נפתלי בנט עשה עלינו סיבוב

מזל שבש"ס לא אימצו את המודל, למחרת היום, בישיבת הסיעה. רק זה מה שחסר לנציגים המדוכאים והמנותקים מהרשויות, לשבת בחברת המנהיגים ולהיחשף לכל האינטריגות והמריבות.

השבוע, זה בלט לעין וצרם לאוזן בפתח ישיבת סיעת ש"ס בכנסת. אחרי שבשבוע שעבר הוכרז חד-צדדית על מינויו של ח"כ אברהם מיכאלי ליו"ר הסיעה, הגיע מיכאלי הנרגש לישיבה השבועית בצהרי יום שני, במיטב מחלצותיו, כשסיכה ממלכתית של הכנסת תחובה בדש מקטרנו, כנאה וכיאה ליו"ר הסיעה החמישית בגודלה בכנסת ישראל. מיכאלי התיישב בראש השולחן, על-מנת למנוע מדרעי לכבוש את המקום אליו הורגל מאז חזר – בדיוק באמצע.

רק שאז, ניגש איציק אלחרר, ראש מטה השר אטיאס בתפקידו הרשמי, ובחיי היומיום קילר אמיתי, והסביר למיכאלי הקופץ בראש, בשפה ברורה "ככה שהוא יבין", שאם לא יפנה את הכיסא לטובתו של דרעי, החברים יתפנו מהחדר והישיבה תתפוצץ.

"למה לצעוק?", נשאל אלחרר.

"דווקא דיברתי רגוע עד עכשיו", השיב אלחרר ושמר על הטון והפאסון.

מיכאלי אינו ניסים זאב, ובמקום להתווכח ולהקים קול זעקה גדולה ומרה, ממש כמו במגילה, הוא קם ופינה את המקום. שנייה אחרי, החלה "מסיבת ההפתעה", לרגל יום הולדתו של דרעי. עוגה הוגשה, איחולים לבביים נאמרו, בעיקר מהשפה ולחוץ. מיכאלי יקירנו, מצא עצמו לכוד בין אטיאס לדרעי, מחזיק את הצלחת ומחלק את העוגה. מזל שסכין החיתוך, הייתה חד-פעמית.

וכך, בעוד בש"ס כמעט ומרימים ידיים, דווקא נפתלי בנט נראה כמי ששולט במפלגתו ביד רמה, לפחות לעת עתה. את המפגש הראשון שנערך בבית המפלגה הוא ביקש לפתוח בסקירה של החברים מהעיריות. בנט התעניין בנוגע לבקשות המיוחדות שבפיהם, והבטיח להכליל את הסוגיות במו"מ הקואליציוני. לתשומת לב מנהיגי המפלגות החרדיות – חיבור לשטח, צריך להתחיל מהדקה הראשונה של הקדנציה, ולא בזמן פציעות, רגע לפני הבחירות.

נישא על גלי ההצלחה, ניהל נפתלי בנט את הישיבה, במנהיגות מוחצנת שלא נראתה במפלגה מימיו של זבולון המר המנוח. מי שהאזין לנאומו בשבוע שעבר בכנסת, לא זיהה יותר מדי כריזמה, אך מסתבר שאין שום חיסרון ששנים-עשר מנדטים שנרשמים על שמך בטאבו, לא יכולים לתקן.

עם כל הכבוד לחברים הסרוגים מהרשויות המקומיות, הסוגיה שהעסיקה וריתקה את הנוכחים, הייתה – איך לא – הברית החדשה בין לפיד לבנט על חשבון ש"ס ויהדות התורה. הדברים שאמר בנט בחדר הסגור, שופכים אור על כמה פינות חשוכות. אם יש בדבריו של בנט ממש, ניתן לומר כי גם בכל הנוגע לאחריות על חיבור הכלאיים בין בנט ללפיד, יש שוויון בנטל. לא רק בנט אשם בכך. גם אנחנו.

"לא אנחנו הובלנו למצב הזה אלא ש"ס", אמר בנט לנוכחים, "ש"ס ניסתה למחוק את הבית היהודי. אני לא מדבר על מה שנאמר בבחירות. את הכלל שמה שנאמר במערכת הבחירות נשאר במערכת הבחירות, למדתי והפנמתי. הבעיה היא עם מה שקרה ביום שאחרי. יום למחרת הבחירות, דרעי היה הראשון שנתן לביבי הסכמה לשים את הבית היהודי בחוץ וללכת על מתווה של ליכוד-לפיד-חרדים. אם לפיד לא היה בא אלינו ואומר שזה לא הכיוון שהוא רוצה ללכת אליו, הייתה היום ממשלה בלי הבית היהודי".

ברגע שבנט חצה את הקו האדום במתקפה משולחת רסן נגד החרדים, חייבת לבוא תגובה נחרצת שתחצה את הקו הירוק. ישי עלה על הדוכן והשיב לסרוגים בשפה שהם מבינים. הם מטיפים ל'שוויון בנטל'? אנחנו נדבר על 'הפחתת הנטל'!

זה היה הסבר שהוא בבחינת, הקם להורגך השכם להורגו – בגרסה הפוליטית. כשהנוכחים שאלו איך הסיפור מסתדר עם הפגישה שהייתה לו כמה שעות לפני עם אריה דרעי, השיב בנט שזו הייתה, בסך הכל, "שיחה של 'נעים להכיר'. דיברנו, כל אחד אמר לשני מה חשוב לו – וזהו. לא נוצרה בינינו ברית אמון". לפחות בפגישה של השניים, משהו חדש – לא ממש התחיל.

פגישה ראשונה

ההסברים של בנט, נפלו על אוזניים קשובות במיוחד של חברי הבית היהודי. בפיו של כל אחד מהיושבים בבית המפלגה, היה סיפור אישי מהגזרה שלו שתיאר את ההתעללות שחוו חובשי הכיפות הסרוגות מידיהם של הש"סניקים, בממשלה, בכנסת, ברשויות, ובעיקר – ברבנויות ובמועצות הדתיות.

"צריך להכניס את הכל לקווי היסוד", זרק אחד הנוכחים לחלל האוויר, והדעה הרווחת בין הנוכחים הייתה כי את ההזדמנות הזאת צריך לנצל עד תום: "יש לנו הזדמנות בלתי חוזרת, אנחנו כרגע 31 מנדטים וביבי לא יכול בלעדינו", אמר בנט, "הוא מאוד לא רוצה אותנו, אבל יצטרך לבלוע כדור עם הרבה כוסות מים ובסוף יכניס אותנו פנימה. אין לו ברירה אחרת".

אף אחד מהנוכחים לא ניסה להטיל ספק בציר עם לפיד. "בנט עדיין חי על הקרדיט של ההישג הגדול בבחירות", תיאר אחד המשתתפים, "התחושה שהוא נתן הייתה, שאם נגבה אותו עד הסוף, נוכל להשתלט על כל מוקדי הכוח, ולהחזיר את עטרת המפד"ל ליושנה". המפד"לניקים, לא נדיבים במיוחד בנתינת אשראי למנהיגיהם, ובנט עשוי לגלות זאת, ברגע שהחברים יזהו נכונות של ביבי ללכת עד הסוף. אם לא למען עצמו, למענה של שרה.

המפ"דלניקים היו בשבוע האחרון באופוריה. אם יש מכנה משותף אמיתי בינם לבין לפיד – זהו הקתרזיס שהם חווים, עם הראש בעננים: "ש"ס רמסה אותנו, כעת יש הזדמנות לקחת לה בחזרה את כל מוקדי הכוח. הם לא גילו נדיבות כלפינו ולקחו הכל בלי להשאיר לנו כלום, למה שכעת, אנחנו נגלה נדיבות כלפיהם? לא רק הרב האשכנזי, גם הרב הספרדי – צריך להיות שלנו. האם חסרים רבנים ספרדים חובשי כיפה סרוגה?".

על שוויון בנטל, כמעט לא דובר. בנט סיפר בעיניים דולקות איך בסופ"ש שלפני, הגיעו גפני ופרוש לבית המפלגה, "וזה קרה, אחרי עשרות שנים שרגלם לא דרכה אצלנו". על תוכן השיחות הוא העדיף שלא לדבר, אך בניגוד למפגש עם דרעי, אותו תיאר כ"פגישת נימוסין", נתן בנט לנוכחים להבין כי עם גפני ופרוש, היה על מה לדבר. לא ששידוך נראה באופק, אבל אם הפגישה עם דרעי עשתה רושם של פגישת שידוכים ראשונה לא מוצלחת במיוחד, הרי שעם גפני ופרוש, בנט הגיע לשלבים מתקדמים יותר.

"בנט נתן לנו את התחושה, שיהדות התורה מוכנה ללכת על הראש של ש"ס בתנאי שיוסדר נושא השוויון בנטל, וגם יאיר לפיד יהיה מוכן להתגמש, אם יידע שש"ס תנושל מכל מוקדי ההשפעה", סיכם אחד המשתתפים את הפגישה. התחושה הזאת צריכה להדליק נורה אדומה בש"ס ולאושש את המידע שהגיע לאוזניהם על תוכנית השלבים שמובילים הח"כים בנט ופירון להכללת יהדות התורה בלבד בממשלה.

אם הסיפור מתחיל ונגמר בסוגיית 'השוויון בנטל', קשה לראות איך מגיעים לנוסחה שתאפשר דווקא ליהדות התורה להיכנס לממשלה, אבל בש"ס לא סומכים על היגיון בריא, ואחד ממנהיגי התנועה העלה בראשית השבוע תסריט די חולני: הממשלה תושבע ללא חרדים ולפיד יקבל את התמונה הקבוצתית שהוא כל כך רוצה לראות בבית הנשיא; במשך חצי השנה הראשונה הכיפות הסרוגות ישתלטו על מוקדי ההשפעה; אחרי כחצי שנה – יוכללו הקלות במתווה הגיוס, 'יהדות התורה והשבת' תיכנס לממשלה 'במתכונת שבת', תמורת ועדות וכסף לישיבות, אבל לש"סניקים שצריכים קצת ג'ובים לימי החולין לא יישאר כלום". יותר פסימי מזה, לא יכול להיות.

"אנחנו הולכים ראש בראש מול ביבי, אבל קחו בחשבון שהכל משתנה כאן מיום ליום" סיכם בנט וכשהנוכחים שאלו אותו מה הוא מתכוון לומר בוועידת המפלגה ביום רביעי, השיב: "היום יום ראשון, עד יום רביעי, הכל יכול להתהפך".

זה מה שקרה בתחילת השבוע. נכון לירידת הגיליון לדפוס, בשלישי אחה"צ, הנציגים החרדיים שקיבלו הצעה מנתניהו לחתום על הסכם עקרוני כאן ועכשיו, הם אלו שמתחילים לשיר: 'ונהפוך הוא'.

גוש אין-אמונים

את ההיכרות הראשונה, חייבים אריה דרעי ונפתלי בנט ל'אסיר איקס', שבזכותו הזדמנו יותר מפעם אחת לשולחן ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון. בעקבות אותם מפגשים, נולדה פגישת ההיכרות ביום ראשון. בניגוד למה שבנט רץ לספר לחבר'ה, זו הייתה יותר מפגישת נימוסין.

בנט היה גלוי לב, כשהסביר לדרעי כי אינו סומך לא על נתניהו ולא על החרדים: "תהיה לי בעיה ציבורית להתנתק מלפיד, אבל הסיבה העיקרית היא חוסר האמון בביבי ובכם". מאופציית החבירה לשלי יחימוביץ בנט לא חושש: "כמי שמכיר את נתניהו אני יודע שהאידיאולוגיה האמיתית שלו היא משנתו הכלכלית, ולכן, אין סיכוי בעולם שביבי הקפיטליסט ימסור לשלי הסוציאליסטית את תיק האוצר". אם בנט ימשיך לשמור אמונים ללפיד, הוא עוד עלול לגלות, שהצליח להוציא את נתניהו מדעתו, עד שיהא מוכן ומזומן להמיר את דתו.

לאופציית יחימוביץ הפחות ריאלית עוד נשוב, אבל חייבים להודות שיש צדק בדבריו של בנט. הרי גם אם היה מציע לדרעי תוך כדי פגישה, לשבת לתוך הלילה עד שייצא עשן לבן ולסגור חזית בין ש"ס לבית היהודי – דרעי לא היה משיב בחיוב. למרות שש"ס בעמדת נחיתות, היא עדיין לא בשלה לשותפות עם הבית היהודי ומנהיגיה - בעיקר דרעי ואטיאס - מעדיפים להמתין למיצוי כל האופציות מול העבודה: "ממשלה עם יחימוביץ היא הממשלה הכי טובה, גם לישיבות וגם לחלשים", אמר השבוע מרן הגר"ע יוסף. ונאמר אמן.

זה לא שבנט חף מאחריות. משבר האמון בין החרדים לדתיים-לאומיים, נובע מחוסר כנות בשני הצדדים. בסיטואציה שנוצרה, כולם מוכרים את כולם – ובזול. תשמעו סיפור: בסופ"ש שעבר, התקשר אחד מחשובי ראשי הישיבות הליטאיים לדרעי וביקש להיפגש בדחיפות: "אני מוכן לעלות אליך עכשיו, יש לי מסר בהול".

דרעי התחמק בנימוס: "אני בנסיעה כעת", השיב, "ואם זה כל כך דחוף, עדיף שאשמע בטלפון מה יש לכם לומר".

"אתה יודע שאני שומר על קשרים עם רבני הציונות הדתית", השיב ראש הישיבה, "שוחחתי עם כמה מהם ולדבריהם יש לבנט בעיה אישית איתך. הוא חושש שתוביל תהליכים מדיניים ומה שהם שואלים זה, מה אתה מוכן להתחייב כדי ליצור אווירה של אמון?".

דרעי חייך בציניות מעבר לקו: "תגיד להם שאני מוכן להתחייב לכל מה שלפיד התחייב. לפיד התחייב לבנט, על בנייה בהתאם לגידול הטבעי בגושי ההתיישבות – ועל זה, גם אנחנו מוכנים להתחייב".

ראש הישיבה ניסה לדלות עוד איזושהי אמירה: "אתה יודע מה?", השיב דרעי, "אם אני הבעיה, תאמר להם שעל כל מה שגפני יציע להם בשם הרב שטיינמן, אני מוכן להתחייב בשם הרב עובדיה. אני בטוח שלמרן לא תהיה עם זה בעיה".

"עם זה אני יכול ללכת אליהם", השיב ראש הישיבה בסיפוק, ירד מהקו ומאז נעלמו עקבותיו. במוצאי שבת, היה זה דרעי שהרים אליו צלצול: "נו, דיברת איתם?", שאל דרעי, למרות שידע מראש את התשובה.

"כן", השיב ראש הישיבה כמעט בלחישה, "לא רק שדיברתי, נסעתי. אבל הם לא מוכנים להתחייב על שום דבר ורק אומרים כל הזמן: 'יהיה בסדר, עולם התורה לא ייפגע'. הבנתי שאין עם מי לדבר".

אם תרצו, זהו הסיפור על רגל אחת. כל התירוצים שמשמיע בנט נכונים. לבנט יש סיבות טובות להיפגע וסיבות עוד יותר טובות לחשוש. אפילו איווט ליברמן, שנפגש בחשאי עם בנט בלילה שבין ראשון לשני, הודה השבוע שנתניהו טעה בגדול מול בנט: "במקום להרים לו טלפון במוצאי הבחירות ולרוץ לסגור איתו הסכם, הוא הרחיק אותו ודחף אותו לזרועותיו של לפיד", אמר ליברמן בשיחות סגורות.

אלו אומנם נסיבות מקלות, אך הן אינן פוטרות מאחריות את הנהגת הציונות הדתית, שיצר הנקמה בש"ס הוליך אותה למחוזות של שנאה והתרסה נגד הציבור החרדי, ועל זה, אין כפרה.

הפחתת הנטל

החנפנות של עסקנים חרדיים שרוקדים מה יפית, לא רק שאינה מסייעת, אלא שהיא מעצימה את תחושת שכרון הכוח בבית היהודי. כל ביקור בישיבה חרדית, רק מגדיל את התיאבון. כשראש ישיבת חברון הגר"ד כהן, התקשר השבוע לפוליטיקאי חרדי שהוא נוהג ללמוד עימו בחברותא והתייעץ האם להזמין את בנט, התשובה שקיבל הייתה שלילית.

למנהלי ישיבות, כידוע, יש שיקולים רוחניים משלהם, ומכיוון שבתיווך הסיור היה מעורב תורם ששולט על תזרים המזומנים של הישיבה, הוחלט להיוועץ במרן הגראי"ל שטיינמן – רק אחרי שבנט הוזמן כבר לסיור: "אין מה להזמין, אבל אם הזמנתם אל תבטלו כדי שלא לפגוע בו", הורה ראש-הישיבה.

לא שיש למרן הגראי"ל שטיינמן אמון גדול מדי בחבורת בנט. את רבני הדתי-לאומי, הוא נמנע מלקבל בביתו: "לא ייצא מהם כלום", אמר ראש הישיבה וצדק. רק שיש הבדל בין לא להזמין מראש, לבין ללכת ולבטל הזמנה שכבר נעשתה. אז בסוף, בנט הגיע לסיור בחברון – הישיבה, לא העיר. ובעצם, זה לא היה סיור, אלא סיבוב. של בנט עלינו.

עוד אחד שחווה את הסיבובים הללו על בשרו, הוא אלי ישי. בשבועות האחרונים הוא רץ להתארח באיתמר, אירח בלשכתו את הנהגת המתיישבים. ואפילו הסמיק השבוע מפרגונים מפתיעים של איילת שקד וח"כי הבית היהודי, על מאבקו בגירוש המסתננים.

את הצעד הראשון נתניהו כבר עשה, כשסגר עם לבני הסכם קואליציוני, לפי מפתח שרים של אחד לשלושה שלפיד לא יוכל לעמוד בו. נציגינו הנאמנים, שרק בקדנציה הקודמת ראו בלבני אויבת חרדים, כמעט ויצאו בריקודים

מילים נשפכו עליו כמו חול, אבל כשניסה לתרגם זאת לפוליטיקה – הבין שאין מה לאכול. זו הסיבה שראינו אותו השבוע עומד מעל דוכן הכנסת ונושא את אחד הנאומים היותר טובים שנשמעו בבית המחוקקים כלפי המתיישבים, לא בכפיפות קומה, אלא בזקיפות גו.

זהותו הימנית של ישי מעולם לא הוטלה בספק – אבל גם הוא הבין, שכך אי אפשר להמשיך. ברגע שבנט חצה את הקו האדום, וחבר ללפיד במתקפתו המכוערת נגד החרדים, חייבת לבוא תגובה כואבת שתחצה את הקו הירוק.

"אני פונה לאחיי ואחיותיי בבית היהודי - כשמתחילה הסתה נגד הציבור החרדי, היא אחר כך עוברת לאחינו ואחיותינו בהתיישבות. זה חוצה זרמים ומגיע לכולם", אמר ישי והזכיר את תוצאות הסיבוב הקודם, כשהמפד"ל נכנסה לקואליציה והותירה מאחור את החרדים: "ההתיישבות נעקרה, אבל אנחנו נשארנו נטועים בקרקע", איים ישי במרומז. אכן, הגיע הזמן, להסיר את הכפפות ולהשיב לסרוגים בשפה שהם מבינים.

בפרפראזה לנאום ההתססה שנשא בנט בשבוע שעבר: לא ייתכן שהאימהות בבני ברק ובתל אביב לא תירדמנה בלילה, כשבניהן יישלחו להגן על מאחזים והתנחלויות בלב אוכלוסייה ערבית עוינת. הגיע הזמן שאת משאביה הכלכליים והצבאיים, תשקיע מדינת ישראל בתוך הקו הירוק ולא מחוצה לו. אם חובשי הכיפות הסרוגות מטיפים ל'שוויון בנטל', אנחנו נדבר על 'הפחתת הנטל'.

עבודה קשה

דיברנו על כל הכלות המיועדות – מדרעי וישי ועד לפיד ובנט. בסוף השאלה היא, מהן כוונותיו של החתן המיועד, נתניהו. אז זהו, שביבי רוצה את החרדים, אולי יותר מכל שותף אחר. הנציגים החרדיים הביעו השבוע אופטימיות גלויה, למרות שעד לרגע זה ביבי לא מצא את הזמן להיפגש עם נציגי יהדות התורה. "הוא הבטיח שיעשה זאת השבוע", אומר ליצמן, "מצד שני, זה מה שהוא הבטיח גם לפני שבועיים...".

ספינים לא חסרים – השבוע הם הפכו לאיומים. בסביבתו של נתניהו הזהירו כי יחתמו על בלוק של חמישים ושבעה (לבני ומופז, ש"ס ויהדות התורה), "ואז נראה אם בנט הגיבור יטרפד ממשלת ימין, משיקולי אגו".

אחר כך הוקצן האיום, בהליכה לבחירות: "אם בנט ולפיד יתעקשו עד הסוף, נלך לבחירות חדשות. הליכוד וישראל ביתנו יתמודדו עצמאית, בנט יתרסק בגלל החבירה שלו ללפיד, לפיד אומנם יעלה אבל ישאב את המנדטים שלו מגוש השמאל. את פוטנציאל המנדטים מהימין, הוא מיצה בבחירות האחרונות, יותר מזה, הוא לא יכול לקבל".

