ביקורת מסעדות: יש דברים בג'ו

בערב חורפי במיוחד יצא הרצל לקפה ג´ו בכדי להתחמם קצת, ומצא את עצמו מסתער על מנת דג לא שגרתית ומפתיעה. וגם: על קינוחים בלתי נשכחים. "לא רק שלא התאכזבתי, אלא אפילו הופתעתי לטובה", הוא מספר. "ותאמינו או לא, הכל בגלל האישה. יותר נכון בגלל מנת הדג שהיא המליצה לי עליו"

הרצל קוסאשוילי | כיכר השבת |
(צילום: פלאש 90)

אודה ולא אבוש, בצינה שתקפה אותנו בחורף הזה גם אני הרגשתי קצת אבוד. מעיד אני עליי שמים וארץ שהמושג ´קור´ לא קיים בלקסיקון המפוקפק שלי, ויעידו על כך חשבונות החשמל המפלצתיים מחודשי הקיץ, שמונחים בסדר מופתי בקלסר ההוצאות אי-שם בתחתית הספרייה בחדר העבודה שלי.

אחת ולתמיד, בואו נשים דברים על השולחן. לעניות דעתי (הקובעת?), כתשעים אחוז ממקרי הגירושין בארץ, מתרגשים ובאים בגלל הוויכוח האלמותי בין הגבר לאישה על מד הטמפרטורה הביתי, קרי-שלט המזגן. האישה כרגיל, תסבול לנצח מאנמיה ומחולשה כללית שמקפלת אותה כקונכייה בגלל הקור העז ששורר בבית. ואילו הגבר לעומתה, יעטה על עצמו ארשת פנים סובלת, שלא לומר מעולפת, וישמיע אנחות של שכיב מרע תוך כדי נפנוף נמרץ על פניו המיוזעות.

למרבה ההפתעה, החורף הזה מצאתי את עצמי מודה לאשתי באחד הימים בשבוע שעבר בהאי לישנא: "בימים האחרונים ממש קר בבית, אולי תדליקי את המזגן שיחמם קצת את החדר..." . תאמינו לי שזה לא עניין של מה בכך בעבורי. משפט כזה לא היה יוצא מפי, אף לא תחת איומי אקדח טעון. אולם המרקם הברווזי שהעור שלי קיבל לא הותיר לי ברירות.

הטעות הייתה כמובן, שלמרות שמי המבטיח ´הרצל´, לא חזיתי ולא צפיתי את הבאות. ז"א, את האפקט להסכמתי על עוצמת הקור ששורר בבית.

וזה לא אחר לבוא. כבר למחרת התעניינה האישה בסגנון ´משיח לפי תומו´: "מה אתה אומר? אולי נצא למסעדה חלבית? בטח יש שם שוקו חם..."

"דווקא בא לי מסעדת בשרים טובה עכשיו", ניסיתי להסיח את דעתה מרעיון העוועים הזה. "וחוץ מזה, שכחת שהרופא אמר לי להמעיט כמה שיותר במוצרי חלב? זה לא עושה טוב למערכת העיכול המקרטעת שלי", ניסיתי לכוון יותר לעבר המצפון שלה.

מסעדה חלבית, וקצת יותר מזה

אבל איפה המצפון שלה ואיפה המצפן שלי. "אתה לא חייב להזמין לזניה. תאכל דג, מה יקרה לך?"

נזכרתי בשמועה שהתגלגלה בין החברים, אודות "קפה ג´ו" מהדרין שנפתח בפתח תקווה. לא הרחק ממסעדת ´מולדן´ הוותיקה, על ציר ז´בוטינסקי הפתלתל והארוך, המחבר בין עיר התורה, הזיעה והחסידות לפתח תקווה.

משום מה, אני לא מרגיש צורך להתנצל על כך, אבל רף הציפיות שלי ממסעדות חלביות הוא נמוך להחריד. נכון שלפני כחודש, במסגרת השקת יין חדש מבית ´יקבי רמת הגולן´, ישבתי במסעדה חלבית ראויה "מסעדת דקה" אם אתם מתעקשים במרכז תל-אביב. לא הבנאלי הרגיל, בלינצ´עס, טוסט, חביתה, סלט וקפה תחת הקטגוריה הנצחית: "ארוחת בוקר ישראלית". אלא מסעדת שף של ממש, עם אוכל חלומי ומאתגר.

כמה קיוויתי שלא אתאכזב. ואתם יודעים מה? לא רק שלא התאכזבתי, אלא אפילו הופתעתי לטובה. ותאמינו או לא, הכל בגלל האישה. יותר נכון בגלל מנת הדג שהיא המליצה לי עליו, מהתפריט המהוקצע והמגוון שבמקום.

נתחיל בזה שיש לי כבוד גדול לקפה ולמוצרים הנלווים אליו. בניגוד לחיבתי לאלכוהול שמחייבת ממני שתיה בכובד ראש ובאחריות, קפה אני אוהב לצרוך בכמויות מדאיגות וללא הגבלה. אם יש בסביבתי מכונת אספרסו איכותית, אני לא אחראי למעשיי.

כמה נחמד היה לגלות עם כניסתנו למסעדה שמעוצבת בהיי-טקיות חיננית, את תפריט הקפה הענק תלוי למולי בגובה קומת אדם. כל סגנון של קפה שרק שמעתם או קראתם או העליתם במוחכם הקודח תמצאו שם. כשהאטרקציה האמיתי היא, מכירה במשקל של פולי קפה טריים ואיכותיים למכורים כמוני.

למנה ראשונה לקחנו קערת סלט בקוטר חריג (בשביל הבריאות) עם פטריות מוקפצות ברוטב טריאקי (הכלאה ביו רוטב סויה וסילאן מתוק), עלי חסה, פלפלים קלויים ורוטב איולי.

מחירו 39 ₪ והוא צולח לחלוטין את מבחן החיך והמחיר.

למנה עיקרתי הלכתי על פילה סלמון עם ירקות מוקפצים על מצע (הר!) של קוסקוס טרי שהתגלה כפנינה של ממש. גם פה התלווה לעסק רוטב טריאקי, שגם אם הייתי מוותר עליו, איכות המנה לא הייתה נגרעת כלל ועיקר. מחיר המנה הזאת הוא 74 ₪ ששווים כל אגורה ואגורה. ואתם יכולים לברר עליי, אני לא מאלה שנהנים לכלות את ממונם בעבור מנת דג דלוחה. הדג היה במרקם הנכון. ניכר היה עליו שלא עבר התעללות בתנור בחום גבוה עד כדי ייבוש ואיבוד מינרלים לדעת. התבלון היה עדין ומדויק להפליא. במשפט אחד- טעמו וראו כי טוב.

ומה לקינוח?

אשתי הלכה על רביולי ´רוזה´ אדמדם ברוטב פסטו ועגבניות על בסיס שמנת סמיכה (49 ₪), אולם גודל המנה הכריעה את קיבתה המצומקת כבר בהתחלה.

לממהרים שבניכם יש את האופציות הרגילות של כריכים וקישים במחירים שנעים בין 27-35 ₪, אבל אם אתם כבר נכנסים לקפה ג´ו, אני יותר ממליץ על מנת דג הסלמון שלהם.

בשבילי, החגיגה מסתיימת רק לאחר הקפה, במקרה הזה אספרסו קצר ודחוס שערבב את כל חושי הטעם שלי מחדש. ואילו אשתי מימשה את זכותה למנת וופל בלגי ושוקו חם כיאה ללילה החורפי בו ביקרנו בסעדה.

ביני לבין עצמי הופתעתי מתחושת השובע הנעימה ששרתה עליי, ללא גרם אחד של כבדות ולאות המאפיינת ארוחות בשריות "כבדות". ורק בשביל ההכרה החדשה הזאת, היה שווה לצאת בקור המצמית לקפה ג´ו.

קפה ג´ו

כשר למהדרין בהשגחת בד"צ בית יוסף

הסיבים 2 קרית מטלון, פתח-תקווה (בתוך תחנת הדלק)

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר