במשך דקות ארוכות, בשקיעות עצומה, ישב מדי שנה מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל, ממרום שנותיו, ואגד את ארבעת המינים, קשר אחר קשר, בדיוק מושלם, בחדווה של מצווה, הוא והקב"ה.
התיעודים הללו, שנחשפים כעת לראשונה ב'כיכר השבת', הגיעו לידיי במהלך השבוע האחרון. ניסיתי להבין מדוע אני צופה בהם ב'לופים', פעם אחר פעם ואז עוד פעם.
>> למגזין המלא - כנסו
נכון, אין זה מחזה קלאסי לראות אדם בגיל 99 מתעסק בכזו חדווה באיגוד ארבעת המינים, אבל בכל זאת, היה משהו אחר שגרם לי לנסות להבין - מה מיוחד בתיעוד הנדיר הזה?!
אולי זו ההתרפקות והגעגוע לראש הישיבה זצוק"ל, לאב הרחום, המבט הפיקחי והחיוך הנצחי. אבל לא רק.
האמת היא שהתיעוד הזה הוא תקציר ותמצית חייו של ר' גרשון. האדם השלם. זה שיודע בכל רגע נתון מה הוא רוצה מעצמו. או יותר מדויק - מה הקב"ה רוצה ממנו...
יש לו את כל התירוצים לתת למישהו מבאי ביתו לסדר את ארבעת מינים. כל אחד מהם היה קופץ על ההזדמנות. ויש גם תירוצים של היצר הטוב... אני בטוח שהוא לחש על אזנו של ראש הישיבה - "5 דקות של לימוד תורה! מה איתך ר' גרשון... זקן ואינה לפי כבודו... תלמוד תורה כנגד כולם... מה זה תורה לעומת איגוד ארבעת המינים...", ועוד ועוד.
אבל את ר' גרשון לא עניין יצר טוב וגם לא יצר הרע. שיוויתי השם לנגדי תמיד. השאלה היחידה שעמדה לנגד עיניו היא: "מה הקב"ה רוצה ממני?". החדווה של הראשיבע בהידור מצווה, המבט השליו שמביע את השלימות במעשים - לא מותירים מקום לספק...
נותר לנו רק לקנא בפמליה של מעלה, שהשנה יראו את ר' גרשון מאגד לולב בישיבה של מעלה... ואנו בעוונותינו חסרנו כל אלה. אין לנו לא עולה ולא אשים, לא חטאת ולא תמיד וגם לא חיבוב המצווה של ר' גרשון...
רק תיעוד קטן...
מתוק כל כך...
מר כל כך...
רבי גרשון נחתם בשנה שעברה לחיים בגן עדן. אנו אלו שלא זכינו לחתימה...
צפו בתיעוד. צפו בו שוב ושוב. הראו לילדיכם - למען ייזכר לדור אחרון.
הצגת כל התגובות