ועדה שהקים השר נאמן בחשאי תמליץ: לרוקן סמכויות בתי הדין

זעם במפלגות החרדיות נגד שר המשפטים נאמן, לאחר שהתברר כי הקים מאחורי גבו של הגר"ש עמאר - וועדה לבירור סוגיית 'מירוץ הסמכויות' בין בתי המשפט לבתי הדין. בוועדה חברות מסתבר, באופן תמוה, כמה פעילות פמיניסטיות ידועות. בלעדי: טיוטת המסקנות על ריקון סמכויות בתי הדין (חדשות, חרדים)

מכתב המחאה של עמותת הטוענים הרבניים
מכתב המחאה של עמותת הטוענים הרבניים

צפו בתמונות נוספות:

 הוסף תגובה+
הוסף תגובה+
שימ/י לב! תגובתך תאושר אוטומטית ולא תעבור סינון של העורך. אנא קרא/י את התגובה שוב לפני השליחה! במידה ותגובה זו תימחק בגלל ביטויים לא הולמים והכפשות, תחסמ/י אוטומטית ע"י המערכת ולא תוכל/י יותר להגיב במנגנון זה.
37
29
תגובה למאמרו של פרופ' ליפשיץ,
בשלום ובמישור
18/08/2011
מורי ורבותי!

בדיון הקודם של "גל עיני ואביטה ניפלאות מתורתך

באתר כיכר השבת

"ערכתי דיון בנושאים:

"גט מעושה",

"דרכי כפייה במקום שאין כופים גט:"

"הסכם לכבוד הדדי:"

"סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל"

לגבי הנושאים האחרונים שהעלתי:

"פתרון של קידושין על תנאי"

גט על תנאי במעמד הנישואין

כאשר הכותרת הייתה...

"גט על תנאי במעמד הגירושין" (:}

לפני תגובתי, ולאחר תגובתי, לא ראיתי תגובות של חסידי פרופ' ברכיהו ליפשיץ, שהביאו דיון מעמיק מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שמראים שיש ממש בצורך של פיתרון בעיית "סרבנות הגט", באמצעות פתרון של "קידושין על תנאי", או "גט על תנאי במעמד הנישואין",ולא תגובה של רבנים פוסקים גאונים בישראל, שתומכים בדעתו של פרופ' ברכיהו ליפשיץ.וגם הפורופ' המלומד, לא הביא הוכחות חותכות, מש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, שאכן רעיונותיו יכולים לפתור את בעיית "סרבנות הגט"

מתוך הדיון שהרב דוד מלכא שליט"א, דיין בית הדין הרבני האזורי פתח תקוה בנושא:

מתוך דיון הלכתי שערך הרב דוד מלכא שליט"א עולה:

אביא לכם תקציר דבריו:

"הוא אשר אמרנו. אנשי אקדמיה וח"כ חילוניים רואים במאמרים מסוג זה של פרופ' ליפשיץ, מקור מוסמך לקיומם של פתרונות הלכתיים שדייני ישראל לא עושים בהם שימוש כביכול, מחוסר רגישות למצוקתן של מסורבות גט

היותו של פרופ' ליפשיץ, אדם שומר מצוות, המוכר כמומחה למשפט עברי ועוסק במחקר במכון לחקר המשפט העברי בפקולטה למשפטים, של האוניברסיטה העברית בירושלים, יש בה כדי להכשיל אף אנשים שומרי מצוות, במחשבה שכביכול יש ממש ברעיונות שהעלה במאמרו.

"

תגובתו להצעתו של פרופ' ליפשיץ "הפקעת הקידושין"

דיון מתוך הש"ס ודעת פוסקים:

מצינו שחז"ל השתמשו באפקיעינהו (בגיטין ל"ג.) ביחס לשולח גט ע"י שליח, וביטל השליח שמן הדין הגט בטל. התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם. מפרשת הגמ' משום החשש שהשליח לא ידע שביטלוהו, וימסור הגט לאשה ותנשא בו למרות היותו בטל, ואז יהיו בניה ממזרים. למניעת תקלה זו הפקיעו רבנן הקידושין כדי שלא יהיו בניה ממזרים.

לצורך גדול זה של מניעת הבאת ממזרים לעולם, עליהם נאמר "והנה ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם" (ויקרא רבה לב,ח), הפקיעו קידושין.

הממזר אינו יכול לבוא בקהל ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון, ואינו יכול להקים משפחה בישראל ונשאר בעיגונו זה לעולם. למנוע זאת הפקיעו חז"ל הקידושין.

בעלי התוס' שם (גיטין לג.) ד"ה אפקיעינהו הקשו, והלא יש חשש שאדם ינצל לרעה תקנה זו ויטהר ממזרין ע"י שישלח גט לאשתו ויבטל השליחות? ותירצו "אי ידעינן שלכך התכוין לא מפקיעינן קידושין מיניה דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה".

דהיינו למרות רגישותם של חז"ל לדמעת העשוקים, לא נתנו הם את ידם לנצול תקנתם למטרה שלא לשמה נועדה.

על יסוד דברי התוס' ומתוך אותה מגמה בנה המהרש"ם את התירו הידוע כ"גט מהרש"ם" כאשר בשעת דחק גדול עושים בו שימוש להסיר חשש ממזרות. (עיין מהרש"ם ח"א סימן ט' ומה שדנו בזה גדולי האחרונים).

אולם גם על עצת המהרש"ם האריך הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במנחת שלמה ח"א סימן ע"ו והעלה כנגדו ששה פקפוקים. הגרש"ז חולק על המהרש"ם בהבנת התוס' וכותב:

"... דאם היה אפשר לטהר ממזרים אי אפשר שלא היה נזכר דבר זה בש"ס, כיון שיש הרבה פעמים שהאשה היא במצב כזה שמצוה גדולה היא לרחם עליה ועל בניה שלא יהיו ממזרים ולכן לא יתכן שלא יזכירו חז"ל דבר זה...ומוכח מזה שלא רצו חכמים בשום אופן וענין לעשות פעולה מיוחדת של הפקעת קידושין לאשה מסוימת אפילו במקום צער גדול אשר מצד המוסר האנושי היה נראה שזו היא מצוה גדולה עד מאוד להמציא לה תרופה ע"י תחבולה של הפקעת קידושין. כי חכמים ברוח קדשם וחכמתם ידעו שכל תחבולה הנעשית בכוונה להפקעת קידושין של איש מסוים אפילו במקום עיגון וצער גדול היא פירצה חמורה עד מאוד בגדרי האישות וגם ביטול תוקף הקידושין וקדושתן. והא דמצינו שבעת צרה הפקיעו חכמים קדושין כמובא ברמ"א בדרכי משה אה"ע סי' ז' ובעוד מקומות היינו בשעת זעם והרג רב והדבר נוגע לרבים אבל לא לעשות טצדקי של הפקעת קידושין להצלת יחיד".

"נמצאנו למדים מפורש מדברי הראשונים והאחרונים שהישום של הכלל כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקיעינהו רבנן לקידושין מיניה, אינו ניתן להעתקה למקרים בהם חז"ל לא קבעו זאת במפורש.

ההוכחה למסקנה זו, הינה מהדוגמאות שהובאו, בהם יש עיגון גמור כמו בטבע במים שאין להם סוף, או במומר שקידש, שאין בידי האשה כל דרך להתיר עצמה מעגינותה, ובכל זאת לא השתמשו חז"ל בדרך של הפקעת הקידושין להתירה.

אפילו במקום שהקידושין נעשו שלא כדין, כגון בפסולי עדות דרבנן או שהמקדש עבר על חרם דרבנו גרשום,.ובכל זאת נקבע בראשונים שאין להחיל כלל זה."

תגובת הרב דוד מלכא:

אם כן מנין העזות של פרופ' ליפשיץ להעלות הצעה של הפקעת הקידושין, במציאות חיינו כאשר המדובר בקידושין גמורים שנעשו כדת משה וישראל, ולא היה בהם כל פגם!!!!

האם בשל כך שפרץ משבר בחיי הנישואין ולא ניתן להגיע להסכמות בתנאי הגירושין, והבעל מסרב ליתן גט, נבוא אנו ונפקיע את הקידושין?

האם מה שלא העזו ראשונים כמלאכים לעשות, נעשה אנו יתמי דיתמי!!!

הצעה להפקעת כסף הקידושין:

פרופ' ליפשיץ ממשיך שם ומציע: "מסלול אחר של הפקעת קידושין ע"י הפקרת כסף הקידושין הוא זה של תקנת הקהל, גם לקהל יש כח להפקיר ממון...".

אולם בתשובות הרא"ש והריב"ש הנידון הוא כאשר ביקשו להפקיע קידושין שנעשו בניגוד לתקנת הקהל, כגון שנעשו שלא מדעת הורי הכלה או שלא בפני עשרה מישראל או שלא בפני נאמני הקהל ובידיעתם, ובאלה ביקשו שקידושין אלו לא יחולו מלכתחילה וזאת ע"י הפקעת כסף הקידושין.

אבל לא מצאנו שביקשו להפקיע כסף הקידושין שנעשו כדת משה וישראל, וע"פ כל הכללים, בשל קשיים שהתעוררו בביצוע פס"ד לגירושין. כפי שלא ראינו שהפקיעו הקידושין במי שכופין אותו".

הסיבות לסרבנות גט, לדעתו של הרב דוד מלכא שליטא

"העולה מן האמור שהמחשבה כי ישנה עצה למסורבות גט, בדרך של אפקיעינהו, הינה הבל ורעות רוח.

כמי שיושב על מדין, ויודע במה דברים אמורים מבחינה עובדתית, אוכל לומר כי בהגדרת מסורבות גט, יכולות להיכלל רק נשים לגבן ניתן פסק-דין המחייב את הבעל לפוטרן בגט פיטורין, והבעל מסרב למלא את חיובו. סירוב לפסק-דין שאינו חיוב בגט, אינו נכנס להגדרה זו.

במקרים אלו שאינם רבים כפי שטוענים, היושבים על מדין משתמשים בסמכויות שבידם עד כמה שניתן להחיל הרחקות דר"ת, אם במתן צווי הגבלה ואם בפסיקת מזונות מעוכבת מחמתו להנשא. הכל בהתאם לענין ולדרישות ההלכה במגמה לזרז את ביצוע הגט.

במקרים נדירים בהם נפסק שיש לכוף הבעל ליתן גט והבעל מסרב לכך, הרי בתי הדין מפעילים את מלא סמכותם בהטלת כל צווי ההגבלה כולל מאסר בפועל.

כאמור לעיל השימוש בהפקעת קידושין אינה מעוגנת בהלכה אף לא במקרים של כפיית גט כך שאין בהצעה זו כל ממש."

פיתרונות לסרבנות גט :

לדעתי, הדרך שיהא בה להפחית את המקרים של סרבנות גט הינה בהמלצה לבני זוג שינשאו מעתה, לקבוע בהסכם טרום נישואין את יחסי הממון ביניהם ואת השיטה המשפטית שתשלוט בנכסיהם ולפיה יתחלקו במקרה של סכסוך ח"ו.

כאשר יחסי הממון והדרך לחלוקת הנכסים יקבעו מראש, בעת שהשלום שורר בין הצדדים ויקבלו ע"כ בקנין, כך שהסכמות אלה יחייבו את הצדדים בבוא העת, או לחילופין אם הסכם שכזה יצורף לתיק הנישואין אחר אישורו של רושם הנישואין, הרי יהא להסכם זה תוקף חוקי מחייב כהסכם ממון בטרם נישואין.

דרך זו תמנע במידה רבה את מירוץ הסמכויות, ואת הצורך בהתדיינות ארוכה בעניני רכוש בעת מלחמה, שכן הדברים נחתכו ונקבעו כבר בעת שלום.

כאשר הצדדים קיבלו עליהם מראש בקנין את אופן חלוקת נכסיהם יקל על בתי הדין לפסוק בהתאם להסכמת הצדדים גם אם חלוקה זו אינה תואמת לגמרי את גדרי ההלכה ביחסי ממון שבין בני זוג, שכן כל תנאי שבממון קיים.

מן הראוי שפרופ' ליפשיץ יחזור בו מדבריו ויפרסם כי הדברים שכתב בטעות יסודם.

"פסיחה על שני הסעיפים אין לתבוע תקנות ח.ז.ל"

אין שום מסורבת גט שהסכימה שגם עניני הרכוש והמזונות יפסקו ע"פ דין תורה. ברור שחז"ל לא תקנו תקנות לאלה הפוסחים על שני הסעיפים. אין מקום לתבוע את ישום תקנות חז"ל לשליש ולרביע דוקא ביחס לאלה הרומסים ברגליהם את המשפט העברי. את הפסוק "רועה זונות יאבד הון" יחסו חז"ל לאומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה.

פרופ' ליפשיץ במאמרו אות ד' מבין אף הוא ש"הפקעת קידושין מכוחה של תקנת חכמים אינה מקודמת איפה כ"כ בברכה ע"י חכמים עצמם".

פרופ' ליפשיץ :"מוטב שמרנן ורבנן, הבקיאים בטיב גיטין וקידושין"

פרופ' ליפשיץ לפני סיום מאמרו כותב: " מוטב שמרנן ורבנן, הבקיאים בטיב גיטין וקידושין יהא להם עסק עימהם ואל יפקיעו את עצמם מן הקידושין. בדרך אחרת אנו צועדים כבר זמן רב, וכמה כמה קדושה וקידושין מופקעים מרבנן ומישראל".

אם מאמין פרופ' ליפשיץ כי יש בדורנו מרנן ורבנן הבקיאים בטיב גיטין וקידושין וכך הם נחשבים בעיניו, ילך הוא לפניהם ויברר הדברים עמם ויפשוט ספיקותיו. בפרסום מאמרים מסוג זה, יש בהם לנגח את חכמי התורה והיושבים על מדין, ובכך נותנים חרב ביד שונאיהם של ישראל שאינם מבינים בעניני דת ודין, וכשמוצאים מי שמזוהה כשומר מצוות המבין במשפט עברי, ומפרסם דברים הנוחים להתיר בהם כבלי הנישואין, עטים עליהם כמוצא שלל רב ומנגחים בהם חכמי התורה שכביכול מונעים מהם טוב.

סוף דבר:

אני גם מסכים עם דבריו של הדיין הרב דוד מלכא שליט"א, שהביא הוכחות חותכות מדברי הש"ס, ראשונים ואחרונים, ופוסקים של אחרוני אחרונים, העולים בקנה אחר עם גדרי ההלכה,על פי דבריו של הרב אליהו מלכא, סרבנות גט בימינו הינה ברוב המקרים סרבנות התלויה בדבר שבממון... ואינה סרבנות לשמה... נדירים הם המקרים שהסרבנות לגט בימינו הינה סרבנות אמיתית לעצם הגירושין... אין מקום לביקורת כנגד היושבים על מדין... על שאינם סוטים מההלכה המסורה לנו מדורי דורות...

אין לו לדיין אלא מרות הדין לפיו הוא דן. על כל הגורמים הנוגעים בדבר לסייע בהרחבת סמכויות בתי הדין ובמתן כלים נוספים שיצמצמו את התופעה של סרבנות גט ע"פ גדרי ההלכה.

לסיום:

יהי רצון שפרופ' ברכיהו ליפשיץ,ותומכי דעותיו המלומדים יבינו, שהכתובת לכל דיון הלכתי הוא לא בפורום תקשורת, ולא בכנסת, אלא בפני פוסקי הדור,אשר תורתם אומנותם מדורי דורות, וכאשר הם מתבקשים בכבוד הראוי לחכמי ישראל, לדון בספק הלכה, הם עושים זאת בחוכמתם בצורה הראויה, ועל פי גדרי ההלכה... כפי שנאמר: על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט לא תסור ממנה ימין ושמאל"

דוד ישי

אברך

ומגיד שיעור פרשת שבוע

בשורות טובות!
בשלום ובמישור, אשקלון | 18/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
28
רבינר, אתה צודק!
זליג
16/08/2011
עד היום אינני מבין מדוע גפני, נציג בני התורה בכנסת, מוצא לנכון כל פעם להלחם מלחמת חורמה בעד המשך קיום ערכאת בתי הדין הרבניים? האם סבור גפני שניתן לסמוך על מה שנעשה שם? הרי כולנו יודעים שהרוח של הרב דייכובסקי שורה על המערכת, וזה אומר שאשה שתובעת גט, גם אם להלכה המצב אינו מצדיק כפייה, אלא לכל היותר חיוב, משתמשים רוב רובם של בתי הדין הרבניים באמצעי כפייה כאלו ואחרים, שעל זה קובעת ההלכה שאם האשה נשאת בגט כזה בניה ממזרים! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין אינם בקיאים בשמות גיטין עד כדי פסילה, ורק לאחרונה נמנעה חתונה של אשה בשם פריידיל שבגט שלה כתב אב"ד בירושלים "פרדל", שהדיין פרובר פסל אותו מכל וכל! והדיין שכתב את הגט התווכח להכשיר אותו בטענה שהוא יודע איך כותבים שמות אשכנזיים כי אשתו אשכנזיה! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין הרבניים מכשירים ילדי פונדקאות גם כשהאמא או הפונדקאית יהודיה, כאשר לדעת גדולי הפוסקים בדורנו, כמו הגרי"ש אלישיב והגר"ש ווזנר סוברים שהילד ספק גוי! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין הרבניים מכשירים קראים להנשא עם בת ישראל, כאשר לדעת הרמ"א והפוסקים האשכנזיים אסורים בקהל! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין הרבניים אינם מבינים כי הוא זה בבירור יהדות של עולי רוסיה, ורוב רובם של הרבנים רושמי הנישואין בארץ מחתנים גוים ויהודים מעשים שבכל יום! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין הם אוכלי לחם חינם, באים מאוחר ויוצאים מוקדם, ומסתובבים בחוסר מעש! כולנו יודעים שרוב רובם של בתי הדין הרבניים אינם יודעים לכתוב נימוקים לפסק דינם! וכולנו גם יודעים שבתי הדין הפרטיים של ירושלים ובני ברק עושים עבודה שכל מערכת בתי הדין הרבניים אינם עושים! שהדיינים בבתי הדין הפרטיים בבני ברק ובירושלים עולים ברמתם עשרת מונים מרמתם של כל הדיינים במערכת הציבורית של בתי הדין הרבניים!

אז למה ומדוע מתעקש גפני להלחם למען בתי הדין הללו שרוח חכמים אינה נוחה מהם? מדוע אינו נלחם למען בתי הדין הפרטיים בירושלים ובני ברק להכיר בגיטין ובקדושין שלהם? מדוע אינו נלחם למען בתי הדין הפרטיים להכיר בבירור יהדות שהם עורכים לעולי רוסיה? מדוע אינו נלחם להכיר בבתי הדין הפרטיים שיוכלו לרשום לנישואין באופן חוקי?

ואם גפני אינו מבין בנושאים האלה ונותן לנהג ולכהן ההדיוט שיסובבו אותו בכחש, אז חובה להעיף אותו. כי המלחמה שלו למען בתי הדין הרבניים היא חילול ה' ח"ו.

אגב, האם גפני הגיע לבית הדין של הגרא"ד לוין בירושלים בתביעה של חלפון ממפוני גוש קטיף? או שמא הוא "אינו מכיר" בבית דין זה משום שאינו שייך לבתי הדין הרבניים שלמענם הוא נלחם, למרות שהגרי"ש אלישיב דוקא כן סומך על בית הדין הזה.
זליג | 16/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
27
"מזונות" וכתובה אתן לוקחות בשם הדת? ל"ת
צביעות במיטבה
15/08/2011
צביעות במיטבה | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
26
נאמן צודק במאה אחוז!
רבינר
15/08/2011
הוא צודק ועוד איך! וגפני שיפסיק לברבר על נושא שאינו יודע! כמי שנמצא במערכת, אני יכול להעיד שיותר ממישים אחוז של הדיינים המתמנים הם מהרמה הבינונית ולמטה, וגם כל היתר אינם מי יודע מה. אז בידם ניתן להפקיד את הנושאים המסובכים והקשים הללו של החזקת ילדים וחלוקת רכוש? עדיף היה לגפני ללחוש באזנו של ראש הממשלה ושל שר המשפטים לסגור את רוב רובם של ההרכבים של בתי הדין הרבניים ולהותיר הרכבים בודדים לכתיבת גיטין, ולהרשות לבתי הדין הפרטיים לערוך גיטין וקדושין, לתפארת דגל התורה ומדינת ישראל.
רבינר | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
מה שנכון -נכון ל"ת
יוסי
15/08/2011
יוסי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
25
אין דין וגם אין דיין  ל"ת
אין שם כלום
15/08/2011
אין שם כלום | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
24
מטומטמים!  ל"ת
נא לא לצנזר!
15/08/2011
נא לא לצנזר! | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
23
למה אתם לא מפרסמים ל"ת
תפרסמו
15/08/2011
תפרסמו | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
22
טוען רבני
חיים
15/08/2011
אין לכם כלל מושג כמה נשים עגונות יתוספו בגלל ההמלצות הטפשיות הללו, מי שמצא להמליץ עליהם לא שמע את חוות דעתם של דיני בתי הדין, משיחה עם כמה מהם על הנושא הוברר שההמלצות הללו יביאו למקרי עגינות קשים וגם למקרים שביה"ד לא יסדר גירושין לזוג שעדיין לא גמר את ההתדינות בבתי המשפט וזאת ע"פ הלכה.
חיים | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
21
לדעתי צריך לנדות אותו!!!!!!!!!!!!!!
צ
15/08/2011
נידוי לפני ראש השנה יום הדין הגדול והנורא זה מה שמגיע לו!!!!!!
צ | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
צריל לנדות אותך!
מישהו
15/08/2011
תלמיד חכם שופטים לכף זכות, ומבקשים ממנו תגובה לפני שמבזים אותו ברבים!
מישהו | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
20
הפרדת דת ממדינה- האמת
חרדי מאד
15/08/2011
לק"י

אל ח"כ ........

השולח: חרדי

לאחר התייעצות עם רבנים.

הנידון: הפרדת דת ממדינה

נתחיל עם בעית האישות, אין ספק בעיני שאם ידברו עם הרבנים גדולי הדור שבציבור החרדי, הרי שההצעה דלקמן תהיה ברת ביצוע, ולפחות כבסיס. כמובן שיהיו כאלה מהקטנים, שיחששו מאיבוד כבוד או פרנסה, אך לא זה המוביל את גדולי ישראל.

אמשול משל למה הדבר דומה, שני אנשים רוצים לחבור וליסוע, אך דא עקא אחד רוצה להגיע לירושלים, והאחר, לחיפה. סיכמו שיסעו לת"א. לא זה הגיע ליעדו, ולא האחר.

בבעית האישות לא החרדים מרוצים, ולא האחרים מרוצים.

מהמבט החילוני אין צורך להסביר, הדברים מוסברים ועומדים בקול צעקה בכל מדיה אפשרית.

כאן נסביר מהמבט החרדי: כמעט כל רב חרדי ירא"ש ההולך לסדר קידושין לזוג חילוני, דואג לקחת את אחד העדים, עד שאינו ראוי לעדות על פי ההלכה.

זאת כדי שהקידושין לא יחולו. והאשה לא תהיה מוגדרת כאשת איש. למה?

משום שלצערינו כיום, אין הרחקות בין איש לאשה, הבנויות על פי ההלכה, ואחינו הטועים מדרך ההלכה, אינם נזהרים בהרחקות, ולדעת ההלכה האיסור חמור עד כדי "יהרג ולא יעבור".

על כן כל הנישואין על פי ההלכה, והחוק הקשור בכך, גורמים עוול לתורת ישראל, ועושים רק צחוק מההלכה. ובל נשכח שגם במקרה גירושין, כשהעסק מתמשך, רבות הנשים שנוקטות צעדים החמורים על פי ההלכה.

א"כ למה כל זה?

נעבור לגירושין, ראשית עצם עובדת הבחרם של הדיינים בצורה שנבחרים מביאה קלון ובוז לרבנים מחמת אותם אינטריגות, ודי ליודעים.

שנית מבחני העמידה עומדים בסתירה משוועת לדרכה של היהדות הצרופה. דיין אינו מי שלומד בצורת קונפקציה כדי לעמוד במבחני הכניסה, כפי שנעשה כיום. ההלכה מאד מורכבת, וצורכת ידע נרחב ביותר, מה שהמועמדים "כיום" כלל לא נמצאים בכך.

אך מעל הכל צריך שיהיו בעלי יראת שמים. ואין מבחני כניסה על כך, אדרבה דוקא המיקל יותר, מי שיכול לעשות את ההיפך מרצון ההלכה, הוא מועמד יותר רלוונטי, ההלכה אינה רק הצד המעשי שממנו אין לזוז, אלא גם את הצד הרעיוני והעמוק של ההלכה.

אך כל הנתקלים עם המערכת של הרבנות במקרה הגירושין, רואים את הנפתלות של הדיינים, ובהרבה מקרים את הרצון למצוא חן בעיני אירגון כזה או אחר, ודברים הנוגדים את ההלכה, המביאים חששות של היתרי אשת איש, ומגמשים את ההלכה למציאות, כדרכה של הרפורמה, אשר היא יצור כלאים לא נודע בשם. וכאמור נושא זה מהדברים חמורים ביותר בהלכה.

ההצעה שלנו:

לשינוי החוק ולהכיר במסגרת החוק במי שרוצים להכיר בו במעמד אישי זה או אחר, על פי רצונם, כפי שמקובל בארה"ב.

מאידך יהיה חוק הסכמי נישואין, שבמסגרתו מי שירצה יוכל להגיע עם הצד השני להסכם מחייב טרום נישואין. במסגרת אותו הסכם, יחליטו אם רוצים להנשא בנישואין ולהתגרש על פי החוק הדתי, וכן יחליטו מראש באם חלילה יגיעו למשבר, באיזה דרך יוכרע ההסכם והפירוד. כולל ההכרעה בענין ממון וילדים.

כלומר יחליטו, אם רוצים שבית דין מסוים יכריע ומיהו, או שיקבעו בוררים מוסכמים או בדרך זבל"א.

בהסכם יוכלו לעגן חיובי ממון, אשר יגרמו לצד השני להביא לידי סיום את המערכת ביניהם.

החוק יקנה להסכם ולבוררות כח מחייב, ובאם יוחלט ע"י הב"ד הבורר המוסכם, לכוף מאסר על צד מהצדדים, המדינה תתן לזה גיבוי.

יאופשר לנהל מערך רישום של הנישאין בהסדר עצמי, על מנת שידעו מי נישא עם מי.

בדרך זו ניתן יהיה לחסוך את מסגרות בתי הדין הרבניים, תיקים יסגרו.

המדינה תקבל על עצמה לממן את הבוררות, החוסכת למדינה עלויות עצמות של דיונים בבתי משפט.

הצדדים שהתחייבו מראש להליך כזה, יצאו יותר מרוצים במסגרת בוררות שמאמינים בה, שנאת הנפרדים זה מזו יוקטן. המפשרים והבוררים, לרוב יתנו דעתם להמשך דרך בין הצדדים.

* * *



וכן, להעתיק ולהרחיב את חוק "חוק הידועה בציבור", ולאפשר לרוצים בכך, לנהל טכס דתי.

* * *

צעקת הקיפוח לנשים לא יהיה לה מקום, משום שמראש האשה החליטה ללכת בדרך תורנית, ומכח זה הצד השני הסכים להגיע איתה לבניית בית, ולא יתכן שמי שמראש ללא אילוץ יצר שותפות עם האחר יוכל לשנות הסכמים בעת שנדמה לו כי רע לו.

אמנם הנני לציין דבר שכביכול ידוע, אך האמת אינה זו. ההלכה יוצרת חיובים לאיש כלפי האשה הרבה יותר מאשר להיפך. ההערכה של האשה "כאשה" הינה עד בלי די. נמשלה האשה לשכינה, הבית היהודי למקום מקדש. ואמרו חז"ל: השרוי בלא אשה שרוי בלא: [סימן: כח שבח אשתו]

כפרה חיים - שלום ברכה חומה - אדם [כלומר אינו אדם] שמחה תורה וטובה

ואין זה רק למליצת מילים. זו דרך חיים.

לדוגמא: תימן - צנעא. היה ניתן לגרש את האשה בעל כרחה, ללא כל הבעיות הנלוות של תביעות למיניהן. היה יכול האיש לשאת כמה נשים. לא הכרתי מהבאים משם מי שנשא שתי נשים, [מצנעא היו מקומות שהיה נפוץ] ולא הכרתי מקרי גירושין, כי כל אחד היה מכיר את מקומו והיו משלימים זו את זה, ונמצא שהאהבה פורחת, והרצון לתת ולהעניק לאחר היה בראש דאגת השני.

בנושא הגירות:

הבעיות של מתנגדי הגיור ידועות.

אך החרדים כואבים את כאב הגרים, את כאב גרי ההנאה, שאין להם דבר עם שמירת ערכי היהדות, וכופים עליהם הר כגיגית לעשות צחוק מעצמם, כי אחרת ישנה בעיה בסל הקליטה או בזכויות כאלה ואחרות. ואין היהדות מחפשת לכפות עצמה על הגויים,

מאידך את הרוצים באמת לקבל יהדות, והמסגרות הקיימות מכבידות עליהם, ומשהים אותם, כל מי שנתקל בזה הרגיש את זה. מבחינה הלכתית מי שרוצה באמת להתגייר, אסור להשהותו.

ההצעה

המדינה תנתק את הלאום היהודי ותכין לה קרטריונים לקבלת חוק השבות. כפי שיבחרו אותם פוליטקאים, ירצו יקראו להם ישראלים או כנענים או כל שם אחר, אך לא יהודים.

יהדות תהיה במסגרת בתי דין חרדיים כמקובל בכל העולם. יאופשר להכין מאגר רישומי של מי שקיבל על עצמו גירות באופן אורטודקסי.

לא תהיה כל טובת הנאה למתגייר, כך שאין על מה לריב, אלא מי שבאמת רוצה לקבל עול יהדות יקבל.

אין צורך להקים בתי דין או להחזיק בתי דין או להחזיק אולפנות לגיור.

הרוצה להתגייר ימצא את הדרך לרבנים, או שהם ימצאו את הדרך אליו. וכפי שישנם עמותות שונות שמקבלות תקציב מהמדינה, הרי באם יוכר הצורך ע"י הפוליטקאים לסייע בהחזקת עמותות כאלה, יסייעו.

אין המדינה כמדינה צריכה לממן שרותי גיור. אשר בשונה משרותי נישואין וגירושין, בהם יש מיעוט או רוב בעם הנזקק לשרותים כאלה.

שרותי גיור הינו דבר פרטי לחלוטין.

המדינה [הפוליטקאים שבה] לא תכוף את דעתה בנושא לא לה, והגיור יקבל את המעמד האמיתי, ללא האילוץ של הכפיה לקבלת טובת הנאה. או הכרה במעמד כזה או אחר.

תוספת לחוק הנישואין.

יאופשר למי שירצה לנהל ספרי יוחסין, אשר ינציחו את יחוס האיש שמעונין להיות רשום בספר יוחסין כזה.

כאמור רבים הרבנים החרדיים שברכו על הרעיון.
חרדי מאד, צפון | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
19
כשאמר קהלת שמקום המשפט שמה הרשע
שימי
15/08/2011
הוא התכוון לבתי הדין הרבניים.

חובה לבטל את המוסד המושחת הזה המלא במקבלי שוחד ורודפי שלמונים.
שימי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  +1 
 
כל מילה אמת! אני מכיר מבפנים. ל"ת
צבי
15/08/2011
צבי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
18
מכירים את הריקוד מה יפית ? נאמן ושות'
גדולט
15/08/2011
(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
גדולט | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
17
מגיע לנו
דוד
15/08/2011
למה אנו מסתפקים רק בדיני אישות צרכים להפיל את הממשלה אם לא יתנו כח לבתי דין לעסוק גם בדיני ממונות ואז הכל יהיה בסדר לו רבית שוחקות והוצ"ל אלא על פי התורה או הכל או כלום .ואז יהיה הכל
דוד, ירושלים | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
16
ההלכה מזמן הלכה הפמניזם אכל כל חלקה
מהקהילה
15/08/2011
החל במזרחי וכלה בעדה.
מהקהילה | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
15
העיקר שהמשכורת תיכנס בזמן.
ינון
15/08/2011
ההישג הכי גדול של בתי הדין הרבניים שמשכורת הדיינים זהה למשכורת השופטים.

רבים מתלוננים על מוסר העבודה של הדיינים, המגיעים לעבודה מאוחר, ויוצאים מוקדם. עתה משירוקנו הסמכויות, יהיה פחות עבודה לבתי הדין, ואף אחד לא ירגיש בהעדרות הדיינים ממקום העבודה ובא לציון גואל.
ינון | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
14
שני דברים עושים כדי לשמור על הכיסא:
ד. בייניש
15/08/2011
1. דנים ע"פ מה שמקובל ונאור בעולם, גם אם לא צודק וגם כשזה נוגד את ההלכה.

2. שומרים על סמכויות.
ד. בייניש | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
13
בית חרב החרבת
ט"ו באב
15/08/2011
כשבתי הדין חרבים מכל דין תורה, כבר לא נשאר את מה להחריב.
ט"ו באב | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
12
ולמה הבעל מסרב?
כל כך למה
15/08/2011
כמה אופנים מצד הבעל:

1. 80% מהמקרים - הבעל רוצה לתת גט יום אחד קודם, אלא שאינו מוכן בתנאי הסחיטה שמציבה האישה.

2. 15% מהמקרים - הבעל אינו מעוניין ב... פירוק המשפחה במפתיע או שלא, הריסת הילדים, עוגמת נפש למשפחות, תהליך גירושין ארוך ומשגע ותהליך פרק ב' ארוך ומייגע.

3. 5% מהמקרים - מדובר בבעל משוגע שמסרב לשם עיגון ורוצה להתנקם על כל הרדיפות שנרדף. אדם נורמלי רוצה לגמור ולהיפטר מהגיהינום.
כל כך למה | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
11
ובכל זאת למה יש יותר סרבניות?
דוד
15/08/2011
לאשה אין הרבה בעיה לסרב כי היא יודעת שבתסריט הכי דרמטי (כפי שפורסם כאן לא מזמן על מקרה) אז רק אחרי 15 שנה היא תיאסר ורק ל-30 יום.

האיש יודע שאם הוא יסרב, הוא ייעצר זמן קצר מהמועד שבו חייבו אותו גט, והוא גם ייאסר לכל חייו עד שיתן ולפעמים אף אחרי שיתן במקרה שיעורר חמתו של איזה דיין וכדומה.

כל זאת מלבד כל הרדיפות השונות שיעבור ויהיה מושמץ וכו' וכו'.

לכן גבר נמנע מלהילחם על זכויותיו ושלא יגזלו את בניו וממונו ונותן גט בעל כורחו.

וחייבים אנו להזהיר הציבור שעקב כך רוב הגיטין היום אינם גיטין ע"פ התורה כי הם מעושים ופסולים האשה אשת איש ובניה ממזרים ואין ברירה היא חייבת לקבל גט כשר מרצון.
דוד | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
10
יותר סרבניות אף שלגבר יש יותר סיבה
דוד
15/08/2011
יש יותר נשים סרבניות גט מגברים שמסרבים להיסחט.

למרות שלגבר יש יותר סיבה לסרב:

1. כי הוא הצד הנסחט והאישה היא הסוחטת (ילדים,כסף,מדור,כתובה,גט,רכוש).

2. לאישה יש את כל הנשק מצד הרשויות לאיים על הבעל ולסחטו כאשר הדבר היחיד שנותר לגבר לאיים זה הגט בלבד.

אלו גם הסיבות מדוע רוב מוחץ של הגירושין הם ביוזמת האישה, לעומת הבעל שכבול בידי האישה כי הוא יודע שאם יתגרש הוא יירדף וייסחט.

80% מהמעכבים גט אינם מסרבים גט אלא האישה היא זו שמסרבת להגיע להסכם סביר מבלי לסחוט והבעל הוא זה שמחכה וכידוע שבעת סכסוך הדבר נסחב זמן רב.

מי העגון ומי המעגן?
דוד | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
9
גט על תנאי במעמד הגירושין
בשלום ובמישור
15/08/2011
הגמרא בבבא בתר מח - נה:

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני



הגמרא דנה בשאלה של אדם שהכריחו אותו למכור חפץ מסוים והוא קיבל תשלום על החפץ. האם הוא יוכל לטעון לאחר המכירה שאין למכירה זו תוקף מכיון שהכריחו אותו למכור, או שמכיון שהוא קיבל את התשלום, המכירה תקפה?

אומרת הגמרא שהמכירה תקפה למרות שהוא לא היה מעוניין למכור מלכתחילה (בניגוד למתנה, כמובן, שאם שודדים אותך תוכל לדרוש את החפץ בחזרה). ומנסה הגמרא למצוא ראיה לכך שהמכירה תקפה, והיא עושה זאת משתי דוגמאות - אחת בענייני קרבנות והשניה בענייני גירושין. וזה לשון הגמרא:



1. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף מז עמוד ב



אמר רב הונא: תליוהו וזבין - זביניה זביני; מאי טעמא? כל דמזבין איניש, אי לאו דאניס לא הוה מזבין, ואפילו הכי זביניה זביני. ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני! אלא כדתניא: "יקריב אותו" - מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו? ת"ל: "לרצונו". הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ודלמא שאני התם, דניחא ליה דתיהוי ליה כפרה! ואלא מסיפא: וכן אתה אומר בגיטי נשים, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ודלמא שאני התם, דמצוה לשמוע דברי חכמים! אלא סברא הוא, אגב אונסיה גמר ומקנה.



לגבי הקרבן: התורה אומרת מצד אחד שקרבן צריך להינתן מרצונו של התורם, אך מצד שני אדם שהתחייב בקרבן ניתן לכפות אותו שיתן קרבן, ובלבד שיאמר שהוא רוצה, גם אם הוא אומר את זה כתוצאה מלחץ פיזי.

ובאופן דומה לגבי גט: הדין אומר שאדם שנותן גט בגלל שהכריחו אותו, האשה אינה מגורשת, כי הגט חייב להיות מרצונו החופשי של הבעל. וכך אומרת המשנה במסכת גיטין:



2. משנה מסכת גיטין פרק ט משנה ח



גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול. ובגוים חובטין אותו ואומרים לו "עשה מה שישראל אומרים לך" כשר.



שוב רואים אנו שלמרות שגט מעושה אינו תקף, אם בית דין מכריחים אותו - או אפילו אם גויים מכריחים אותו אבל היה זה כתוצאה מדרישה של בית הדין - הרי שהגט תקף. ולכאורה צריך להבין: כיצד הגט תקף? הרי גם אם הוא אומר 'רוצה אני' הוא ודאי לא מתכוין לכך אלא רק רוצה להתחמק מהמכות! - מסביר הרמב"ם יסוד חשוב:



3. רמב"ם הלכות גירושין פרק ב הלכה כ

מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר, וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש הרי זה כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול.

ולמה לא בטל גט זה? שהרי הוא אנוס בין ביד גוים בין ביד ישראל! שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו.

הרמב"ם הלכות גירושין פרק א

א אין האישה מתגרשת אלא בכתב שיגיע לה, וכתב זה הוא הנקרא גט; ועשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה, ואלו הן--שלא יגרש האיש אלא ברצונו, ושיגרש בכתב לא בדבר אחר, ושיהיה עניין הכתב שגירשה והסירה מקניינו, ושיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבינה, ושיהיה נכתב לשמה, ושלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו לה, ושייתננו לה, ושייתננו לה בפני עדים, ושייתננו לה בתורת גירושין, ושיהיה הבעל או שלוחו הוא שנותנו לה. ושאר הדברים שבגט--כגון הזמן, וחתימת העדים, וכיוצא בהן--הכול מדברי סופרים.

ב ומניין שעשרה דברים אלו מן התורה, שנאמר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו . . . וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו" (דברים כד,א): "אם לא תמצא חן בעיניו"--מלמד שאינו מגרש, אלא ברצונו; ואם נתגרשה שלא ברצונו, אינה מגורשת. אבל האישה מתגרשת לרצונה, ושלא לרצונה.

קידושין על תנאי



(10) פתרון של קידושין על תנאי עלה בהקשרים שונים, ובמאה שחלפה הוצע על ידי הרב אליעזר ברקוביץ (המאה הכ') בספרו תנאי בנישואין ובגט, ושיטתו מבוססת אף היא על הפקעת קידושין, בעקבות התנאי (ראו גם ביקורת פרופ' א' שוחטמן על גישה זו, שהזכרנו לעיל). כן ראו גישת המלומד ד"ר א"ח פריימן הי"ד (חלל שיירת "הדסה" בתש"ח) בספרו סדר קידושין ונישואין. בדומה, הוזכר פתרון של גט על תנאי, וכבר הזכרנו את חיילי בית דוד והגט שנתנו ערב צאתם למלחמה.

הסבר:

פירוש שאפשר לערוך גט על תנאי במעמד חוזה נישואין בעת החופה שיקבל תוקף במקרא שבית הדין החליט לגרש את האישה תוכל לקבל גט חתום מראש ממעמד הנישואין וכך תוכל האישה להינשא מחדש.

בשורות טובות!
בשלום ובמישור, אשקלון | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
כמה טעויות כתבת
פנחס
16/08/2011
אענה לך לפי הסדר:

1. הגמרא ניסתה להביא ראיה מגירושין אך מיד דחתה ששם מדובר במצוות חכמים (ובתנאי שציווי החכמים או בית הדין הוא ע"פ ההלכה!)

2. ואם כבר ציטטת את הרמב"ם כדאי שתצטט גם את המשך ההלכה שהוא העיקר ובכל מקרה רגיל:

הרמב"ם בהלכות גירושין פ"ב ה"כ אומר שמותר לכפות רק "מי שהדין נותן שכופין אותו" (דהיינו רק מי שהדין מתיר לכפותו כגון מוכה שחין וכדומה).

ולקראת סוף ההלכה מסביר הרמב"ם את המקרה ההפוך (שהוא בעצם המקרה הרגיל):

וז"ל: "אבל אם לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש, (דהיינו בכל מקרה רגיל) וטעו בית דין של ישראל, או שהיו הדיוטות, ואנסוהו עד שגירש - הרי זה גט פסול!!!

הואיל וישראל אנסוהו, יגמור ויגרש. (המפרשים מסבירים שזו המלצה בלבד ולא חיוב. ע"ש)

ואם הגויים אנסוהו לגרש שלא כדין, אינו גט; אף על פי שאמר בגויים 'רוצה אני', ואמר לישראל, וכתבו וחתמו - הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגויים אנסוהו - אינו גט"!!! עכ"ל.

ולכן כל מה שאמר הרמב"ם יהודי רוצה לעשות מצוות זה רק כשמחוייב מדין, אבל אם לא מחוייב אדרבא זו עבירה ומזבח מוריד עליו דמעות.

3. וכל מה שאמרנו שמוכה שחין כופין זוהי דעת הרמב"ם, אבל השולחן ערוך הכריע כר"ת, הרא"ש, הר"י, הרשב"א, והראב"ד שאין אנו יכולים להקל באשת איש ולכן כל גט בכפייה הוא מעושה והוא חרס בעלמא!!!!

4. הרמב"ם בהלכות גירושין פרק א כותב לימוד מפסוק זה: "אם לא תמצא חן בעיניו" - מלמד שהבעל אינו מגרש, אלא ברצונו; ואם נתגרשה שלא ברצונו, אינה מגורשת. אבל האישה מתגרשת לרצונה, ושלא לרצונה. (בין אם רוצה ובין אם לא רוצה).

"רצון" הוא דבר מיוחד שנתייחד בו הגט. בשאר הדברים כמו מכירה וקידושין נדרשת "גמירות דעת". בגט נדרשת רמה גבוהה יותר של גמירות דעת הנקראת "רצון". אדם שאונס וכופה את חברו שימכור לו חפץ שבבעלותו - המכר חל! הטעם: קבלת דמי המקח בצירוף סילוקו של האנס נחשבת לגמירות דעת מספקת. בגט - הדבר בלתי אפשרי! בגט נדרש רצון, ורצון צריך שיצמח וינבע מתוך הכרה עצמית ללא שום לחץ חיצוני. רצון כשמו כן הוא - רצוני ובחירי, בשונה מגמירות דעת. משום כך נדרשת לכך גזירת הכתוב מיוחדת בתורה המחדשת את דין הרצון הנצרך לגט, בשונה מדין גמירות הדעת שקיים בעניינים אחרים.

5. כפייה פירושה כל דבר שפוגע אפילו במעט ברצונו החופשי של הבעל לתת גט; מספיק שהוא יודע שאם לא יתן גט הוא עלול לשבת בבית סוהר, ישלל רשיונו, יעוכל חשבונו ומשכורתו, יוכרז כסרבן, מאפייה תטפל בו. וכל שכן אם אחד מהדברים האלו כבר קיימים עליו.

לצערנו היום כל אישה שביקשה להתגרש, בתי הדין הרבניים נתנו לה אישור (כ100%). למרות שהתורה אמרה שאישה לא מגרשת וגם יש חיוב וצורך של רצון הבעל, אך תמיד ימצאו "פטנטים" בשם ההלכה שמלמדים את האישה לטעון טענת "מאיס עלי" למרות שהיא לא חשבה על כך מעולם, מה גם שטענה זו אף אם היא אמיתית היא לא על דעת כל השיטות וגם לשיטות שמקבלים טענה זו יש גדרים מיוחדים; מה הכוונה מאיס במה מאיס וכו'.

ולכן אפשר לנחש אם את מישהו בבית הדין מעניינת ההלכה, כי איך זה שכמעט 100% מהנשים שביקשו להתגרש תמיד קיבלו את בקשתן וטענתן.

האבסורד הוא שבהתחלה אומרים לאשה "תנסו לעשות שלום בית" זאת אומרת שהבעיה היא רק סכסוך, אז איך זה שכאשר "לא מצליח" השלום בית, פתאום צצה בעיה חדשה של מאיס עלי? הרי אם באמת הוא מאיס, למה מבקשים ממנה שלום בית ולא מאשרים לה מיד?

ועל דעת כל זאת מצווים עליו לתת גט. אז או שהוא נותן כי הוא יודע שאם לא יתן יבולע לו. או שאחר שסבל קשות עקב סירובו, העדיף להיפטר מהסבל ולכן נתן.

הצד השווה שבהם: ששניהם בעל כרחו, ויש בזה איסור. זה לא גט, האישה אשת איש, אסורה לכל העולם, אולי מותרת לבעלה, בניה מאחר ממזרים.

6.קידושין על תנאי לא שייכים וכל הרבנים יצאו נגד זה בחומרה ואמרו שאין זה גט והאישה אשת איש ובניה ממזרים.

7. וגם לא גט על תנאי, שוב פעם בגלל שצריך רצון, ואי אפשר להחיל את הרצון שהיה בעת הנישואין לכל החיים, כי אף אם בזמן הכתיבה היה רצון אבל כשרצו לעשות שימוש בגט, אפשר שהבעל לא רצה (וקרוב לוודאי שלא רצה, כי אם אכן רצה לא היינו צריכים להגיע לכל זה אלא היינו כותבים גט חדש).

הדינים הנוגעים לגט על תנאי ובעיקר ניסוח התנאי הם סבוכים וגרמו מחלוקות רבות בעבר. בכל פעם שעלתה חלופה זו כפתרון קבע לאורך השנים היא יצרה סערה בעולם הרבני.

זאת ועוד, מבחינה הלכתית לא ניתן לתת גט על תנאי פעם אחת ולשמור אותו במגירה עד לזמן שיידרש. ההלכה קובעת כי אם יצא אדם למלחמה, הפקיד ביד אשתו גט על תנאי, חזר לחופשה והתייחד עמה בטרם יצא שוב לקרב, הרי שעליו להפקיד פעם נוספת את הגט בידה. מכאן שבכל פעם צריך הגט על תנאי להינתן מחדש.

(ובאופן כללי ניתן לומר כי קיימת רתיעה להזכיר אפשרות של גירושין במעמד הנישואין ובכך לפגום בשמחה).
פנחס | 16/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
"גל עיני ואביטה ניפלאות מתורתך"
בשלום ובמישור
16/08/2011
מורי ורבותי:

בסוף פרשת בלק כתוב:"וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן מתוך העדה ויקח רומח בידו"

אומר רש"י "ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו"

אומר השפתי חכמים:"ובשעת מעשה דוקא וב"ד אין מורין לו לעשות, ע"כ קם פינחס מעצמו ועשה את המעשה"

אומר בעל הטורים:"ויקח רומח אותיות חרם שעשאן חרם"

אם נוציא את ה-וו מ"רומח" נקבל אותיות "חרם" בהיפוך

אבל מה נעשה עם אות הוו שהוציאנו? אשתמש בזה

כרומח......

דוד המלך נעים זמירות ישראל אומר בתהילים:

"ו-אענה חורפי דבר כי בטחתי בדבריך":

"ו-אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש":

הסבר גט מעושה:

האם משמעות הדרישה לרצון חופשי של הבעל היא, שלעולם לא ניתן לכפותו לגרש את אשתו? התשובה לכך היא שלילית. יש אפשרות לכוף את הבעל לגרש את אשתו בתנאים הקבועים בהלכה. על פי המשנה : "גט מעושה בישראל - כשר". כלומר, גט כפוי הוא גט כשר, ובלבד שהכפייה נעשתה "בישראל", דהיינו בבית דין יהודי. בפרשנות שניתנה בתלמוד לכלל זה, נאמר :

אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל: כדין - כשר; שלא כדין - פסול, ופוסל {מן הכהונה, משום ריח הגט - רש"י}.

נוספה כאן אפוא מילה אחת, "כדין". ופירושו של דבר: אימתי הכפייה למתן גט אינה פוסלת את הגט - כשהיא על פי דין, דהיינו שהדין מתיר לעשותה, אבל אם אין בסיס בדין לכפייה, הכפייה פוסלת את הגט. מילה יחידה זו היא העומדת בבסיס בעייתן של מסורבות הגט, מפני שנשאלת השאלה: מהי כפייה כדין?

אין ספק שבגדר של כפייה כדין, נכנסים ארבעת המקרים שנאמר עליהם בתלמוד במפורש שכופים בהם גט:

א. הבעל מוכה שחין - מחלה הגורמת לאישה גועל נפש מבעלה וגורמת נזק לבעל, שבשרו נימוק כתוצאה מקיום יחסי אישות .

ב. הבעל חולה במחלה שבעקבותיה נודף ממנו ריח רע ("בעל פוליפוס") או שהוא עוסק במלאכה שבעקבותיה נודף ממנו ריח רע, כגון שהוא בורסקאי (מעבד עורות), והדבר מעורר גועל נפש באישה ואינו יכולה לחיות עמו חיי אישות .

ג. הבעל והאישה אסורים זה לזה באיסור לאו מן התורה, כגון גרושה לכוהן ובת ישראל לממזר .

ד. האישה רוצה ללדת, אך אינה יכולה להיבנות מבעלה .

ה.

לשאלה: כיצד מתיישבת כפיית הבעל לגרש את אשתו עם הצורך שיהיו הגירושין מרצונו, עונה הרמב"ם. וזה לשונו :

מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו, עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט, והוא גט כשר... ולמה לא בטל גט זה, שהרי הוא אנוס?... שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר או נתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה... והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה... לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש - מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר רוצה אני, כבר גרש לרצונו.

מוסכם אפוא, שאם יש לאישה עילה לגירושין שמפורש בה בתלמוד שכופים את הבעל לגרשה - הכפייה היא חוקית, ואינה פוסלת את הגט. אכן, במרבית המקרים, גם כשיש לאישה עילה לגירושין, אין העילה כוללת את המינוח המפורש "כופים", והשאלה היא: האם די שתהא עילה לחיובו של הבעל לגרש את אשתו כדי שהכפייה תהא כדין? או שמא יש צורך בעילת גירושין שייאמר בה במפורש שכופים את הבעל לגרש, ורק אז הכפייה תהיה "כדין"?

