אאא

הסיפור הזה אמנם אירע לפני מספר חודשים, אך הייתי שמח אם תספר אותו בג' באייר, יום השנה של רבי שייעל'ה מקרעסטיר.

היה זה זמן מועט לפני שהקורונה הגיעה לעולם. נסעתי עם אשתי ועם גיסי וגיסתי להונגריה.

אני אברך, לא אחד של חו"ל ומלונות, אבל במשך שנים הבטחתי לאשתי שיום אחד ניסע יחד לחו"ל. עד כה זה לא יצא לפועל.

חודשיים לפני כן נסעתי עם חברים להונגריה, לפקוד את קברו של ר' שעייל'ה מקרעסטיר, כדי לבקש ישועה של חבר קרוב. ואכן, כשחזרנו ראינו אצלו ישועה מיידית.

כיוון שאשתי הייתה כמה חודשים לפני לידה, והבנתי שאם לא עכשיו - זה יכול לקחת יותר משנה (וכיום, אחרי הקורונה, לך תדע כמה זמן), אמרתי לאשתי: "בואי נצא לטיול יומיים בחו"ל, ובמקום שנבזבז את הזמן במקום שאנחנו לא מכירים, ניסע למקום שהייתי בו לפני זמן קצר. ונוכל לנצל אותו כמה שיותר, מאחר שאני מכיר את כל השטח ויודע איך מתנהלים. אנחנו ננחת בצהריים, ניסע לקבר, נתפלל, נחזור לבודפשט לישון במלון, ונוכל להישאר עוד יום וחצי לטיולים בהונגריה".

גיסי וגיסתי ששמעו על הנסיעה בקשו להצטרף גם הם, ואנו נענינו בשמחה.

תכננתי את הנסיעה מא' עד ת'. הזמנתי טיסות, הזמנתי מלון ורכב שכור. לא רק שהזמנתי רכב, גם שילמתי באשראי.

אמרתי לגיסי: "רק תדאג שיהיה לך כרטיס אשראי בינלאומי, משום שהם דורשים כזה לביטחון". אמר לי: "בסדר".

גם אתם תוכלו לפתוח דף חדש - כנסו >>

* * *

נחתנו בבודפשט. התקדמנו לכיוון אזור החברות להשכרת רכב. היה שם תור של כמה אנשים לפנינו, ואז מגיע התור שלנו.

אני נותן את הטפסים. הפקידה, מיד קלטתי שאני בא לה לא טוב, כי עד כה הייתה אדיבה ושקטה, ופתאום היא נכנסה לאיזו דריכות. היא מביטה היטב בטפסים (מה שלא עשתה ללקוחות לפני), והיה ברור שהיא מנסה למצוא משהו. היא לא מצאה. היא מתחילה את ההזמנה, ואז מבקשת כרטיס אשראי לביטחון, ואני נותן לה את האשראי של גיסי.

עיניה אורו: "האשראי צריך להיות על שם מבצע ההזמנה".

אני אומר לה: "איט'ס אוקיי, אוקיי".

היא עונה לי בתקיפות: "איט'ס נוט אוקיי".

אני אומר לה "פליז". היא אומרת: "אין על מה לדבר", ובעודה אומרת גם מצאה עוד משהו. היא מצביעה על סדק בלתי נראה בכרטיס האשראי של גיסי, ואומרת "איט'ס נוט גוד". זה לא טוב.

אני משתמש בתכנת תרגום ואומר לה: "תעבירי, ואם יעבור - זה יעבור. הסדק הזה לא באמת קובע".

אבל מהר מאוד קלטתי שאין עם מי לדבר.

אני כותב לה בתרגומון שנצרף את גיסי, בעל כרטיס האשראי, כנהג הנוסף, והיא מתעקשת ואומרת שזה לא יעזור. הכרטיס צריך להיות על שם מבצע ההזמנה.

גם אתם תוכלו לפתוח דף חדש - כנסו >>

* * *

בינתיים, כל הטרמינל מתחיל להתרוקן, וכולם לוקחים את המפתחות והולכים.

אנחנו מתעכבים. מנסים לדבר על לבה, אבל אין לה כזה.

אמרתי לה: "אני אעשה הזמנה חדשה מההתחלה, ונעשה אותה על שם גיסי".

