בן הזוג הוא לא ההורה שלכם

אל תנסו להילחם בשונה מכם אלא תקבלו אותו כפי שהוא, כי לשנות אותו לא תוכלו, המקסימום שתוכלו הוא לנסות ולשנות את עצמכם על ידי התבוננות פנימית. חשוב שנבין שאל תוך חיי הנישואין כל אחד מבני הזוג מגיע עם רף ציפיות גבוה מאוד של מהשני. חשוב שנזכור שחיי נישואין הם עבודה מאומצת ויומיומית ואם אנו בעצמנו לא נעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה בשבילנו.

חגית אמאייב | כיכר השבת |
אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: פלאש 90)

לו נשאל בחור או בחורה צעירים מה הם מצפים שיקרה לאחר שיינשאו לבחיר ליבם, רובם יענו שכמובן שמבקשים הם להקים בית חם, בו יש אהבה ותחושת ביטחון אשר נעים יהיה לחיות בו. אומנם, רוב בני האדם בליבם פנימה מסתירים, בכל אופן כלפי חוץ, את הכמיהה לבן זוג אשר יאהב ללא תנאים, יכיל בכל מצב, יתמוך ברגעי קושי, יעניק חום וסימפטיה גם כשאנו עצמנו לא תמיד מחייכים בחביבות, בלשון המעטה. בקיצור מה שהאדם באמת מחפש בבן הזוג זה דמות הורית שתיהיה שם בשבילו בכל מצב, שכמו הורה טוב, לא תנטוש אותו אף פעם ובקיצור תעניק לו את כל צרכיו החומריים והנפשיים.

הבעיה מתחילה בעצם העובדה שאין אדם מושלם שיכול להעניק את כל מאוויינו ללא תנאי ועד בלי די, מה שמביא רבים מהזוגות להיכנס למאבקי כוחות ולהתחשבנות אין סופית של מי נותן יותר, מי עושה יותר ומי בעצם לא מבצע את מלאכתו נאמנה. כמובן שוויכוחים אלו הינם וויכוחי סרק שכן הם בפשטות לא מובילים לשום מקום ולו רק משום שלכל אחד מבני הזוג יש את עולמו הפנימי הייחודי דרכו הוא מפרש את המציאות ועל כן, מה שהאחד רואה בבירור השני לא רואה בכלל.

על כן ראיתי לנכון להאיר מספר זוויות שעשויות לסבר מעט את העין ואת הלב בנושא מורכב זה:

ראשית יש לזכור שכל אחד מגיע אל תוך חיי הנישואין עם המשקעים והרשמים שלו מחיי ילדותו ונערותו, ורבים המחקרים שנערכו על העובדה שילד שהרגיש אהוב בבית הוריו, ירגיש אהוב יותר מול בן הזוג, ילד שהרגיש דחוי או לא אהוב בבית הוריו יגיע עם אותן התחושות אל תוך הזוגיות. ישנו מושג בפסיכולוגיה שנקרא "העתקה", מושג זה בעצם מתאר מציאות בה אדם מעתיק את חייו מלפני נישואיו אל חייו שלאחר החתונה ובעצם, אם קודם לכן היו משדרים/אומרים לו עד כמה הוא לא מוצלח, לא משנה כמה הוא יצליח או לא יצליח לעשות מול בן הזוג, הוא בכל אופן יחוש שבן הזוג לא מרוצה ממנו, מה שיתסכל אותו רבות ויגרום לחיכוכים ומפחי נפש.

ודוגמא בה טיפלתי, בחורה יתומה שמעולם לא קיבלה חום ואהבה, נישאה לבחור חם ואוהב שהרעיף עליה אהבה בלי סוף אך סירבה להאמין לו שהוא אכן אוהב אותה, מה שתסכל אותה ואותו גם יחד. אומנם לאחר שעברה תהליך בו שיקמה את דימוייה העצמי, הייתה מסוגלת לקבל ולהיענות לאהבת בעלה. לכן חשוב ביותר שאדם יבדוק עצמו, האם הסתכלותו על בן הזוג, היא ראייה אובייקטיבית או שבעצם תחושות אלה שהוא חש כעת מלוות אותו עוד קודם נישואיו. אם יצליח הוא לעשות הפרדה בין יחסיו עם הוריו ליחסיו עם בן הזוג, יוכל לבנות משהו חדש במקום להתבוסס במשקעי העבר.

אל תנסו לשנות

שנית, חשוב שנבין שאל תוך חיי הנישואין כל אחד מבני הזוג מגיע עם רף ציפיות גבוה מאוד של מהשני. חשוב שנזכור שחיי נישואין הם עבודה מאומצת ויומיומית ואם אנו בעצמנו לא נעשה את העבודה, אף אחד לא יעשה אותה בשבילנו. ובמה הדברים אמורים? אינני יכול לצפות שידאגו לי ויסדרו לי ויכינו לי, אם אינני עושה זאת בעצמי. בל נשכח שאנו מתחתנים עם שותף לעסקים (לחיים) ולא עם פיליפיני/ת. אם ברצוני שמשהו יתבצע, אצטרך להיות הראשון לחיל ולבצע אותו וכאמור "במקום שאין איש היה איש".

שלישית, אל תחפשו כל הזמן לקחת מהאדם שמולכם, אתם כבר לא בני חמש! אף אחד לא חייב לכם כלום! כשאדם חש שמישהו חייב לו, כמו למשל כשהאישה הכינה אוכל לשבט בני ביתה שזה כביכול מובן מאליו, או שהבעל עזר במלאכות הבית (כן, גם אם זה "רק" שטיפת כלים, שגם הוא השתמש בהם) זה נתפס כמובן מאליו ולא זוכה לפרגון הראוי ולמילה טובה, והרי לנו טעות מרה ומתסכלת המובילה לחוסר הערכה על עשייתו של השני, מה שיגרור לחוסר עשייה גדול יותר, לביקורת אינסופית ואכזבה מכך שהאחר לא עושה את הדברים כרצוננו. כמובן שזה אך ורק תסריטו של דמיוננו הפורה בו השני חייב לעשות! כשהיינו בני שנה היו חייבים למלא את צרכינו, אך כשאני נישא, זהו תפקידי הבלעדי לדאוג לחיי ולהשקיע כל מה שאני רק יכול על מנת להופכם לטובים ומוצלחים.

ולבסוף, אל תקבלו שום דבר כמובן מאליו, כי פשוט אין מובן מאליו, שכן מה שברור לכם כלל לא נמצא בלקסיקון של האדם השונה מכם, איתו התחתנתם. יתרה מכך, בדרך כלל בוחרים אנו להתחתן עם השונה מאיתנו בדרך הטבע שכן השוני בין שני אנשים מביא לאיזון. ואכן, תארו לעצמכם שני אנשים היפראקטיביים החיים בבית אחד?! או נסו לדמיין שני אנשים אדישים החיים בבית אחד.... מה יהיה על הילדים...

אז אל תנסו להילחם בשונה מכם אלא תקבלו אותו כפי שהוא, כי לשנות אותו לא תוכלו, המקסימום שתוכלו הוא לנסות ולשנות את עצמכם על ידי התבוננות פנימית וחשבון נפש תמידי. והכלל עליו אני חוזרת שוב ושוב הינו "איננו חייבים להסכים בכדי להיות אוהבים" שכן, אך ורק אם נכבד את דעותיו וצרכיו של בן זוגנו, במקום לנסות להילחם בהם ולמגרם או לכפות את דעתנו אנו, נוכל לחיות בשלום ולהגיע לאיזון ולהרמוניה מקסימלית. אז שיהיה לכולם בהצלחה!

חגית אמאייב הינה מפתחת שיטת הטיפול הזוגי הייחודי באמצעות קלפים "בשניים" היחידים מסוגם המותאמים גם לציבור הדתי-חרדי הבאים לתת פתרון לבעיות בתקשורת, למניעת השחיקה הזוגית ולחיזוק הקשר. חדש!! ניתן לקבל ייעוץ טלפוני חינם! פרטים באתר הבית "בשניים ויותר"

www.b-two.co.il

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר