זבחים צג

שיעור הדף היומי ליום ז אדר א תשע"א, מסכת זבחים צג

מסכת זבחים צג ליום ז אדר א´ תשע"א: כשרות לגולשים, אתר "כיכר השבת" מגיש את שיעור הדף היומי ולצדו פירוש רש"י ובעלי התוספות

הדף היומי | כיכר השבת |
(צילום: פלאש 90)

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ניתז על בגד טמא מהו אמר רב הונא בריה דרב יהושע מדקמיבעיא ליה הכי ש´´מ היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס ה´´מ בזה אחר זה אבל בבת אחת לא או דלמא לא שנא א´´ל פלוגתא דר´´א ורבנן אליבא דרבה וכדקא מתריץ אביי דתניא ר´ אלעזר אומר מי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה ואמר רבה ר´´א בשיטת ר´´ע רבו אמרה דאמר העברת כלי על גבי מקום טמא כמונח דמי דתנן היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע´´פ תנור ר´´ע מטמא וחכמים מטהרין ובהא פליגי דר´ עקיבא סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח דמי ואיתיביה אביי מודה רבי עקיבא בהזאה שהעבירה על כלי חרס טמא על גבי משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין לאיתויי אבן המנוגעת אלא אמר אביי דכ´´ע לאו כמונח דמי והכא בהא קמיפלגי דרבי עקיבא סבר גזרינן שמא ינוח ורבנן סברי לא גזרינן ומודה רבי עקיבא בהזאה כיון דנפק נפק ורבי אלעזר ורבנן במאי קמיפלגי אמר אביי בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי מ´´ס דנין ומ´´ס אין דנין רבא אמר דכ´´ע אין דנין והכא בהא קמיפלגי דר´´א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות ורבנן סברי הזאה אין צריכה שיעור: חטאת פסולה כו´: ת´´ר מדמה מדם כשירה ולא מדם פסולה ר´´ע אומר היתה לה שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס לא היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס ור´´ש אומר אחד זה ואחד זה אין דמה טעון כיבוס מאי טעמא דרבי שמעון כתיב אותה וכתיב מדמה חד להיכא דהיתה לו שעת הכושר ורבי עקיבא אותה פרט לתרומה ור´´ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה וכ´´ש תרומה:
מתני´ ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה:
גמ´ ת´´ר יכול ניתז מן הצואר על הבגד יהא טעון כיבוס ת´´ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה תניא אידך יכול ניתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון כיבוס ת´´ל אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה: נשפך על הרצפה כו´:

רש"י

ניתז על בגד טמא. ונטמא בנגיעתו בו מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס או דלמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי כשר הוה והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד כדמפרש ואזיל לה רב הונא בריה דרב יהושע: מדקא מיבעי ליה הכי. מכלל דפשיטא ליה נטמא קודם לכן דלא בעי כיבוס ואע´´ג דהיתה לו שעת הכושר ש´´מ קסבר כו´ ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד באין כאחד מיבעי ליה הכי מי אמרינן ה´´מ דפסולה אין דמה טעון כיבוס: בזה אחר זה. שנפסל ואח´´כ ניתז: וכדקא מתרץ אביי. למילתיה דרבה דפריש פלוגתייהו דר´ אלעזר ורבנן: מטהרין. את האדם מטומאת מת כאילו לא נטמא: שהרי נדה. שנטמאה במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לשתי הטומאות בטבילה אחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ויש מיכן ראיה למי חטאת שנטמאו קודם הזאתן כדמפרש רבה ואזיל: ואמר רבה. ר´ אלעזר שמביא ראיה מהזאת נדה שאינו דומה לזו דאילו נדה הזאה וטומאת המים באין כאחד ואין זו ראיה לנטמאו קודם הזייה: אלא שאמרה בשיטת רבי עקיבא רבו. דאמר כל הטומאות מטמאין מי חטאת העוברין על אוירו הלכך נטמאו המים משעברו על אויר הנדה והזאה לא הואי עד שנגעו המים בבשרה: חוץ לתנור. שהיה התנור סמוך לכותל וחלון בכותל ובו לגין והאדם עומד חוץ לתנור כלומר להלן מן התנור שהתנור מפסיק בינו לבין הכותל: העברת כלי. של מי חטאת: והעבירו ע´´פ התנור. על אויר פיו שכל תנוריהם פיהם למעלה: ונטל את הלגין. של מי חטאת ובמסכת פרה תנינן לה ומעלה היא למי חטאת: ואיתיביה אביי גרסינן: מודה ר´ עקיבא. אע´´פ שנחלק בלגין של מי חטאת מודה הוא בהזאה שהעבירה כו´ שהיה מזה על האדם ותנור טמא מפסיקו ועברה ההזאה על פי התנור: [למעלה כלמטה. באוהל כבנגיעה]: ה´´ג ושאר כל המאהילים לאיתויי אבן המנוגעת. אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לרבי עקיבא משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת: אלא אמר אביי דכ´´ע אפילו במי חטאת לאו כמונח דמי. אלא לענין לגין הוא דגזר רבי עקיבא גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה שאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור: ורבי אלעזר. דמייתי ראייה למילתיה מהזאת נדה ורבנן דאמרי אינה ראייה: בדנין טומאה קדומה. כגון מי חטאת שנטמאו לפני הזאתן מטומאה שבאותה שעה כגון הזאת נדה שטומאת המים והזאה באין כאחד קמיפלגי: רבי אלעזר סבר דנין ורבנן סברי אין דנין. ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא דאיבעיא לן לעיל נמי פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן הוא דלרבי אלעזר אין טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה ולרבנן לא דמו אהדדי והאי דקאמרינן אליבא דרבה וכדמפרק אביי ולא אמרינן אליבא דאביי (ואע´´ג) דהא דרבה ליתיה משום דאביי תלמידו הוה ולא נחלק עליו אלא דן לפניו ותירגם הדבר לפניו והודה לו: דכולי עלמא אין דנין. ורבי אלעזר טומאה קדומה מטומאה קדומה יליף דרבי אלעזר סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות וכי נפלה הזאה קמייתא עלה אכתי לאו הזאה היא לטהרה ואע´´ג שנטמאת ההזאה הראשונה כשנגעה בה חוזרת ומצטרפת עם השניה להשלים השיעור אלמא מי חטאת שנטמאו לפני הזאה מטהרין: ורבנן סברי אין הזאה צריך שיעור. ומהזאה קמייתא אסתלקא לה הזאה וליכא למילף מינה טומאה קדומה דהך דגבי נדה טומאה שבאותה שעה היא: מדמה. מיעוטא היא דמה של זו ולא דמה של אחרת: רבי עקיבא ורבי שמעון פליגי בהאי פסולה דמיעט קרא ולפרושי קאתו: כתיב אותה. בתריה דקרא דכיבוס ומריקה ושטיפה כתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה (ויקרא ו): אותה פרט לתרומה. ואמריקה ושטיפה קאי כדאמרינן לקמן בפירקין (דף צו:): ורבי שמעון לטעמיה. לקמן במתניתין (דף צה:): מתני´ ניתז מן הצואר על הבגד כו´. כדמפרש טעמא בגמרא: מן הקרן. של מזבח ומן היסוד של שירים ובפרק בית שמאי (לעיל לט.) תרגימנא דמן הקרן מן הקרן ממש ומן היסוד מן הראוי ליסוד דמשניתן מתן דמה אין שירים טעונין כיבוס וטעמא מפרש בגמרא: הכי גרסינן במתניתין נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס ואין טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל בכלי כו´ ובגמרא פריך הא תו למה לי: נשפך על הרצפה. מצואר בהמה: גמ´ בראוי להזאה. שנתקבל בכלי:

תוספות

מי חטאת שנטמאו מטהרין. וא´´ת א´´כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה כמעשה שהיה כדאיתא ביבמות פרק האשה שלום (דף קטז: ובחגיגה כג.) וי´´ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש: ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס. מרישא לא שמעינן דהוה אמינא הכא שאני משום דבבת אחת:

עמוד ב´:

הא תו ל´´ל מה טעם קאמר מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס לפי שאין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזייה: ראוי להזאה: למעוטי מאי למעוטי קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה דתניא רבי חלפתא בר שאול אומר קידש פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה לא קידש איבעיא להו בדם מהו הלכתא היא ומהלכתא לא גמרינן או דלמא התם מ´´ט דכתיב {במדבר יט-יח} וטבל במים ה´´נ כתיב {ויקרא ד-ו} וטבל בדם תא שמע דא´´ר זריקא א´´ר אלעזר אף בדם לא קידש אמר רבא תניא וטבל ולא מספג בדם עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו מן הדם מן הדם שבענין ואיצטריך למיכתב בדם דאי כתב רחמנא וטבל ה´´א אע´´פ דליכא שיעור טבילה מעיקרו כתב [רחמנא] בדם ואי כתב רחמנא בדם ה´´א אפילו מספג כתב רחמנא וטבל מן הדם שבענין למעוטי מאי אמר רבא למעוטי שיריים שבאצבע מסייע לרבי אלעזר דאר´´א שיריים שבאצבע פסולין א´´ל רבין בר רב אדא לרב אמר תלמידך אמר רב עמרם תנינא היה מזה וניתזה הזאה מידו עד שלא הזה טעון כיבוס משהזה אין טעון כיבוס מאי לאו ה´´ק עד שלא גמר מלהזות טעון כיבוס משגמר להזות אין טעון כיבוס לא ה´´ק עד שלא יצתה הזאה מידו טעון כיבוס משיצתה הזאה מידו אין טעון כיבוס איתיביה אביי גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה גמר אין לא גמר לא א´´ל גמר מקנח ידו בגופה של פרה לא גמר מקנח אצבעו בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה שנאמר {במדבר יט-ה} ושרף את הפרה לעיניו אלא אצבעו במאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב {עזרא א-י} כפורי זהב:
מתני´ ניתז על העור עד שלא הופשט אינו טעון כיבוס משהופשט טעון כיבוס דברי רבי יהודה רבי אלעזר אומר אף משהופשט אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעונין כיבוס והכיבוס במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:
גמ´ מנהני מילי דת´´ר {ויקרא ו-כ} בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות עור משהופשט ת´´ל {ויקרא ו-כ} אשר יזה עליה תכבס יכול שאני מרבה עור עד שלא הופשט תלמוד לומר בגד מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה דברי ר´ יהודה רבי אלעזר אומר בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות שק

רש"י

הא תו למה לי. למיתני אין טעון כיבוס אלא שנתקבל בכלי הא תנא ליה נשפך על הרצפה: קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה. וחזר ועירב: דתני ר´ חלפתא. לגבי מי חטאת: קידש. מי חטאת באפר פרה: לא קידש. כדבעי טעמא ואזיל: בדם מאי. גבי חטאת הפנימית קיבל פחות מכדי הזייה כו´ וחזר ועירב מי הואי קבלה או לא: הלכתא. גבי מי חטאת: ומהלכתא לא גמרינן. מילתא אחריתי דקי´´ל שבת (דף קלב.) אין דנין מהלכה: וטבל במים. מדקרינן במים ולא קרינן במים משמע במים הנזכרים למעלה לענין קידוש שיהא בשעת קידוש שיעור טבילה: ה´´נ. הא כתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם שיהא בדם הראשון שיעור טבילה מתחילתו: מספג. מקנח בשולי הכלי או בדופנותיו: שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא. גרסינן כדפרי´ בדם הראשון משמע: מן הדם. והזה מן הדם: שבענין. מדם האמור בענין טבילה שהזה ממנה ראשונה יזה את כולן שצריך לחזור ולטבול בו אצבעו על כל הזייה טבילה ולמעוטי שירים שבאצבע דהאי מן הדם קרא יתירא הוא דלא צריך למיכתב אלא והזה ז´ פעמים: אע´´ג דליכא שיעור טבילה מעיקרא. הואיל ואיכא שיעור בשעת טבילה: להכי איצטריך למיכתב בדם. דמשמע בדם שהזכיר לענין קבלה: אמר רב עמרם תנינא. תיובתא לר´ אלעזר: היה מזה. בחטאות הפנימיות וניתזה הזאה מידו על הבגד: עד שלא גמר כל ההזאות. טעון כיבוס ואפי´ ניתז בין ההזאה להזאה משירים שבאמצע אלמא שירים שבאצבע כשרין דאי פסולין אמאי טעון כיבוס: עד שלא יצתה מידו. משטבל טעון כיבוס משיצתה הזאה מידו לאחר טבילה דהוי להו שירים באצבע אין טעון כיבוס: גמר מלהזות. במס´ פרה (פ´´ג מ´´ט) תנן לה גמר מלהזות ז´ הזאות שמזה בהר המשחה כנגד פתחו של היכל כדכתיב (במדבר יט) אל נכח פני אהל מועד: מקנח ידו בגופה של פרה. שאף דמה טעון שריפה כדכתיב את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף: אלא אצבעו. בין הזאה להזאה: במה יקנח. בגופה של פרה לא מצית אמרת שילכלך אצבעו בגוף הפרה וידבקו בו נימין: כפורי זהב. גבי כלי שרת כתיב בספר עזרא והן מזרקין ועל שם שמקנח בו אצבעו קרי להן כפורי לשון וכפר ידיה דנירון קיסר (גיטין דף נו.): מתני´ עד שלא הופשט אין טעון כיבוס. טעמא מפרש בגמרא דבעינן ראוי לקבל טומאה בלא חסרון מלאכה: אף משהופשט. כל זמן שלא נתקן להיות כלי אין טעון כיבוס דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה: אלא מקום הדם. ולא כל הבגד: ודבר הראוי לקבל טומאה. ואע´´פ שמחוסר מחשבה ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה וסתמא כרבי יהודה: וראוי לכיבוס. בגמרא מפרש למעוטי מאי: במקום קדוש. בעזרה: ושבירת כלי חרס. שבישל בה חטאת במקום קדוש ובגמרא יליף לה: זה חומר. אכיבוס קאי: גמ´ מה בגד הראוי לקבל טומאה. דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לכלי כמות שהוא אף כל כו´ ועור משהופשט ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לעבדה כמו שהיא אבל כל זמן שלא הופשט אינו ראוי לכלי: אין לי אלא בגד. סתם בגדים שבתורה צמר ופשתים: שק. מנוצה של עזים:

תוספות

מה טעם קאמר. מתוך התירוץ משמע דהא דקשיא ליה הא תו ל´´ל קאי אלפי שאין טעון כיבוס כו´ ותימה ונשפך על הרצפה למה לי הא שמעינן לה מניתז מן הצואר: אלא אצבעו במאי מקנח. בפ´´ק דמנחות (דף ז:) פי´ בקונטרס לפי שהיה מזה מדמה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן ההר והיאך היה יורד בין כל הזאה והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה וקשה מהא דאמר לקמן בריש פרק בתרא (דף קיג.) שחטה שלא כנגד הפתח פסולה שנאמר ושחט והזה מה הזאה כנגד הפתח אף שחיטה כנגד הפתח דמשמע שהיה הכל במקום אחד ונראה כמו שפירש כאן בקונטרס שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף הפרה שלא יתלכלך אצבעו מן הנימין והכי נמי אשכחן דחיישינן לנימין פרק כל כתבי הקדש (שבת קטז:) גבי מפשיטין את הפסח עד החזה: מנין לרבות שק וכל מיני בגדים כו´. מדאוקי ריבויא לשק וכל מיני בגדים משמע דעור אף משהופשט לא בעי כיבוס לרבי אלעזר וגרסי´ במילתיה יכול שאני מרבה את העור משהופשט כדפי´ בקונטרס ול´´ג עד שלא הופשט דא´´כ הוה משמע משהופשט בעי כיבוס וזה אינו דר´´א לא מביא אלא שק ומיני בגדים ושמעינן ליה נמי במתני´ דאף משהופשט אין טעון כבוס זה אינו דיוק דאדרבה דעור משהופשט ואינו מחוסר שום דבר לא תיקון ולא מחשבה לקבל טומאה טעון כבוס אפילו לר´´א דהא (משהופשט נמי) לא ממעט אלא מטעם דבעינן דבר המקבל טומאה כדאיתא בברייתא אלמא אי מקבל טומאה השתא טעון כיבוס ובסמוך נמי קאמר עוצבא שחישב לקצעה איכא בינייהו דלרבי אלעזר לא בעי כיבוס משום דאינו מקבל טומאה עד שיקצענה אבל אם קצעה או לא חישב לקצעה דהשתא אי מקבל העור טומאה טעון כיבוס והא דמרבי שק ושאר מיני בגדים משום דאפילו הני דאינן בכלל בגד כי אם צמר ופשתים כדפרש´´י וצריך יתור לרבות´ וה´´ה דמההוא יתור נמי אתי עור ואי גרסי´ בר´´א משהופשט מיירי שעדיין צריך מחשבה קודם שיקבל טומאה אי צריך שיבטל מחשבתו שחישב העוצבא לקצעה וכן פרש´´י דהשתא אינו מקבל טומאה לא בעי כיבוס ולרבי יהודה בעי כיבוס כיון דראוי לקבל בלא מעשה ע´´י ייחוד מודי אבל ר´´א לא מיירי בעור שצריך תיקון ומעשה קודם שיקבל טומאה דההוא אפי´ רבי יהודה מודה דלא בעי כיבוס דהא אינו ראוי לקבל דהא מחוסר מעשה אבל קשה אי גריס משהופשט מאי בעי מאי בינייהו ליבעי פירוש דר´´א עור משהופשט דאינו מקבל טומאה השתא אבל ראוי לקבל ע´´י מחשבה היכי משכחת לה דאי מחוסר מעשה אפי´ רבי יהודה מודה דהא אינו ראוי מיהו היינו נמי מאי בינייהו דקאמר שצריך לעשות הבעיא מכח דברי שניהם ואי גרסינן אף במילתיה דר´´א עד שלא הופשט א´´ש דבעי מאי בינייהו אבל קשה ממתניתין אי גריס אף משהופשט: הג´´ה השתא אפילו גרס משהופשט ע´´כ לא פליגי ר´´י ור´´א אלא דר´´י דריש מה בגד ראוי לקבל טומאה ור´´א דריש מה בגד מקבל טומאה ומשום הכי ר´´י דדריש ראוי מרבה עור משהופשט דראוי לקבל טומאה במחשבה ואין מחוסר מעשה ור´´א דדריש מקבל ממעט עור שהופשט אע´´ג דראוי משום דבעי דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה אבל לאחר מחשבה מקבל טומאה בלא שום מעשה דאי מחוסר מעשה אפילו ר´´י מודה דלא בעי

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר