לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל בר נחמני א´´ר יונתן מאי דכתיב {שמואל ב כג-א} נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה וא´´ר שמואל בר נחמני אמר ר´ יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר {ישעיה נח-ח} והלך לפניך צדקך וכבוד ה´ יאספך וכל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין שנאמר {איוב ו-יח} ילפתו ארחות דרכם וגו´ ר´´א אומר קשורה בו ככלב שנאמר {בראשית לט-י} ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה´´ז להיות עמה בעוה´´ב אמר ר´´ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר {תהילים פב-ו} אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו´ למימרא דאי לא חטאו לא הוו מולדו והכתיב {בראשית ט-ז} ואתם פרו ורבו עד סיני בסיני נמי כתיב {דברים ה-ל} לך אמור להם שובו לכם לאהליכם לשמחת עונה והכתיב {דברים ה-כט} למען ייטב להם ולבניהם וגו´ לאותן העומדים על הר סיני והאמר ר´´ל מאי דכתיב {בראשית ה-א} זה ספר תולדות אדם וגו´ וכי ספר היה לו לאדם הראשון מלמד שהראה לו הקב´´ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של ר´´ע שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר {תהילים קלט-יז} ולי מה יקרו רעיך אל [וגו´] וא´´ר יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף שנאמר {ישעיה נז-טז} [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי לא תימא אנו לא באנו לעולם אלא כמי שלא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות על תנאי ומי כתיבי קראי על תנאי אין דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב {בראשית א-לא} ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב´´ה עם מעשה בראשית ואמר אם מקבלין ישראל את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובוהו מיתיבי {דברים ה-כט} מי יתן והיה לבבם זה להם לבטל מהם מלאך המות א´´א שכבר נגזרה גזרה הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן שנאמר {דברים ה-כט} למען ייטב להם ולבניהם עד עולם הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר {תהילים פב-ו} אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון ורבי יוסי נמי הכתיב למען ייטב להם ולבניהם עד עולם טובה הוא דהויא הא מיתה איכא (רבי יוסי) אמר לך כיון דליכא מיתה אין לך טובה גדולה מזו ות´´ק נמי הכתיב אכן כאדם תמותון מאי מיתה עניות דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים עני דכתיב {שמות ד-יט} כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם ומי מתו מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם סומא דכתיב {איכה ג-ו} במחשכים הושיבני כמתי עולם מצורע דכתיב {במדבר יב-יב} אל נא תהי כמת ומי שאין לו בנים דכתיב {בראשית ל-א} הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי תנו רבנן {ויקרא כו-ג} אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר {תהילים פא-יד} לו עמי שומע לי [וגו´] כמעט אויביהם אכניע ואומר {ישעיה מח-יח} לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו´ ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו´ תנו רבנן {דברים ה-כט} מי יתן והיה לבבם זה להם אמר להן משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם היה להם לומר תן אתה כפויי טובה דכתיב {במדבר כא-ה} ונפשנו קצה
רש"י
