
מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת ייל חשף עקבות מובהקות של אופיום בתוך ואזת אלבסטר עתיקה מהמוזיאון ייל פיבודי. בעוד ממצאים אלו מצביעים על מסורת נפוצה של שימוש באופיאטים, החוקרים מזהים קשר אפשרי בין כלי אלבסטר יוקרתיים, שעליהם חריתות בארבע שפות עתיקות - אכדית, עילמית, פרסית ומצרית - לבין מבנים חברתיים מרכזיים במזרח הקדום. הוואזה שנבדקה נשאה את שמו של המלך הפרסי חשיארש הראשון, והמחקר נעזר במתקדמות כימיות כדי לאתר שאריות של מורפין ונוסקאפין, שנחשבות לסמנים מובהקים של אופיום.
המחקר אינו הראשון שמצא עקבות לשימוש בסם במצרים, אך לראשונה מתקבל יסוד כימי מובהק המצביע על כך שהשימוש לא היה מקרי, חד פעמי או מוגבל לאליטה בלבד. בעבר נמצאו שרידי אופיום גם בקברים של סוחרים מהתקופה החדשה במצרים, מאות שנים לפני התקופה הפרסית. החוקרים מעריכים כי הוואזות היוו סמל תרבותי המזוהה עם צריכת אופיום, בדומה לנרגילות בהווה.
הממצאים שופכים אור חדש גם על כלי האלבסטר מפוארים שנמצאו בקברו של תות ענח' אמון, שאותם חיפשו קדמונים ושודדי קברים. חוקר הכימיה אלפרד לוקס כבר בשנת 1933 בחן את השרידים הדביקים שנמצאו בכלים אלה אך לא הצליח לזהות את החומר, ורק עתה עולה האפשרות שמדובר באופיום. גם רשומות הארכיאולוג הווארד קרטר חושפות כי שודדי קברים חיפשו במיוחד את תכולת הכלים, עד כדי גירוד הכלים שכן השאירו סימני ציפורניים בתוך הכלי.
כתוצאה מהממצאים עולה הצורך לבחון מחדש את תכולת הוואזות והקשר שלהן למנהגים תרבותיים ורפואיים, מתוך הבנה ששימוש באופיום היה תשובה מוכרת למצוקות ולהתמודדויות נפשיות - חברתיות שנמשכו דורות רבים.








0 תגובות