היא התבלבלה רגע, ואז אמרה: "הזמנה חדשה אתה יכול לעשות רק מחר".

"מה ההיגיון?", אני שואל, אבל מבין מיד שזה לא עניין של היגיון.

אני מחליט לנסות לשכור בחברות אחרות: "הרץ" ,"יורופקאר" ועוד. מתברר שאין להם רכבים. הכול נגמר, חוץ מחברה אחת, שרכב שבבעלותה היה אמור להגיע בעוד שש שעות. בקיצור, היו שם חמש חברות, ולא היה אפילו רכב אחד.

תוך כדי, אני רואה מישהו מחזיר מפתחות של רכב.

אני רץ לשם, הפקיד אומר לי :"זה רכב קטן מאוד, ביג ביג סמול... הוא עולה שמונה מאות שקל ליום.

אני רואה את האוטו. להכניס לשם זוג צריך כף נעל, להכניס שני זוגות עם מזוודות אין שום סיכוי.

אנחנו יושבים שם קרוב לשעה, ומבינים שנתקענו. בהונגריה. בלי רכב. גיסי אומר לי: "בוא ניקח רכב בבודפשט". ואני אומר לו: "אם ניסע לבודפשט, אז נשכח מר' שעייל'ה קרעסטיר, ובמיוחד כדי להתפלל על קברו הגענו. הטיול הוא רק קינוח".

אחרי שעה ורבע עשיתי מה שכל יהודי יודע לעשות כשאין לו מה לעשות.

החלטתי להתפלל.

הייתי לבד בטרמינל. התפללתי, וכמו פניתי לר' שייעל'ה: "הגענו עד להונגריה במיוחד בשבילך. כידוע, אתה פועל ישועות לפני הקב"ה. אני מתחנן לפניך, תעתיר בעדנו שתהיה לנו ישועה מעל דרך הטבע. אני אברך, נקלעתי למקום שאיני מכיר בו אנשים, ואנשים לא מכירים אותי ולא רוצים לעזור לי".

טרם סיימתי לדבר, ופתאום אני רואה יהודי חסידי נכנס לטרמינל, ופונה לדלפק של חברת השכרה אחרת.

אני אומר לו: "מה אתה עושה כאן?".

הוא אומר לי: "יש לי כרטיס אשראי מצוין, והם לא מצליחים לקבל עליו אישור. פניתי לחברת דיינרס, הם אומרים שהכל בסדר ואין סיבה שלא יעבור. כעת יצאתי החוצה לשעה, ואני מנסה ניסיון אחרון להעביר את כרטיס האשראי".

אני אומר לו: "תגיד אתה דובר אנגלית?".

הוא אומר לי: "כן. אני במקור מלונדון, כעת גר בערד. אנגלית ברמת שפת אם".

אני אומר לו: "שה' יעזור לך עם כרטיס האשראי שלך, אבל אם אתה דובר אנגלית, אולי תוכל לעזור לי? תנסה לדבר על לבה שתסכים לעזור לנו". הסברתי לו במילים קצרות מה הבעיה.

ראיתי אותו מתלבט, והבנתי אותו לגמרי. גם הוא בצרה. גם הוא מתעכב שעה ורבע כמוני. הוא ממהר לא פחות ממני, וחייב לפתור את הבעיה שלו בדיוק כמוני. אז למה שיעזור לי?

כאילו ראיתי את גלגלי השיניים במוחו עובדים. ראיתי את ה"לא", ראיתי את ה"אולי", ואז הוא פשוט אמר לי: "טוב, רבי יהודי, אם יהודי שאינו חסיד הולך להתפלל אצל קבר אדמו"ר חסידי, שאני אשב בצד? בא תגיד לי עם מי אני צריך לדבר".

הוא החליט לעזוב את הצרה שלו ולעזור לי בצרתי.

הוא ניגש אליה, מדבר איתה אנגלית שוטפת. אין לי מושג מה הוא אמר לה. אבל הייתה בו איזו תקיפות פולנית. אחרי שלוש דקות היא קמה ונכנסה למנהל.

אחרי שתי דקות נוספות היא יוצאת החוצה, אומרת לו כמה מילים והוא מתרגם: "המנהל אמר שתכניס את הגיס כנהג נוסף, ובמקום לשלם 500 יורו ביטחון אתם תשלמו 1000 יורו ביטחון".

ככה, פשוט וקל. אחרי שהתחננתי שעה ורבע למצוא פתרון.

לגיסי אין רכב, ובכל זאת הוא לקח משום מה את רישיונו. מילאנו את כל הטפסים, ואז גיסי אומר לי: "תקשיב, אני ביקשתי בבנק מסגרת אשראי של 600 יורו. מקווה שזה יעבור".

היא מעבירה את הכרטיס. אנחנו עוצמים עיניים.

המכשיר נדם.

כמה שניות חלפו ופתאום... דף יוצא – יש אישור לעסקה.

אני מקבל את המפתח ממנה, ובשביל הנימוס נשאר עם היהודי החסידי. זה ניגש לדלפק, מגיש את הכרטיס שלו. עשר שניות של מתח ו...הופ... הכרטיס שלו מאושר.

לא יאמן כי יסופר.

הוא אומר לי: "תקשיב, אין לי מושג מה קרה כאן. ניסיתי להעביר את הכרטיס הזה לפחות חמש פעמים, והעסקה לא אושרה. איך היא אושרה פתאום?".

אני אומר לו: "ברור לי מה היה שם. הכרטיס שלך היה בסדר גמור. ר' שייעל'ה עצר לך את הכרטיס, כדי לזכות אותך שתעזור לי, שגם אני אוכל לבוא אליו...".

התחבקנו. זה היה ממש מרגש.

אבל הסיפור עוד לא נגמר.

* * *

אנחנו יוצאים לכיוון הרכבים ביחד. הוא רושם בוויז "קרעסטיר", ואומר "אוייש".

אני שואל אותו מה הבעיה, והוא מראה לי: רשום כאן שלוש וחצי שעות נסיעה.

אמרתי לו: "אין מצב. זה הרבה פחות".

הוא אומר לי:" וויז לא טועה".

אני אומר לו: "תיכנס להגדרות".

הוא אומר לי: "אני 'טכנופוב', אין לי שום ידיעה איך לתפעל מכשירים.

אני אומר לו: "אני אולי לא יודע מילה אחת אנגלית, אבל במכשירים טכנולוגיים אני אלוף. תן לי את המכשיר".

בנסיעה הקודמת לקבר של ר' שעייל'ה אמר לי מישהו להגדיר במכשיר אפשרות של כבישי אגרה. עשיתי זאת אז לבדי בקלות, וידעתי בדיוק מה אני צריך לעשות.

נכנסתי למכשיר, הגעתי לתפריט הכבישים, סימנתי איזה 27 כבישים והוריתי למכשיר לכלול גם אותם.

לאחר מכן לחצתי "סע".

היה רשום שם שעתיים ועשר דקות במקום שלוש וחצי שעות.

הוא אומר לי: "אני לא מאמין למה שהיה כאן. אתה חסכת לי שעה ורבע".

אמרתי לו: "זה לא אני, ר' שעיה לקח לך הרי שעה ורבע על הכרטיס התקול שלך רק בשביל לעזור לי".

כעת, במקום לנסוע בכבישים הגרועים והמסוכנים של הונגריה במשך שלוש וחצי שעות, אתה בילית כאן בטרמינל בשיא הנוחות והמיזוג, ועכשיו תיסע רק שעתיים ועשרה, ותגיע בדיוק בזמן שהיית צריך להגיע מלכתחילה. גם עזרת ליהודי, וגם קיבלת את כל הזמן בחזרה".

מכשיר הוויז שלו פלט משהו בהונגרית.

הוא מסתכל עלי ואני עליו, ואז אני לוקח לו שוב את המכשיר, מדפדף קצת ומגדיר לו את זה בשפה העברית, ואז אומר לו שוב.

במקום לנסוע שלוש וחצי שעות בהונגרית, אתה תיסע שעתיים ועשר דקות בעברית".

הגענו לקרעסטיר ביחד. התפללנו אצל ר' שייעל'ה ביחד.

הכול התחבר כמו פאזל.

גם אתם תוכלו לפתוח דף חדש - כנסו >>