גורמים בלשכת נתניהו: "דרעי מפחיד אותנו יותר מיאיר לפיד"

דווקא עם הדרתו, השבוע, ממשבצת מבעיר מדורת השבט, הצליח יאיר לפיד לעשות את מה שתמיד רצה: להפוך לסוג של קונצנזוס. בליכוד ובעבודה, בקדימה ובמרץ, בש"ס וביהדות התורה, בכל המערכת הפוליטית מחזיקים לו כולם אצבעות שבורות. מייחלים לירידתו מהמסך, ולא רק התקשורתי.

,,המפחיד הלאומי. אריה דרעי

נתניהו העדיף להגיב בהתעלמות אלגנטית: "ברוך הבא לפוליטיקה", הוא הגיב בשלוש מילים, ולא התאפק מלעקוץ, "באופן רשמי". במבט מעל פני השטח, לפיד, ששורף את קדימה, עושה לו רק טוב. "לפי הסקרים של ביבי, אפילו דרעי שלוקח ארבעה מנדטים מהליכוד, מפחיד יותר מלפיד", אמרו השבוע בסביבתו של נתניהו.

ובכל זאת, נתניהו לא רגוע. בלשכתו בטוחים שיאיר לפיד, ימשיך לרוץ עד לבחירות, עם רוח גבית שתנשב מאולפני ערוץ 2 וידיעות אחרונות. צריך לשמוע את החבר'ה בלשכה כדי להבין מהי רוח המפקד: "גם אם כעת זה לא בא לידי ביטוי בסקרים, הרי שבתפיסה של נתניהו, יאיר לפיד מאיים לא רק על לבני. ביבי רואה באיש הזה מעין שליח שידור – של גופי התקשורת החזקים במדינה, שמתייחסים אל נתניהו ואל פטרונו שלדון אדלסון, כאיום קיומי על מעמדם".

לפיד הוא בן דמותו של נתניהו, רק ללא היכולות הפוליטיות. הופעתו מהוקצעת, שפתו מלוקקת, תנועותיו מחושבות. עם רשימה אטרקטיבית מאחוריו, הוא עוד עלול לנגוס גם מהליכוד. לכן, אל תתרשמו מהשאננות של נתניהו, למרות הסקרים, לפיד לא בא לו טוב.

גם לביבי, כמו לציפי, יש עניין לייבש על הספסל את השחקן החדש שירד מהיציע המחומם - היישר למגרש הפוליטי. שיתקרר בלי חוק צינון, שיתייבש למרות החורף. רק שפוליטיקה אינה תוכנית כבקשתך. מהרגע שבו כולם מדסקסים בחירות, החול בשעון מתחיל לאזול.

עסקת שליט

נתניהו יכול לבוא בטענות רק לעצמו. החלטתו להקדים את הפריימריז לראשות הליכוד סימנה את הקץ. אווירת בחירות ושקט קואליציוני, כמו מים ואש, לא הולכים ביחד. וכאשר כל אחד ממרכיבי הקואליציה מחשבן רק מנדטים לפני כל הצבעה והצבעה, הפיצוץ הוא עניין של זמן. הסערה כבר אינה רק בכוס המים של אנסטסיה. היא נראית באופק.

ללב הסערה הזאת נספחת המערכת הפוליטית כולה. לבני, בניגוד לרצונה, כבר הודיעה כי בכוונתה להקדים את הפריימריז בקדימה. יחימוביץ, מיהרה לחתום על עסקת שליט (לבני כמובן, מתנגדת), ואנחנו עוד נראה אם יפה כוח הבן (גלעד) מכוח האב (טומי).

בשם האב. יאיר לפיד

ומה עם הבנים החורגים, החרדים? כאן, אחרי כמה שבועות של ביקורת-פנים, מגיע צל"ש לכמה מהח"כים החרדים שהשכילו להתייחס בעדינות מהולה בהתעלמות לכניסתו של לפיד לזירה. נכון לעכשיו, לפיד נזהר מלמצב עצמו כנושא דגל אנטי-חרדי וחבל להפוך אותו בכוח לכזה. את התובנה הזאת כדאי שיפנימו גם אלו הבטוחים שמדובר באותו טומי בשינוי אנטומי שרק מנסה להרוג אותנו ברכות. גם מי שבטוח שהאיש עוד ינסה להפוך את כולנו לכוכבי רוק, טוב יעשה אם ינצור את לועו.

במקרה הזה, יש לאמץ את אמרתו של שרון: איפוק הוא כוח. כל התבטאות בוטה, תזניק את גרף המנדטים של לפיד כלפי מעלה ותשחק לידיו. זה לא שווה כלום. גם לא עוד כמה קולות שאולי נצליח לקושש לעצמנו בעטיים של מתעוררים חרדיים שייצאו לקלפיות.

אגב, בניגוד ללפיד האב שהתרומם על גלי שנאה כלפי הממסד הפוליטי החרדי, את מדורת השנאה הפעם מדליקים המטורפים משולי המחנה, הקיצוניים שמשתוללים ברחוב: מחניון קרתא ועד לאם המרעיבה, מיריקות בית שמש ועד לעונדי הטלאי במאה שערים. מדליקי משואת השנאה, ינסו לבנות אותם ולהיבנות מהם. אם חפצי חיים אנחנו, מוטלת עלינו המשימה להרוס אותם.

אבו גוש

"אלי, בוא נסגור גוש", הציע אהוד ברק לאלי ישי בשיחת טלפון לילית במוצ"ש האחרון, "איווט כבר מוכן לסגור על התנגדות משותפת, הוא לא יבריז. גם שרי עצמאות, גם ישראל ביתנו וגם שרי ש"ס יתנגדו להצעה של נתניהו וביבי לא יצליח להעביר את ההצבעה בממשלה".

"נראה, נראה", הגיב ישי ורץ לסגור עם ביבי.

קריאת הקרב יצאה מלשכת נתניהו ביום רביעי שעבר – כשרה"מ הודיע כי בכוונתו להעביר בישיבת הממשלה הקרובה מכלול צעדים חינוכיים: סבסוד גני הילדים לגילאי 3-4, יום חינוך ארוך בהדרגה, צהרונים חינם, הקלה בנטל תשלומי הורים למעוטי יכולת, ואפילו, חיזוק תנועות הנוער. לא כולל נוער הגבעות.

היריבים הסתדרו בשורה: ברק הודיע שיתנגד בגלל הקיצוץ בביטחון, ישי הבהיר שייאבק נגד הקיצוץ בתקציבי הפנים והשיכון, ואיווט דרש להכליל קריטריונים של שירות צבאי וכושר השתכרות. ובקיצור, נאבק מול נתניהו על הכבוד.

אז למה לא לתאם מראש, לפחות עם אחת מהשותפות, ולמנוע את ההתבזות? ככה. כי זהו נוהל הקרב בלשכת נתניהו. רצים קדימה ורק לאחר היציאה לזירה מתבוננים לאחור לבדוק מי ומי ביחידה. בהצגה זהה חזינו בדיון שנערך בממשלה על דוח טרכטנברג. ביבי הבהיר בזחיחות שהממשלה תאשר את ההמלצות "עוד היום", וחטף סנוקרת בפרצופו כשנותר בלי רוב ונאלץ לדחות את ההצבעה לשבוע שלאחר מכן.

נכון לעכשיו, לפיד נזהר מלמצב עצמו כנושא דגל שנאה וחבל להפוך אותו בכוח לכזה. את התובנה הזאת כדאי שיפנימו גם אלו הבטוחים שמדובר באותו טומי בשינוי אנטומי שרק מנסה להרוג אותנו ברכות. גם מי שבטוח שהאיש עוד ינסה להפוך את כולנו לכוכבי רוק, טוב יעשה אם ינצור את לועו

אומרים שחכם לומד מטעויות של אחרים, אבל נתניהו, אויבער-חוכעם, גם מהטעויות של עצמו לא לומד. וכך נקלע נתניהו השבוע בדיוק לאותה סיטואציה. בסופ"ש הוא הפריח לאוויר ללא תיאום מוקדם עם השותפות הקואליציוניות את בלון ה'חינוך', ומאז ועד לישיבת הממשלה נמחק לו החיוך.

ההיערכות הייתה לקויה – כמו בסיבוב הקודם, אבל במבחן התוצאה נתניהו עמד בהצלחה. ההצעה אושרה בממשלה על אפו וחמתו של איווט ועוד בתזמון הכי טוב שיכול להיות – ברגע ההכרזה על מרוץ הלפיד. ללמדכם שבסופו של דבר, בפוליטיקה כמו בחיים, הכל עניין של מזל.

רגע התפנית היה בשעה ארבע אחר הצהריים. ישיבת הממשלה נסחבה ונמרחה. הכיבוד הקל כבר אזל מזמן, ודומה היה שנתניהו עושה את דרכו הבטוחה להפסד מביך נוסף.

האווירה בחדר ישיבות הממשלה הייתה נפיצה. הרמטכ"ל התעמת עם שר האוצר - שחש בזיעה קרה של הפסד מזדחלת בעורפו, ויצא מכליו. נתניהו איבד ריכוז ושלח את אנשיו לסגור עם מי שרק אפשר. רק לא להפסיד שוב. רק לא לחטוף למחרת היום עוד כותרות על זגזוג מביך.

הוא היה סוכן חשאי

מי שהבחינו בכך וניצלו את ההזדמנות עד תום היו אלי ישי ואריאל אטיאס. הג'וקר של הש"סניקים (ולא בפעם הראשונה) היה הסוכן החשאי, סגן שר האוצר איציק כהן שהעביר מידעים מדויקים: אין הבנות עם אף אחת מהסיעות. אין קצה חוט. זה הזמן לחתור להכרעה.

שלושת הקודקודים פרשו לחדרו של מזכיר הממשלה צביקה האוזר ועשו חישוב מהיר: מבין שלוש השותפות, ש"ס מציעה לנתניהו את הדיל הזול ביותר. "מהן שלוש האופציות שלכם?", אמרו הש"סניקים לאנשי נתניהו, "האפשרות הראשונה היא להיכנע לאיווט שהולך לנתניהו על הראש – ולחטוף מחר כותרות ראשיות על התקפלות של ביבי ועוד ניצחון של איווט. זו אינה אופציה אמיתית ולכן מה שנשאר זה או לסגור עם ברק ולשלם 2.5. מיליארד לביטחון, או להסתדר איתנו ולוותר על הקיצוץ של 100 מיליון".

מידע מאחורי הקווים. סגן שר האוצר

עבור שרי ש"ס ישי ואטיאס, לא היה מדובר רק בכסף. לאטיאס ניסו לקחת 30 מיליוני שקלים מתקציב שיקום שכונות – סעיף סל חברתי שמאפשר לשר הממונה להפיק כמה כותרות טובות על סיוע לשכבות החלשות, ולא רק על שיווקים-שיווקים-שיווקים. מצבו של ישי היה חמור יותר. מהתקציב המצ'וקמק שלו, רצו לקצץ 70 מיליוני שקלים. ומהיכן? דווקא ממענקי האיזון לרשויות – המקל והגזר האחרונים שעוד קיימים במלאי של שר הפנים. אלי ישי בלי מענקי איזון, הוא כמו דרעי בלי סקרים. נטול יכולת השפעה ממשית.

מסובב הסיבות

לש"סניקים היה ברור שחלון ההזדמנויות ייסגר מיד בתום ישיבת הממשלה. "את הקיצוץ הזה ניתן לבטל כשלנתניהו בוער לא להפסיד פעם נוספת בממשלה", הסביר אטיאס לחברים, "אם נחכה עד לשבוע הבא, נאבד את המומנטום".

אלי ישי נתן את האור הירוק ונתן אשל הוזעק לחדר: "זהו רגע האמת", אמרו הש"סניקים לנתן סרוג הכיפה, "אנחנו לא מנסים להשפיל אתכם כמו איווט או לסחוט מיליארדים כמו ברק, בסך הכל מדובר במאה מיליון, כולה מאה מיליון, שגם הם מיועדים לשכבות החלשות".

'נתן החכם' כפי שברק נוהג לכנותו (לא השבוע!), הסביר את הדילמה: "אין דבר כזה שש"ס לא מקוצצת, זה לא יעבור. אם אנחנו עושים קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה חוץ מהמשרדים של ש"ס, תהיה לנו אינתיפאדה. אפילו בן ברית כמו ישראל כץ לא יסכים שמהמשרד שלו יקצצו ומהמשרדים שלכם לא".

בשלב הזה, אטיאס שלף את השפן: "יש לי הצעה מקורית בשבילכם", הוא אמר, והחברים מלשכת נתניהו נדרכו. הם כבר מתורגלים בהצעות המקוריות סטייל אטיאס, עליהן ביבי נוהג להגיב אוטומטית בשאלה: "אז איפה הוא מתחמן אותנו הפעם?".

האברכים האמיצים דיברו ברחל בתם הקטנה. היא ואחיה: על מנהלים שנוסעים בג'יפים ומתדלקים בהוראות הקבע של ההורים, על הורים שקורסים, על מורים שנרמסים. על כל אלה. "אתם לא מפחדים?", שאל אותם גפני ברגע של גילוי לב. מי כמוהו יודע עד כמה איתן כוחו של לובי המנהלים

גם ההצעה הנוכחית הייתה מאותה סדרה: "בתקציב משרד השיכון יש סעיף של 1.3 מיליארד שקלים למשכנתאות לזכאים. אנחנו מוכנים לקצץ מהסעיף הזה 100 מיליון שקלים, במקום הקיצוץ במענקי האיזון ובשיקום שכונות, והנה, קיבלתם קיצוץ מתקציבי המשרדים של ש"ס".

שמע את הדברים סגן הממונה על התקציבים באוצר, ראובן כוגן, וקפץ כנשוך נחש: "אטיאס עובד עליכם", הסביר כוגן לאנשי לשכת רה"מ: "זהו קיצוץ פיקטיבי. בפועל, בגלל הריבית הנמוכה במשק, חוזרים כל שנה בין 600 ל-700 מיליוני שקלים לקופת האוצר, ואנחנו משתמשים בזה כסעיף סל לתוספות תקציביות, בעיקר לביטחון. אטיאס לא מציע לכם קיצוץ אמיתי, זו בדיחה".

השלים סיבוב. אטיאס ונתניהו

במקום להתווכח עם כוגן, ביצע אטיאס מעקף: "איציק, תבקש מגל הרשקוביץ שייכנס לפה רגע", הוא פנה לסגן שר האוצר וביקש שישלוף מחדר הממשלה את הממונה על התקציבים במשרד האוצר.

הרשקוביץ, ממונה טרי, שזה לו הסיבוב הראשון של אטיאס ("הוא עוד ילמד, וכשזה יקרה, אטיאס ימצא מישהו אחר", ביכו אחר כך באוצר), נשלף מחדר הממשלה בשיאו של הוויכוח רווי היצרים בין הרמטכ"ל לשר האוצר. "תעשו את זה מהר. אני חייב לחזור לממשלה. הרמטכ"ל מציג שם נתונים לא נכונים", הוא ביקש, כמעט התחנן.

"יש לנו פה מקור חלופי לקיצוץ במשרדי ש"ס – מסעיף המשכנתאות לזכאים. תאשר את זה ואנחנו משיגים לך רוב מיידי", אמרו לו הש"סניקים. כוגן עוד חרחר אי אלו מילות התנגדות, אך הרשקוביץ עט על המציאה, אישר את הסיכום ושעט בחזרה למליאת הממשלה.

ישי, אטיאס וכהן חייכו. גם אשל ליקק את השפתיים: "שיעלה מאה מיליון, זה שווה את זה. העיקר שנוכל לומר לשרים הליכודניקים שקיצצנו גם לכם", נאום הגבר.

הש"סניקים חזרו לישיבת הממשלה. "תעלה את זה הרגע להצבעה, יש לך רוב", עידכן אשל את ביבי. אטיאס השלים את הסיבוב, ניגש לשטייניץ ולאט לאוזניו: "יש לך ממונה על אגף התקציבים תותח".

הם לא מ-פ-ח-דים

עשרה אברכים ירושלמיים, עוטי מגבעות ולבושי חליפות, שחזותם אינה מחשידה אותם כמי שנמנים, חלילה, על זן 'החרדים החדשים', נכנסו בשעות אחר-הצהריים של יום רביעי לחדרו של יו"ר ועדת הכספים והצליחו להפתיע את האיש הכי לא מופתע בפוליטיקה – מוישה גפני.

ההורים דיברו עם גפני ומקלב על נושא שנחשב עד היום לטאבו. כזה שאין להעלותו בפורומים רשמיים וניתן להזכירו אך ורק במדורים מהסוג שאתם קוראים הרגע: שכר הלימוד המופרז, זכויות המורות והגננות שנרמסות. ובקיצור: זכויות האזרח הקטן מול המנהל הגדול.

האברכים האמיצים דיברו ברחל בתם הקטנה. היא ואחיה: על מנהלים שנוסעים בג'יפים ומתדלקים בהוראות הקבע של ההורים, על היעדר פיקוח מינימלי מחד והקפדה דרקונית על תשלום חודשי מלא מאידך, על הורים שקורסים תחת הנטל, על עובדי הוראה שנרמסים. על כל אלה.

אבל החבר'ה האלה לא באו כדי לשחרר קיטור. הייתה להם הצעה אופרטיבית שאם תאומץ, תשנה את כללי המשחק בשדה החינוך החרדי: הקמת ועדי הורים שיעקבו אחר הסדרי התשלומים במוסדות ולא יאפשרו לכל מנהל ומנהל להשתולל כראות עיניו.

ההצעה הזאת, מסתבר, נוסתה בהצלחה בשכונה ירושלמית מוכרת. הנה הסיפור שהשמיע אחד האברכים לאוזניהם הכרויות של הח"כים גפני ומקלב: "באחד הימים קיבלנו הודעה מהחיידר, על תוספת תשלום של ארבעים שקלים שתיגבה מהוראת הקבע, וזאת בגין תוספת שמירה עד לסיום הלימודים בשעה 16:00.

"הורגלנו לעשות כפי שמורים לנו וגם הפעם, שילמנו. עברו כמה שבועות וגילינו שהכסף אומנם נגבה, אבל שומר בשעות אחר-הצהריים – אין. הזעם בעבע, בהתארגנות ספונטנית הוקם ועד הורים, קיימנו אסיפה, דרשנו הבהרות, והיום – אחרי שנה, תשלום המקסימום הופחת במאה שקלים והוא עומד על 250 שקל לילד, לכל היותר".

עד כאן סיפורו האישי של אחד האברכים שהוליד את המסקנה המתבקשת: אי אפשר רק לתלות את יהבנו באחרים, גם לא בגדעון סער ובוועדת הפיקוח על שכר הלימוד שהקים, כל עוד אנחנו עצמנו, ההורים בכל מוסד ומוסד, לא נקום ונעשה מעשה.

גפני או דפני?

"אתם לא מפחדים?", שאל גפני את ההורים ברגע של גילוי לב. מי כמוהו יודע עד כמה איתן כוחו של לובי המנהלים.

"לא", הם השיבו, "רובנו מגיעים משכונות מעורבות שהתחרדו. עברנו מאבקים יותר קשים ואת המהלך הזה אנחנו מובילים בשטח כבר שלוש שנים", לקום ולהצדיע.

גיבוי להורים. משה גפני

גפני הרגיש שהוא חוזר בגלגל הזמן לימיו כמהפכן צעיר באופקים. "תקימו ועדי הורים ואני מתחייב לגבות אתכם. אם יש צורך, אפילו להגיע לישיבות". הגיבוי שניתן בישיבה, בא לידי ביטוי במקום הכי לא צפוי – בגיליון יתד נאמן: "חברי הכנסת הרב גפני והרב מקלב", כך בידיעה שהופיעה למחרת היום, "קראו להורים להתאגד בברכת גדולי ישראל ולהקים ועד הורים ארצי שיישב עם המנהלים, יעשה פילוח של כלל העלויות ובדיקות עומק של כל נושא התקצוב".

האם מדובר בשינוי אמיתי שמתחולל למול עינינו? גפני בטוח שכן: "המחאה החברתית שהתחוללה בקיץ האחרון השפיעה גם עלינו. הורים לא מוכנים לשלם בלי חשבון, גם מורות לא מוכנות שיפגעו להן בזכויות. אני רואה את זה בא לידי ביטוי במאסה אדירה של פניות שמגיעה אלינו ללשכה".

ואנחנו רואים זאת בעצם הנכונות שלכם, חברי-הכנסת, לגבות סופסוף את ההורים ולא את המנהלים?

"זו האווירה התקשורתית שיצרתם, אבל בפועל, לא היה מקרה של פנייה אישית ללשכה שלי, שלא טופלה כמו שצריך. לפני ואחרי המחאה".

אין טעם לריב על קרדיטים. שייקחו חברי-הכנסת את מלוא החופן, כל עוד אכן ייראה כאן לראשונה, טיפול שורש יסודי, ולא סתימה שטחית.

הנה המבחן הראשון: בסופ"ש האחרון נאבק גפני, בהצלחה, כדי להכליל את החינוך החרדי ברפורמת 'חינוך חינם לגיל הרך'. בנוסח הראשוני של 'הצעת המחליטים', החינוך מוכר שאינו רשמי לא נכלל, ורק לאחר שגפני הודיע שהוא שובר את הכלים, תוקנה ההצעה והוחלה גם על החינוך החרדי.

אחר-כך באו גם הש"סניקים וביחד עם גפני, הגמישו את הקריטריונים, הן בנוגע להשתתפות המדינה במימון החינוך בגנים - ללא כל תנאי, והן בנוגע לסבסוד הצהרונים - גם כשבן הזוג הוא אברך או סטודנט (ותודה לסטודנטים), כאשר די בכך שבן הזוג השני יעבוד 28 שעות שבועיות (או 24 שעות הוראה).

ועכשיו, ר' מוישה, אחרי ששפעת סימפטיה בפגישתך עם ההורים, הבה ונראה אותך דואג לכך שהכסף שהמדינה מעבירה, יהווה תחליף לתשלומי ההורים ולא עוד תוספת למנהלים.

אם כך ייעשה, הרי שעל השינוי החברתי האמיתי של השנה, יהיה חתום גפני ולא דפני.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת קו עיתונות