בית משפט השלום ידון בהמשך ´צו איסור הפרסום´

הרקע לעתירה, הינו מסע ההסתה המכוער וחסר הבסיס, אותו עורכים נציגים שונים מאותה הקהילה כנגד הציבור החרדי, בו בזמן שלציבור זה, אין שום קשר לעניין, לא באופן ישיר ולא באופן עקיף.

צו איסור הפרסום הגורף שהוטל על הפרשה, מסייע בידי אותם גורמים, להאשים את הציבור החרדי כאחראי לרצח, לשסות בו את אמצעי את התקשורת, ואת הציבור כולו, עד כדי התרת דמו, כל זאת ללא כל עוול בכפו.

העובדות האמיתיות ידועות: הציבור החרדי, אינו מתייחס כלל לקהילה זו, ואינו מזכיר אותם בשום צורה - מטוב ועד רע. העיתונות החרדית נמנעת באופן עקרוני מכל אזכור של קהילה זו, על אף שלל הפרובוקציות הנעשות מעת לעת מצידם של חלק ממנהיגי אותה הקהילה.

האשמת הציבור החרדי כאשם ברצח לא לו, הינה התגרות נוספת מצידם של אותם אנשים, אלו הרואים בציבור החרדי מטרה להתגרות, וזאת כעונש על אי הצדעתו של אותו ציבור ל'דגל החטא'.

אין לנו אשליות. את אלו הרוצים להפיץ שנאה במסווה של אידיאולוגיית ה'אהבה', לא ישכנע שום דבר, אולם צריך למנוע את השימוש שעושים גורמים אלו ב'צו איסור הפרסום' שהוציאה המשטרה, כנגד פרסום כל פרט מפרטי החקירה, בפרשת הירי במוצאי שבת. הדבר הזה צריך להאמר ברורות, ועל ידי המשטרה: אין לציבור החרדי שום קשר לעניין.

בנימוקי הבקשה שהוגשה בראשית השבוע על ידי משה גלסנר צוין, כי "המבקש הינו עיתונאי חרדי ועורך אתר האינטרנט כיכר השבת, הרואה בין יתר תפקידיו את החובה לפעול נגד רצח האופי שעורכים גורמים שונים בישראל נגד הציבור החרדי והפיכת אותו ציבור לשק החבטות הלאומי של החברה הישראלית כולה".

"עוד לא יבש דם הנרצחים, ונדמה כי כבר היו גורמים אשר ביקשו לנצל את הרצח ולהסית כנגד הציבור החרדי בישראל. על בית המשפט הנכבד לקחת בחשבון את הערכים המתנגשים והעובדה שבמשך יומיים מוטחת ביקורת קשה כלפי הציבור החרדי (ללא כל הבדלה והפרדה), מצד גורמים שונים".

"הטחת האשמות הנ"ל, גורמת נזק בל ישוער לציבור שלם הנאבק על שמו הטוב, ואף נאבק נגד הסתה ואיומים שונים. המבקש יטען כי על בית המשפט לקחת בחשבון אינטרס חשוב זה".

לאור כל זאת מסכם העותר, כי "כל אלו ועוד, מובילים את המבקש להגשת בקשה זו, שעיקר עניינה, ייצוג האינטרס של זכות הציבור לדעת. המבקש כאמור אינו מזלזל במידת החשיבות שבחקירה זאת, ונהפוך הוא: אינטרס של המבקש והציבור החרדי, היא שהחקירה תתבצע ללא כל הפרעה".