וסתרתה למזיה כל דאתא חזיה הדר אדהכי והכי אבלעו להו איתתיה דקרח אמרה ליה חזי מאי קעביד משה איהו הוה מלכא לאחוה שוויה כהנא רבא לבני אחוהי שוינהו סגני דכהנא אי אתיא תרומה אמר תיהוי לכהן אי אתו מעשר דשקילתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן ועוד דגייז ליה למזייכו ומיטלל לכו כי כופתא עינא יהב במזייכו אמר לה הא איהו נמי קא עביד אמרה ליה כיון דכולהו רבותא דידיה אמר איהו נמי {שופטים טז-ל} תמות נפשי עם פלשתים ועוד דקאמר לכו עבדיתו תכלתא אי ס''ד תכלתא חשיבא [מצוה] אפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך היינו דכתיב {משלי יד-א} חכמות נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת ואולת בידה תהרסנה זו אשתו של קרח {במדבר טז-ב} ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים מיוחדים שבעדה קריאי מועד שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם {במדבר טז-ד} וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א''ר יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר {תהילים קו-טז} ויקנאו למשה במחנה א''ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר {שמות לג-ז} ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה {במדבר טז-כה} ויקם משה וילך אל דתן ואבירם אמר ר''ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר {במדבר יז-ה} ולא יהיה כקרח וכעדתו רב אשי אמר ראוי ליצטרע כתיב הכא ביד משה לו וכתיב התם {שמות ד-ו} ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך אמר ר' יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא {מלכים א א-ט/יט/כה ??} ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם {דברים לב-כד} עם חמת זוחלי עפר אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר {במדבר כו-ט} בהצותם על ה' א''ר חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר {במדבר כ-יג} המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה' א''ר חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר {שמות טז-ח} לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה' א''ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר {במדבר כא-ה} וידבר העם באלהים ובמשה {קהלת ה-יב} עושר שמור לבעליו לרעתו אמר ר''ל זה עושרו של קרח {דברים יא-ו} ואת כל היקום אשר ברגליהם א''ר אלעזר זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ואמר רבי לוי משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא א''ר חמא ברבי חנינא ג' מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלתה לקרח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא וא''ר יוחנן קרח לא מן הבלועים ולא מן השרופין לא מן הבלועין דכתיב {במדבר טז-לב} ואת כל האדם אשר לקרח ולא קרח ולא מן השרופים דכתיב {במדבר כו-י} באכול האש את חמשים ומאתים איש ולא קרח במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין מן הבלועים דכתיב {במדבר כו-י} ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב {במדבר טז-לה} (ותצא אש מלפני ה') [ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו אמר רבא מאי דכתיב {חבקוק ג-יא} שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש''ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להן בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא לא נפקי עד דמחו להו דרש רבא מאי דכתיב {במדבר טז-ל} ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה אמר משה לפני הקב''ה אם בריאה גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אילימא למבריה ממש והא {קהלת א-ט} אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פיתחא {במדבר כו-יא} ובני קרח לא מתו תנא משום רבינו אמרו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפי' התם איחרך א''ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים
פירוש רש"י למסכת סנהדרין דף קי עמוד א':
סתרה למזיה. שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר: מעשר. ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי' לכהן: דגייז למזייכו. דכתיב (במדבר ח) והעבירו תער על בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים: ככופתא. רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו: עינא יהב. עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו: אמר לה. קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו: כיון דכולא רבותא דידיה הוא. אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם: ועוד דקאמר לכו. עשו פתיל תכלת בד' כנפות הבגד ואי ס''ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת: אפיק גלימא דתכלתא. קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה''מ אתה וחברותך: קנא לאשתו. אל (הסתר) [תסתד. י] עם משה. קנוי היינו התראה: ונטה לו מחוץ למחנה. יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת. שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת: חולק על רבו. חולק על ישיבתו: אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה: מריבה. תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים: מתרעם. אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית: מהרהר. מחפה עליו דברים: אקלידי. מפתחות: וקולפי. מנעולים: דגילדי. כולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ''כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל''א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו: לא מן הבלועין ולא מן השרופין. אלא במגפה מת: ולא קרח. ר''נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו: מן הבלועים ומן השרופין היה. שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח''כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה: וקרח בהדייהו. מדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א''נ ואת לרבות קרח עמהם: שמש ירח עמד זבולה. לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב''ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו: לא נצא. ונאיר לעולם: בכבודי לא מחיתם. שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה: והאידנא לא נפקי עד דמחו להו. שכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל''א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב''ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח: אין כל חדש תחת השמש. ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש: לקרובי פתחה. שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן: נתבצר. מלשון (ישעיה כז) עיר בצורה התקין להון הקב''ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו: טייעא. סוחר ישמעאל: בלועי. מקום שנתבלעו לשם עדת קרח: בזעא. ראה נקב שממנו יצא עשן: גבבא. גיזה: אמשיה. שרה אות' במים לשון (ברכות דף יד:) משי ידיה: (וכל שלשים יום. חוזר לגיהנם ועולה לשם):
מסכת סנהדרין דף קי עמוד ב':
א''ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא וכו': ת''ר דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא שנאמר {במדבר יד-לה} במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעולם הזה ושם ימותו בעולם הבא ואמר {תהילים צה-יא} אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר''ע ר''א אומר (הן באין) לעולם הבא שנאמר {תהילים נ-ה} אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי רבי יהושע בן קרחה אומר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים אספו לי חסידי אלו צדיקים שבכל דור ודור כורתי בריתי (עלי זבח) אלו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבש האש עלי זבח [אלו] ר''ע וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה ר''ש בן מנסיא אומר באים הן לעולם הבא שנא' {ישעיה לה-י} ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה אמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן שבקה ר''ע לחסידותיה שנאמר {ירמיה ב-ב} הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ומה אחרים באים בזכותם הם עצמן לא כל שכן:
מתני' עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנא' {דברים כט-כז} וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר אף הם הולכים ואינן חוזרים דברי ר''ע ר''א אומר כיום הזה מה יום מאפיל ומאיר אף עשרת השבטים שאפילה להן כך עתידה להאיר להם:
גמ' ת''ר עשרת השבטים אין להם חלק לעוה''ב שנאמר {דברים כט-כז} ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול ויתשם ה' מעל אדמתם בעוה''ז וישליכם אל ארץ אחרת לעוה''ב דברי ר''ע ר''ש בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר''ש אם מעשיהם כיום הזה אינן חוזרין ואם לאו חוזרין רבי אומר באים הם לעוה''ב שנאמר {ישעיה כז-יג} ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' אמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן שבקה ר''ע לחסידותיה שנא' {ירמיה ג-יב} הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה' ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה' לא אטור לעולם מאי חסידותיה דתניא קטני בני רשעי ישראל אין באין לעוה''ב שנא' {מלאכי ג-יט} כי הנה היום בא בוער כתנור והיה כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף שורש בעוה''ז וענף לעוה''ב דברי רבן גמליאל ר''ע אומר באים הם לעוה''ב שנא' {תהילים קטז-ו} שומר פתאים ה' שכן קורין בכרכי הים לינוקא פתיא ואומר {דניאל ד-כ} גודו אילנא וחבלוהי ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו ואלא מה אני מקיים לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה ד''א שורש זו נשמה וענף זה הגוף אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים ד''ה אין באין לעוה''ב ור''ג נפקא ליה {ישעיה כו-יד} מותאבד כל זכר למו אתמר קטן מאימתי בא לעוה''ב ר' חייא ור''ש בר ר' חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מ''ד משעה שנולד שנא' {תהילים כב-לב} יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומ''ד משעה שסיפר דכתיב {תהילים כב-לא} זרע יעבדנו יסופר לה' לדור אתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו ר''נ בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב {תהילים פח-טז} עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה תנא משום ר''מ משעה שיאמר אמן שנא' {ישעיה כו-ב} פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן
פירוש רש"י למסכת סנהדרין דף קי עמוד ב':
א"ל. ההוא טייעא: כל תלתין יומין מהדר להו גיהנם. הכא: ואמרי הכי משה ותורתו אמת. שנסה כמה פעמים וראה שכל ל' יום עשן יוצא משם ושומע שאומרין משה ותורתו אמת וכו': באפי לא גרסי': שנאמר. לעיל מיניה קרא מ' שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר: כורתי בריתי עלי זבח. והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום עלי זבחים ושלמים דכתיב (שמות כד) ויזבחו זבחים שלמים וכתיב (שם) ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם: נשבעתי וחוזרני בי. והיינו אשר נשבעתי באפי מפני כעסי נשבעתי ומתחרט אני: אלו חנניה מישאל ועזריה. שמסרו עצמן למיתה בשביל בריתו של מקום: ופדויי ה'. אלו דור המדבר שנפדו ממצרים: שבקיה ר"ע לחסידותיה. שרגיל לזכות את ישראל והשתא מחייב להו דאמר לעיל (דף קח.) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ולקמן מפרש מאי חסידותיה: שנאמר הלוך וקראת. כלומר שהרי היה יכול לדרוש שיש להם חלק [לעולם הבא] דכתיב הלוך וקראת וגו': מתני' עשרת השבטים. שהגלה סנחריב שנאמר (מלכים ב יח) וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: אין עתידים לחזור. ממקום שגלו והא דאמרינן בגמ' דירמיה החזירן לא שהחזירן כולן אלא מקצתם החזיר: שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן: כיום הזה מה היום מאפיל. בבקר אפל ובצהרים מאיר א"נ בערב אפל והולך ולמחרתו מאיר אף עשרת השבטים (אין) עתידין לחזור להיות להם חלק לעולם הבא לא בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורין הם אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין. מ"ר: וישליכם. משמע שיהו כולם גולין במקום אחד אל ארץ אחרת והיינו עשרת השבטים שהגלם סנחריב והושיבם במקום אחד כדאמרינן (לעיל דף צד.) שהוליכם למדינת אפריקי אבל ב' השבטים לא גלו למקום אחד אלא נתפזרו בכל הארצות ועליהם הוא אומר אשרקה להם ואקבצם (זכריה י) : ה"ג מתני' עשרת השבטים אין עתידין לחזור: גמ' תנו רבנן עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם וגו'. ואית דמפרשי עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל (שם) כי מטו שוש וכו' ובדבר הזה נענשו מרגלים: ר"ש אומר. מאי כהיום הזה לומר לך אם מעשיהם כהיום הזה לא יהא להם חלק לעוה"ב: ואם [לאו]. שיחזרו בתשובה יחזרו גם הם מגלות ויש להם חלק לעולם הבא: האובדים בארץ אשור. אלו י' השבטים והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר וכן לשון התוספתא ולא שמעתי עוד: שובה משובה. שכל ישראל עתידין לחזור: קטני בני רשעי ישראל. רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעולם הבא כדאמרי' בפ' בתרא דכתובות (דף קיא:) רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה אבל בנים שלהם קטנים ולא חטאו פליגי בהו: שורש וענף. אלו בנים קטנים שלהם: שורש בעולם הזה. שימותו נפלים: וענף לעולם הבא. שאף על פי שאבותיהם היו רשעים הם לא חטאו: עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. אלו הבנים הקטנים שאע"פ שאבות אין להם חלק תקנה יש להם: שלא יניח. להם הקב"ה: לא מצוה ולא שיורי מצוה. לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה הכל יהא מעביר ומשלם שכרם לאלתר כדי לטרדן מן העולם: זו נשמה. שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן: אבל קטני בני רשעי עובדי כוכבים. דוקא קאמר רשעי דאילו חסידי עובדי כוכבים פליגי בה ואיכא למ"ד הן עצמן באין ואיכא למ"ד אינן באין כדאמרן (ד' קה.) ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים מכאן שאין להם חלק אמר לו רבי יהושע וכי נאמר בכל גוים והלא לא נאמר אלא כל גוים שכחי אלהים הא אין שכחי אלהים יש להן חלק [לעוה"ב]: הכי גרסינן אבל קטני רשעי עובדי כוכבים דברי הכל אינן באין: מותאבד כל זכר למו נפקא ליה. כלומר לתנא דברייתא והאי דנפקא ליה דברי הכל היא דהא שורש וענף מיבעיא ליה למר כדאית ליה ומר כדאית ליה: זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. זרע המסופר יעבדנו לה' לדור ודור שיחזור לו ויחיה: משעה שנזרע. משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד דכתיב זרע יעבדנו והכי אמר בכתובות בפ' בתרא (דף קיא.) נבלתי יקומון לרבות נפלים: עני אני וגוע מנוער. אע"פ שאני עני גויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף כלומר שזוכה אני לעתיד לבא כצדיקים שנאמר בהן גויעה ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך אפונה מתגלגלת ושכונה עלי והיינו מילה שבבשרו שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה: אפונה. לשון אופן:
(באדיבות פורטל הדף היומי)