תנו לי עוד מהאחדות הזאת

כמה מנהלי מוסדות חרדיים שאלו אותי בימים האחרונים אם יש לי את הסלולרי של בנט. הם חייבים לדבר איתו אישית, לפגוש אותו פנים אל פנים. אל תצלצלו אליו, אמרתי להם. חכו רגע לפני שאתם מפליגים אל ההיסטוריה היהודית * טורו של ידידיה מאיר המתפרסם בשבועון בשבע

ידידיה מאיר | כיכר השבת |
כותב השורות (צילום: שלאגר.נט)

1

אומרים שלפני הבחירות צריך לקחת בעירבון מוגבל את התבטאויות הפוליטיקאים. זה נכון. אבל יש תקופה אחת שבה צריך להתייחס אליהם עוד יותר בספקנות: אחרי הבחירות. לא משנה מאיזו מפלגה הם, לא משנה מה הסוגיה הנידונה, פשוט אסור לקחת ברצינות את מה שהם אומרים עכשיו. הכל אינטרסים, הכל חשבונות, הכל הפוך על הפוך. כל מה שנאמר בשבוע הזה בכניסה לחדרי המשא ומתן, בתוך חדרי המשא ומתן וביציאה מחדרי המשא ומתן - הכל סתם. המצב יכול להתהפך עוד מאה פעמים.

לו הייתי כתב פוליטי שנשלח לסקר את המגעים הקואליציוניים בכפר המכביה הייתי פשוט הולך להסתכל על ברווזים בפארק הלאומי הסמוך, ואחר כך ממציא דיווח ממוחי הקודח. הוא לא היה יוצא פחות אמיתי מהדיווחים של הכתבים שנמצאים שם. אם נתניהו לא יודע איך תיראה ממשלתו, אז מאיפה דרעי או בנט או לפיד או עמית סגל אמורים לדעת? הרי כשנתניהו אומר "אני יכול להקים ממשלה בלי לפיד", הוא בעצם אומר "יאיר, אני צריך אותך", וכשדרעי אומר "פנינו לאופוזיציה" הוא מתכוון "אנחנו כל כך רוצים לקואליציה".

בעצם, היה בכל זאת רגע אחד של אמת במגעים הקואליציוניים. הנה הודעה לעיתונות שהוציא דובר חד"ש ביום שני אחרי הצהריים: "ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח בטלפון עם יו"ר חד"ש מוחמד ברכה. ברכה אמר לנתניהו: נוכח עמדותיה הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות של חד"ש, היא מציבה קו פוליטי הפוך לזה של נתניהו ולכן נפעל כאופוזיציה לוחמת ופעילה".

לזה, ורק לזה, אני מאמין השבוע (בעצם, במחשבה שניה: מי אמר שזה לא ספין על רע"ם-תע"ל?).

2

כמה מנהלי מוסדות חרדיים שאלו אותי בימים האחרונים אם יש לי את הסלולרי של בנט. הם חייבים לדבר איתו אישית, לפגוש אותו פנים אל פנים ולשאול אותו: "איך, איך אתה הולך עם לפיד הזה? זה הזמן לאחדות המחנה הדתי-חרדי! הכיפות הסרוגות והשחורות חייבות להתאחד מול הגזרות!".

טוב, קודם כל, לא נראה לי שמספר הטלפון של בנט שיש ברשותי מלפני הבחירות הוא עדכני. כידוע אחרי הגמר של 'כוכב נולד' המנצחים נוהגים להחליף את המספר. אבל אל תצלצלו אליו, אמרתי להם. ובכלל, חכו רגע לפני שאתם מפליגים אל ההיסטוריה היהודית, אל עידן הפרעות, הפוגרומים, חמלניצקי, פריצקי. זה כולה פוליטיקה עכשיו. אז ברור שיותר טוב ונחמד להיות חלק מהרשות המבצעת ותקציביה. הלוואי שכולם יצטרפו לקואליציה. הבית היהודי, יהדות התורה, ש"ס. ואתם יודעים מה, מצידי גם אריה אלדד וחילי טרופר. אבל עם כל הכבוד, אחדות פוליטית היא לא הערך העליון. הרבה יותר חשובה האחדות בחיים האמיתיים, הלא פוליטיים. מה משמעותה של "ברית" שמנסים לכרות ברגע שאחרי האחרון בין הכיפות הסרוגות והשחורות בכנסת? צריך להרגיש שותפות דרך וקשר רעיוני בין המחנות השונים בכל ימות השנה.

סליחה על הנאיביות: למה רק בימי הרכבת קואליציה יכולים רבנים בכירים בציונות הדתית להיפגש עם חשובי האדמו"רים? רק מול הפחד מלפיד פתאום התגלה המאחד? הרב שמואל אליהו נועד עם הרבי מגור? נפלא. הרב מלמד עם הרבי מבעלז? מצוין. אבל אפשר שזו לא תהיה פגישה חד פעמית? זה עשה לי תיאבון. אני רוצה עוד.

נכון, ברור שבעניינים מסוימים תהום פעורה בין התפיסה החרדית לזו של הציונות הדתית, נו, אז מה? עדיין יש כל כך הרבה משותף. בטח ביחס להבדל המהותי והדרמטי שבין הגוש של שומרי המצוות לאלו שלא. זה מתחיל בבריאת העולם, ממשיך באברהם, יצחק ויעקב, עובר לגלות מצרים והשיא הוא בהר סיני. משם נמשכים קווי היסוד האמיתיים, לא של הממשלה אלא של החיים: שבת, כשרות, תפילה, תורה, חינוך, מה לא. אומרים שיש תרי"ג כאלה. כשמסתכלים על זה לעומק, נפתלי, אפילו האדמו"ר מאסטמר הוא אח יותר מלפיד. עכשיו, לך תכרות ברית פוליטית עם מי שאתה רוצה. גם עם הזועבי'ז. זה לא מה שמסעיר וחשוב. הקשר הנפשי בין כלל גווני שומרי המסורת והתורה הוא העיקר. הלוואי שמה שראינו השבוע אינו סתם חיזור פוליטי מעושה, אלא משהו שימשיך הרבה אחרי שהמפלגה של לפיד תיעלם.

3

ממש לא חשבתי לייסד כאן פינה עם סיפורי מופת על הח"כים החדשים של הבית היהודי. אבל אחרי הדברים שנכתבו כאן על שולי מועלם בשבוע שעבר, צלצל אליי השבוע הקורא א' עם הסיפור הבא על ח"כ הרב אלי בן דהאן (ואם מישהו טוען לאפליה, הוא מוזמן לשלוח סיפורי צדיקים על מרב מיכאלי ואשמח לפרסם):

"התנדבתי אצל הרב אלי במטה בשבועות שלפני הבחירות, בדיוק כשהתחיל נגדו הקמפיין על היותו 'מדיר נשים'. זה מרוץ סיזיפי שקשה לדמיין. מאות אם לא אלפי פגישות, קילומטרז' בלתי נתפס של נסיעות בכל רחבי הארץ לחוגי בית, כנסים, פאנלים וסתם מפגשי עידוד עם פעילים, ובכל דקה ממוצעת יש כמויות עצומות של טלפונים. לא הכרנו אותו קודם, ופתאום היינו יחד כמעט כל היום. הריטואל היה קבוע: הרב עונה לשיחה, ואז מופעל נוהל בלתי כתוב. אם הטון חברי, קשור לבחירות, לכנס הבא, לאיחולי הצלחה – יש להוריד את הווליום ברדיו ולא להפריע. לעומת זאת, אם פתאום הרב אלי מדבר בקול נמוך ורציני יותר כשהוא מצטנף לכיוון החלון, אז כדאי להיראות עסוק במשהו אחר וגם להשתדל שלא להקשיב".

ניסיתי להבין מבן שיחי על איזה סוג שיחות הוא מדבר, למה אסור להקשיב. "תשמע", הוא אמר, "אתה לא יודע, וגם אני עד לא מזמן לא ידעתי, כמה מסורבות גט, עגונות, וסתם נשים מוכות ומוכות גורל יש בישראל. כולן זקוקות לעצה - אבל עכשיו. דחוף. וכולן שמעו שיש אדם אחד, מנכ"ל בתי הדין הרבניים לשעבר, שמכיר את המערכת מבפנים, ישר והפוך, ויכול לעזור להן בפלונטר הטופסולוגי, או הנפשי, או הרבני. הייעוץ תמיד נעשה בזריזות כי הזמן יקר. לא הזמן שלו, אלא הזמן של הנואשת בצד השני. פה ושם שמענו שברי משפטים. 'רגע, אז איזה טופס את צריכה להגיש? לא, לא, דברי עם א'. תגידי לו שאני שלחתי אותך'. 'מתי הפגישה? עדיף לאחר אותה, יום בעייתי מבחינה ביורוקרטית, תגידי שאני שלחתי אותך'. 'סליחה, באמת סליחה שלא יכולתי לענות מקודם. כן, מה הבעיה?... תבקשי מר' להקדים לך. תתקשרי אליה רק מחר, היא תענה. תגידי שדיברת איתי'".

ואז הגיע היום האחרון לקמפיין. א' מספר על "נסיעה צפונה, ואז דרומה, באמת שכבר קשה לי לזכור, וכולם מחכים כל היום לדבר אחד: המדגם שיתפרסם בעשר בדיוק. כבר כמה דקות לעשר, וכולנו במתח שרק מתעצם. נעימת הפתיחה מתחילה ואנחנו משתתקים. המתח אוכל אותנו, ואותו, סביר להניח, הרבה יותר. ופתאום, עוד צלצול. מי זה מעז להפריע עכשיו? הרב אלי עונה ומיד מתחיל לדבר בשקט. אנחנו מחליפים מבטים, לא מאמינים. מתברר שיש לו גם עכשיו, ברגע הכי דרמטי, סדרי עדיפויות שונים. תוצאות המדגם? נו, אפשר יהיה לשמוע אותן אחר כך. את הנואשת מהצד השני? זה כבר סיפור אחר לגמרי. אותה צריך לשמוע עכשיו. 'ואיפה התיק שלך עומד כיום? בעזרת השם יהיה בסדר, את תראי... ומחר תדברי עם ש', תגידי לו שאני שלחתי אותך'".

"יהדות התורה" ביקשה בשבוע שעבר מהנשיא פרס להכריז על מי הוא מטיל את הקמת הממשלה רק במוצאי שבת, כדי למנוע חילול שבת. פרס הסכים (וכך כל השבת נאלצנו להיות במתח בלתי נסבל, כידוע). דקות לפני אותה שבת, צולמה התמונה הזו. בעודי קונה חלות ריחניות במאפיית ויז'ניץ בבני ברק, ראיתי פתאום בין התנורים את יו"ר "התנועה", עושה את אותו הדבר בדיוק. אמור מעתה: ביבי וליברמן – אסון מדיני, ציפי לבני – יודעת איפה לקנות חלות לשבת.

צילום סלולרי: ידידיה מאיר

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר