פיגול וחייבין עליו כרת זה הכלל כל הקומץ [או] נותן בכלי המוליך המקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקריב המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו קמץ בשתיקה נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו נתן בכלי והוליך והקטיר בשתיקה או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו זהו שקרב המתיר כמצותו כיצד לא קרב המתיר כמצותו קמץ חוץ למקומו נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו או שקמץ נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ למקומו זהו שלא קרב המתיר כמצותו מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן נתן בכלי והוליך והקטיר חוץ לזמנו או שקמץ חוץ לזמנו נתן בכלי והוליך והקטיר שלא לשמן או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר שלא לשמן זהו שלא קרב המתיר כמצותו לאכול כזית בחוץ כזית למחר כזית למחר כזית בחוץ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת א´´ר יהודה זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פיגול וחייבין עליו כרת אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמי´ אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת:
גמ´ איבעיא להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיימא לן דאותן שירים אסורים באכילה מהו דתיהני להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול ולפקינהו מידי מעילה אמר רב הונא אפילו לר´´ע דאמר זריקה מועלת ליוצא ה´´מ יוצא דאיתיה בעיניה ופסול מחמת דבר אחר הוא אבל חסרון דפסולא דגופיה הוא לא מהני ליה הקטרה אמר ליה רבא אדרבה אפי´ לר´´א דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ה´´מ יוצא דליתיה בפנים אבל חסרון דאיתיה בפנים מהניא ליה הקטרה אמר רבא מנא אמינא לה דתנן הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ או כזית משיריה בחוץ ותני רבי חייא הקומץ את המנחה ולא תני או כזית מ´´ט לא תני או כזית לאו כגון שחסרו שירים וקמו להו אכזית וכיון דבמתן כלי בהילוך ובהקטרה לא מתני ליה
רש"י
פיגול וחייבים עליו כרת. האוכל משירי מנחה דכתיב בחוץ לזמנו (ויקרא ז) עונה תשא וכתיב בנותר ואוכליו עונו ישא (שם יט) מה להלן כתיב ונכרתה אף כאן האוכלו בכרת והך ג´´ש בפ´´ק דכריתות (דף ה.): כל הקומץ או נותן. קומץ או מוליך או מקטיר ע´´מ לאכול דבר שדרכו לאכול כגון שיריים או להקטיר דבר שדרכו להקטיר כגון קומץ חוץ לזמנו כו´ אבל אם חישב להקטיר שירים למחר או לאכול קומץ למחר כשר דבטלה דעתו אצל כל אדם בד´ עבודות הללו מפגלין במנחה דגמרינן מזבחים בהקישא כדאמר בריש פירקין (דף ב:) דאיתקש מנחה לחטאת ומה היא היקישא גמרי´ מחשבה דפוסלת במנחה ומינה מה זבח נפגל בד´ עבודות שחיטה וקבלה הולכה וזריקה כדאמרינן בת´´כ אף מנחה בד´ עבודות קמיצה כנגד שחיטה קבלה כנגד מתן כלי והולכה כנגד הולכה והקטרה כנגד זריקה: ובלבד שיהא קרב המתיר כמצותו. כאילו היה כשר שלא יהא שום פסול אלא הפיגול אבל אם יש שם פסול אחר תו לא פגיל ואין בו כרת כדאמר בפ´´ב (לקמן טז:) ירצה כתיב בפיגול וכתיב בכשר ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול שלא יהא בו שום פסול אחר: בשתיקה. שלא חישב: או שקומץ ונתן בכלי והוליך והקטיר. כל אלה חוץ לזמנו זהו שקרב המתיר כמצותו דלא היה בו שום פסול אחר: או שקמץ ונתן בכלי והוליך והקטיר כל אלה חוץ למקומו. כלומר או קתני אם עשה אחת מאלה על מנת לאכול שיריים חוץ למקומו וכל הג´ חוץ לזמנו לא קרב הקומץ כמצותו: מנחת חוטא וקנאות. יש בהן עוד פסול אחר המוציאן מידי פיגול כגון שלא לשמן דאמרינן בריש פירקין (דף ב.) דפסולה אם קומצו שלא לשמן לא קרב המתיר כמצותו ואין בשירים כרת: כזית בחוץ וכזית למחר. חישב באחת העבודות ב´ מחשבות חוץ לזמנו וחוץ למקומו ועד השתא איירי בשתי עבודות שחישב באחת חוץ לזמנו ובאחת חוץ למקומו והשתא מיירי שחישב בשתיהן בעבודה אחת ולרבי יהודה הוא דאיצטריך דלא תימא שחישב שתיהן בשתי עבודות הוא דפליג ר´ יהודה דבתר קמייתא אזלינן אבל (בההיא) [בחדא] עבודה מודה קמ´´ל והכי מפרש בזבחים בפ´ שני (דף ל.): כזית למחר כזית בחוץ. אע´´פ שחישב תחילה חוץ לזמנו הוציאתו שניה מידי כרת רבי יהודה פליג את´´ק בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות: גמ´ מהו דתהני להו הקטרה למיקבעינהו בפיגול. כגון אם הקטיר הקומץ ע´´מ לאכול הני שירים חוץ לזמנו מקבעי בפיגול בהך הקטרה כבהקטרה מעליא הואיל וברשות מקטיר או דלמא כיון דאין שיריים נאכלים ה´´ל כמחשב לאכול למחר דבר שאין דרכו לאכול כדאמר לקמן (דף יז.) דלא מהניא מחשבתו: אי נמי לאפוקינהו ממעילה. אם הקטירו כדרכו בשתיקה מי אמרינן כיון דניתן רשות להקטירו הויא הקטרה מעליא ומפקא לשירים מידי מעילה כהקטרה מעליית´ דאמר במס´ מעילה בפ´ חטאת העוף (דף ט.) המנחות מועלין בהן משהוקדשו קרב הקומץ חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ואין מעילה בשיריים כו´ דה´´ל שעת היתר לכהנים וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה בפ´´ק דמעילה או דלמא כיון דסוף סוף אין שיריים נאכלין הוו להו דבר שאין לו היתר לכהנים ולא נפקי ממעילה: אפילו ר´´ע. דאמר בפ´´ק דמעילה (דף ז.) זריקה מועלת ליוצא חוץ לקלעים למיהוי כדבר שיש לו היתר לכהנים ולמיפק מידי אשם מעילות (ר´´ע אומר אין מועלין בו) דזריקתו הוציאתו מידי מעילה אע´´פ שאינה מתרת באכילה אעפ´´כ מועלת לו להוציאו מידי מעילה: מחמת דבר אחר. אויר ירושלים פוסלו שיצא מן הקלעים: לא מהניא ליה הקטרה. ולא נפקא ממעילה: ר´´א ס´´ל דפסול יוצא חמור מחסרון: מנא אמינא לה. דמהניא להו הקטרה לפיגול וליציאת מעילה: ותני רבי חייא. למתני´ ולא תני או כזית לא בקומץ ולא בשירים לא בפגול ולא בפסול: מ´´ט לא תני או כזית. משירים למחר: לאו. משום דמאן דקתני או כזית משמע ליה דכי הדר תני הנותן בכלי והמוליך והמקטיר לאכול דבר כו´ או להקטיר קומצה או כזית מקומצה למחר: כגון שחסרו שירים. ועמדו על כזית ואמר הריני נותן בכלי ומוליך ומקטיר ע´´מ לאכול כזית של שירים למחר ואע´´ג דמחשבת קמיצה ליכא למימר שכבר חסרו דא´´כ ה´´ל מנחה שחסרה קודם קמיצה ופסולה ותו לא מקבעה בפיגול אפילו הכי מחשבת מתן כלי והילוך והקטרה הואיל ואפילו חסרו מותר להקטיר הקומץ מוקי לה בשכבר חסרו לאחר קמיצה אפילו הכי הן פיגול והאי דלא תני ליה רבי חייא לאו [משום] דלא סבירא ליה [הכי] דלא פליג עליה דרבי דסתמא דמתניתין רבי היא אלא משום דלא מצי לאוקומי לכולה מתניתין בכה´´ג דבמתן כלי ובהילוך ובהקטרה לא מתני ליה
תוספות
יתירה ופסולה והשתא כיון דבלא אבד פסולה אמאי נקט אבד על כן נראה דבלא אבד כשרה דתרוייהו חזו לה ואבד לאחר קמיצה: וחכ´´א אחד זה ואחד זה פסול ואין בו כרת. וא´´ת היינו ת´´ק וי´´ל דאתא למסתם כוותיה דכי האי גוונא משני בפ´ המפלת (נדה ל:): ה´´מ יוצא דאיתיה בעיניה כו´. הוה מצי למימר ה´´מ יוצא מקצתו אבל יוצא כולו לא כדאמרינן בפ´´ק דמעילה (דף ו:) והכא כיצא כולו דמי כיון דאסורין באכילה ומיהו פלוגתא היא התם וא´´ת למ´´ד יצא כולו לא הא דתניא פרק כל שעה (פסחים לד:) נטמא בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעי´ ר´´א אומר יזרוק פי´ דיש דם אע´´פ שאין בשר ר´ יהושע אומר לא יזרוק פי´ דאם אין בשר אין דם ומודה ר´ יהושע דאם זרק הורצה על כרחך ביצא כולו דאי נשתייר כזית זורק לכתחילה ומדקאמר אם זרק הורצה ש´´מ דזריקה מועלת ליצא כולו ושמא דרבי יהושע עדיפא מדר´´ע א´´נ לענין הרצאה שאני לרבי יהושע בין לכתחילה בין לדיעבד אפי´ ביצא כולו כדאמר בפ´ כיצד צולין (שם עז:) אבל לעולם לא מיקבע בפיגול ולא נפיק מידי מעילה היכא דיצא כולו מידי דהוה אחסרון לרב הונא: ותני רבי חייא כו´. ולא תני או כזית רבי חייא תני בברייתא דידיה בשיטת משנתינו אלא דלא תני או כזית והכי תני הקומץ את המנחה לאכול שיריה כו´ זה הכלל כל הקומץ ונותן בכלי והמוליך והמקטיר כו´ ועל כרחין הא דמשמע ליה לרבי חייא או כזית מיירי בשחסרו שיריים ועמדו על כך לאו היינו או כזית משירים דרישא כדפי´ בקונטרס דא´´כ הוה ליה מנחה שחסרה קודם קמיצה ופסולה בקומץ ותו לא מיקבע בפיגול אלא משום דזה הכלל דסיפא קאי אכל מה דתנא ברישא וברישא תנא או כזית א´´כ נותן בכלי ומוליך ומקטיר עליה נמי קאי ובכזית משירים מיתוקם שפיר בשחסרו שיריים דהא מקטיר קומץ עליהן אבל כזית מקטיר קומצה לא מיתוקם כשחסר קומץ ועמד על כזית דאי חסר קומץ בשעת מחשבה כבר נפסלה המנחה ותו לא מיפגלא ומשמע ליה לרבי חייא דמאי דמיתוקם כזית משיריה מיירי בחסר ועמד על כזית
עמוד ב´:
או כזית אשירים בקמיצה נמי לאכול שירים לא תני או כזית וקתני סיפא פיגול וחייבין עליו כרת אלמא מהניא להו הקטרה א´´ל אביי לא הא מני ר´´א היא דתנן הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את כולו כיון דבהקטרת קמיצה לא מתני ליה או כזית מקומצה בחוץ בשירים נמי לא מתני ליה או כזית אי רבי אלעזר האי להקטיר קומצה להקטיר קומצה ולבונתה מיבעי ליה דתנן הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ חייב ורבי אלעזר פוטר עד שיקריב את שניהם לא נצרכא אלא לקומץ דמנחת חוטא ואיכפל תנא לאשמועינן קומץ דמנחת חוטא אין וכן כי אתא רב דימי א´´ר אלעזר קומץ דמנחת חוטא הוא ורבי אלעזר היא הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי דתניא {ויקרא כד-ט} קדש קדשים הוא שאם נפרסה אחת מהן חלותיה כולן פסולות הא יצאת הני דאיכא גוואי כשרות מאן שמעת ליה דאמר זריקה מועלת ליוצא ר´´ע היא וקאמר נפרסה לא א´´ל אביי מי קתני הא יצאת דלמא הא נטמאת הנך כשרות מ´´ט דמרצה ציץ אבל יצאת לא ור´ אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני נמי יצאת והאי דקתני נפרסה הא קמ´´ל דאפי´ נפרסה דאיתיה בפנים לא מהניא ליה הקטרה אבל לר´´ע דאמר זריקה מועלת ליוצא אפי´ חסרון נמי מהניא ליה הקטרה:
מתני´ לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין:
גמ´ טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף והקתני רישא לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא מאן תנא א´´ר ירמיה הא מני ר´´א היא דאמר מחשבין מאכילת אדם [לאכילת] מזבח ומאכילת מזבח [לאכילת] אדם דתנן הקומץ את המנחה לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור´´א פוסל אביי אמר אפי´ תימא רבנן לא תימא הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול ומאי קמ´´ל הא בהדיא קתני לה לאכול כזית בחוץ וכזית למחר כזית למחר וכזית בחוץ כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת
רש"י
או כזית דכיון דמחשבת ג´ עבודות הללו מוקמינן בשכבר חסרו השירים ועמדו על כזית הילכך לא מצי למיתניי´ או כזית מקומצו למחר דומיא דשירים דאם חיסר קומץ בשעת מחשבה כבר פסולה ולא מיפגל מנחה בההיא מחשבה הילכך כיון דלא מיתני ליה או כזית מקומצה לא תנא כזית בשירים ורישא כי חשיב בקמיצה דמיתני ליה או כזית אף בקומץ דההיא ודאי בשלא חסרה עדיין מתוקמא אפ´´ה כיון דסיפא לא מיתני ליה אקומץ לא תני ליה ברישא אפילו אשירים: א´´ל אביי. לרבא לעולם מדרבי חייא לא משמע דמתני´ מיירי בחסרון דה´´ט דלא תני רבי חייא או כזית בברייתא דידיה דרבי חייא ר´´א היא דלא חשיב הקטרה עד שיקטיר כולו: דתנן הקומץ. דמנחת ישראל: והלבונה. של מנחה: והקטרת. שבכל יום: (ומנחת כהנים. מנחה שהתנדב כהן דאינה נקמצת אלא כליל דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה) (ויקרא ו): ומנחת כהן משיח. חביתי כ´´ג נמי כתיב בה (ויקרא ו) כליל תקטר: ומנחת נסכים. נמי כליל היא: עד שיקטיר כולו. אלמא לא חשיב הקטרה בכזית הלכך לא תני ר´ חייא או כזית במתני´ אפי´ בשירים כיון דבקמיצה לא מיתני ליה או כזית כלומר בהקטרת קמיצה לא מצי למיתני מתני´ הקומץ ע´´מ להקטיר כזית מקומצה למחר דהא לא מפגל בהכי דלא חשיב כהקטרה גמורה הילכך לאו מחשבה היא ואי קשיא תנא דידן אמאי תנא להקטיר מקומצה למחר הא לר´´א לא הויא הקטרה עד שיקטיר גם הלבונה ואשתכח דלית בהקטרה מחשבה שלמה: ומשני מתני´ בהקטרת קומץ לחודיה במנחת חוטא קמיירי. דאין בה לבונה וע´´מ להקטיר לבונתה דתני במתני´ דהוי פיגול מוקים לה בלחם הפנים דאין בה אלא הקטרת לבונה: איכפל. טרח: לאו מילתא היא דאמרי. דודאי לא מהניא להו הקטרה לשירים שחסרו: הוא. בלחם הפנים כתיב (שם כד) כי קדש קדשים הוא לו: פסולות. וישרפו: הנך דגואי כשרות. אף על גב דלא הויא הקטרת בזיכין כשרה עד שתהא כל המנחה שלמה י´´ב חלות של לחם הפנים אלמא הך חלה דיציאה מהניא להו למיהוי י´´ב חלות ולאכשורי לבזיכין ולאישתרויי הנך באכילה אלמא זריקה כגון הקטרת בזיכין שהוא במקום דם זבחים מועלת ליוצא מדחשיב ליה בכלל י´´ב חלות אלמא מהניא הקטרה לאחשובי בהדי הנך אף ע´´ג דאסורה באכילה: וקאמר נפרסה כולן פסולות. אלמא אפי´ לר´ עקיבא דאמר מהניא הקטרה ליוצא מידי חסרון לא מהניא הקטרה: מי קתני יצאת. כשרה דתימא ר´´ע היא: דלמא. הכי דוק מיניה הא נטמאה אחת חברותיה כשרות דהא טומאה הציץ מרצה: אבל יצאת. דאין ציץ מרצה על היוצא לא מיתכשרי אינך דגואי משום דליכא הקטרה על י´´ב חלות דהא חסרו להו: ורבי אליעזר היא דאמר. לעיל אין זריקה מועלת ביוצא: ובדין. דאיבעי להו למיתני נמי שאם יצאת אחת מהן כולן פסולות: מתני´ לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי זית. למחר כשר: גמ´ הא לאכול. חצי זית שירים לאכול חצי זית קומץ דהיינו דבר שאין דרכו לאכול מצטרפין לפסול: שאין דרכו לאכול. לא הויא מחשבה אם חישב לאוכלו למחר וכיון דלא הויא מחשבה לא מצטרפין לפסול: מאן תנא. להך (רישא) דמתניתין דדייקינן מינה דאם חישב לאכול קומץ למחר הויא מחשבה: אמר רבי ירמיה ר´´א היא דאמר מחשבין מאכילת אדם למזבח. שאם חישב להקטיר שיריים למחר הוי מחשבה: ומאכילת מזבח לאדם. שאם חישב על מנת לאכול קומץ למחר: שאין דרכו להקטיר. שירים: פסול. ואין חייבים עליו כרת וטעמא מפרש בריש פ´´ג: אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול. כגון כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר מצטרפין לפסול: הא בהדיא קתני לה כו´. והך סיפא דקתני שאין אכילה והקטרה מצטרפין
תוספות
מש´´ה לא תני רבי חייא או כזית ברישא משום דבסיפא במתן כלי והילוך והקטרה לא מיתני ליה או כזית בקומצה או כזית בשיריה פירוש אפי´ בשירים לא מיתני ליה או כזית משום דלא מיתני אקומץ לא תני ליה כזית ברישא ומה שכתוב בספרים בשירים נמי לא גרס נמי אבל תנא דמתני´ לא חייש ותני ליה ברישא אע´´ג דבסיפא לא הוי בשיריה: הוא שאם נפרסה אחת כו´. פי´ בקונטרס בלחם הפנים דכתיב כי קדש קדשים הוא לו ונראה דע´´כ כשנפרסה משפירקה איירי או משראויה לפרק דאי עד שלא פירקה מאי קשיא ליה לרבא מהכא הא כי אמר רבא דמהניא ביה הקטרה הני מילי בשחסרו בין קמיצה להקטרה והכא ה´´ל כמנחה שחסרה קודם קמיצה דפסולה היא ואין מקטיר עליה את הקומץ כדאמר לעיל (דף ח.) עד שלא פירקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ועוד דדייק מינה הא יצאת או נטמאת והיינו לאחר שפירקה ודומיא דהכי מיירי נפרסה אחת מחלותיה לאחר שפירקה דמקטיר עליו את הבזיכין כדאמרינן לעיל ותימה היכי דייק מהכא דלא מהניא הקטרה למיקבעיה בפיגול ולאפוקי מידי מעילה ודוחק לומר דמדקתני לשון פסולות דייק דהוה ליה למימר אין נאכלות ועוד אם כן לידוק נמי מההיא דלעיל דקתני הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין ושמא הכא איכא לדחויי דהא מני רבי אליעזר היא דאמר אין זריקה מועלת ליוצא אבל מהך דייק ואפילו לרבי עקיבא ואם תאמר למה לי למידק רבי עקיבא היא משום דמשמע הא יצאת הנך דאיכא גוואי כשרה הוה ליה למידק הא יצאת אין שום פסול עליהם ומהניא להו הקטרה לפיגול ומעילה אלמא רבי עקיבא היא וכי האי גוונא הוי מצי למידק מההיא דלעיל דרבי עקיבא היא ושמא לא משמע ליה למידק הא יצאת מלשון פסולות כמו אהא דקתני כולן כו´ ועוד נראה לפרש דדייק הכל מדדרש ליה קרא מדכתיב הוא שמע מינה לא מהניא להו הקטרה כלל אי נמי דייק מדאחמיר כולי האי דכי נפרסה האחת כולן פסולות שמע מינה דלא מהניא ליה הקטרה לפיגול ומעילה: שאם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות. למאי דמסיק דאתיא כרבי אליעזר אבל לרבי עקיבא האחרות כולן כשרות יש לתמוה דמאן דיליף מילתא ממילתא י´ חלות שבמנחה של מחבת או של מרחשת כשחסרה אחת אמאי כולן פסולות כדדרשינן לעיל (דף ט:) פרט למנחה שחסרה נילף מהכא דכשרות ושמא התם חשיבי כולהו טפי כחלה אחת: אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול. מכאן ואילך כתובה בספרים בשיבוש וצריך להגיה כאן כמו שהיא כתובה בסוף פ´´ב דזבחים (דף לא:):