כשגלות מצריים בפתח,איזה נס גדול טמון בחביון פרשת השבוע, מקץ?
הפרשה עוסקת בעניין עוצמת "התיקון".
בני יעקב, מתקנים באותה מידה שקלקלו. קלקלו ביוסף אבל נלחמים במסירות נפש על בנימין. הם יודעים למה "הרעה הזאת" באה אליהם, מתוך תודעה עצמית של החטא.
גם פה הבכור (ראובן) נדחה ולא זוכה בברכה, כמו להוכיח ולהצדיק (או לתקן...) את פרשית הברכה והבכורה עם עשיו.
הכל מתנהל על מים סוערים מאד אבל בדייקנות אלוקית, מידה כנגד מידה.
מה שהפילוסוף הגרמני הייגל קורא: ערמת התבונה האלוהית, היא בעצם "ההיסטוריוסופיה" או "עצת השם" והיא היא שתקום אל מול כל נפתולי ההיסטוריה והחולשות האנושיות.
מדהימה הפרופורציה של "תשובת המשקל" לשנאת אחים והשלכת יוסף לבור השדה. התורה מלמדת שהדבר גורם ושקול לבור מצרים, לגלות ועבדות לדורי דורות!
ועוד מלמדת התורה כשנזרע זרע פורענות הגלות הראשונה,מיד נזרע גם זרע הישועה.
באותה פרשה וכאילו במנותק מן סיפור יוסף,סיפור הולדת בני יהודה ותמר מהם נזרע הזרע לגואל האחרון,משיח צידקנו.
ועל כך המדרשיר הבא לפרשה:
התיקון/מילים ולחן: עובדיה חממה
אשמים אנחנו על אחינו
אשר ראינו צרת נפשו
בהתחננו אלינו ולא שמענו
על כן באה הצרה הזאת
מה זאת אלוקים לנו עשה?!
הגדיל לעשות...מידה כנגד מידה
מה נדבר ומה נצטדק
הכל נכון, הכל מדויק
זה לא עונש,זו מידת התיקון
באותו השיעור ועד לכיפור
כי אין רע יורד מלמעלה
טובה היא נורא,התרופה המרה...
זה כדי לכפר על אותו העניין
זו עוד לבנה לבניית הבניין
זה כדי לתקן את מה שקולקל
את אותה נקודה ב"תשובת המשקל"