השעה שש ורבע בבקרו של כ"ט בתמוז, מצאה את גברת שמחי דרוכה וערנית. הדבר היה כה מוזר, עד שסביר להניח כי אילו היה לה לשעה פה, היא היתה פוערת אותו בתדהמה. כי גברת שמחי, כך יעידו כל יודעי נסתרות, לא מרבה לפגוש את השעה הזו בעיניים פקוחות.
אבל באותו יום זה היה אחרת, או ליתר דיוק, החל מאותו יום, כך החליטה גברת שמחי, הכל יהיה אחרת. זכר תשעת הימים של השנים הקודמות, עמד עדיין טרי בזכרונה, על אף שנסתה לגרשו שוב ושוב כמו זבוב טורדני. תשע שנים נשואה הגברת, תשע "תשעת הימים" היא עברה, וכולם היו עבורה "תשעה באב" אמיתי: הררים של כביסות שהיא שכחה לכבס, חולצות מקומטות שלא נמצא להן מקום אכסון עד יעבור זעם, בעל וילדים מוזנחים, וארוחות שעדיף לדלג עליהן.
אבל השנה, כאמור, לא עוד. תשעת הימים לא יצליחו הפעם להפתיע את מיודעתנו, ובעת פורשם את כנפיהם על היקום הכל יהיה מצוחצח, מגוהץ, מקופל ומאורגן למשעי.
טקס ההשכמה ההיסטורי לא בילבל את הגברת שמחי, והיא עברה מיד לשלב הבא. לא עברו עשר דקות, ומכונת הכביסה הראשונה להיום כבר החלה פועלת במרץ. כעת העירה גברת שמחי את הילדים, וזרזה אותם לצאת מיד ללימודים. היא היתה כה נחרצת, עד שאפילו רבקוש בת התשע הבינה, שלא כדאי לה "לעשות חכמות", והלכה ללימודים, למרות שכבר היה לה חופש.
מיד כשנעלם אחרון הילדים מן האופק, החלה גברת שמחי לפעול כרוח סערה. סדרה חדרים, קרצפה חלונות, טיטאה לכלוכים, ושטפה רצפות, כשבין לבין היא מיבשת את הכביסה ומכניסה חדשה תחתיה למכונה. כעת, נותרה עוד מחצית השעה עד שישובו הילדים, והיא החליטה לנצלה להכנת ארוחת צהרים בשרית מפוארת. אחרי הכל, במשך תשעה ימים שלמים לא יוכלו המסכנים הקטנים לאכול בשר, כך חשבה ברחמים, בעודה הופכת את השניצלים.
ארוחת הצהרים החגיגית נערכה בחדר המדרגות, כי גברת שמחי חסה על רצפת המטבח הנוצצת, ולאחריה נשלחו הילדים אחר כבוד לשחק בחצר. כעת, כך חשבה גבירתנו, נשאר לה רק לגהץ חולצות ולקפל גרביים. חשבה, כך אמרנו, כי למרבה אסונה, היא גלתה לפתע, כתם של תפוח אדמה על החולצה של שמחה´לה. ואם לא די בזאת, גם על חצאיתה של רבקוש התנוסס צבע אדום של פטל.
לא אשה כגברת שמחי תתן לדברים שוליים כאלה ליאש אותה. חיש מהר יצאה פקודה חדשה, ותוך עשר דקות היו כל ילדי משפחת שמחי לבושים בפיג´מה. הבגדים, שעטפו אך דקה קודם את גופם של הזאטוטים הוכנסו בזריזות למכונה, והפיג´מות, כך החליטה גב´ שמחי, יועברו כבר מחר בבוקר למחסן "יד שניה".
את עשרים הדקות שנותרו עד השקיעה הקדישה גב´ שמחי למקלחת טובה ומרעננת, שתפצה אותה, ולו במעט,על חסרון הימים הקרובים, ובהגיע הרגע הגדול, ותשעת הימים הגיחו ובאו לעולם, יכלה סוף סוף הגברת לספוק כפיה בהנאה, ולומר: "עשיתי את זה". כעת, לא נותר לה, אלא לשבת תשעה ימים, ולהתענג על פרי עבודתה.
זה היה יכול להיות סופו של הסיפור, לולי נכנסה הגברת קמחי באמצע ארוחת הערב. מרגע שנקשה זו על הדלת, התאמצה גברת שמחי להסתיר את מורת רוחה. ראשית, מפני שלא התחשק לה להפסיק ללעוס את הפיצה שהזמינה במיוחד לארוחה הראשונה של תשעת הימים, ושנית, כי גב´ קמחי היא מסוג הטיפוסים משביתי השמחות. הכל יכול להיות טוב ומושלם, עד שהיא מגיעה.
כעת בחנה גב´ קמחי את הרצפה הנוצצת, החלונות המבריקים, והמדפים הסדורים, ועיניה מדדו את הכל כאומרות "מה כל זה"?
"את יודעת, תשעת הימים, אז סדרתי קצת את הבית", ענתה גב´ שמחי בצניעות, על אף שלא נשאלה. "אה", מבינה גברת קמחי, "לכבוד תשעת הימים. תשעת הימים על החורבן", היא מוסיפה לשם הדגשה. "ואני חשבתי שכל ההכנות האלו הם לפחות לכבוד בואו של המלך המשיח".