לומר לך. גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים: דמפרסם חטאיהן. ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו: מלפפתו. מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת (שבת דף קכט:): לאבותינו. עושי העגל: לא באנו לעולם. שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים: לאותם. בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני: לשמחת עונה. שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה: עד שיכלו וכו´. אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם: כי לא לעולם אריב. לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן (בראשית ל) ונשמות שאני עשיתי: כמי שלא באנו לעולם. לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום: הא לא קבלו ישראל את התורה. הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה כאן למען ייטב להם: הוא דאמר. ר´´ל: עניות. שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול: דתן ואבירם. דאמר מר (נדרים דף סד:) כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי´ נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו: וכן הוא אומר לו עמי שומע לי. שהקב´´ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך (בראשית ל): כפויי טובה. אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים:
תוספות
וצריכא. פי´ לכתוב חטאם וקבלת תשובתם: שאלמלא לא חטאו לא באנו לעולם. ואע´´ג דאמרינן פ´´ק דערובין (דף יג: ושם) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא היינו בתחלת לידתו שאין ידוע מה יהא בסופו אבל כשהוא צדיק אשריו ואשרי הדור שהוא בתוכו ועוד דלמסקנא דכמי שלא באנו לעולם אתי שפיר: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. וא´´ת מ´´מ יכלו ע´´י עובדי כוכבים שיהו מולידים ואומר הר´´ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל עובדי כוכבים אינן בגוף א´ והא דאמר (שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח שמא י´´ל גוף חדש ונשמות חדשות יהיו: כי רוח מלפני יעטוף. משיח נקרא רוח כדכתיב (איכה ד) רוח אפינו משיח ה´ וה´´פ דקרא המשיח מלפני יאחר כמו העטופים ללבן על ידי נשמות אשר עשיתי: אלא שירדו מנכסיהם. דליכא למימר סומים היו דהא כתיב בעדת קרח (במדבר טז) העיני האנשים ההם תנקר ומצורעים נמי לא הוו דהא בעדה בתוך המחנה היו יושבין וכ´´ת דבמתן תורה נתרפאו דהא אותן שנתרפאו כבר חזרו למומן במעשה העגל ושלא היו להם בנים ליכא למימר דבשביל כך לא היו פחות קרובים למלכות להלשינו כבתחלה וי´´מ דמשמע ליה שירדו מנכסיהם דמחמת כן אין להן כח עוד להזיק אבל כל הנך היו יכולין להזיקו ע´´י ממונם ופשטיה דקרא מיירי בפרעה וימת מלך מצרים: כפויי טובה. לכך קראם כפויי טובה שלא רצו לומר אתה תן לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך: (שייך לע´´ב) עד ארבעין שנין לא קאי איניש. פירש´´י שאף משה לא נזכר וא´´ת אמאי כעס משה על ישראל הלא גם הוא לא נזכר וי´´ל שלפי שהוא לא היה צריך לתפלה זו לא נתן לב עד מ´ שנה דקם אדעתיה דרביה אבל ישראל שהיו צריכין לתפלה זו היה להם להתבונן מאותה שעה שהרי כבר חטאו בעגל ובמרגלים ור´´י פי´ שמשה לא הקפיד עליהם על דבר זה עד מ´ שנה כי היה סבור דלסוף מ´ שנה יעמדו על דעת קונם ויאמרו אתה תן ולא היה בדעתו שהיו מניחים לומר אותו משום כפיית טובה אבל כשעברו ארבעים שנה שראה שהיה להם לדעת הבין עליהם שהיו מניחין בשביל כפיית טובה ואז הוכיחם:
עמוד ב´:
טקסט הדף
בלחם הקלוקל בני כפויי טובה דכתיב {בראשית ג-יב} האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל אף משה רבינו לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר {דברים כט-ד} ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכתיב {דברים כט-ג} ולא נתן ה´ לכם לב וגו´ אמר רבה ש´´מ לא קאי איניש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין א´´ר יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב {ישעיה לב-כ} אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקין בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר {הושע י-יב} זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ואין מים אלא תורה שנאמר {ישעיה נה-א} הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי: ג´ ימים אסור לשאת ולתת עמהם וכו´: ומי בעינן כולי האי והתנן בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו´´ט האחרון של חג עיו´´ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר´´ה וכדברי ר´ יוסי הגלילי אף ערב יוה´´כ בגליל התם דלאכילה סגיא בחד יומא הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי ולהקרבה סגי בתלתא יומי (והתנן) שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום רשב´´ג אומר שתי שבתות אנן דשכיחי מומין דפסלי אפילו בדוקין שבעין בעינן תלתין יומין אינהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי דא´´ר אלעזר מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח דכתיב {בראשית ו-יט} ומכל החי מכל בשר שנים מכל וגו´ אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה האי מיבעי ליה למעוטי טריפה דלא טריפה מלחיות זרע נפקא הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת
רש"י
בלחם הקלוקל. קל הוא המן ומפני שהיה נבלע בכל אבריהם ואינן יוצאין לחוץ קראוהו קלוקל ורגנו על כך והיא היתה להם טובה גדולה שלא היו צריכין לטרוח ולצאת שלש פרסאות לפנות דתניא (ברכות דף ס) כשהן נפנין אין נפנין לא לצידיהן ולא לפניהן אלא לאחריהן ומחנה ישראל ג´ פרסאות היה: אשר נתתה עמדי. לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום והוא עשאה לו לעזר: לא רמזה. לתוכחה זו אלא לאחר מ´ שנה במשנה תורה בערבות מואב אמר להם ולא נתן לכם לב לדעת שתהיו יודעים לשאול מה היה מבקש מכם [אלמא] אף משה רבינו לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד מ´ שנה: לא קאי איניש אדעתיה דרביה. לדעת סוף דעתו ותבונתו עד מ´ שנה שהרי משה לא רמזה לישראל עד מ´ שנה: משלחי רגל. משלחים ומשליכין רגלי יצר הרע הבא על האדם מעליהם יצר הרע קרוי אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב): ומי בעינן כולי האי. דחיישינן דזבין לה עובד כוכבים להאי בהמה לצורך יום אידו ג´ ימים קודם לכן: בהני ד´ פרקים. מחזקינן ליה לאינש דכל מאן דזבין בהמה שחיט לה ביומיה ומשום הכי קאמר אמה מכרתי לשחוט ואל תשחט אתה את הבת שאמכור משום אותו ואת בנו דביום אחד מחייב האחרון ואלו ימים א´´א בלא בשר וקונין הכל: ערב יו´´ט האחרון של חג. מפני שהוא יום השלמת קרבנות החג דתנן מי שלא חג וכו´: וי´´ד דניסן. משום פסחים: ערב עצרת. משום שלמי חגיגה ועולת ראיה: וכן לר´´ה. יום טוב הוא ואוכלין בשר: (ויוה´´כ). נמי משום כל האוכל ושותה בט´ בו וכו´: בגליל. היו רגילין להרבות שמחה יותר קתני ערב יום טוב אלמא לא זבין איניש מקמי סעודה אלא חד יומא ואילו מכרה אתמול לא היה מזהיר לו היום דהא אין אדם קונה ג´ ימים קודם לכן צרכי סעודת יום ג´: להקרבה. לעבודת כוכבים עובד כוכבים מחזר אחריה ג´ ימים: בדוקין. טילא בלע´´ז: דאסור לבני נח. להקריב לגבוה ודומיא דקרבנות שנהגו אבותיהם לשמים הן נוהגין לעבודת כוכבים שלהן: ומכל החי. על שם שהיה עתיד נח להקריב מהן דכתי´ ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו´ (בראשית ח):
תוספות
