בספר אמרי שפר הביא הרב צארום כמה הנהגות מגדולי ישראל בנרות חנוכה, נביא מעט מהם כאן:
יש שנהגו להדליק נרות חנוכה בשמן זית שתלוי בסוכה לנוי סוכה, כדי לקיים המצווה בדבר שנעשה בו כבר מצוה אחרת. (ממנהגי ירושלים)
היו שביקשו מהחזון איש להיו אצלו בשעת הדלקת הנרות, והשיב להם שילכו לביתם כי מצות נר חנוכה היא להדליק נר איש בביתו.
בליקווד הקפידו שלא להתפלל בחנוכה תפילה קצרה, כמו שהיה נהוג להתפלל בישיבות, כדי שהשליח ציבור יאמר על הניסים בקול. (על פי מרן הגר"א קוטלר)
נהגו להרבות בסעודה בשבת חנוכה יותר משאר שבתות השנה. (באר מים חיים פרשת וישב)
הורה הגר"ח קנייבסקי, שבבתי כנסת שמתפללים הרבה מנינים של ערבית, אין צורך להדליק בכל אחד ואחד מהם, אלא אפשר להדליק פעם אחת בהרבה שמן שידלק עד המנין האחרון.
ר' יוסף זונדל מסלנט כששוחח עם אנשים הקפיד שלא יאמרו לו דברים מצערים בחנוכה, כי חז"ל אסור הספד בחנוכה. (נתיבות אור)
מנהג ירושלים שהנשים לא יעשו שום מלאכה כשהנרות דולקים, ואפילו לא בישול. (רי"י פישר)
המהרש"ל כשקנה חנוכיה מכסף הדליק בה רק ביום השני, כדי לברך שהחיינו על החנוכיה בשעת ההדלקה. (וביום הראשון מברכים שהחיינו על הנרות). (כף החיים)
הגר"י קנייבסקי היה נותן דמי חנוכה רק לרווקים, ודווקא ביום ה' של חנוכה, כי יום זה לעולם לא יצא בשבת. (ארחות רבינו)