דעל העצים כתיב כי תיבעי לך אליבא דמ´´ד על בסמוך מאי ה´´נ על בסמוך או דלמא על העצים דומיא דעל המזבח מה התם על ממש אף ה´´נ על ממש תיקו:
מתני´ הקומץ מיעוטו מעכב את רובו עשרון מיעוטו מעכב את רובו היין מיעוטו מעכב את רובו השמן מיעוטו מעכב את רובו הסולת והשמן מעכבין זה את זה הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה:
גמ´ מ´´ט אמר קרא {ויקרא ב-ב} מלא קומצו תרי זימני עשרון מיעוטו מעכב את רובו מאי טעמא אמר קרא {ויקרא ב-ב} מסלתה שאם חסרה כל שהוא פסולה היין מיעוטו מעכב את רובו ככה השמן מיעוטו מעכב את רובו דמנחת נסכים ככה ומנחת נדבה אמר קרא {ויקרא ב-ב/טז ??} ומשמנה שאם חסר כל שהוא פסולה השמן והסולת מעכבין זה את זה מסלתה ומשמנה מגרשה ומשמנה הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה {ויקרא ב-ב/טז ??} על כל לבונתה {ויקרא ו-ח} ואת כל הלבונה אשר על המנחה:
מתני´ שני שעירי יה´´כ מעכבין זה את זה שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה ב´ חלות מעכבות זו את זו שני סדרין מעכבין זה את זה שני בזיכין מעכבין זה את זה הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה ב´ מינים שבנזיר ג´ שבפרה וד´ שבתודה וד´ שבלולב וארבע שבמצורע מעכבין זה את זה שבעה הזאות שבפרה מעכבות זו את זו ז´ הזיות שעל בין הבדים שעל הפרכת שעל מזבח הזהב מעכבות זו את זו:
גמ´ שני שעירי יה´´כ מעכבין זה את זה חוקה שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה הויה שתי חלות הויה שני סדרין חוקה שני בזיכין חוקה הסדרין והבזיכין חוקה שני מינים שבנזיר דכתיב כן יעשה ג´ שבפרה חוקה ארבעה שבתודה דאיתקש לנזיר דכתיב {ויקרא ז-יג} על זבח תודת שלמיו ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר וארבעה שבמצורע דכתי´ {ויקרא יד-ב} זאת תהיה תורת המצורע וד´ שבלולב {ויקרא כג-מ} ולקחתם לקיחה תמה אמר רב חנן בר רבא ל´´ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין מיתיבי ד´ מינין שבלולב ב´ מהן עושין פירות וב´ מהם אין עושין פירות העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות ואין אדם יוצא ידי חובתו בהן עד שיהו כולן באגודה אחת וכן ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת שנאמר {עמוס ט-ו} הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה תנאי היא דתניא לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר ר´ יהודה אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול מאי טעמא דר´ יהודה גמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ורבנן לא גמרי קיחה קיחה כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר כמאן אי כרבי יהודה לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי מצוה לעולם רבנן ומאי מצוה משום {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו: שבע הזאות שבפרה מעכבות זו את זו חוקה שבע הזאות שעל בין הבדים ושעל מזבח הזהב ושעל הפרוכת מעכבות זו את זו דיה´´כ כתיב חוקה דפר כהן משוח ודפר העלם דבר של ציבור ודשעירי עבודת כוכבים כדתניא {ויקרא ד-כ} ועשה לפר כאשר עשה לפר מה ת´´ל לכפול בהזאות
רש"י
אצל העצים על המזבח: אליבא דמ´´ד (על העצים) על בסמוך. בפ´ שתי הלחם (לקמן דף צו.) במשנה פליגי ה´´נ דכתיב על העצים על בסמוך: מתני´ מיעוטו מעכב את רובו. שאם חיסר כל שהוא פסול: היין. שלישית ההין של איל ורביעית ההין לכבש וחצי ההין לפר וכן השמן בין דמנחת נסכים כשיעור ההין בין בלוג דמנחת נדבה: גמ´ מלא קומצו תרי זימני. בויקרא חד במנחת נדבה וקמץ משם מלא קומצו וחד במנחת חוטא וקמץ הכהן ממנה מלא קומצו חד למצוה וחד לעכב: שאם חסר כל שהוא פסולה. דסלתה מריבויא דה´´א [דריש]: ככה. בנסכים ככה יעשה לשור האחד בפרשת שלח לך: מסלתה ומשמנה. ומשמע שיהו שניהן והדר כתיב נמי מגרשה ומשמנה שיהו שניהן שנה הכתוב לעכב: גרש וסולת חד הוא אלא שגרש במנחת ביכורים וסלת בשאר מנחות: על כל לבונתה ואת כל הלבונה. שנה הכתוב לעכב: מתני´ במעשה יה´´כ כתיב חוקה באחרי מות והיתה זאת לחוקת עולם וגו´ וחוקה עיכובא: הוייה. סלת תהיינה: בלחם הפנים כתיב מאשי ה´ חק עולם ואכולהו קאי אסדרים ואבזיכין: מתני´ שתי חלות. עצרת: שני סדרים. דלחם הפנים: שני מינין שבנזיר. חלות ורקיקין בפרשת נשא: ג´ שבפרה אדומה. עץ ארז ואזוב ושני תולעת וצפורין במצורע: שבע הזאות שבפרה. והזה אל נכח פני אהל מועד וגו´: שעל בין הבדים. ביה´´כ כדאמרינן במס´ יומא (דף נג:): שעל הפרכת ומזבח הזהב. בין דיה´´כ בין דפר העלם דבר בין דפר כהן משיח בויקרא: גמ´ כן יעשה על תורת נזרו (במדבר ו) עיכובא: חוקה. זאת חוקת התורה: תהיה. הויא עיכובא: לקיחה תמה. ארבעתן כאחד: שלמי נזיר. ליו´´ד קבין ירושלמיות סלת ולרביעית שמן כתודה בפ´ התודה (לקמן עח.): שאין לו. ד´ מינין דלולב מעכבין: אבל יש לו אין מעכבין. אפילו לא אגדן כאחד: שנים מהן עושין פירות. דאתרוג ותמרים: יהו זקוקים. כלומר כולן יהו כאחד: בהרצאה. כשהן מתענין אין נענין עד שיהו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושים פירות: על הארץ יסדה. בזמן שאגודתו ביחד אז יסדה: ועשה לפר כאשר עשה לפר חטאת. בפר העלם דבר כתיב שיעשו לו כאשר עשה לפר כהן משיח שלמעלה הימנו: מה ת´´ל. והלא כל מה שפירש לפר כהן משיח פירש לפר העלם דבר: לכפול בהזיות. לשנות באזהרת הזאת הדם עליו:
תוספות
מסלתה ומשמנה מגרשה ומשמנה. לגבי עיכובא דנפשיה דאם חסר לא בעי שנה הכתוב אבל למעכבין זה את זה בעי שנה הכתוב כדפרישית לעיל (דף יט.) מ´´ר: ארבעה שבמצורע. עץ ארז ואזוב ושני תולעת [וצפורין] אבל מים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם כדכתיב (ויקרא יד) וטבל ´ אותם בדם תימה דלא חשיב הזאות דמצורע דמעכבות זו את זו וי´´ל דתנא ושייר דהא לא חשיב נמי דפרים ואילים דחג דכתיב בהו (במדבר כט) כמשפט לעכב ואיכא טובא. מ´´ר: ולקחתם לקיחה תמה. י´´מ דביום ב´ סגי בחד מד´ מינים ומברך על נטילת לולב כמו אתרוג דשרי חסר ולא בעינן תמות אלא ביום ראשון ולדבריהם ביום שני תיסגי שיטול האחד בשביל כולם וליתא דבסוף לולב הגזול (סוכה מא:) ובריש לולב וערבה (שם מג.) דרשינן מולקחתם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת אלא כי היכי דעיקר לקיחה קיימא אכולהו יומי הוא הדין לקיחה תמה דבעי לקיחת ד´ מינים אכולהו יומי ולקיחת כל אחד ואחד אבל תמות של עצמן וכן לכם למעוטי שאול וגזול לא בעי אלא ביום ראשון. מ´´ר: לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין. פי´ בהלכות גדולות בהלכות לולב יש לו אין מעכבין דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי לא נפיק אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי דקי´´ל לולב אין צריך אגודה מ´´ר. ור´´ת הגיה בספרו ל´´ש פירוש דמעכב´ משום תמה אלא שאין לו אבל יש לו תמה הוא אף על פי שלא חיברו באגודה כדאמרי´ לקמן דלא דרשי רבנן קיחה קיחה ולר´ יהודה דדריש ליה קיחה קיחה דלא הויא תמה אלא א´´כ אגדו וכולהו פי´ דגמ´ אפי´ לפי´ הלכות גדולות נראה דצריך לאוגדו כדמסיק עליה זה אלי ואנוהו. מ´´ר: לא גמרי קיחה קיחה. אע´´ג דגמרי קיחה קיחה משדה עפרון בריש קידושין (דף ב.) שמא הך דהכא אינה מופנה א´´נ קיחה קיחה גמרי לקיחה לקיחה לא גמרי. מ´´ר: ועשה כאשר עשה כו´. ברייתא זו מיתנייא בפרק ב´´ש (זבחים לט.) והתם מפרש לה שפיר. מ´´ר:
עמוד ב´:
שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום: ת´´ר שבע הזאות שבפרה שעשאן בין שלא לשמן בין שלא מכוונות (אל נכח פני אוהל מועד) פסולות ושבפנים ושבמצורע שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות והתניא גבי פרה שלא לשמן פסולות שלא מכוונות כשרות אמר רב חסדא ל´´ק הא רבי יהודה הא רבנן דתניא מחוסרי כפרה שנכנסו לעזרה בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ואין צ´´ל טבול יום ושאר כל הטמאים וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרכת אל פני הכפרת במיתה רבי יהודה אומר כל היכל כולו ומבית לפרכת בארבעים ואל פני הכפרת במיתה במאי קא מיפלגי בהאי קרא {ויקרא טז-ב} ויאמר יי´ אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות רבנן סברי אל הקודש בלא יבא מבית לפרכת ואל פני הכפרת בלא ימות ור´ יהודה סבר אל הקודש ומבית לפרכת בלא יבא ואל פני הכפרת בלא ימות מ´´ט דרבנן אי ס´´ד כדקאמר ר´ יהודה לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפרת ולא בעי מבית לפרכת ואנא אמינא היכל מיחייב מבית לפרכת מבעיא מבית הפרכת דכתב רחמנא למה לי ש´´מ במיתה ור´ יהודה אי כתב רחמנא אל הקודש ולא כתב מבית לפרכת הוה אמינא מאי קודש מבית לפרכת אבל היכל לאו נמי לא ורבנן ההוא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קודש שנאמר {שמות כו-לג} והבדילה הפרכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים ורבי יהודה מ´´ט אי ס´´ד כדקא אמרי רבנן לכתוב רחמנא אל הקודש ומבית לפרכת ולא בעי אל פני הכפרת ואנא אמינא מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפרת מיבעיא אל פני הכפרת דכתב רחמנא למה לי ש´´מ אל פני הכפרת במיתה מבית לפרכת באזהרה ורבנן ה´´נ דלא צריך והאי דכתב רחמנא אל פני הכפרת למעוטי דרך משופש כדתנא דבי ר´´א בן יעקב אל פני הכפרת קדמה זה בנה אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא פני קדים ורבי יהודה לימא קרא פני מאי אל ש´´מ אל דוקא ורבנן אל לאו דוקא ורבי יהודה דאמר אל פני הכפרת דוקא {במדבר יט-ד} והזה אל נכח נמי דוקא ורבנן מדהתם לאו דוקא ה´´נ לאו דוקא מתקיף לה רב יוסף לרבי יהודה מדאל דוקא (אל נכח) נמי דוקא אלא דמקדש שני דלא הוו ארון וכפורת ה´´נ דלא עביד הזאות אמר רבה בר עולא אמר קרא {ויקרא טז-לג} וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש רבא אמר הא והא רבנן
רש"י
שאם חיסר [אחת] מהן לא עשה כלום. אין לי אלא מתן שבעה דפרכת הוא דעיכבו שהן מתן שבע מעכבין בכל מקום כגון פרה אדומה ובהזאה דמצורע והכי מפ´ לה בזבחים בפ´ ב´´ש (דף לט.) מנין לרבות במזבח הזהב שאם חיסר פסל אע´´ג דשאר ד´ מתנות דמזבח החיצון לא מעכבין כדאמרי´ בשמעתא קמייתא דסנהדרין (ד´ ד:) וכפר וכפר וכפר אפי´ ג´ מתנות ואפי´ ב´ ואפי´ אחת ת´´ל כן יעשה מרבינן כל עשיותיו שיעכבו מרישיה דקרא ועשה לפר (ועשה הא) דרשינן (אלא) לפר לרבות פר יה´´כ ובשחיטת קדשים בפרק ב´´ש פריך למאי הילכתא אי נימא לעכב פשיטא חוקה כתיב בה ומשני לה התם לשפיכת שירים דלא כתיבי בפר יה´´כ ועוד מילי אחרנייתא כאשר עשה לפר לרבות פר כהן משיח שאם חיסר אחת ממתנותיו פסל החטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים של ציבור כדכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו וגו´ בעבודת כוכבים מדבר ואותן שעירים טעונין הזייה על הפרכת ועל מזבח הזהב דדרשי´ בת´´כ דהאי חטאת לרבות שעירי עבודת כוכבים: הזאות דפרה. שלא לשמן פסולות דכתיב ביה חטאת היא: שלא מכוונות. שלא כוון כנגד פתחו של היכל פסולות דכתיב בה חוקה ואל נכח: ושבפנים. כגון דיה´´כ ופר כהן משיח ופר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים: ושבמצורע. בשער נקנור משמן של מצורע: שלא לשמן פסולות. שבפנים חטאת נינהו של מצורע לקמיה מוקי´ לה להתיר שלא עלו לו לשם חובה להכשירו בקדשים: שלא מכוונות. בין מזרח למערב כשרות דלא כתיב בהו אל נכח: הא רבי יהודה הא רבנן. בסיפא דמילתא מפרש לה: ענוש כרת. דכל זמן שלא הביא כפרתו לא יצא מידי טומאתו נפקא לן מקראי דתניא איש (איש) אשר יטמא ולא יתחטא (במדבר יט) בדמים כלומר אם מאותן טמאים הוא שצריכין דמים ולא הביאם ונכנס למקדש ונכרתה אתה אומר בדמים או לא נתחטא במי נדה כשהוא אומר מי נדה לא זורק עליו הרי מים אמורין הא מה ת´´ל ולא יתחטא בדמים להביא את המחוסר כפרה ואין צ´´ל טבול יום דנפקא לן התם מעוד טומאתו בו ושאר כל הטמאין שחייבין: וטהורין שנכנסו לפנים ממחיצתן. י´´א אמה מקום דריסת רגלי ישראל: להיכל כו´. אם נכנסו שם: בארבעים. מכות משום דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו´ (ויקרא טז): מבית לפרכת. לפני ולפנים ששם ארון ואל פני הכפרת נמי היינו מבית לפרכת אלא שהלך עד לפני הארון בארבעים: אל פני הכפורת. שהלך עד לפני הארון במיתה: מבעיא. הא היכל בכלל מבית לפרכת דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקות: לאו נמי לא. אפילו לאו נמי ליכא: בין הקדש. היינו היכל: אל פני הכפרת מבעיא. דמיחייב מיתה הא משעה שנכנס מבית לפרכת מיחייב מיתה ויש בכלל מבית לפרכת פני הכפרת: למעוטי דרך משופש. כגון משובש שחתר החומה של לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב א´´נ נכנס בפתח וצידד באלכסון והלך לצדדין לא מיחייב דאל פני בעינן שיהו פנים אל פנים מזרחי של כפרת. משופש כמו משובש דפי´´א ובי´´ת מתחלפין דכתיב (ישעיה יג) נשפה וכתיב (ישעיה מ) נשבה בו: זה בנה אב. הקישה אב ומלמד לכל פני שבתורה דקדים הן כי היכי דבהאי פני כתיב קדמה והשתא מפרש להאי דאמרן לעיל הא ר´´י הא רבנן: לרבי יהודה דאמר אל פני הכפרת דוקא. דבמיתה ומבית לפרכת לאו דוקא ה´´נ אל נוכח דוקא הלכך שלא מכוונות פסולות ולרבנן מדאל פני לאו דוקא ה´´נ אל נכח לאו דוקא הלכך כשרות: על נמי דוקא. בתמיה כלומר על פני הכפרת דיה´´כ מי הוי דוקא דאי דוקא הוא מקדש שני דלא הוי ארון וכפרת דאמרינן במסכת יומא (דף נב:) דיאשיהו גנזו ה´´נ דלא מזה והא אמרינן במסכת יומא (שם) דמזה: מקום המקודש לקדש. ארון על מקום הארון מזה אפילו ליכא ארון:
תוספות
להיכל כולו בארבעים. הקשה ה´´ר י´´ט מלפנצו מהא דתנן בפרק בתרא דתמיד (דף לג:) בזמן שכ´´ג נכנס להשתחות לשם [שלשה] אוחזין בו א´ מימינו וא´ משמאלו ואחד באבנים טובות כו´ הגביה לו הפרוכת נכנס והשתחווה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו אלמא (לבית קדשי הקדשים) שרו ותירץ ר´´ת דהשתחוואה צורך עבודה היא. מ´´ר: למעוטי דרך משופש. וא´´ת תיפוק ליה מדכתיב ואל יבא דמשמע דרך ביאה כדממעטינן בפ´´ב דשבועות (דף יז:) טמא שנכנס דרך גגין להיכל וי´´ל התם כשפיחת התקרה איירי אבל הכא לשנכנס דרך לול שהיה בעליית בית קדשי הקדשי´ שבו היו משלשלין את האומנים בתיבות דרך ביאה הוא דלכך נעשה א´´נ כמו שפירש בקונטרס כאן שחתר את החומה שלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהיו פניו למערב ועוד פי´ בקונטרס א´´נ נכנס בפתח מזרח וצדד באלכסון והלך בצדדין לא מיחייב דלפני בעינן שיהו פניו אל פני מזרחיים של כפורת אבל בזבחים בפרק התערובות (דף פב:) מפרש (התוספות) דרך משופש כגון דרך לול שהיה אחורי בית הכפרת כדאמרי´ בסוף איזהו מקומן (שם נה:) שנים לפרבר וה´´ר יעקב מאורלינ´´ש הקשה מההיא דס´´פ התערובת (שם פב: ושם ד´´ה לא) גבי דם שנכנס לפנים דאמרי´ יאמר אל הקדש ואל יאמר פנימית ומשני לא נצרכה אלא לדרך משופש ופריך והא הבאה כתיב ביה אלמא ממעטינן דרך משופש מדכתיב ביה הבאה ויש לחלק בין הבאת דם להבאת גוף אדם. מ´´ר:
