אאא

שבועיים חלפו מאז האסון הנורא, בו נספתה אודל כהן ע"ה.

הרגעים הנוראים של היוודע האסון הנורא, עברו, גם ההלוויה העצובה והקשה הייתה. 

ההורים של אודל אמורים היו לחזור לביתם, אך לא. אין להם לאן לחזור.

הם ישבו שבעה בבית קרובי משפחה, בביתם הקטן אין מקום למנין אנשים לתפילה. בדירת חדר בה גרו אבא אמא אודל ושני אחיה אי אפשר לקבל אנשים.

ובבית הסבתא? לסבתא לא נותר בית…

הוא נכחד בשריפה הנוראית.

הם ישבו בבית קרובי משפחה שפתחו את הדלת ואת הלב, הם ישבו שם בדירה לא שלהם וביכו את האבידה המרה, הם קיבלו את המנחמים, אבל לא הצליחו להתנחם.

"היא הייתה ילדה שהכניסה כל כך הרבה אור לחייהם, היא הייתה בת בכורה חייכנית ושמחה, זה פשוט בלתי נתפס לחשוב על כך שהיא לא איתנו" מספרת הסבתא.

ההורים לא מצליחים להתרומם מהאסון הנורא, הם רוצים לחזור לחיים, אבל הזכרונות שצפים לא מאפשרים לאשד הדמעות להפסיק.

לתרומה למשפחתה של אודל כהן?>>>

"קשה לדבר איתם, הבת שלי לא מצליחה לחשוב על כלום. היא כל הזמן משחזרת את רגעי האסון, את המראות הקשים של האש שכילתה את הבת שלה. היא לא שוכחת אפילו לשניה"

זה היה בשעות אחר הצהריים, הנכדים שיחקו בעליית הגג בבית הסבתא כאשר פרצה השריפה הנוראית, בעליית הגג היה לאש חומרים רבים להבעיר והיא התפשטה בדקות בודדות.

רוב הילדים הצליחו לברוח,  אך אודל נלכדה בתוך להבות האש. בכיה נעשה חנוק מרגע לרגע והסבתא שניסתה להגיע אליה הבינה שהיא לא שם כדי להציל.

הם ניסו לחפש, בנתיים כוחות ההצלה נאבקו בלהבות הגדולות, הבנינים הצפופים באזור המגורים שלהם בשכונת ה"בוכרים" היוו עוד אתגר עבור כוחות הכיבוי, בסוף הם הצליחו להשתלט והשריפה כובתה.

החיפושים אחרי הלידה עברו למקום בו הייתה השריפה, הם הבינו שככל הנראה היא לא בחיים, אבל לפחות דמות ילדה להיפרד ממנה הם רצו, אבל גם שם הם נותרו נעזבים, גם בתוך האפר דמות של ילדה לא נותרה. גופתה נשרפה ונותר רק אפר לקבור תחת ערימות העפר. 

בערבו של אותו יום נערכה הלוויה קורעת הלב. 

ועכשיו הם לבד עם הצער העמוק והעוני שרק מגביר את הרגשות הקשים.

חייבים לבוא לעזרת משפחת אודל כהן>>>

כיכר בשיתוף באנר מדיה