במסגרת מחקר בן שנתיים בפיורד אינגלפילד ברדנינג שבצפון-מערב גרינלנד, שיתפו מדענים פעולה עם ציידים מקומיים בני איגנואיט והציבו שלושה מכשירי הקלטה בעומקים הנעים בין 190 ל-400 מטרים. המטרה הייתה ללמוד על עולם הצלילים וההרגלים של הלוויתנים הייחודיים, אך עד מהרה התברר שאותם מכשירים הפכו לאטרקציה בעבור יונקי הים האייקונים.
מתוך למעלה מ-4,000 שעות הקלטה, תועדו 247 מקרים של פגיעות ישירות במכשירים, כאשר לפי הערכת החוקרים - לאור הפסקות הקלטה קבועות - המספר האמיתי אף מגיע ל-600 פגיעות, בממוצע 10–11 פגיעות ביום, בעיקר בשעות האור.
לעיתים תועדו גם קולות "באז" אופייניים לציד, אשר התגברו ככל שהלוויתנים התקרבו למכשירים, ולאחריהם נשמעו קולות של חיכוך עור בלוחות הפלדה של הציוד.
האם מדובר בטעות בזיהוי? בניתוח קיבתי שנערך ללוויתנים שניצודו על ידי בני האיגנואיט, התגלה תפריט המבוסס ברובו על דגי קוד - המזכירים בצורתם הכללית את גליל ההקלטה, מה שמעלה את החשד כי הלוויתנים בלבלו בין טרפם למכשור המדעי.
עם זאת, הציידים המקומיים מציעים פרשנות שונה: להערכתם מדובר בפעולה משחקית לחלוטין, ואף ציינו בתיעודיהם שלווייתני החדקרן ידועים בהתנהגות שובבה ומתקרבים לגופים זרים כדי "לחכך את הגב", בדומה לחתולים.
כעת, מציבים הממצאים סימן שאלה משמעותי על הקביעה הרווחת במחקר ימי - שלפיה ניטור אקוסטי פסיבי הוא שיטה נטולת השפעה. "אנחנו צריכים להבין טוב יותר את יחסי הגומלין בין בעלי חיים לתשתיות מחקריות ותעשייתיות - כדי למזער את ההשפעות ולשפר את איכות המידע שאנו אוספים," אמר ד"ר פודולסקי, ראש צוות המחקר.
ההמלצה: להקטין את גובה מערכות ההקלטה ולשקול מחדש את עקרונות התצפית, כדי לא להפר את השלווה הטבעית של יונקי הים המרשימים הללו.
0 תגובות