דמות של הוד

תולדות חייו המפתיעים של רבי יצחק זילבר מגלים את סיפורו של אדם בעל אומץ נדיר וכוחות בלתי נלאים להמשיך לקיים תורה ומצוות (איצטלא)

הגאון הרב יצחק זילבר זצ"ל היה אחד מדמויות ההוד שהצליחו לשמור על יהדותם מאחורי מסך הברזל. הרב זילבר חי ברוסיה הקומוניסטית במשך למעלה מארבעים שנה, מהם שהה מספר שנים במחנה עבודה כעציר על פעילות "בלתי חוקית". תולדות חייו המפתיעים מגלים את סיפורו של אדם בעל אומץ נדיר וכוחות בלתי נלאים להמשיך לקיים תורה ומצוות, ולא זו בלבד שהצליח באותם ימים לשמור על קלה כבחמורה בתנאים בלתי אפשריים, אלא אף הצליח להפוך לגדול בתורה. לאחר שהשתחרר עלה לישראל, וכאן עסק רבות בפעילות תורנית בקרב עולי רוסיה. תלמידיו הקימו ארגון בשם "תולדות ישורון" העוסק בקירוב יהודים יוצאי ברית המועצות לתורת ישראל.

לאחרונה התפרסמו זכרונותיו מאותם ימים, בהם נאבק בכל מאודו על שמירת המצוות בתחבולות שונות ומשונות, בספר בשם "להשאר יהודי". להלן קטע מתוך הספר:

"במשך כעשרים שנה, משנת תש"א (1941) ועד שנת תש"ך (1960) עבדתי בהוראה. וכשעזבתי את עבודתי, עשיתי זאת שלא מרצוני. במשך שני עשורים אלו הצלחתי להמציא תכסיסים מתוחכמים שונים ומשונים לשם שמירת השבת. אגלה לכם את סודותי, מתוך תקווה שלעולם לא תזדקקו להם.

העקרון הראשון והחשוב ביותר הוא: עבודה מאומצת בכל ימות השבוע למען השבת... בתחילתו של כל שבוע השתדלתי להספיק ללמוד כמה שיותר, מסרתי את החומר המתוכנן למשך כל השבוע, כך שבימים האחרונים של השבוע נור רק לתרגל בפתרון התרגילים והבעיות. לפני שבת הייתי מכין את היומן: רשמתי את נושאי השיעורים, קבעתי מראש ציונים לתלמידים, אותם התכוונתי לבחון, וזכרתי בראשי את שמותיהם. אמנם יכולתי לעשות זאת לאחר מכן, ביום שני, לדוגמא – אך העדפתי לבטח את עצמי למקרה של "ביקורי פתע". במסגרת ביקורים אלו יכלו להיכנס המנהל, הסגן, מפקח המחלקה העירונית של החינוך העממי, או מישהו ממוסד להשתלמויות מורים, המבקש ללמוד מנסיוני...

רמיתי רבות את השלטון הסובייטי, גם גנבתי זמן רב. בשבת נוהג הייתי להכנס ליכתה באיחור של עשר דקות לאחר הצלצול. עשיתי זאת מבלי להתחשב בכך שאולי ממתין לי שם אחד מן המבקרים. זה היה עקרון העבודה שלי...

והנה אני כבר בכיתה. המפקח יושב בספסל האחרון וממתין לכניסתי לכיתה. לפתע "נזכרתי" כי שכחתי להביא עימי את יומן הכיתה. שלחתי את אחד התלמידים להביאו, וכאשר הניחו על שולחני, ביקשתי לסמן מי חסר, דבר שאמור היה להתבצע על ידי. בנתיים ביקשתי מן התלמידים לפתוח את הספרים, ציינתי את מספר התרגיל, אחד התלמידים פתר ליד הלוח והאחרים – במחברותיהם. הבעיות התעוררו כאשר תלמיד לא ידע לפתור דבר מה או שכח נוסחה. ביום חול הייתי כותב את הפתרון או את הנוסחה בעצמי על הלוח. אך בשבת!! הקמתי תלמיד שני, שלישי – עד שנמצא תלמיד שידע. כך עבר כל השיעור...

המעניין הוא, כי היו לי ביקורות פתע רבות מאד, אך כל השיעורים שהתקיימו בשבת או ביום טוב, ללא יוצא מן הכלל, זכו להערכה גבוהה ביותר. כן, גבוהה ביותר! המפקחים נהנו מאד מכך, ש"המורה רק חילק הוראות וכל הכיתה עבדה במלוא המרץ".

לאחר השיעור היו המפקחים מבקשים להציג בפניהם את הציונים. הייתי מצוה להביא את יומן הכיתה ומראה: "רואים אתם. פדורוב ענה על כל השאלות וקיבל ´טוב´! אנדרי נכשל בכמה שאלות – נתתי לו ´מספיק´"... הציונים, כמובן, נרשמו כבר לפני שקיעת החמה של יום שישי...".

(מתוך: להישאר יהודי, סיפור חייו של הרב יצחק זילבר).

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר