למי שלא חידד את מוחו להשקפה הנכונה, נראה מן הצד שהמחלוקת בין היהודים היקרים שגרים בשכונת מאה שערים, לבין חברת אגד, היא מחלוקת סתמית.
חלילה. עיקרי הדת מונחים כאן על כף המאזניים.
השאלה אם אגד תעבור במאה שערים או לא, היא השאלה מי שולט כאן במדינה, היא שאלה - האם ניתן לכפות עלינו אורח חיים חילוני.
ואסביר.
כל החודשים האחרונים, תקפו כל מיני אינשי דלא מעלי את אנשי מאה שערים שהם כביכול אלימים.
והם, הנטורי קרתא, ובתרגום: שומרי העיר, תמיד ניסו למנוע כל נגע ומחלה, כל פרצה וכל צרה, הם ניסו תמיד לגזום את הקוצים מהשורש, למנוע מהפריצות להתקרב אליהם, אליהם ואל טפם.
אמרו - כמה מתחזים לחרדים - מה זה עניינם? למה הם מתערבים בעניינים שלא קשורים אליהם. אמרו: אם מצעד הגאוה לא עובר במאה שערים, וחניון קרתא לא נמצא למרגלות תורה ויראה, אין להם זכות למחות.
ועכשיו, כמתבונן מהצד, ניסיתי לחשוב לרגע שהטענות האלו אמיתיות. ניסיתי לחשוב ש - נניח אחד גדול - שאין זכות לאף אדם למחות על דברים שאינם נעשים בשכנותו.
האם העולם יהיה פתאם טוב יותר?
מה מתברר? שאם אנשי מאה שערים לא ילחמו מחוץ לשכונה, יבואו ויכניסו להם סיבות למריבה בתוך השכונה.
ספרי אור החיים.
אגד.
כמה חבל.
●
וגם מילה אחת על הדרת נשים.
היודעים אתם מי הוא המפלה הגדול ביותר בין גברים לנשים?
אגלה לכם. המדינה, החוק, הכנסת.
מי קבע שנשים זכאיות לחצי נקודה נוספת במס הכנסה? האם הבד"ץ תיקן זאת? לא ולא.
ולמה מגיע להן? הן נכות? הן מוגבלות?
אל ננסה להסתתר מאחורי מילים מצועצעות. כן, הן מוגבלות. אם הן לא היו מוגבלות הכנסת לא היתה מיטיבה עמן.
הן מוגבלות פיזית (ביחס לגברים), מה לעשות. זה לא חסרון, זה מיסודות הבריאה, אבל זו עובדה.
אותו המחוקק שנותן לנשים זכויות במס הכנסה, אותו מחוקק שמאמין לכל אשה כשהיא מתלוננת נגד בעלה, אותו מחוקק שנותן לנשים שריון מפיטורים בתקופת הריון, אותו מחוקק אחראי להדרת נשים.
תלמדו מקווי מהדרין, חילקנו את האוטובוסים לשתים, החלק הגדול לנשים, והקטן והצפוף לגברים.
תלמדו מאיתנו איך לכבד נשים.