המשגיח אסר להחזיק נגן מכל סוג שהוא, ההוראה לא נשמרה מספיק, הנהלת הישיבה מצאה דרך יצירתית לאכוף את התקנה. האם זה נוגד את ההלכה? לרבנים הפתרונים.
כולנו זוכרים את הרגע המרטיט, הנחקק בליבו של כל בן עליה, הוא הרגע מרגש בו עולה המשגיח על ה'בימה' ונושא שיחה לרגל תחילת הזמן. כך חוזר לו הדבר שלוש פעמים בשנה, בתחילת זמן אלול חורף וקיץ.
כך היה גם בישיבה גדולה מפורסמת בקרית ספר. אלא ששם, העדיף המשגיח לשים דגש בשיחתו הפותחת את הזמן על איסור מוחץ להחזקת נגנים מכל סוג, חברה ואיכות. המשגיח הכביר במילים רבות על גודל חומרת ההחזקה וסיים בברוך אשר יקים את כל דברי.
בני הישיבה הנהנו במרץ לדברי המשגיח ואצו ללימודיהם, כחלוף ימי האלול והבראשית המופלאים, חזרו וצצו כפטריות אחר הגשם הנגנים הקטנים בכיסי הבחורים ובחדריהם.
אל מול הנהלת הישיבה התייצבה דילמה קשה. מחד, אכיפת החוק בברוטאליות, אינה תואמת לדרכה הרוחנית של הישיבה. מאידך, פטור בלא כלום אי אפשר, וכך נמצא לה נוסחת הפלא שעוררה גלים בישיבה.
מספר בחורים סבבו בינות לחדרי הפנימיה, כאשר רוחו של פנחס הקנאי שרויה על פניהם, ואספו כל ממצא חשוד, החל מנגן כל שהוא, וכלה בטייפ קטן מזכיר בצורתו נגן.. הכל נאסף אל כיסם, והישיבה נבוכה.
הבחורים שההינו לגשת בתלונה כזאת או אחרת לצוות הישיבה, נתקבלו בהשתאות, "איככה העזתם להמרות את פי הישיבה, ועוד מעיזים פניכם לתבוע את הצדיק שמונע אתכם מן החטא".
האם המהלך הגאוני של הנהלת הישיבה בשליחת בחורים במסווה של ע"ד עצמם תואם להלכה? את השאלה הזאת הציגו בני הישיבה בתמימות לפני אחד מרבני קריית ספר שהשיב:
"טעתה הנהלת הישיבה. דאדרבא, אילו היו שולחים מישהו רשמי מטעמם לאכוף את גזירת המשגיח - היה זה כשר וישר, כי כך היא דרכה של תורה ועל דעת כן נכנסו התלמידים אל הישיבה, לשמור חוקיה ותקנותיה".
"אולם ברגע שלקחו זאת בחורים שהצהירו שהם עושים זאת על דעת עצמם במחאה על אי הציות לדברי המשגיח הרי שזה גזל גמור ואין להם כל התיר ואפשר לכתחילה לתובעם בב"ד".