שיעור הדף היומי ליום כד תמוז תש"ע, מסכת שבועות ט

פירוש רש"י, מסכת שבועות דף ט' עמוד א':

כפרתן שוה. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה: אלא למאי הלכתא איתקש. הואיל דלאו לידיעה איתקוש כדתנן במתני': אינו מכפר בשאר עבירות. אלא בטומאת מקדש וקדשיו כדדרשינן לעיל: מאי טעמא דרבי יהודה. דאמר כל האחרים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף חוץ משל יוה''כ: לחטאת לה'. בשל ראש חדש כתיב:. הביאו כפרה. להפיס דעתה של לבנה: א''כ. דלכדר''ש בן לקיש לחודיה הוא דאתא: ונכפר נמי אשאר עבירות. כל חטא שלא נודע דהא קרא סתמא כתיב: וזה בא בזמן קבוע. שעיר יוה''כ דחיצון: מה זה אינו מכפר כו'. דהא איתקש לפנימי: הא נמי כדתנא דבי רבי ישמעאל. הואיל וזה בא כו' ויליף להו אי מדראש חדש אי מדיום הכפורים: מרובה כפרתו. של יוה''כ שהוא מכפר על כל עבירות תאמר ברגלים ואע''ג דכתיב בהו לכפר אימא לא מכפרי אמידי דעון כרת:

תוספות למסכת שבועות דף ט' עמוד א':

אלא פעם אחת בשנה. אע''ג דכי מתיידע ליה אחר יוה''כ מביא חטאת מ''מ כפרה זו של תלויה אינה אלא פעם אחת א''נ לא מיקרי פעמים בשנה אלא כשזמנן קבוע: ולרבי ישמעאל דאמר לא בעי ידיעה בתחלה כו' ופשיטא ליה להש''ס דלא בעי אפי' ידיעת בית רבו לפי המסקנא דמוקי (לעיל דף ה.) מתני כרבי דלא מסתבר ליה שיסבור שום תנא דידיעת בית רבו שמה ידיעה אלא רבי: חיצון אמאי מכפר. וליכא למימר שיתלה על שיש בה ויש בה היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה דהאי בר קרבן הוא אע''ג דגבי שעיר הפנימי אי לאו קרא דחטאים דומיא דפשעים ה''א דתולה מ''מ הואיל וגלי לך קרא התם דלא מכפר אמידי דבר קרבן סברא הוא דכולהו נמי לא מכפרי והשתא אתי שפיר הא דקאמר לקמן אמילתיה דר''ש אשעירי רגלים ע''כ אין מכפרים אלא אאין בה ואין בה ולא מוקמה איש בה ויש בה ואתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה אבל אין נראה לומר דהא דלא קאמר הכא דמכפר איש בה ויש בה ואתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה משום דחיצון איתקש לפנימי ובסמוך דקאמר אלא למאי הלכתא איתקש להדדי המ''ל דאיתקש להכי אלא דבלאו הכי משני שפיר דלקמן אמלתיה דר''ש גבי שעירי רגלים לא יתיישב בכך: על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. וא''ת ולרבי ישמעאל נפיך ונימא דפנימי מכפר אאין בה ואין בה ושעיר החיצון איש בה ואין בה דהא אין בה ואין בה אתי לכלל חטאת לרבי ישמעאל וי''ל דמ''מ טפי אתי לכלל חטאת יש בה ואין בה דדבר שיש בה ידיעה מעיקרו בקל יכול ליזכר מדבר שלא היתה לו ידיעה מעולם ולפי המסקנא דרבי ישמעאל סבר לה כר''מ דכל השעירים כפרתן שוה אתי שפיר דלא מ''ל נפיך מיפך דהא בר''ח כתיב לה' שאין מכיר בו אלא ה' וא''ת לרבי ישמעאל למאי איצטריך לכל חטאתם וי''ל כי היכי דלא נימא דנכפר כפרה גמורה: סבר לה כר''מ. לאו דוקא כר''מ דר''מ בעי ידיעה בתחלה דקתני לקמן דכולהו מכפרין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף ואילו לר' ישמעאל האי בר קרבן הוא: מאי טעמא דר' יהודה. וא''ת מאי קבעי הא ע''כ ליכא לאוקומה לכפרה דרגלים ודר''ח אלא באין בה ואין בה דאיש בה ידיעה בתחלה או בסוף פנימי וחיצון מכפרין וי''ל דבעי מאי טעמא דמכפרי אטומאת מקדש וקדשיו אימא בשאר עבירות אי משום בנין אב דתני דבי ר' ישמעאל הא איכא למיפרך כדפריך בסמוך מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו ומשני לחטאת לה' חטאת שאין מכיר אלא ה' וכיון דמכפר אאין בה ואין בה לא שייך למיפרך מה ליוה''כ כו' דגילוי מילתא בעלמא הוא דחטאת דקרא היינו טומאת מקדש וקדשיו כדאמר בסמוך: שעיר זה יהא כפרה עלי. פירש בערוך שעיר זה כפרה לישראל ועלי לקבוע זמן כפרה זו וקבעתי בר''ח להפיס דעתה של ירח: הואיל וזה בא בזמן קבוע. פ''ה שעיר חיצון וכן צ''ל דאי מפנימי גמר בסמוך דפריך מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו ה''ל למיפרך שכן נכנס דמה לפני ולפנים ועוד אדיליף מפנימי לילף משעיר המשתלח דמכפר אשאר עבירות אע''ג דשעיר המשתלח אין קרבן פנימי נמי לאו קרבן גמור הוא דנשרף חוץ למחנה ואית לן למילף טפי משעיר המשתלח דהוי חוץ מחוץ אבל השתא דגמר מחיצון ניחא טפי דדמו אהדדי טפי משעיר המשתלח וניחא נמי דאיצטריך לעיל היקישא דחיצון מכפר מפנימי דאין ללמוד מפנימי מבנין אב דחוץ מפנים לא ילפינן וא''ת אי מחיצון גמר תפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב דחיצון גופיה לא ידעינן דמכפר אטומאת מקדש וקדשיו אלא משום דהוקש לפנימי ובעיא היא בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נ.) וי''ל דהאי לא חשיב בנין אב אלא גילוי מילתא בעלמא כדמוכח בסמוך והשתא נמי א''ש דקאמר ואיתקוש שעירי רגלים לשל ר''ח אע''ג דשל ר''ח לא ידעינן אלא בבנין אב דחיצון וחיצון מהיקשא דפנים ובקונטרס פירש בסמוך דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש וילפינן שעירי רגלים מר''ח אע''ג דר''ח לא ידעינן אלא בבנין אב מיוה''כ וא''א לומר כך דהא בעיא היא בפרק איזהו מקומן (שם דף נא.) אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש אי לא ועוד דהכא גרע מדבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש כדפ''ה גופיה בסמוך דהכא שעירי ראשי חדשים גמרינן משעיר החיצון דגמר בהיקש מפנימי: אף זה אינו מכפר כו'. ואין להקשות ונילף מהאי בנין אב דליכפר נמי ר''ח אכפרה דחיצון דהא איתקש חיצון לפנימי שלא תהא כפרתו פעמים בשנה ועוד דלענין זה איכא למיפרך מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו דהשתא ליכא למימר גילוי מילתא הוא דקרא דר''ח לא משמע אלא אאין בה ואין בה: שעירי רגלים מנ''ל. הכא אין לפרש מנין דלא מכפרי נמי אשאר עבירות כדבעי לעיל אדר''ח דא''כ מאי פריך בסמוך שכן תדיר שכן מרובה כפרתו אדרבה כ''ש דנילף מהתם דאע''ג דחמירי לא מכפרי נמי אשאר עבירות אלא יש לפרש מנלן דמכפרי אטומאת מקדש וקדשיו דאיכא כרת אימא דלא מכפר אלא בשאר עבירות דליכא כרת כיון דאין כפרתו מפורשת ולא דמי לדר''ח שמפורשת דחטא שאין מכיר בו משמע כל חטאים שאינם ידועים כדפירש הקונטרס בסמוך ולהכי בעי מנלן דלא מכפרי נמי אשאר עבירות ולהכי נמי חשיב לה בסמוך גילוי מלתא בעלמא: שכן מרובה כפרתו. פ''ה מרובה כפרה של יום והדין עמו דאין לפרש שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו דאית בהן כרת דהא היא גופה בעינן למילף וא''ת והיכי בעי למילף מדיוה''כ והא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב ומה צריך פירכא דשכן כפרה מרובה וי''ל דאיצטריך האי פירכא דלא נילף מדר''ח דאי פרכת מה לדר''ח שכן תדיר נימא יוה''כ יוכיח אבל השתא דאיכא פירכא ליכא למימר תוכיח וא''ת ונילף במה הצד מתרוייהו וי''ל דאיכא למיפרך שכן מרובה כפרתו דר''ח הואיל ותדיר חשיב קצת מרובה כפרה

גמרא מסכת שבועות דף ט' עמוד ב':

הא גמרינן ר''ח מדיוה''כ ולא פרכינן התם כפרה מיכתב כתיבא גלויי מילתא בעלמא הוא אבל הכא איכא למימר כולה מילתא לא גמרינן אלא כדא''ר חמא בר' חנינא שעיר ושעיר ה''נ שעיר ושעיר ואיתקוש שעירי רגלים לשעירי ראשי חדשים מה שעירי ראשי חדשים אינן מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אף שעירי הרגלים אינן מכפרין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף: איבעיא להו כי אמר ר' יהודה על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף הני מילי בחטא שאין סופו ליודע אבל חטא שסופו ליודע כמי שיש ידיעה בסוף דמי ושעיר הנעשה בחוץ ויוה''כ מכפר או דלמא אפילו חטא שסופו ליודע השתא מיהא חטא שאין מכיר בו אלא ה' קרינא ביה ת''ש דתניא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וחטא שסופו ליודע שעירי הרגלים ושעירי ר''ח מכפרים דברי ר''י: ר''ש אומר שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר''ח וכו': א''ר אלעזר א''ר אושעיא מאי טעמיה דר''ש אמר קרא {ויקרא י-יז} ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה והאי קרא בשעיר דר''ח כתיב ויליף עון עון מציץ נאמר כאן עון ונאמר להלן {שמות כח-מג} עון מה להלן טומאת בשר אף כאן טומאת בשר אי מה להלן עולין אף כאן עולין עון העדה כתיב מכדי מיגמר גמרי מהדדי נכפר דר''ח אדידיה ואדציץ נפקא מינה להיכא דנשבר הציץ אמר קרא עון עון אחד הוא נושא ואין נושא ב' עונות ונכפר ציץ אדידיה ואדר''ח נפקא מינה לטומאה דאירעה בין זה לזה אמר קרא אותה אותה נושא עון ואין אחרת נושא עון רב אשי אמר כתיב הכא עון העדה עדה ולא קדשים והתם כתיב עון הקדשים קדשים ולא עדה אשכחן שעירי ראשי חדשים דמכפרי על טהור שאכל את הטמא שעירי רגלים דמכפרי על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף מנלן כדאמר ר' חמא ברבי חנינא שעיר ושעיר ה''נ שעיר ושעיר

פירוש רש"י, מסכת שבועות דף ט' עמוד ב':

התם כפרה. בגופיה כתיב (במדבר כח) לחטאת לה' פירש לך הכתוב בו כפרה על חטא שאינו ידוע ומשמע דכל חטאים שאינם ידועים במשמע: גלוי מילתא בעלמא הוא. דגמרי מיוה''כ שלא יכפר אלא טומאת מקדש וקדשיו הלכך ליכא למיפרך מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו דהא לא גמרינן מיניה כפרה אלא מיעוטא הוא דגמרינן מיניה אבל כולה מילתא כגון שעירי הרגלים דלא מיפרשא כפרה דידהו לכפר הוא דכתיב בהו ולא פירש על מה וא''ת בא ללמוד משל יוה''כ שיכפר על טומאת מקדש שהוא עון כרת פרכינן מה ליוה''כ שכן מרובה כפרתו: שעיר ושעיר. שעיר הוה מצי למיכתב בכולהו וכתיב ושעיר וי''ו מוסיף על ענין ראשון להקיש ומהו ההיקש איתקוש שעירי הרגלים לשל ר''ח והוא כבר למד בבנין אב מיוה''כ ודבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש כל המלמד בכל המדות חוזר ומלמד חוץ מהלמד בהיקש שאין חוזר ומלמד בהיקש בקדשים והכי אמרינן בזבחים בפרק איזהו מקומן (דף מט:): שסופו ליודע. כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וסופו להודיעו: ואותה נתן לכם. בשעיר החטאת אשר דרש משה והנה שורף כתיב ושל ר''ח היה ושלשה שעירים קרבו ביום שהוקם המשכן והוא יום שמיני של מלואים שעיר של ר''ח דכתיב (שמות מ) באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד ושעיר דנחשון שהקריב לחנוכת המזבח ובכל הנשיאים אומר (במדבר ז) שעיר עזים אחד לחטאת ובשעיר שמיני כתיב (ויקרא ט) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת והשנים אכלו ושל ר''ח נשרף כדילפינן בתורת כהנים ובשחיטת קדשים בפ' טבול יום (זבחים דף קא:): עון עון מציץ. דכתי' בי' ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כח): מה להלן טומאת בשר. שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על הדם או על החלב או על הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה ציץ על הקרבן שמכשירו לרצון שאין הבעלים צריכין להביא קרבן אחר אף כאן טומאת בשר יכפר על האוכל בשר קודש טמא והוא טהור. אי מה להלן עולין. מה הציץ אינו מכפר על שום חטא אלא מרצה על העולין אף זה ירצה על העולין כי היכי דעביד ציץ ונפקא מינה להיכא דנשבר הציץ ולא יכפר על עון האדם האוכל: עון העדה כתיב. אלמא מכפר על עון אנשים הוא: מכדי מיגמר גמרי מהדדי. בגזירה שוה ניכפר אתרוייהו ניכפר אדידיה כדקאמרת עון העדה כתיב על אדם האוכל טומאת בשר ואמאי דעביד ציץ לרצות על העולין אם נשבר הציץ: בין זה לזה. בין ר''ח לר''ח: אותה. ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה: רב אשי אמר כו'. ה' יתירא דהעדה ודקדשים דריש למיעוטא:

תוספות למסכת שבועות דף ט' עמוד ב':

הא גמרינן ר''ח מיוה''כ ולא פרכינן. הכא לא גרסינן שכן מרובה כפרה דר''ח מיוה''כ קולא בעינן למילף שלא יכפרו נמי בשאר עבירות ולא שייכא האי פירכא דחומרא אלא גרסינן ולא פרכינן ותו לא והיינו פירכא שכן אינו תדיר: כדאמר רב חמא שעיר ושעיר כו'. תימה ועצרת דלא כתיב ביה ושעיר מנ''ל אי בבנין אב דשאר רגלים תפשוט מהכא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב ועוד דאי בבנין אב אתי למילף בקמא דבתר ר''ח נכתוב ושעיר ואינך ניתי בבנין אב ושמא יש לפרש דלא דריש הכא אלא בההוא שעיר דכתיב בתר ר''ח ואינך ושעיר לשום דרשה וממילא אתו שאר רגלים דכיון דגלי בחד הוו אחריני למד סתום מן המפורש ואפילו בנין אב לא צריך ולקמן דפריך מעצרת ויוה''כ עיקר קושייתו מיוה''כ ופריך דוקא לר''מ משום דאמר כל השעירים כפרתן שוה ואפילו דיוה''כ ור''ת פי' דה''נ סמיך אהיקשא דרבי יונה כדמסיק לקמן ולא נקט אלא תחלת סוגיא דלקמן דהוי כמו וכו' ואע''ג דר' יהודה אית ליה היקשא דבמועדיכם וכר''מ מ''מ לא מסתבר ליה לרבי יהודה לומר שיהו כל השעירים כפרתן שוה כמו שאומר ר''מ משום דעדיפא ליה היקשא דחיצון לפנימי ואית לן למימר דאין מכפר ב' כפרות וגם שלא תהא כפרתו פעמים בשנה ולר' מאיר עדיפא היקשא דמועדות: אבל חטא שסופו ליודע כמי שיש בה ידיעה לבסוף דמי. וא''ת ולפ''ז אמאי הוצרך לשנויי לעיל דר' ישמעאל סבר לה כר''מ נימא דחיצון מכפר אאין בה ואין בה שסופו ליודע דאהאי לא מכפר רגלים ור''ח דכיון שסופו ליודע לא קרינן ביה חטא שאינו מכיר בו אלא ה' ויש לומר כיון דהאמת דלר' יהודה חטא שסופו ליודע מכפרים רגלים ור''ח לא מסתבר ליה להש''ס שיחלוק עליה רבי ישמעאל בדבר זה: אי מה להלן עולין כו' ונפקא מינה היכא דנשבר הציץ כו' וציץ נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה. ואם תאמר אמאי לא משני כדמשני בסמוך דאין אחר נושא אותו עון וי''ל דציץ לא מקרי אחר לגבי ר''ח כיון דעולין לא כתב בר''ח אלא דיליף מציץ אבל אעון העדה דכתיב בר''ח משני שפיר בסמוך דאין אחר נושא אותו עון ומהר''ר שמואל מפרש מה להלן עולין כלומר דציץ מכפר אקרבן עד שיהא מרוצה ור''ח מכפר על עון המקריב שהקריבו בטומאה והשתא אין אנו צריכין לנפקותא דנשבר הציץ ומשני עון העדה כתיב פי' עון דלא שייך אלא בעדה ועולין שייך אף בקרבן אי נמי עון העדה ולא עון הכהן: וניכפר ר''ח אדידיה ואדציץ. פירוש קרבן שקרב בטומאה בשעה שקרב ר''ח דקרבנות שקרבו בטומאה קודם ר''ח אין סברא שיכפר דהיאך יכפר למפרע מה שכבר קרב בטומאה: וניכפר ציץ אדידיה ואדר''ח. וא''ת ואמאי לא משני דעון אחד הוא נושא ולא ב' עונות וי''ל דגבי ציץ כתיב עון הקדשים וטומאת בשר ועולין הוו תרוייהו עון הקדשים ועוד עון הקדשים משמע שפיר ב' עונות דקדשים משמע קדשים הרבה: אמר קרא אותה. אפירכא קמייתא לא מצי לשנויי הכי דאותה אעון העדה קאי ודוקא בטומאת בשר אין אחר נושא עון: רב אשי אמר העדה כו' נראה דלא פליגי וע''כ איצטריך דרשה דאותה משום פירכא דלקמן דרגלים אמאי לא מכפרי אדר''ח ודרשה דרב אשי נמי איצטריך לר''ש כר' יהודה דלא משמע ליה אותה כדלקמן: הכא נמי שעיר ושעיר. אהיקשא דר' יונה סמיך כדפרישית לעיל:

(באדיבות פורטל הדף היומי)