ליצמן ויחימוביץ, ישבו השבוע זה לצד זה באולם המליאה, והסתודדו במשך שעה ארוכה. כשבוז'י הרצוג הגיע ורצה לתפוס את מקומו, הוא הבחין בשיחה הקולחת ומיהר לנטוש את הזירה. מוטב לאבד רגע במליאה, לטובת אלפית הסיכוי לזכות בעולם מלא בממשלה

את הצעד הראשון נתניהו כבר עשה, כשסגר עם לבני הסכם קואליציוני, לפי מפתח שרים של אחד לשלושה שלפיד לא יוכל לעמוד בו. נציגינו הנאמנים שרק בקדנציה הקודמת ראו בלבני אויבת חרדים, כמעט ויצאו בריקודים.

נכון לסגירת השורות מונחת על שולחנה של ש"ס הצעה לחתימה מהליכוד, על-פי 'מתווה קנדל'. נתניהו מעוניין להגיע לנשיא ולבקש אורכה בת 14 יום כשלבני והחרדים בכיסו - ולגרום לבנט להזיע ללא הפסקה.

בסוף, השאלה היא מי ימצמץ ראשון. בנט בטוח, על סמך היכרותו האישית עם האיש, שלנתניהו ירעדו הידיים ברגע האמת. רק שבנט לא לוקח בחשבון שהפעם, איווט מחזיק לביבי את יד ימין, ורעייתו שרה אוחזת בשמאלו.

האופציה היחידה להרכבת ממשלה בלי לכרוע ולהשתחוות לבנט הינה, לצרף את שלי יחימוביץ. הראשון שזיהה, היה ידידה הטוב של הגב', סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שהעלה את הנושא בפגישה הראשונה עם צוות המו"מ של הליכוד: "חבל לכם על הזמן, לכו תשבו עם שלי, אבל קחו בחשבון שתצטרכו לשלם", אמר ליצמן.

יחימוביץ ממשיכה להציג חזות של 'קשה להשגה', כשהיא יודעת כי אם תוציא מפיה מילה מפורשת של הסכמה למו"מ – העיקרון של כניסה לקואליציה כבר ייקבע, והדיון, יהיה רק על המחיר. בוז'י, פואד וכל החברים הטובים שלא מסוגלים לחשוב על עוד קדנציה משמימה באופוזיציה, לא יותירו לה ברירה, אלא להיכנס לממשלה, רגע אחרי שתמצמץ ראשונה.

יחימוביץ שיחררה השבוע הצהרות כובלות ואפילו נתן אשל שמומחיותו בצילום מצב מעריך שאין הרבה סיכוי שנראה ממשלה עם 'העבודה'. אבל ליצמן, שישב איתה שעות ארוכות (בין השאר, בצוותא עם מוישה גפני), הגיע למסקנה כי אם נתניהו ייתן לה אוצר "מלא-מלא, כולל שינוי המדיניות בנוגע לקיצוצים", יחימוביץ תמצא עצמה בפנים: "אם ביבי לא יתפשר בסוגיית התקציב, שלי לא תיכנס, כי בשבילה, לשבת בממשלה ולתמוך בגזירות התקציב, זה כמו להיכנס ולתמוך בגזירת הגיוס, בשבילנו".

יו"ר סיעת יהדות התורה ליצמן, ויו"ר העבודה יחימוביץ, ישבו השבוע זה לצד זה באולם המליאה, והסתודדו במשך שעה ארוכה. כשבוז'י הרצוג הגיע ורצה לתפוס את מקומו, הוא הבחין בשיחה הקולחת ומיהר לנטוש את הזירה. מוטב לאבד רגע במליאה, לטובת אלפית הסיכוי לזכות בעולם מלא בממשלה.

לפני כן, היה זה פואד שהביע את השתוקקותו העזה להיכנס לממשלה. אל מסיבת יום-ההולדת לאריה דרעי, בסיעת ש"ס, הגיע איווט ליברמן, בידו עוגה ולראשו כיפה שחורה ("זו אותה כיפה מהקמפיין של ש"ס", התלוצץ איווט). כשפואד נכנס לברך והזכיר לדרעי את עבודתם המשותפת בממשלת רבין, הציע ליברמן לאלקין, שהשתתף בחאפלה, לסגור קואליציה כאן ועכשיו.

"האם יש סיכוי שנראה אתכם ביחד בקואליציה?", נשאל פואד.

"בשום פנים ואופן לא", השיב פואד בחיוך רחב והנוכחים פרצו בצחוק גדול. ועל זה אמרו חז"ל, מכלל לאו, אתה שומע הן.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'