בשאלה זו נחלקו הראשונים: שיטת רבנו חננאל, הנסמכת על התלמוד הירושלמי , היא: אין כופים אלא במקום שנאמר במפורש שכופים; ואילו שיטת ר"י, רבנו יצחק, בעל התוספות, הנסמכת על התלמוד הבבלי , שלדעתו הוא חולק על הירושלמי, היא: גם במקום שנאמר "יוציא ויתן כתובה", אך לא נאמר במפורש שכופים, ניתן לכפות את הגט . בשיטת ר"י מחזיקים עוד כמה מן הראשונים , ששיטתם היא, שעצם קיומה של חובה לגרש משמעותה שניתן גם לכפות על הגירושין בעת הצורך, בדומה לכל חובה משפטית אחרת הניתנת לאכיפה .

שתי השיטות הובאו על ידי ר' יוסף קארו בשולחן ערוך , בלי שהכריע ביניהן, אך הרמ"א כתב בהגהותיו על פי הטור בשם הרא"ש: "וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא, ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים, שלא יהא הגט מעושה". כלומר, כיוון שיש מחלוקת בין הפוסקים בשאלה זו, ראוי להחמיר ולנהוג בשיטת רבנו חננאל, ולהימנע מלכפות גט במקרים שלא נתפרש בהם שכופים את הבעל לגרש את אשתו.



דרכי כפייה במקום שאין כופים גט:

מה תעשה אישה המבקשת להתגרש מבעלה והוא מסרב לגרשה, ומטעמים הלכתיים לא ניתן לכפותו לגרשה? וכי על האישה נגזר להשלים עם מר גורלה ולשבת עגונה כל ימי חייה רק בגלל סרבנותו של בעלה? חכמי ישראל לדורותיהם נתנו דעתם למצוקותיהן של הנשים מסורבות הגט והציעו דרכים להשיג את הסכמתו של הבעל לתת גט לאשתו. בראש ובראשונה יש להזכיר את הצעתו של רבנו תם להימנע אמנם מהטלת אמצעי אכיפה ישירים על הבעל, כגון חרם ונידוי, אבל להטיל על הציבור ועל הרשויות את החובה להימנע ממגע כלשהו עם אותו איש עד שייתן גט לאשתו . אמצעים אלה ידועים כ"הרחקות דרבנו תם", והרמ"א מביא אותן בהגהותיו לשולחן ערוך . וזה לשונו:

ומכל מקום יכולין לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו, או למול בניו או לקברם עד שיגרש. ובכל חומרא שירצו בית דין, יכולין להחמירן בכהאי גוונא, ומלבד שלא ינדו אותו.



הסכם לכבוד הדדי:

גם עם קיומו של הסכם ממון, כנזכר לעיל, עדיין יש חשש לשימוש בגט כמכשיר לסחיטת כספים או טובות הנאה אחרות. רק לעיתים נדירות נמצאה הדרך על ידי בתי הדין לעקוף את סרבנות האשה באמצעות מתן היתר לבעל לשאת אשה שניה ("היתר מאה רבנים"). מאידך גיסא, כשהאיש מסרב, אין מוצא, מלבד כפיה על האיש לתת את הגט. אולם כפייה כזו הינה בעייתית.

גט שניתן באונס - אם אנסוהו שלא כדין, אינו גט. אולם לעיתים ביה"ד אף מצווה לכוף על גירושין. כשחיי הנישואין עולים על שרטון, והאשה טוענת 'מאיס עלי' - לדעת הרמב"ם (הל' אישות יד,ח) כופין את בעלה להוציאה, ''שאינה כשבויה אצלו שתבעל לשנוי לה'', וכן היא דעת הרשב"ם (מובא ברא"ש כתובות פ"ו סי' לד); אולם רבינו תם, הרא''ש, הרשב''א, הר''ן ועוד נחלקו עליהם כמובא בטור ובב"י אה"ע סי' עז. בשל מחלוקת זו, כתב הרא"ש (שו"ת מג,ו): "למה נכניס ראשינו בין הרים גדולים לעשות גט מעושה שלא כדין, ולהתיר אשת איש... וכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל'', וכך נהוג בימינו.

הדרך היחידה לכפיית הבעל לתת גט הינה על פי מש"כ בבית-יוסף (אה"ע סי' קלד) בשם רב מימון נואר: ראובן, שברחה אשתו מביתו, וקיבל על עצמו שאם לא יתן גט, ישלם קנס לאדון העיר - הרי זה גט. כי אין הגט הזה משום אונס, שאנו אומדים שהוא רוצה לתת הגט, ורק חיזק עצמו בהתחייבות זו, בבחינת ''נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך''. ואע''פ שאין בידו להחזיק אשה זו, שהרי יצטרך לשלם הקנס, מכל מקום, כיון שרצונו היה לגרשה אנו מניחים שקבלת הקנס היתה רק לחזק עצמו.

נמצא על פי זה, שאונס שהגיע לאדם מחמת התחייבותו, אינו נחשב לאונס. כך עולה גם משו"ת הריטב"א (סי' צו; מובא בבית-יוסף סוף סי' קנד), וכן מתשב"ץ (ח"ב סי' סח) שכתב: "כיון שמעצמו נתחייב בזה, ברצונו הוא מגרש."

בניגוד לכך, כתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' מ) על מי שהסכים עם קרובי אשתו שאם לא יסכים לגרשה, ישלם קנס אלף דינר; ואח''כ התחרט ולא רצה לגרשה, ורק מחמת יראה זו הסכים לבסוף לגרשה - שזהו גט מעושה ופסול. לדבריו, אין הדבר דומה למי שאונסים אותו למכור ומקבל הממון, שאז אנו אומרים - אגב אונסי גמר ומקני. כאן, לדבריו, הבעל מתחייב לתת ממון, ואפ' בלא מודעה אנו אומדים שהוא אנוס בדבר.

להלכה פסק המחבר בשו''ע (אה"ע קלד,ה) שכדי שלא יהיה אונס של שבועה, צריך שיתירו השבועה קודם מתן הגט. אך אם התחייב הבעל לתת קנס כספי אם לא יגרש, אין זה אונס. הרמ"א מביא את דעת המחמירים בזה (הרשב"א הנ"ל), ומסכם שטוב לחוש לכתחילה ולפטרו מן הקנס. אבל אם כבר גירש מפני זה, הגט כשר, שהרי מתחילה לא אנסוהו על כך.

בית הדין הרבני הגדול לערעורים הכריע בשנת תשט''ז, שצריך לחוש לגט מעושה אם הבעל התחייב לשלם קנס (פסקי דין רבניים ח"ב עמ' 9). אבל בחזון-איש (הל' גיטין צט,ג) פסק שאין זה גט מעושה, אפילו אם נתחייב בקנס אם לא יתן הגט, כי אינו שונה מאדם שנותן גט מפני שרוצה ליפטר מלשלם שאר וכסות, שודאי לא חשוב כגט מעושה.

להלן, בס''ק ה, החזו''א אינו מקבל את הבנת בעל פתחי-תשובה בדעת רב מימון. לדעתו, כל שהתרצה בשעת כתיבת התנאים,אפילו כעת אינו מעונין בקיום התנאי, אינו חשוב כאונס. ואע''פ שהוא מוכרח עכשיו, אין זה כפיה, ודיינינן ליה כרצון, שהוא הכריח את עצמו. לדעתו, גם הרשב"א סובר כך, והוא פסל רק גט שקודם נתינתו התחייב בפני השר, שאז מן הדין יכול לחזור בו, אלא שכופין אותו ע''פ השר שלא כדין.

מפסקי ערוך-השלחן (אה"ע קלד,כג-כה) עולה שבכל מקרה שבעת מתן הגט הבעל אינו רוצה בנתינתו - נחשב הדבר כגט מעושה. אבל אם בשעת הכפייה לא הזכירו במפורש שהכפייה היא בעבור הגט (היינו: לא אמרו לו אם לא תגרש אנו מכים אותך או לוקחים ממונך), אין זה גט מעושה. לפי זה, אם ינסחו הסכמה של הבעל למתן קנס, מבלי שיזכירו שהקנס תלוי בנכונותו לתת גט, אין בכך חשש לגט מעושה. בהתאם לכך הציע מו''ר הרז''נ גולדברג שליט''א לנסח את התחייבות הבעל כהתחייבות למזונות מוגדלים, מבלי להזכיר את התלות באי נכונות הבעל לתת את הגט.

אלא שבמקרה כזה, שבו הבעל מתחייב למזונות מוגדלים, יש חשש שהתחייבות כזו תיחשב כאסמכתא, והבעל יוכל לטעון שלא עלה על דעתו שאי פעם יעמוד במצב כזה. כדי לעקוף שאלה זו, הציע מו''ר הרז''נ גולדברג שליט''א להוסיף שמתחייב על המזונות המוגדלים בשבועה, ואז לא חיישינן לאסמכתא. (הרב אלישיב קנוהל)

דינא דמלכותא דינא:

לבתי הדין הרבניים בישראל יש כיום סמכויות נוספות ברוח "הרחקות דרבנו תם", וזאת מכוח חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין לגירושין), התשנ"ה. על פי החוק, יש לבית הדין הרבני סמכות להוציא צווי הגבלה נגד בעל שניתן נגדו פסק דין לגירושין (ואין זה משנה אם פסק הדין כתוב בלשון חיוב או בלשון כפייה או בלשון אחרת, קלה יותר), והבעל מסרב לקיימו. בין ההגבלות שבסמכותו של בית הדין להטיל: שלילת רישיון נהיגה, שלילת רישיון אחר על פי חוק, מניעת אפשרות לבצע פעולות בנקאיות ועוד. כמו כן מוסמך בית הדין לשלוח בעל סרבן גט לכלא עד שייתן גט לאשתו. מגמת המחוקק הייתה לספק לבית הדין הרבני את מירב האמצעים שיש בכוחם להניע את הבעל לתת גט לאשתו. ההסתייגויות שהועלו בשעתו נגד הפגיעה של החוק בזכויות יסוד של האדם, כגון חופש התנועה וחופש העיסוק, נדחו, משום שהמפתח לסילוקן נמצא בידי הבעל, אם יואיל לפטור את אשתו בגט.

תקנות בחוק:

פרט ל"הרחקות רבנו תם", המעוגנות כיום בחוק המעניק לבתי הדין הרבניים סמכויות מרחיקות לכת למיצוי זכותן לגירושין של נשים מעוכבות גט, כלולות בהגהות הרמ"א עוד שתי דרכים:

א. לכפות על בעל המסרב לתת גט לאשתו למלא את חובותיו כלפי אשתו, כגון בעל שאינו מקיים חובת עונה ומסרב לגרש את אשתו, ניתן לכפותו לקיים את חובתו, ואם אינו רוצה לעשות כן ומעדיף לתת גט - הגט כשר, משום שאין מדובר בכפייה לגרש, שהיא אסורה, אלא בכפייתו למלא את חובותיו כלפי אשתו, שאין בה כל פסול .

ב. לכפות את הבעל לשלם לאשתו את כתובתה ואת נדונייתה מיד, אף לפני נתינת הגט. חיובו המיידי של הבעל הסרבן בתשלום הכתובה עשוי להמריץ אותו לגרשה בתמורה להסכמתה לוותר על דמי כתובתה, כולם או קצתם.



עילות חדשות לכפיית גט

חכמי ההלכה בכל הדורות עשו מאמצים גדולים כדי לאפשר לנשים מעוכבות גט להשיג גט בכפייה. דבר זה בולט במיוחד במקרים שלא נאמר בהם בתלמוד שיש לאישה זכות לתבוע גירושין, לא לחיוב ולא לכפייה. כך, למשל, אין התלמוד מתייחס לבעייתה של אישה מוכה הדורשת גט מבעלה, והוא מסרב לתתו לה. בהיעדר כל עילה בתלמוד, הרי שלכאורה הכפייה במקרה זה היא "שלא כדין", והיא פוסלת את הגט. אבל פסקו גדולי הראשונים שניתן לכפות את הבעל לגרש את אשתו מקל וחומר: אם בנסיבות קלות יותר, של ריח רע הנודף מן הבעל, נקבע בתלמוד שכופים אותו לגרש את אשתו, קל וחומר בבעל אלים, דבר שיש בו משום חיי נפש. אף ניתן לכופו לגרש משום הכלל: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה" .

כיוצא בזה נפסק בעניין בעל הבוגד באשתו, שאף הוא לא נזכר בתלמוד, שניתן לכפותו לגרש את אשתו . והנימוקים שניתנו לזה הם: הפרת חובת הנאמנות של הבעל לאשתו, אי יכולתו למלא את חובותיו כלפי אשתו, וקל וחומר מן העילות לכפייה המוכרות בתלמוד.

"טענת מאיס עלי":

מקרה אחר שהתלמוד קובע שאין בו עילה לאישה לבקש כפיית גט הוא "טענת מאיס עלי". לפי דין התלמוד , אישה הטוענת שבעלה מאוס עליה ואינה יכולה לחיות אתו, אין דינה כדין מורדת, ולא ניתן לכוף עליה לחיות אתו בניגוד לרצונה. לא נאמר בתלמוד דבר וחצי דבר ביחס לשאלה: כלום זכאית האישה שיכפו את בעלה לתת לה גט. בשאלת זכותה של האישה שיכפו את בעלה לגרשה, מצאנו מחלוקת בין הראשונים: על פי שיטת הרמב"ם, "כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה" , ואילו לפי שיטת רבנו תם, אין כופין את הבעל לגרשה מחשש שמא נתנה עיניה באחר. הדעה הרווחת בהלכה היא, שיש להחמיר כשיטת רבנו תם, ולהימנע מלכפות גט בטענת "מאיס עלי" . ואולם כמה מן הפוסקים הלכו בעקבות מהר"ם בר' ברוך מרוטנבורג, שכתב שאם האישה האומרת "מאיס עלי" נתנה אמתלה לדבריה, כלומר שנימקה מדוע בעלה מאוס עליה, שוב אין לחשוש שנתנה עיניה באחר, וניתן על כל פנים לחייב את בעלה לגרשה, גם לשיטת רבנו תם , והדבר מאפשר להטיל עליו צווי הגבלה, כמבואר לעיל. ויש שהורו שאפשר גם לכוף אותו לגרשה, כגון במי שהמיר דתו, ש"כופין אותו לגרש בטענה זו של מאיס עלי, וכל שכן משומד דמאיס ומאיס". ומצאנו גם שיש לשקול כפיית גט בטענת "מאיס עלי" עם טענה מבוררת, כשבית הדין חושש שתצא האישה לתרבות רעה .

מסקנות:

אי אפשר לסקור במסגרת זו את כל מגוון הדרכים שבידי האישה לנקוט כדי למצות את זכותה לגירושין. מכל מקום, מן המקורות שהבאנו לעיל ומהרבה מקורות שלא הבאנו כאן, עולה מגמתם של חכמים לעשות ככל שבידם, במסגרת ההלכה, כדי לפתור את מצוקתן של נשים מסורבות גט. אכן, לצדן של הדעות המצדדות בכפיית גט, יש גם דעות השוללות אותה, אבל שומה על בתי הדין להשתמש בכוחא דהיתרא ולמצות את כל האפשרויות הקיימות בהלכה גם כדי לפתור את מצוקתן של הנשים מסורבות הגט, וגם כדי למנוע יציאתן של נשים אלו לתרבות רעה, שהיא מכשול לרבים.





פתרון של קידושין על תנאי:

עלה בהקשרים שונים, ובמאה שחלפה הוצע על ידי הרב "אליעזר ברקוביץ" בספרו "תנאי בנישואין ובגט", ושיטתו מבוססת אף היא על הפקעת קידושין, בעקבות התנאי.



הערה אישית:

את הנושא הזה עדיין לא חקרתי... ולכן אביא רק את התייחסות הרבנות הראשית לנושא.

לעניות דעתי: כל הקידושין הם על תנאי, שאם החתן לא רוצה לקיימן, רשאית הכלה על פי דין, לפנות לבית הדין ולבקש גירושין, ורשאים בית הדין לכוף עליו גירושין, לאור הדיון שכתבנו לעי"ל. שים לב לנוסח הכתובה הכתובה למטה. וכן הסכמי ממון שעושים הרבה בני זוג לפני נישואין, בפרט בנישואין שניים.

נוסח העברי של הכתובה:

"ב בשבת, ב לחודש , שנת לבריאת עולם, למניין שאנו מונים בק"ק תבנה ותכונן, במדינת ישראל, אנו מעידים איך החתן למשפחת אמר לכלה למשפחת , הֲיי לי לאשה כדת משה וישראל. ואני על דברתי, בעזרת ה', אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס אותָך, כדרך בני ישראל, העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים את נשותיהם באמונה. ואתן לך מוהר הבתולות כסף מאתיים זוז. וגם אני מתחייב לך על המזונות, הכסות וכל הוצאותייך הראויות לך כתקנת חכמים, וחיי אישות כדרך כל הארץ. ונתרצתה הכלה ותהי לו לאשה. והסכימו ביניהם לחיות באהבה ואחווה שלום וריעות. הנדוניה והתוספת הכל קיבל עליו החתן בסך צמוד למדד. עוד התחייב לה שלא ישא ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה כחרם דרבנו גרשום. וכך אמר החתן : אחריות שטר כתובה זה על כל הכלול בו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי להיפרע מכל מיטב נכסי וקנייני שיש לי תחת השמים, שכבר קנויים לי, או שעתיד אני לקנותם. בין נכסים שיש להם אחריות בין נכסים שאין להם אחריות, כולם אחראים וערבים לפרוע מהם שטר זה על כל הכלול בו, ממני ואפילו מגלימה שעל כתפיי בחיי ובמותי מעתה ועד עולם. אחריות זו אינה לא כאסמכתא ולא כטופסי שטרות, אלא ככל שטרי כתובות הנוהגים בישראל כהוגן וכתיקון רבותינו ז"ל. וקנינו מן החתן, לכלה היקרה על כל הכתוב ומפורש לעיל בכלי הכשר לקנות בו, והכל שריר ובריר וקיים"

גט על תנאי לפני נישואין: דיון תיאורתי, רק לפילפול לא להלכה.

לעניות דעתי, אם יהיה גט מוכן על פי הסכם ממון ערוך מראש , והסכם כבוד הדדי ערוך, עם תוספת שבדברים חריגים יטפלו אנשי מקצוע כמו חינוך ילדים, יחס לילדים, פגישות עם ילדים, ועוד בפיקוח של בית הדין הרבני. דבר זה גם ירתיע בני זוג מלהשתמש באלימות כנגד הצד השני

הערה:כל מי שעוקב אחרי פסקי דין מהעבר, וההווה, שבהם הגבר סירב לתת גט לאישה, למרות שבית הדין קבע שעל פי ההלכה הוא מחוייב לתת גט, והאישה נשארה עגונה, ולא יכלה להתחתן בשנית, לפעמים שנים רבות ...והבעל ישב בכלא על סירוב לתת גט, מבין כמה חשוב שבני תורה ופוסקי הלכה גדולים כמו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שנודע כמקל גדול בהלכה, היכן שצריך... כדאי לדעתי שיכתבו דיון הלכתי ופילפול מש"ס ופוסקים

דוגמאות:

כמו תקנת פרוזבול לשנת השמיטה שעשה הילל הזקן, כדי שימשיכו העם להלוות זה לזה, תקנה ללמד אישה תורה, כפי שהורה "החפץ חיים" (תנ"ך, הלכות, ומוסר).וחרם רבי גרשון לאשכנזים שלא לשאת אישה שניה.(לא לדעת הספרדים היום על פי מרן הרב עובדיה יוסף)



כוחא דהיתרא עדיף

אחד מעקרונות היסוד הפסיקתיים של הרב עובדיה יוסף הוא בקשתו להקל ולא לפסוק לחומרא. הרב יוסף (וגם על פי מחקר ) רואה עיקרון זה כמייחד את מסורת הפסיקה הספרדית ביחס לזו האשכנזית. באחת מפסיקותיו הביא הרב יוסף את דברי החיד"א: "הספרדים אחוזים במידת החסד ולכן הם מקילים בהלכה, והאשכנזים אחוזים במדה הגבורה לפיכך הם מחמירים בדינים".[ הרב יוסף מעלה על נס עיקרון זה והפכו לאידאל, עד כדי כך שאם "הוא נשאל בעניין הלכתי, והצליח להוכיח שעמדה מקלה היא הנכונה מבחינה הלכתית, הוא רואה בכך הישג חיובי".

לדעתו של הרב יוסף, החומרה של הפוסקים האשכנזים באה כתוצאה מיראת ההוראה שלהם, הנובעת מכך שאינם בקיאים מספיק בש"ס (משנה, תלמוד) ובפוסקים. במאמר שכתב על משנתו של הרב יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה) כתב:

אך בהיותם מיראי הוראה אינם מרהיבים עוז בנפשם לפסוק הלכה למעשה ובפרט בדברים המתחדשים חדשים לבקרים על ידי המצאת הטכניקה החדשה המולידה בחיקה בעיות הלכתיות, רב מהם הדרך להתעניין ולחוות דעתם דעת תורה... רבינו הגאון יש"א ברכה היה מאותם יחידי סגולה שקיבלו על עצמם את העול הזה לפתרון הבעיות ההילכתיות שבזמנו, ומהם מתאימים גם בזמננו ולא התחמק מלהשיב לשואלו דבר ה' זו הלכה. לדעת הרב יוסף, פסיקה מחמירה היא פסולה מעיקרה, ובמיוחד בדור הנוכחי ("דור החופש והדרור"), שהחמרה היתרה עלולה להביאו לזנוח כל פריקת עול תורה: "ובאמת שריבוי החומרות גורם להקל בגופי התורה" (יביע אומר, ז, או"ח סוף סימן לח).

מפסיקותיו המקלות:

התיר את מכירת הקרקעות לגוי בשמיטה, היתר הידוע בשמו היתר מכירה. תשובתו הובאה באריכות בילקוט יוסף שביעית מהדורת תש"ס עמ' תרלט.

התיר לאשה ללכת בלי גרביים ברשות הרבים: בספר "אוצר דינים לאשה ולבת" (פרק ס' אות ד' בהערה, מהדורת תשס"ה עמ' תשפ"ה): של הרב יצחק יוסף, הביא פסק הלכה מהרב עובדיה יוסף המתיר לאשה ללכת בלי גרביים "ובתשובה כתב יד לאאמו"ר שליט"א האריך בזה, והעלה דבוודאי ראוי ונכון לכתחילה ללבוש גרביים בכל אופן, ומכל מקום המקילות בזה מסיבה שהיא, יש להן על מה לסמוך".

התיר לשמוע שירת אשה דרך רדיו או תקליט וכדומה, כשהשומע אינו מכירה,ועוד...

פגמים בטקס הקידושין

מציאת פגם בטקס הקידושין נחשב למוצא אחרון להתרת עגינות. לשם כך בודקים את העדים למעמד הקידושי,ן ומנסים לתרץ מדוע אחד מהם פסול לעדות (טקס קידושין תקף רק אם מעידים עליו שניים). אפשרות אחרת היא להראות כי האישה לא הביעה את הסכמתה לקידושין בצורה ברורה ומקובלת, ולכן הם אינם תקפים. הגדרת הקידושין כמקח טעות או כקידושי אונס, תביא גם היא לביטול הקידושין.

לביטול הקידושין אין השלכות על מעמדם של ילדי האישה, אולם הוא עלול ליצור בעיות הלכתיות אחרות.

אפשרות נוספת היא לעקר את הקידושין לחלוטין, שכן כל המקדש אישה מקדשה על דעתם של חכמים, וחכמים יכולים להפקיע את הקידושין למפרע. אך אפשרות זו אינה מיושמת באורח תדיר, מחשש לזילות במוסד הנישואין.

רוב הרבנים שוללים פעולות בכיוון זה.





גירושין בעל כרחו של הצד האחר

בניגוד לנשים, גברים שנשותיהם אינן מסכימות או אינן נמצאות כדי לקבל גט רשאים על פי עיקר הדין (דין תורה), לגרש את האישה בעל כרחה, וזאת בהסתמך על האמור במסכת גיטין (דף מ"ט עמוד ב'): "אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו". אלא, שהפתחות ההלכה, ובפרט חרם דרבנו גרשום התקף לאשכנזים, והתחייבות בכתובה של בני עדות המזרח, הפקיעה מהם רשות זו. זאת, והעובדה שדיני גירושין ונישואין במדינת ישראל מסורים בידי בתי הדין הרבניים, מונעים ממסורב הגט לגרש אשתו בעל כורחה

הערה לפנחס:

לסעיפים 6,ו:7 ושאר הערותיך בסוף, לא הבאתה הוכחות מש"ס

,פוסקים, או פסקי הלכה, ולכן לא יכלתי לדון בהם בעמקות.

הערה:

{כל הדיון כאן הוא לשם פילפול ופוסקי הדור, הרבנות הראשית לישראל, ושאר הפוסקים, ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א יחליטו לעם ישראל}

"בשלום ובמישור"

דוד ישי

אשקלון
בשלום ובמישור, אשקלון | 16/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
כאילו לא די במספרי הגירושין???
חיים
16/08/2011
שאתה בא לפתוח פתחים נוספים?

איזה יופי! כל כך פשוט להתגרש!

אפילו הגט כבר מוכן ומזומן מחכה במגירה!

מספיק שמישהו מתעצבן ערב אחד וכבר למחרת בבוקר הגט בכיס!

רק כמה חבל שחכמים מכבידים את העניין ומצריכים לכוהנים גט מקושר... אויש אמת לא פייר...
חיים | 16/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
 
הרב אליישיב אוסר
מכה
15/08/2011
הנושא לא פשוט בכלל ופוסקים כמו הרב אליישיב פוסלים את הגט ואומרים שהוולד ממזר.
מכה | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
8
האבסורד!
שמואל
15/08/2011
בתי הדין הרבניים על פי ההלכה, או בשם ההלכה?

הנה על פי ההלכה, והדברים בדוקים ואפשר לעיין:

1. האיש חייב לזון את בניו מדינא רק עד גיל 6.

2. הילדים שייכים לאב והם ממונו (לפחות עד גיל 13) כדכתיב בפרשת משפטים ב"וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה" שהתשלום לנזקי הוולדות ניתן לאב ואף אם מת האב התשלום ליורשיו. (ולמשל: בן שמצא מציאה, המדד ההלכתי הוא: אם סמוך על שולחן אביו - מציאתו לאביו. ז"א שהפרנסה מקנה לאב בעלות ממונית על הבן. ולכן אי אפשר גם לחייבו במזונות וגם להוציא את בנו מרשותו ולהפקיע בעלותו).

3. האיש יכול לגרש את האישה ולא להיפך.

4. פסוק מפורש בתורה שצריך "רצון" חופשי ומלא (יותר מגמירות דעת!) מצד הבעל לתת גט, ולכן אסור לחייבו לתת גט (במקרים קיצוניים כמו מוכה שחין הרמב"ם נתן היתר מיוחד ומפולפל אבל השו"ע הכריע להלכה כר"ת והרא"ש לאסור).

ואם עברו וכפו, אף אם אמר הבעל "רוצה אני" וכתב גט - הגט פסול, האישה אשת איש, ובניה שתוליד מאחר ממזרים.

5. אישה שברחה מבית בעלה יש לה דין מורדת והבעל פטור ממזונותיה.

ובתי הדין הרבניים כיום באים בשם התורה:

1. לוקחים מהתורה את דין המזונות ומעוותים אותו לחייב רק את האב מדינא לתת לאישה עד גיל 15/18 וכופין על ה"צדקה" עד גיל 21 (אף אם הבן מתפרנס בכוחות עצמו) כל זאת למרות שהאב מעוניין ואף תובע לפרנסם בביתו כשהם סמוכים על שולחנו ובחזקתו כפי שפירנסם עד היום, ואדרבא מי שרוצה לעוקרם ממקום פרנסתם זו האישה בסיוע רשויות בית הדין.

2. מוציאים אוטומטית את הילדים מאביהם ונותנים לאישה (אף אם אינה ראויה לגדלם או שהאיש ראוי ממנה). ומנגד: באים בשם טובת הילד, אבל מעולם לא כפו על אישה לגדל את ילדיה בעוד שעל אב כופים לתת מזונות.

3. דורשים מבעל שתובע גירושין לתת עילה לכך, גם במקרה שכבר חייב כתובה.

4. כופים את הבעל לתת גט בשלל סנקציות (עוד לא ידוע אף על מקרה 1(!) בו ביקשה האשה להתגרש והבעל נתן גט מרצונו החופשי והבחירתי).

אם כן, הם פוסקים ע"פ בית משפט ללא שינוי.

האבסורד משותף לכל המערכות המטפלות כיום בענייני גירושין אשר אינם פועלים ע"פ ההלכה. כל ההבדל הוא: שבתי המשפט לענייני משפחה ידוע שאינם ע"פ ההלכה, אך בבתי הדין הרבני עדיין פועלים במסווה של ההלכה.

כעת רוצים להעביר את הסמכויות לבתי המשפט ולהצהיר הצהרה נוספת שאינם ע"פ ההלכה.

וכעת הטענה מתחזקת: אם אתם אנשי הפמיניזם לא רוצים את ההלכה, אז בבקשה להיגמל מסל ההטבות/הסחיטות מהבעל, שבלאו הכי הוא בסילוף ההלכה: מזונות לאשה, מזונות לילדים, כתובה, ועוד.

אי אפשר לנגח את התורה וגם להשתמש בשמה ובשקר.
שמואל | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
7
בתי הדין היום הם סדום ועמורה
שימי
15/08/2011
כגבר וכיהודי חרדי הייתי שמח לראות את בתי הדין של הרבנות ננעלים על מסגר ובריח.

יש מספיק בתי דין פרטיים שאפשר ללכת אליהם.
שימי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  +1 
6
זה הבוס של שי ניצן שעצר רבנים....
לא נאמן לתורה
15/08/2011
בושה שאדם כזה עוד קורא לעצמו דתי

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
לא נאמן לתורה | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
5
לפני כמה שנים שמעתי את נאמן נואם כמה הכי חשוב זה בי"ד
נשמע מוזר
15/08/2011
בכנס של הרב רצון ערוסי לפני בערך 4 שנים הוא אמר שהוא ממליץ ללקוחות שלו ללכת לבי"ד ולא לבית משפט. פתאום הוא הפך את עורו? תחקירני כיכר השבת לטיפולכם. אני זוכר שהוא דיבר אחרי עו"ד נס.

(נשלח באמצעות כיכר השבת בסלולרי)
נשמע מוזר | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
4
מאריסייך ומחריבייך ממך יצאו. ל"ת
15/08/2011
יוסי12 | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  +1 
 
פסוק
נידוי
15/08/2011
אסור לחתוך פסוקים באמצע כדי לשנות את משמעותם.

העושה כן אין לא חלק לעולם הבא.
נידוי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
3
את אשר יגורתי בא
חרדי
15/08/2011
מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.
חרדי | 15/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  +1 
2
איש חצוף ל"ת
14/08/2011
אוריע | 14/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  0 
1
חוצפה פמיניסטית! צריכים להוקיע כל..
מגיב
14/08/2011
פמיניסטית מקרבנו. אם תתנו להן יד בכל מקום שהוא הן יתרבו ויעשו מהדת חוכא ואיטלולא. הן פשוט לוקחות את החוק ועושות בו כרצונן בעידודו של בית המשפט. צריכים להרחיק אותן מכל המערכות הדתיות. אם הרבנים לא יקומו ויעשו הפגנה ענקית נגד התופעה המתרחבת של פמיניסטיות דתיות הן ימשיכו לגדול. לא מספיק מה שהן עושות לגברים גרושים כך הן יעשו גם לכל גבר באשר הוא.
מגיב | 14/08/2011
▾ דווח על תגובה זו  +1 
רוצה שהתגובות שלך יעלו אוטומטית? הירשם כעת ל"כיכר השבת"