תמונות כואבות

אלי שרעבי התקשה לעצור את הדמעות כשראה איך הורסים את ביתו בבארי

רגעים קורעי לב בקיבוץ בארי: דחפורי ענק הורידו את הבית האחרון שנותר על תלו בשכונת הכרם - ביתן של משפחות שרעבי ואסקפה. הצלצת ירדן רוקח תיעדה את אלי שרעבי באותם רגעים, מתקשה לעצור את דמעותיו: "האוויר בריאות נגמר" (אנשים)

כיכר השבת
(צילום: ירדן רוקח)

ביום ראשון השבוע נרשם פרק נוסף, כואב ומטלטל, בתהליך השיקום וההתמודדות עם השלכות הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה. דחפורי ענק וכלי מכאני הנדסיים כבדים עלו על שכונת הכרם בקיבוץ בארי, והרסו את המבנה האחרון שעמד בה – הבית המשותף של משפחת שרעבי ומשפחת אסקפה.

המקום, שעד לשביעי באוקטובר היה פינת חמד פורחת, גן עדן ירוק ומלא חיים ותום, הפך בתוך שעות ספורות לתל חורבות, לערימות של בטון מנופץ, ברזלים חשופים ואבק סמיך, הממחישים את עומק החורבן הפיזי והנפשי שהותירו אחריהם המרצחים.

במרכזו של האירוע הקשה עמד אלי שרעבי, דמות שהפכה לאחד מסמלי הגבורה, האובדן והנחישות של התקופה האחרונה. באותו יום מר ונמהר, נקטפו ממנו באכזריות נוראה אשתו ליאן ובנותיהם הצעירות נויה ויהל ז"ל, שנרצחו בדם קר בתוך ביתן. באותן שעות אימה נחטף לעזה גם אחיו, יוסי שרעבי הי"ד, ששרד שבועות ארוכים בשבי עד אשר הגיעה הבשורה המרה על הירצחו בידי מחבלי החמאס.

(צילום: ירדן רוקח)

אלי עצמו הגיע אל הריסות הבית, עמד מול הדחפורים המכלים את השריד האחרון לחיי המשפחה התוססים שהיו לו, ונפרד בפעם האחרונה מהקירות שספגו את הזיכרונות, את הצחוק ואת האור של יקיריו.

הצלמת ירדן רוק, שתיעדה את הרגעים ההיסטוריים והאישיים הללו, פרסמה היום שורת תמונות מרגשות שלכדה במצלמתה, וסיפרה: "ביום ראשון הורידו את הבית האחרון בשכונת הכרם בבארי. הבית של משפחת שרעבי ומשפחת אסקפה. גן עדן ירוק שהפך לחורבות של חתיכות בטון ואבק. זכרונות של אור מהולים בחושך תהומי. זה היה יום שבו האוויר בריאות נגמר. ויחד עם זאת כמו תמיד זה שחילק לכולנו כוחות היה אלי אחד ומיוחד".

(צילום: ירדן רוקח)
(צילום: ירדן רוקח)

התמונות המרגשות והתיעודים מתוך הריסת המבנה עוררו גלי הדף של רגש ותגובות חמות מכל שכבות הציבור. בין המגיבים הרבים היה גם הזמר חנן בן ארי, שכתב: "אלי הדמעות שלך גומרות לי את הלב, והתמונות של ירדן תופסות את הרגעים האלה בדרך יוצאת דופן".

בנוסף, גולשים רבים מילאו את הרשת במילות חיזוק, אמונה ותפילה, כשהם מדגישים את האצילות של אלי, מאחלים לו ישועה ונחמה קרובה, ומביעים תקווה כי מתוך האפר והחורבן הוא יזכה לבנות חיים חדשים ולראות סימנים של ברכה, בעוד נשמותיהם של בני משפחתו מלוות ומגנות עליו ממרומים.

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (100%)

לא (0%)

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

4
לא ייאומן כמה הם התושבי הקיבוצים היו נאבים...
איפה נגמר הגבול ?
הם אחים שלנו וזה כואב..תפקיד שלנו (למי שראוי) לקרב רחוקים שלא יגיעו לשפל כזה שמידת הדין תפרע את חובה..כואב ושוב כואב
אויי
3
מזכיר משהו לפני 20 שנה לא רחוק משם... כן. בגוש קטיף אז עוד היה אפשר למנוע, עכשיו זה התוצאה.. כמה כואב.
מזכיר משהו..
2
שתצמחו מחדש למחוזות טובים ובריאים ושמחים בע״ה
רגעים כואבים
1
למה הורסים?
…..

עוד בבארץ: