים אחרים שקראו לשימור הנוסח הקבוע כיום בפקודת המטכ"ל: גם כאן יש מלכתחילה, ויש בדיעבד. עוד נזכיר כי חלק לא מבוטל מבני המשפחות השכולות שהופיעו לפנינו תבעו במפגיע לדון גם במרכיבים הדתיים של הטקס, שאותם הם לא מוכנים לקבל כמובנים מאליהם.
"הגם שלא בחנו בחינה מדעית-אמפירית את כלל העמדות של משפחת השכול, אנו יכולים לקבוע כי עמדתם הבהירה והברורה של הארגונים היציגים ('יד לבנים', 'ארגון האלמנות והיתומים'), המועצה הציבורית להנצחת החייל, וגם של רוב מובהק ביותר מבין עשרות המשפחות ששמענו, היא כי יש לאמץ - לגרסתן, לשמר - את הנוסח "יזכור עם ישראל", לצד כיבוד ושימור של המרכיבים הדתיים הנוהגים בטקסי הזיכרון.
"עמדת המשפחות השכולות היא חשובה ביותר לבחירת החלופה המומלצת. זאת, כמובן, בהתחשב במחיר הכבד מכל ששילמו המשפחות ובהתחשב, בין היתר, בכתב המינוי שנתן הרמטכ"ל לחברי הצוות, בו התבקשנו לשים 'דגש מיוחד לקולה של משפחת השכול'. להתחשבות במשפחת השכול שני פנים. מחד, נתנו דעתנו לבחינה של 'דעת הרוב', בענייננו הרוב המשמעותי, התומך באימוץ הנוסח הממלכתי; מאידך, נתנו את דעתנו גם לרגשות המיעוט, לקולו ולכאבו כפי שהובא לפנינו, לבל יושמט שם ה'".
דעת הרב הצבאי
במאמרו המלא המתפרסם באתר צה"ל, מתייחס ישי גם לדעת המיעוט של הרב הצבאי, שתמך להשאיר את המונח "אלוקים" בתפילה: "דעת המיעוט, של הרב הצבאי הראשי, מסכימה כי איזון ראוי היה מאפשר, מלכתחילה, את אימוץ הנוסח הממלכתי. אבל, משנקבע לפני שנות דור הנוסח של 'יזכור אלוקים', אין זה ראוי עתה, לדעתו, להשמיט את שם ה' מנוסח היזכור.
"הרב הצבאי הראשי הוא רבם של כלל חיילי צה"ל ולא של מגזר מסוים בתוכו, והוא גם מודע למחלוקת הקיימת בציבור הדתי בדבר הנוסח הראוי. עם זאת, הוא איננו יכול, מבחינה מוסרית-דתית, להצטרף להמלצת הרוב. לו דעתו הייתה נשמעת, הוא היה מציע לאמץ אחת משתי החלופות האלה: שינוי הפתיח ל'יזכור עם ישראל ויזכור אלוקים', או לחלופין, אימוץ דעת הרוב, היינו, הנוסח הממלכתי - 'יזכור עם ישראל' - תוך הוספת תפילת היזכור, המפורטת בסידור התפילה, כמרכיב נוסף של טקסי הזיכרון השונים.
"רוב חברי הצוות מבינים ומכבדים את הרקע לעמדת הרב הצבאי הראשי ואת מקורה. עם זאת, רוב חברי הצוות שבים ומפנים לצורך להסדיר איזון ראוי והולם בין כלל העמדות והדעות הרווחים בחברה הישראלית בכלל, ובמשפחת השכול בפרט. לדעתם, מלבד קיבוע המרכיבים הדתיים המובהקים, שפורטו לעיל, בפקודת המטכ"ל, יש להשמיע ברבים את היזכור הממלכתי, המופנה דווקא לעם ישראל והמביא לידי ביטוי את ערכי תרבות הזיכרון הישראלית".
הצגת כל התגובות