ה"אבא" של האינטרנט החרדי מדבר

ערב חג הסוכות התקבצו מנהלי אתר ´בחדרי חרדים´, דוד רוטנברג ודוב פוברסקי, לשיחה גלוית לב ומרתקת על הכל. מומלץ (בכיכר)

דוד רוטנברג. (בחדרי חרדים)

חלוץ האינטרנט החרדי, דוד זאב רוטנברג הידוע בניקו "דוד 10" העניק בערב החג ראיון נרחב שפורסם באתר "בחדרי חרדים". האיש שהמציא את המושג אינטרנט חרדי, מדבר על הכל בשיחה גלויה ומרתקת. לפניכם קטעים נבחרים מהראיון שקיימו עמו כתבי האתר, שי איזנברג ואבי וולפסון:

הניק מספר אחת

בתוך משרד של ישיבה ברחוב הקבלן בהר נוף, שהרב דוב פוברסקי, עמיתו של דוד לניהול, הוא אחד מראשיה, התקיים הראיון התקדימי. בחוץ - המולת ההכנות לקראת החג. עם ישראל מתהלך ברחובות בלולביו ובהדסיו. בפנים - יושבים שניים שחוללו מהפכות חובקות ציבורים, ומדברים על עצמם, על חייהם המקצועיים ומה שמעבר להם. חדרי החדרים של מי שמנצחים על ´בחדרי חרדים´, יצאו, לראשונה, לאור עולם.

• מי מצדד בדרך-כלל בהסרת אשכולות רגישים?

וולווה: "לרוב, דוב הרחום והחנון רוצה להוריד, ואני מתייחס לגופו של עניין. לדעתי, גם אם יש דברים בלתי נעימים, הם צריכים להופיע. בנושא הזה אנחנו מקיימים דיונים. משגעים לפעמים אחד את השני".

דוב: "אנחנו יכולים לפעמים לעקוץ האחד את השני. אבל בסופו של דבר אנחנו ידידי נפש. הסוד שלנו הוא, שאין לנו אמוציות. אנחנו עובדים עם שכל. גם עם המנכ"ל החילוני אנחנו מסתדרים היטב. יש בינינו פרגון וטוב לב. כל אחד נמצא בנישה שבה יש לו את הכישורים שלו, ואנחנו לא נוגעים האחד בשני. מתי שיש לנו ויכוח או דיון, דעת הרוב מכריעה".

חופש ביטוי? לא אצלנו

• מה עומד מאחורי הניקים ´דוד10´ ו´לונגען´?

וולווה: "פשוט מאוד: חיפשתי ניק. ניסיתי דוד, וזה לא עבר. הניק דוד כבר תפוס במערכת. הוספתי את הספרה 10, וזה עבד. לא היתה בזה שום כוונה. משהו טכני לחלוטין".

דוב: "באותה תקופה למדתי כשלב בלימוד שו"ע יורה דעה, הלכות שחיטה, ומאחר שחיפשתי ניק שלא יזהה אותי ושלא יוכלו לדעת שזה קשור אליי, בחרתי את השם ´לונגען´, ריאות. שזה קשור לתחום השחיטה. בתחילת הדרך כתבתי הרבה על נושאי השחיטה, בכדי להרחיק את האפשרות שמישהו יעשה לי ´אאוטינג´. אולי אם הייתי יכול, הייתי מחליף את הניק, כי הוא לא תואם את המציאות".

• באלו מצבים אתם מחליטים על הסרת אשכול?

וולווה: "הייתי שמח לספק הסברים לכל דורש, על כל אשכול שאני מוריד. בדרך-כלל, ברוב רובם של המקרים, זה קורה כאשר יש אשכול כפול. אנשים לא שמים לב, ופותחים אשכול חדש. אבל אנשים חייבים להבין, שמתוך לחץ הזמן העומד לרשותנו – אנחנו מטפלים באלף ואחת פניות – אי-אפשר להסביר לכל אחד למה ירד כל אשכול. בעקרון, חשוב שיבינו, לנו יש אינטרס בסיסי להשאיר כל אשכול...

"ישנם גם, כמובן, אשכולות שיורדים על רקע העובדה שהם מהווים פגיעה ברבנים וגדולי תורה, וישנם כאלה שהנושאים המלובנים בהם שנויים במחלוקת מעצם מהותם. במקרים האלה, זו החלטה אישית שלי. יכול להיות שאני טועה. למעשה, אני בטוח שבחלק מהמקרים טעיתי. אבל אני הוא הקובע בסופו של דבר, כי אני זה שמנהל את הפורום, ואני נוטל את האחריות על עצמי. לא כל דבר אני יכול להסביר או שיש לי זמן להסביר".

דוב: "אם יש משהו שמוביל אותי בצורת הניהול של הפורום, הרי שזה הרצון למנוע פגיעה ברבנים. אנחנו לא רוצים, וגם לא נאפשר, כל פגיעה ברבנים ובכלל שלא יגרם צער לאף יהודי. במקביל: אנחנו מאוד רוצים שיהיה חופש ביטוי, ושכל נושא שמציק יעלה לדיון. לפעמים שני הדברים מתנגשים זה בזה, וצריך לשקול דבר מול דבר. אנחנו בפירוש נועצים ברבנים ידועי-שם, שהם נר לרגלנו, בכל פעם כאשר יש צורך בכך".

וולווה: "אין אצלנו חופש ביטוי. זהו מושג חילוני. יש אצלנו אפשרות להביע דעה, להתבטא".

דוב: "המשקולת הזאת, של התורה, ההלכה, המצפון והערכים - היא שמנחה אותנו כל הזמן. צריך לחשוב אינספור פעמים ביום, איזה אשכול ראוי שיתפתח ואיזה ראוי לגדוע באיבו. זו משימה קשה ומורכבת, ולכן אני נועץ כל הזמן באנשים גדולים וידועים.

"בשנתיים האחרונות הובלנו מהפך בתחום", אומר פוברסקי. "מכיוון שהאתר כל-כך נחשף לציבור הרחב, הכפלנו את הפיקוח".

וולווה: "לפעמים אנחנו טועים. יש לנו מאות התלבטויות ביום, ולפעמים יש טעויות. ואם יש למישהו טענות, יכול להיות שהוא מאוד צודק".

דוב: "אבל צריך לזכור, שהאשמה הגדולה היא של הכותב, לא שלנו. אנחנו אולי טועים בשיקול הדעת, אבל לא אנחנו כתבנו את הדברים הבעייתיים".

וולווה: "דבר נוסף, מכיוון שהפורום צמח בצורה מטורפת, מגיעים יח"צנים ומנסים להשחיל ידיעות או מידע שיש לו אופי של יחסי-ציבור. אנחנו לא מאפשרים את זה. לאתר יש מחלקת שיווק. בבקשה, תפנו לשם. הפורום הוא מקום להבעת דעות, לא לשיווק".

המצפון? נקי לחלוטין

• את מה אתם רואים כהישג-ההישגים של הפורום?

דוב: "כשעולים לדיון נושאים שלא היו עולים בשום מסגרת אחרת, זה מבחינתי ההישג הכי גדול. ספרדים-אשכנזים, פרוש-ליצמן, וכן הלאה. הפורום מאפשר דו-שיח בהרבה נקודות החיכוך ובין קשת אנשים רחבה מאוד. זה מרחיב את האופקים לאנשים ממקומות שונים ומרקעים אחרים, שלא היו נפגשים מעולם. והפתיחות הזו נותנת המון לציבור החרדי ולגולשים. לצד זה, יש אנשים שבמקום לדבר ולהאזין, הם בוחרים לצעוק ולהכפיש. ועל זה אני מצר. אני משתדל לא לתת לתופעה הזו להתפתח.

"הדיון האמיתי משמח אותי", מוסיף פוברסקי. "יש לי סיפוק מכך שעולים לדיון נושאים כמו האפליות בסמינרים ובתי ספר, שזה עוול לראייתי. התורה אומרת ´לא תשנא את אחיך בלבבך´, וזו פשוט שנאת חינם, כי אין ביטוי יותר מוצלח ל´חינם´ כאשר מדובר בשנאה למי שנולד ברקע או צבע שונה".

• יש תלונות כי בפורום הזה נהרגים אנשים לא אחת...

וולווה: "אני לא גננת ואני לא קורא כל דבר. אין אפשרות טכנית כזו. אנחנו קבענו כללים, ואנחנו מצפים שאנשים יתנהלו לפי הכללים: לא להשמיץ, לא לפגוע, אלה הם הכללים הבסיסיים".

• אתה יכול לומר שהמצפון שלך נקי?

וולווה: "אני משתדל לעשות כמה שאני יכול, בכדי שהפורום יהיה כמה שיותר טוב".

• ישנם אנשים האומרים: אני לא מקנא בגיהינום של מי שעומד מאחורי ´בחדרי חרדים´, שהרגיל את הציבור החרדי להיות באינטרנט...

וולווה: "אני לא מנהל את החיים שלי על פי מה שאנשים אומרים. יש לי כללים ואמות מידה, ואני שוקד כל הזמן בכדי שהפורום יהיה הכי ראוי שיכול להיות. ואתה יודע מה, אני גם לא מקנא בגיהינום של אותם אלה שלא מקנאים בגיהינום שלי..."

• איימו פעם על חייך?

"אני מקבל שלושה איומים ביום, בממוצע, לא כולל איומי בתביעה מעורכי דין. זה לא מזיז לי בכלל. אני מתייחס לגופו של עניין, לא לגופו של איום. אגב, האיומים נגדי לא התחילו עם הקמת האתר. כבר מתחילת דרכי בעיתונות, איימו עליי לא פעם ולא פעמיים".

למה אנשים מדברים בשקט?

• וולווה, אתה כבד שמיעה. מתי זה התחיל?

וולווה: "כשהייתי ילד, הייתי סולן במקהלה. היתה לי שמיעה אבסולוטית וקול של זמיר. יש תקליט מהופעה שלי בבנייני האומה. אני לא יודע בדיוק באיזה גיל זה קרה. אני משער שאחרי גיל 20. אז, באיזה שלב, החלה הידרדרות. הבחנתי במשהו מוזר: פתאום אנשים התחילו לדבר בשקט...

"תקף אותי וירוס באוזן הפנימית, שגורם לאיבוד השמיעה. אני לא אכנס כעת לכל ההסבר הרפואי, אבל זה מה שקרה בגדול. הווירוס גורם, לבד מאיבוד שמיעה, גם לסחרחורות וכאבי ראש נוראיים, לצד צפצופים איומים. ממש קונצרט בתוך הראש. הסחרחורות היו ברמה כזו שאתה בטוח שעוד רגע אתה מת. אחר-כך אתה מתרגל.

"כבר כמה שנים טובות שאני לא סובל מסחרחורות. אבל הצפצופים באוזניים עדיין באים לבקר מידי פעם. מתגעגעים אלי, כנראה. הצפצופים הם כאלה שאתה מתעורר מהם גם מתוך שינה עמוקה, כאילו מישהו צפצף לך עם חצוצרה באוזן.

"כשזה התחיל להתדרדר, התגוררתי אז בניו-יורק, הלכתי לרופאים. הם חשבו שאולי יש לי גידול בראש או משהו. שלחו אותי לעשרות בדיקות. כלום. לא גילו מה קורה. נברתי בספרות הרפואית, ואז עוד לא היה אינטרנט, עד שעליתי על המחלה. באתי לרופא, אמרתי לו: זה הסיפור. והוא אמר לי: בינגו. אתה צודק.

"הוא שלח אותי אל אחד הרופאים הכי גדולים בעולם בתחום, שהקליניקה שלו ממוקמת במנהטן. הרופא עשה לי בדיקה, והנחית את גזר הדין: אין מה לעשות. אין לנו שום אפשרות לטפל בזה. ואז הוא אמר: ´תצטרך עזרה´. לא הבנתי באותו רגע למה כוונתו. איזו עזרה? והוא ענה: יש מכשירי שמיעה שעוזרים...

"בשבילי, כאיש תקשורת, עבדתי אז כבר בעיתונות, זו היתה הנחתה של אלת בייסבול על הראש. כמו נהג מונית שהרגע נטלו ממנו את ידיו. יצאתי מהקליניקה. אני זוכר את זה עד היום, כאילו זה קרה לפני שעה. הקליניקה היתה ברחוב מספר 71 במנהטן. יצאתי החוצה, זה היה ליד בית-ספר. בדיוק באותה שעה זרמו החוצה מהשער מאות ילדים, ואני צועד ביניהם, וזולגות לי דמעות. באותו רגע הבנתי שהחיים שלי השתנו.

"כעת, יכולתי להמשיך לבכות עד היום. יש הרי אנשים שהפכו את המסכנות לדרך-חיים. אבל אני החלטתי להתמודד, בכל העוצמה ובנחישות. אף פעם לא ביקשתי עזרה או ´הנחה´ מאף אחד. כשחזרתי להתגורר בארץ, אמרו לי, לך תבקש קצבת נכות, יש הרבה דברים שניתן לנצל. שום קצבאות. אין שום צידוק להיות לנטל על כתפי הציבור. שיתנו את הכסף למי שבאמת צריך".

• מאז, איך אתה מתקשר עם העולם?

"שוב, זו התדרדרות שמתפרסת על פני הרבה מאוד שנים. זה כמו חבל עבה, שמורכב מעשרות אלפי חוטים דקים, שכל יום חותכים כמה מהם, והחבל הולך ונחלש. אתה שואל איך אני מתקשר? מלבד הטכנולוגיה המדהימה שקיימת היום בתחום מכשירי השמיעה - עולם בדיוני ממש - בנושא הזה האינטרנט נכנס בצורה מושלמת לתמונה: יש תוכנת מסנג´ר, אס-אמסים וכל מיני פתרונות הטכנולוגיה, שעוזרים לי יפה מאוד להתנהל. אז נכון, אני כבר לא יכול להיות כתב השטח שהייתי, והייתי כתב שטח שעשה מאות כתבות, וגם את הזמרים החדשים שצצו בעשר השנים האחרונות אני לא ממש מכיר, אבל יש דברים אחרים בהם הכישרונות המבורכים שלי באים לידי ביטוי. בעריכה, למשל.

"חשוב לי להבהיר נקודה חשובה: יש המון אנשים שרע להם. סובלים מבעיות כאלה ואחרות. הם, ילדיהם או בני משפחותיהם. לעם ישראל, כולנו יודעים, הרי לא חסר צרות. ומתוך כל אלה, יש שבוחרים בייאוש או במסכנות או בהקרנת חוסר אונים. ואני סבור: כל אדם צריך לקחת את עצמו בידיים, ולנצל עד הסוף את מה שהקב"ה נתן לו. והוא העניק לנו המון. יש מוגבלות מסוימת? תתמודד. תמצא פיתרון. הוא קיים. זו הרי השליחות שלנו בעולם: לנצל את כל הכישרונות שלנו, אם זה בלימוד או בכל דבר אחר, למרות כל הקשיים.

"אני אישית, אולי לא שומע טוב, אבל מאוד קשוב לאנשים. אני מבחין בתופעה הזו כל הזמן: יש הרבה אנשים ששומעים מצוין, אבל ממש לא מקשיבים. לא מרוכזים בשיחות. מדברים אליהם, והם עסוקים עם הטלפון, עם מה שמתרחש מסביב, מרחפים. אני מקשיב ומפנים. ההתייחסות שלי לאנשים מאז היא שונה לגמרי. אני מסתכל על אנשים ברבדים הרבה יותר עמוקים. וגם הרבה יותר רגיש כלפי אנשים במצבים שונים".

• האינטרנט מוחרם, רשמית, בציבור החרדי. יש בו הרבה סכנות, והוא נאסר על-ידי הרבנים.

וולווה: "האינטרנט הוא אחד מפלאי העולם שברא הקב"ה בעולמו. אבל, הוא כמו רכב. יש תאונות ואנשים נהרגים. המונים נהרגים בתאונות. אז מה, לכן נאסור לנסוע על רכב? או שנשנן ונעשה הכל כדי להישמר ולהיזהר? האינטרנט הוא עובדה. הוא כאן, והוא כאן בשביל להישאר. אם אנחנו ניתן תוכן כשר, אנשים לא ילכו למקומות אחרים, בלתי רצויים. לאדם הממוצע, שעובד או לומד, או עובד ולומד, יש חצי שעה ביום לגלוש באינטרנט. אם אנחנו ניתן לו חומר מעניין ומרתק, זה יגמור לו את החצי שעה במהירות ואז הוא יהיה חייב לחזור לענייניו. לא יהיה לו זמן ללכת למקומות אחרים... זה החזון שלי".

• לראייתך, האינטרנט החרדי ימשיך להתפתח?

"כן. ואני שמח על כך. אנחנו החלוצים והראשונים – ואנחנו רק בתחילת הדרך - ואני שמח שזה קורה. אבל אני גם מצפה שהאינטרנט החרדי ישמור על נורמות של אמינות, של עיתונות עניינית, ולא משהו שמתחזה לעיתונות".

• מדוע יש אחוז גבוה של חסידי חב"ד בעיתונות החרדית?

"כי הם משוחררים מסטיגמות חברתיות. החב"דניקים יודעים שצריך לנצל את הכישרונות שהקב"ה נתן. יש לך כישרון כתיבה? אתה צריך לנצל את כישרונות הכתיבה שלך. אחרת, אתה מבזבז מתנה שהקב"ה נתן לך! תקשורת, לטעמי, זה מקצוע מכובד, שאפשר להשפיע באמצעותו על המונים. אני חושב שגם אצל הליטאים יש הרבה מאוד כישרונות, וחבל שהם נחנקים, ולפעמים גם הולכים לאיבוד, בגלל כל מיני מוסכמות חברתיות, שאינן במקומם, לדעתי לפחות".

הלקסיקון המלא של דוד רוטנברג

• אנחנו נציג שמות של אנשים ומקומות ואתה תגיב עליהם. מקובל?

"אין בעיה. צאו לדרך".

קרית ספר
"מקום המגורים שלי, כיום. ביצעתי מעבר של מקום מגורים, מהקצה אל הקצה. חייתי בכפר חב"ד, מקום שאני מאוד אוהב, והיום אני בקרית ספר. החב"דניק היחיד בקריה. נעים לי מאוד לגור שם. דווקא ליטאים שאני פוגש מחוץ לעיר מסתכלים על העיר כאילו מתגוררים בה רק ´חניוקים´ ויוצרים לה תדמית מסוימת. לא ניתן להכחיש כי יש גם תושבים עם ´נערווים´ ליטאיים, אבל זה יש היום בכל מקום. יש בעיר אנשים נחמדים מאוד. הרבה מאוד חסד. זו עיר שממוקמת במקום טוב, מבחינה גיאוגרפית. אני איש שקט שלא מפריע לאף אחד ואף אחד לא מפריע לי. מאוד נחמד לי שם".

קרלין

"מאז שהגעתי לקרית ספר, המקום בו אני מתפלל ולומד הוא בית הכנסת של חסידי קרלין, הממוקם קרוב למקום מגוריי. יש בעיר קהילה גדולה של חסידי קרלין. בתחילה, כשהגעתי למקום, היה לי קצת מוזר. הצעקות הרמות בתפילה. אחר-כך מתרגלים, וזה ממש נחמד. הם מכניסי אורחים בצורה בלתי רגילה. מה שיפה שם, שהם מתנהלים כקהילה, עם המון עזרה הדדית וסדר מסודר. זמנים מסודרים לתפילות. מאוד נחמד במחיצתם".

יעקב איזאק

"האסטרטג של הציבור החרדי. מאחורי הדמות הירושלמית שלא היית מעיף אחריה מבט שני, מסתתר האסטרטג מספר אחת של הציבור החרדי. הוא ידיד קרוב שלי. יוצא לי לגלגל איתו שיחות אחרי התפילה".

יעקב ריבלין

"בעל יכולת ניסוח מרשימה מצד אחד, וצינית מצד שני. מנסה מידי פעם להשחיל את מה שהוא באמת חושב ולא יכול לכתוב. צריך לדעת לקרוא אותו בין השורות. שם הוא חושף את הדברים האמיתיים. הוא גם יהודי שיושב לומד, אגב".

אבי בלום

"כישרון שגדל באתר ´בחדרי חרדים´. למרות ש´איבדתי´ אותו, שמחתי מאוד שהוא הפך לכתב הפוליטי של ´קו עיתונות דתית´. הוא התייעץ איתי בטרם נטל את המשרה, ועודדתי אותו לבצע את הצעד הזה. בכתיבה שלו הוא מביא זוויות ייחודיות. מעבר לכתיבה המצוינת שלו, אני יודע שהוא איש ישר מאוד. אני יכול לומר לכם, שהוא עוד יגדל. אני שמח שאצלנו היתה לו ההזדמנות להתחיל. בלום הוא עוד אחד שאלמלא האינטרנט, לא היה מצליח במה שהוא באמת טוב. בשביל הכישרונות האלה אני כאן".

´מהיר חימה´

"חמד של בחור, שנמצא בכל מקום עם הרבה מרץ. הוא אוהב באמת את מה שהוא עושה. כיף לעבוד איתו".

יעקב נחומי

"כישרון של חד בדרא. רק בתחילת הדרך".

שי איזנברג

"ה´כוכב´ שלנו. עושה עבודה מצוינת, יסודית מאוד ומושקעת מאוד, למרות הלחץ העצום שדורשת עבודה כזו. את התוצאות אפשר לראות יום-יום באתר. הוא הצליח להביא סקופים שתיזזו את המערכת הפוליטית והציבורית. כששלפתי אותו לעבודה הוא היה טירון בהכל. אבל יש לו יכולת כתיבה מפתיעה, המשלבת את השפה הישיבתית עם הז´רגון הפוליטי ועשה מהן מקשה מנצחת אחת. מכל העיתונאים שעבדתי איתם - ועבדתי עם רבים וטובים - אני לא זוכר כותב כל-כך נחמד וחרוץ. הוא הנכס הגדול שלנו".

אשר מדינה

"עד הרגע אני לא מצליח לפענח, ואין לי תשובה לשאלה, האם הוא עשה את המעשה הנכון, מבחינה מקצועית, כשנטש את ´בקהילה´ ועבר ל´המבשר´. אני לא יודע אם הוא לא הפך את עצמו מעיתונאי שכלל הציבור נהנה ממנו, לכותב שכותב היום לקהל יעד מאוד מסוים. אני משוכנע שהוא מאוד מרוצה ממה שהוא עושה היום, כי יש לו שם השפעה. אבל אני לא זוכר סקופ שהיה ל´המבשר´ או כתבה יוצאת-דופן שלו. ב´בקהילה´ היו לו כתבות שטח יפות ומרעננות. ב´המבשר´, יש לי תחושה שהוא די הלך לאיבוד. עושה הכל ובעצם אני לא יכול להצביע על שום דבר משמעותי. למרות שמבחינת התנאים והשכר, אני בטוח שהוא מרוצה הרבה יותר".

יעקב רייניץ

"הבאתי אותו מ´שעה טובה´, לעיתון ´בקהילה´, אחרי שעשינו יחד עבור ´בקהילה´ את מוסף החג ´שלא שינו את לבושם´. ב´בקהילה´ הוא השתפר מאוד והפך למותג בתחומו. הפך לכתב ´החצרות´ מספר אחת. אבל שוב, כמו אשר מדינה, אני לא בטוח שהוא עשה את הדבר הנכון כשעבר ל´המודיע´. יכול להיות שבענייני שכר ותנאים הוא יותר מרוצה, אבל הוא די נעלם עבור הציבור הרחב".

שרה גל
"מוכשרת ביותר. כתבת שטח שעושה עבודה משובחת. חרוצה בצורה בלתי רגילה. יש לה את המעמד שלה בזכות עצמה. לא משהו שקשור אליי בכלל ולא תלוי בי".

אהרן גרנות
"אני עוד זוכר אותו כשיה כתב נוער ב´זרקור´. זוכר את הנסיעה שלו לטורקיה, וכשחזר משם עם כתבה שעוררה הדים בעולם הילדים. כשעבדתי ב´משפחה´ ערכתי אותו מדי שבוע. כתב מסור בצורה בלתי רגילה, נכון לעבודה קשה ומנפיק כמויות של חומר".

אלי וגולד

כחובב קומיקס מושבע, וכאחד שחיבר ספר קומיקס, אני נהנה מאוד מהעבודה שלהם. אמנם אני מוצא, לא אחת, שגיאות בתיאורים שלהם, אבל אני בטוח שבשביל הילדים הם מהווים הנאה מושלמת. נכס מרכזי של עיתון ´משפחה´.

´יום חדש´

"כישלון".

שלומי קוק

"הגיע אליי בגיל 17, ואמר שרוצה להתחיל לכתוב, שאתן לו הזדמנות. זה היה לפני שש שנים. המשימה הראשונה שנתתי לו, היתה נסיעה בקו 2. זה היה מיד לאחר הפיגוע בקו 2 שחזר מהכותל. אחרי כמה שעות הוא חזר אליי עם כתבה, ומיד זיהיתי שיש לו כישרון והתחלתי לטפח אותו. עזרתי לו לקבל את ההחלטה לעבור ל´קו עיתונות דתית´, ואני חושב שזה היה צעד נכון. הוא בחור מוכשר עם הרבה חן".

אריה ארליך

"כשהייתי עורך שלו, נוספו לי עוד כמה שערות לבנות. הבחור פשוט מסרב להכיר את המושג דד-ליין. שבדפוס כבר ממתינים לעיתון. אבל הוא מפיק כתבות יפהפיות. הוא אחד הנכסים הגדולים של עיתון ´משפחה´. הייתי שותף מלא להחלטה שלו לעבור ל´משפחה´ ועודדתי אותי לבצע את הצעד, ואני חושב ששני הצדדים עשו עסקה מצוינת. למרות חששותיי בתחילה, מתוך היכרותי את הנפשות הפועלות, השידוך של אריה עם עורכי משפחה, עלה יפה. דמי שדכנות לא קיבלתי. כותב מוכשר מאוד".

אלי פלאי

"האיש שחולל את המהפך הגדול בעיתונות החרדית. אבי ´השבועונים´, למרות שלא הוא הקים את העיתון בראשיתו. ברמה האישית הוא איש לבבי ונחמד, וזה לדעתי אחד מסודות הצלחתו. בתוך שנים לא רבות הוא הצליח להקים אימפריה עיתונאית שראוי ללמד בפקולטות לתקשורת".

שמואל מאיר הירשמן

"הגיע ל´בקהילה´ לפני שש וחצי שנים. העיתון היה אז קטן ולא ממש נחשב. רק חצי שנה קודם לכן הפך מחינמון לעיתון שנמכר בשלושה שקלים. הוא, יחד עם המנכ"ל חיים יצחק דרקסלר, הצליח להפוך אותו לעיתון ריווחי ומבוסס כלכלית. שניהם מהמנהלים המוכשרים בעיתונות החרדית, ובזכותם עיתון ´בקהילה´ הוא מה שהוא היום".

יצחק נחשוני

"אבי העיתונאים החרדיים. זקן השבט. בעל ששה חושים לכל הפחות, וכולם מחודדים. רוב העיתונאים החרדים הפעילים כיום, עבדו תחתיו, או שלמדו ממי שעבד תחתיו. אני מתפעל כל יום מחדש מהיכולת שלו להנפיק כמויות של חומרים מרתקים. מהאנשים הבודדים שיודעים לזהות סיפור טוב בשניות ולבשל אותו. חבל ש´יום השישי´ (שנחשוני כיהן, יחד עם ישראל קצובר, כעורכו וכבעליו. ש.א. וא.ו) נסגר כפי שנסגר".

מאיר בר(גר)

"הבחור שנמצא תמיד ב´מרכז העניינים´".

דודי זילברשלג

"זה לא סוד שעזבתי את ´בקהילה´ בגלל דודי זילברשלג. הייתי צריך לבחור בין המשך עבודתי כעורך בעיתון או באתר ´בחדרי חרדים´. בחרתי, כידוע, באתר. למרות זאת אנחנו מיודדים. אין בי שום כעס עליו. אני חושב שהכל יצא לטובה. על בשרי למדתי שכשדלת אחת נסגרת, נפתחות ארבע דלתות אחרות. איש מוכשר מאוד. לטעמי, אינו מנוצל מספיק לטובת ההסברה החרדית מול העולם החילוני".

ישראל אייכלר
"אני חושב שהוא צריך להיות ח"כ, וזאת למרות שאני משער שאנו חלוקים באי אילו נושאים פוליטיים וביטחוניים. חבל שמחליטים אצלנו מי ייצג מה, לפי השתייכות ולא לפי כישורים".

בנימין ליפקין

"עורך כישרוני. אהבתי מאוד לעבוד איתו יחד. מעריך את היכולת שלו להתמודד, כל-כך הרבה שנים, עם הלחץ של הדד-ליינים ועיתוני החגים. חבל שהוא לא כותב יותר. כתיבתו משובחת".

יוסי אליטוב

"לא ספק, אחד הסקופרים הגדולים של העיתונות החרדית. יש אנשים שאינם מפרגנים לו את הצלחתו, למרות שבנה הכל בעשר אצבעותיו, ולא זכור לי שדרך על איש בדרך".

יקיר הפורום - יעקב ליצמן
"איש מוכשר שעשה הרבה טעויות בשנה האחרונה. חלק מהן, אני משער, היו בלתי נמנעות. ברור שלאור המצב הפוליטי שנוצר הוא היה חייב ללמד את מאיר פרוש לקח, אבל הוא עשה את זה בצורה מאוד לא מתוחכמת. הוא יכול היה לתת לפרוש להפסיד את הבחירות בלי להתלכלך. אבל בטקטיקה שגויה הוא סיפק ליריבו סולם לרדת מההפסד הצורב, והגיש לו את התירוץ על מגש של כסף. עושה רושם שלאט-לאט הוא מתחיל לזחול החוצה מהבור אליו נפל. בהחלט מתנהל נכון במסגרת תפקידו החדש. הזמן יעשה את שלו".

יקיר הפורום - מאיר פרוש:

"ראשית הערה קצרה: אני מאוד מקפיד להימנע מקשרים עם פוליטיקאים, ולא לשמור עימם על קשר. אני חושב שבתפקידי באתר, ככל שתהיה לי פחות קירבה לאנשים, ככה אהיה יותר אובייקטיבי כלפיהם. אם הייתי ´סחבק´ שלהם, זו הייתה בעיה. אני לא מכיר אותם אישית, ומהזווית הזו אני מתייחס לפוליטיקאים.

"בקשר לפרוש: מבחינתו הוא עשה את הצעד הנכון בכך שהקים את ´המבשר´. חמש אצבעות שמתכנסות יחד הופכות לאגרוף. זה השיעור שמאיר פרוש לימד את חבריו לפוליטיקה השנה. ועל זה מגיע לו כל הכבוד".

ולנו לא נותר אלא לסיים בברכתו המיתולוגית של מנהלנו: "אוח, אוח".

וכמאמר צבי יעקובזון: - - -

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר