אנחנו נחשפים רבות למאמרים כאילו מדעיים ברשת, המגלים לנו - בדרך כלל בחשיפה ראשונה - על סכנה עצומה הטמונה במוצר יומיומי אותו אנו צורכים, כמו חלב למשל.
המאמרים הללו מאופיינים בביסוסים מחקריים רציניים, ובדרך כלל יופיעו לצד המחקרים שמות מפורסמים. המאמרים הללו גורמים לנו לחשוש ולשנות את התפריט היומיומי שלנו על בסיס חודשי. אך האם זה מוצדק?
מאמר מרתק שהתפרסם בנושא על ידי מכון דוידסון, עורך תרגיל מדעי, שמעמיד את כל השיטה בספק.
כותב המאמר, ארז גרטי פותח אותו בכאילו כתבה שהתפרסמה באתר אינטרנט, הטוענת שאורז מסוכן לבריאות. גרטי משתמש בקלישאות בהם משתמשים בלוגרים ברחבי הרשת, כמו: "מליארד סינים לא טועים?" וההמשך כמובן מראה לנו עד כמה הסינים, כן אלו שהמזון העקרי שלהם הוא אורז, טועים בגדול וכי אורז הוא מאכל מסוכן ביותר לבריאות.
בכדי להדגים את שיטת הביסוס המדעי, של רבים מהמאמרים הקונספירטיבים, מביא גרטי, מספר מחקרים מדעיים שנערכו על אורז שאין להם קשר ממשי לטענה שאורז מסוכן לבריאות, אך גרטי מצליח להסיק מהם שאורז מסרטן, גורם לבעיות קיבה ואפילו לאסטמה.
הנה כמה מ"המחקרים" שהובאו במאמר.
בסקירה אפידמיולוגית שנערכה ב-2008, נמצא כי סין מדורגת השניה בעולם בתחלואה של סרטן הקיבה. לכאורה, מהסקירה הזו אפשר להסיק כי אורז גורם לסרטן קיבה שהרי המזון העקרי בסין הינו... אורז.
עוד מחקר ממנו אפשר להוכיח שאורז מסוכן לבריאות. לאורז מוסיפים טלק ואזבסט על מנת ללטשו, שהם חומרים רעילים.
מחקרים נוספים מהם ניתן "להוכיח" כי לאורז שלל השפעות שליליות: מחקר הטוען כי "שימוש בקמח אורז עלול לגרום לדלקות חמורות" ומחקר שהראה כי "צריכה של אורז עלולה לגרום לאסטמה".
גרטי, מפריך כמובן את הביסוס המדעי כי אורז מסוכן, כאשר הוא מגלה בסוף המאמר מה טיבם של ה"מחקרים" שהובאו לעיל.
הסקירה אפידמיולוגית שהראתה כי סין מדורגת שניה בעולם בתחלואה של סרטן קיבה, היא לא יותר מהתאמה, בין חולי סרטן קיבה לבין אוכלי אורז, אך היא לא מוכיחה כי אורז גורם לסרטן קיבה.
ה"מחקרים" האחרים מבליטים עוד יותר את האבסורד שבהפיכת מחקר תמים, להוכחת נזק. המחקרים הטוענים ששימוש בקמח אורז עלול לגרום לדלקות חמורות, וכן המחקר המראה שצריכת אורז עלולה לגרום לאסטמה. שניהם נערכו על אנשים בודדים.
לסיכום: אתרים רבים ברשת נוקטים בשיטת כתיבה לא רצינית המכונה על ידי גרטי מאמר כשיטת "קטיף הדובדבנים", היא שיטה לא רצינית בה נוקטים באינטרנט. כאשר המטרה היא רק לעורר עניין מוצאים מחקר שכאילו תומך במסקנה שכבר המסקנה מוכנה בראשו הקודח של הכותב.