כל עוד מדובר בצעדי אכיפה נגד מטורפים מבית שמש שיורקים על ילדות, מכים נשים, או נוהגים באלימות כלשהי, אנחנו ביחד. בני עם אחד שדוגל בסובלנות ומוקיע כל אלימות. אבל מכאן ועד לפטרונות החילונית הזו שמשתלטת על חיי החברה החרדית בכוח, המרחק רב.
יש בנינו חילוקי דעות, אידיאולוגיה שונה, ואנחנו מביעים אותה בשיטה הדמוקרטית - בכנסת. רוב החרדים שיוצאים לעבוד שירתו או משרתים בצה"ל (כמוני), משלמים מיסים, מצייתים לחוקי התנועה, ואומרים "בוקר טוב" מנומס לשכן ממול. את המחלוקות העיקריות בנינו על צביונה של המדינה היהודית עוד נלבן בדרכים לגיטימיות. וזה בסדר.
אבל כשמדובר על אלימות מילולית כמו "ההתחרדות - היא הסכנה הקיומית על ישראל יותר מאחמדיניג'אד" (אפרים הלוי 3.11.11) או "מצידי אם אפשר היה, הייתי אורז את כולם ומשגר אותם לאחיהם הפרימיטיביים בברוקלין" (גבי גזית על החרדים, 21.4.10), והנה עוד אחד: "יום אחד אני אקח עוזי ואני אירה בכמה חרדים, בעשרה כאלה" (יעקב אטיאס, תושב אשדוד מתראיין לערוץ 10, 26.12.11), אגב, נגד האחרון הוגשה תלונה במשטרה, והוא עדיין מסתובב חופשי. כשמדובר בהסתה שכזו כל "אבירי הסובלנות" ישבו בשקט. גם בית המשפט שהסתייג מדבריו של גזית, עדיין הגן על חופש הביטוי שלו.
אני עוקב בשנים האחרונות אחרי ה"מורים לנאורות" שתפקידם הוא "לחנך" את החברה החרדית בישראל, להורות לה כיצד לגדל ולחנך את ילדיה, ללמד אותה פרק או שניים על "המודרניזציה" שהתפתחה כאן, ו"לעדכן" אותה שאנחנו בשנת 2012.
היה מי שקרא לחרדים להפחית את שיעורי הילודה, "על הציבור להגיד להם (לחרדים), זה חסר אחריות, אתם עושים רע לילדים שלכם, לחברה שלכם", (אבי שמחון, יועץ שר האוצר בכנס שדרות 9.11.10)
יש את האחראים על החינוך החרדי, "צריך לצמצם את הפערים והבורות בציבור החרדי במקצועות כמו אזרחות, אנגלית, ומדעים" (ח"כ ציפי חוטובלי 10.7.10).
ועוד לא דיברתי על "צאו לעבוד, זה לטובתכם" (פואד בן אליעזר 7.6.10) ועוד שלל סדרות חינוך סופר-נני, וכמובן הכל לטובתנו ולמעננו, כולם רוצים רק בשלומנו, ושנרגיש טוב, ושיהיה לנו חיים טובים ומאושרים.
אנחנו יודעים להסתדר לבד
אז זהו, שאנחנו יודעים שהשנה היא 2012, שיש בעולם תעשייה מודרנית ומתקדמת, שהחברה הישראלית מתעצבת ע"פ תוכניות ריאליטי שונות, שיש לכל החרדים אפשרות לצאת לעבוד ולהרוויח הרבה כסף, לנהוג על ג'יפ מפואר, לחיות חיי מותרות, ולגדל רק שני ילדים וכלב חמוד.
לא עצרתם רגע ושאלתם, אולי אנחנו יודעים להסתדר לבד?
כאילו, תודה לכולם על העזרה והדאגה, אבל אנחנו יודעים מה טוב לנו ולילדינו. אנחנו חושבים ששעות לימוד בפרקי אבות חשובים יותר משעות לימוד על ההיסטוריה הבריטית, שערכי היהדות חשובים לצביונה של המדינה לא פחות ואולי יותר מחלק מהלימודי הליב"ה. וכן, יש רבים בציבור החרדי שבוחרים לחיות חיי מחסור מאושרים ולגדל את ילדיהם על הסתפקות במועט, על הרוח ולא על הכוח. יש רבים בציבור הזה שמקדישים את חייהם לשמור על הסממן היהודי הבולט ב3000 השנים האחרונות והוא ערך לימוד התורה. למען הערך הזה, הם מוכנים מראש לוותר על קריירה מפוארת, וחיי ראווה. ואגב, זכותן של נשותינו לשבת בהפרדה בבית הכנסת, באולם האירועים, באוטובוס ובכל מקום שבו הן תבחרנה. לא בכפייה, לא בהדרה, ולא בהקצנה. אלא מתוך בחירה לגיטימית של קהילה גדולה בישראל שיש לה ערכים אחרים ותפיסת עולם שונה.
אבל "המורים לנאורות" הגיעו לעשות סדר גם ב"עולם" התקשורת החרדית. והנה קצת רקע.
בישראל קיימות 16 תחנות רדיו אזוריות, 6 תחנות רדיו של רשות השידור, 2 תחנות לגל"צ, ובסה"כ 24 תחנות רדיו לא כולל את התחנות הלימודיות במגמות התקשורת, כולן משדרות לקהלי יעד שונים, חלקן תחנות שמיועדות למגזרים שונים בישראל, רדיו למגזר הערבי, הרוסי, הדתי, חלקן משדרות רק מוסיקה ישראלית, או רק לועזית, יש תחנת בית למוסיקה המזרחית, ואפילו לחובבי המוסיקה הקלאסית.
הציבור החרדי שמונה כיום 120 אלף בתי אב לא זכה מיום הקמת המדינה לתחנת רדיו שמתאימה לו, כזו שתשדר תכנים שמתאימים לאוכלוסיה החרדית, את המוסיקה שהוא רוצה לשמוע, את החדשות שמעניינות אותו וכו'. כל הבקשות לאורך השנים להקים תחנה שכזו נפלו על אוזניים ערלות.
זוכרים את התחנות החרדיות הפיראטיות שפעלו בישראל בשנות ה2000?
שרת התקשורת דאז לימור ליבנת עשתה הכל כדי לסגור את התחנות הללו כי מלבד היותן פועלות שלא כחוק, לטענתה, הן אף סיכנו את מערכות הקשר עם המטוסים, והיו עלולות לסכן חיי אדם. במקום להקים תחנה חוקית שתתן מענה לקהל מאזינים כל כך גדול בישראל, ולפתור את הבעיה, ניהלו השרה לימור לבנת והמשטרה משחקי חתול ועכבר עם מפעילי התחנות הפיראטיות החרדיות. בכל יום נסגרה תחנה אחת וקמו שלוש חדשות במקומה. זה הפסיק רק ביום שבו הגיע שר חדש למשרד התקשורת, ובשיתוף פעולה מבורך עם הרשות השנייה, הצליחו השר אריאל אטיאס והרשות להוציא מכרז להפעלת רדיו חרדי בישראל. הצורך בתחנה כזו זעק לשמיים, וביום שרדיו "קול ברמה" החל את שידוריו, נעלמו התחנות הפיראטיות החרדיות כלא היו.
תחנה מובילה
לצורך הפרוטוקול, כבר בהקמת התחנה עתרו ארגוני הרפורמים לבג"ץ נגד הקמת רדיו תורני יעודי, בג"ץ דחה את העתירה. רשמנו.
בתוך שלוש שנים הפכה התחנה למובילה במגזר הדתי והחרדי, וע"פ הסקרים יש לה מעל 200 אלף מאזינים. התחנה שדרת תכנים לציבור החרדי, מוסיקה חסידית, חדשות מהמגזר, תוכניות תורניות ומגוונות, (שווה להאזין) וגם בה מתנהלים כללים שמקובלים ונהוגים מחוץ לאולפני השידור, קרי, אין פרסומות שלא מתאימות לאופי המגזר גם אם מדובר בהפסד כלכלי לבעלי התחנה, אין תוכניות על הפילוסופיה של דארווין, ואין עידכונים על הנעשה בבית האח הגדול. בקיצור הבנתם. בתחנה גם מונהגת הפרדה בין גברים לנשים. נשים עולות לשידור או מתראיינות בשעה המוגדרת להן בבוקר והגברים בשעות אחרות. רק בהסדר הזה זכתה התחנה להצלחתה המרשימה. מאות אלפי המאזינים הרגישו שסוף סוף יש להם רדיו "משלהם" – נתון המוכח בסקרי דעת קהל.
לפתע הופיעו "המורים לנאורות": "הדרת נשים במשאב ציבורי!" ושוב השרה לימור לבנת, הפעם בתפקידה כשרת התרבות: "לא יאומן כי ישודר". נשמע לכם קטנוני? כן, הפעם אלו מורים מכיתה ב'.
למורים הצטרפו גם הפעם ארגוני הרפורמים (שוב, לפרוטוקול) ומחנכים נוספים מהמגזר הדתי לאומי כמו אורי אורבך, ציפי חוטובלי, זכות הציבור לדעת ועוד. (גם להם יש סוף סוף את מי לחנך...).
"המורים הנאורים" כמובן "דואגים" לנשים החרדיות. דאגה כנה ועמוקה, לבל יסתמו פיותיהן בשעות אחה"צ.
מורים יקרים. יש לנו רדיו אחד מתוך 24 תחנות בסקאלה. למי שלא מתאים, שיזפזפ.
בכל 24 התחנות האחרות בישראל אין כמעט שדרנים חרדים, ועוד לא בדקנו כמה יהודים מתראיינים ברדיו למגזר הערבי, או כמה ישראלים מתראיינים ברדיו הרוסי. בשביל זה יש כמה תחנות רדיו, כדי שיהיה לכולם.
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לשמוע ברדיו. תפסיקו לחנך אותנו, אל תדאגו לנו. פשוט, תעזבו אותנו בשקט, נסתדר לבד.
בבקשה.
(המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות")
הצגת כל התגובות