יצרם מסור בידם. דריש ליה ממשלחי רגל דיצה´´ר נקרא אורח כדכתיב ויבא הלך לאיש העשיר: ומי בעינן כולי האי. פירש רש´´י וכי אדם רגיל כ´´כ להעלות על לבו שמחתו וחגו דאסרת ג´ ימים קודם לפי שהוא יום איד של עבודת כוכבים ונזכר שם עבודת כוכבים תדיר בפיו ואזיל ומודי והתנן בד´ פרקים וכו´ ומסיק התם דלאכילה שאינו טרוד לפני החג אלא על עסקי אכילה סגי בחד יומא הכא דלהקרבה שצריך לחזר אחר עסקי הקרבה בעי תלתא יומי והלכך אסור לשאת ולתת בכל עניני מקח וממכר משום דשם עבודת כוכבים שגור בפיו ואזיל ומודי: ערב יו´´ט האחרון של חג. הא דלא נקט (יום) הראשון של חג לפי שהם טרודים במצות לולב וסוכה ואין להם פנאי להרבות בסעודות וי´´מ דבהנך ארבעה פרקים טעמא רבה אית בהו יו´´ט האחרון של חג לפי שהוא זמן בפ´´ע וחלוק משלפניו תקנו להרבות בסעודה משא´´כ בשביעי של פסח וגם הקרבנות שבשמיני היו בשביל ישראל וכל החג היו מקריבין נגד העובדי כוכבים וערב פסח לפי שהוא יום גאולה ויציאה לחירות ועצרת כדאמרינן בפרק אלו דברים (פסחים דף סח:) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם ור´´ה מפני שהוא תחלת השנה מרבים בסעודה לעשות סימן יפה וכמה עניני´ עושים בו לסימן יפה כדאמר במסכת הוריות (דף יב.) וכריתות (דף ה:): וכדברי ר´ יוסי אף עיוה´´כ בגליל. תימה בפ´´ק דכתובות (ה. ושם ד´´ה אלא) דפריך תלמודא יוה´´כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזרה שמא ישחוט בן עוף ואמאי שביק כל הני פרקים דד´´ה ופריך לדברי רבי יוסי הגלילי וי´´ל דשפיר פריך אליבא דרבנן דעיקר פירכיה מבן עוף דוקא דבהמה איכא טירחא יתירה להפילה ומידכר ובפרקים אלו אינם רגילין רק בבהמות וביוה´´כ רגילים בעופות ודגים ודברים קלים כדאמרינן בב´´ר (פ´ יא) עובדא בההוא חייטא דזבן חד נונא תריסר דינרין: והתנן שואלין בהלכות הפסח. ואע´´פ שגם עתה שאין קרבן שואלין בהלכות הפסח קודם ל´ יום מ´´מ עיקר התקנה על הקרבן נתקנה כדאמר טעמא בפ´´ק דפסחים (דף ו:) שהרי נביא עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני: מנין למחוסר אבר וכו´. פירוש להקריב לגבוה בבמה שלהן דאילו בבית המקדש אפי´ בדוקין שבעין נמי אסור דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו ומייתי ליה ומכל החי דהזהיר הקב´´ה לנח להביא מחוסר אבר בתיבה מפני שעתיד להביא מהם קרבן וא´´ת הא לקמן בסמוך (דף ו.) אמר דהזהירו נמי מלהביא אל התיבה זקן וסריס ולא נאסרו לבני נח ועוד קשיא דקרא גבי בהמה טמאה כתיב שהם שנים שנים דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא וגו´ והנהו לאו בני קרבן נינהו אף לבני נח כדמשמע פרק בתרא דזבחים (דף קטז.) וי´´ל דאין לאסור אלו זקן וסריס לקרבן במה שמעטם מהבאת התיבה כיון דאיכא טעמא אחרינא דאיכא למימר דהא דמעטן הכתוב היינו לפי שאינם ראוין לקיום העולם אבל מחוסר אבר אי לאו לאסרן לקרבן למה נמעטו מלהביאם לתיבה הרי הם ראוין לקיום העולם ולבהמה טמאה ע´´כ נמי לא מצי קאי דכיון דשלמים נמי לא . חזו להקרבה: מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח. יש לדקדק מלשון אסור שהוא איסור גמור ובן נח מוזהר בדבר ותימה מ´´ט לא חשיב ליה בהדי ז´ מצות שנצטוו ויתחייבו עליו מיתה ואין לומר משום דאזהרתיה לא כתיבא בהדיא הא מכלל הן אתה שומע לאו כדדרשינן מכל עץ הגן אכל תאכל ולא גזל ודבק באשתו ולא באשת חברו אלא י´´ל דהאי קום עשה הוא דמאיש איש מרבינן שהעובדי כוכבים נודרים נדרים ונדבות כישראל ואם נדר מחוסר אבר אמרינן ליה קום והבא קרבן שלם וקום ועשה לא קחשיב והא דאמרינן פ´´ק דקדושין (דף כד:) דמצרכינן מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבשה גפה נקטע רגלה ל´´ל פשיטא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וי´´ל דס´´ד כיון ששאר מומין הפוסלין בבהמה הותרו בעוף כדאמרינן תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ובבהמה אין חילוק בין במומין בין במחוסר אבר בעוף נמי נימא כיון שהותרו המומין מחוסר אבר נמי נשתרי קמ´´ל מן העוף ועוד י´´ל דאי לא כתיב מן העוף לאסור מחוסר אבר לישראל הוה אמינא דבני נח משתרו והכתוב בא לאסור לישראל אע´´ג דכתיב גבי בני נח כדאמר בפ´ ארבע מיתות (סנהדרין דף נט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח נשנית בסיני לזה ולזה נאמרה [וע´´ע תוס´ זבחים סח: ד´´ה ושניסמית]:
(באדיבות פורטל הדף היומי)