בניגוד לדורות עברו לא ניתן למצוא כיום מוצרי מזון טבעיים נטו. כמעט לכל מוצרי המזון מתווספים תוספי מזון. תוספי מזון הם חומרים המוספים בתהליך הייצור לצורך מטרה טכנולוגית (כגון: שימור, שיפור מרקם ועוד), שלא נועדו לצריכה כשלעצמם כמזון. כיום רוב האנשים רוכשים מזון מוכן, המצריך עיבוד טכנולוגי וכולל פעולות כמו: טחינה, הקפאה, קירור, עיקור והוספת תוספי מזון. מטרת התוספים הם ליצור מוצר העומד בציפיות הצרכן מבחינת מראה, טעם, מרקם, ועמידות לתקופה ארוכה.
תוספי המזון נחוצים לכמה מטרות, ונמנה כמה מהם. שמירת בטיחות המזון ע"י מניעת התפתחות חיידקים. נוחיות הצרכן ע"י אפשרות איחסון המוצר לתקופה ארוכה וצמצום תדירות הקניות. עיכוב תהליכי קלקול המזון. שיפור ושמירת איכות המזון. הגדלת מגוון מוצרי המזון וזמינותם, כגון אספקת מוצרים מחוץ לעונה. ייצור מזון לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, ע"י החלפת סוכר ו/ או שומן.
בשנת 2001 פרסם משרד הבריאות את : תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון) התשס´´א-2001 , בתקנות אלו פורטו סוגי תוספי המזון המאושרים לשימוש. לתוספי המזון מטרות רבות והם מחולקים לחמישה קבוצות עיקריות.
חומרי טעם וריח (תמציות).
חומרי מרקם (מתחלבים, מקשים, מסמיכים ועוד).
חומרי צבע- צבעי מאכל.
חומרי משיחה.
חומרים מונעי הידרדרות במצב המוצר.
תוספי המזון מסומנים באות E ולאחרי מספר , האות E היא קיצור המילה Europe ומבוססת על התקינה של האיחוד האירופי. שכן תקנות משרד הבריאות מבוססות על החקיקה בקהילה האירופית.
הקבוצות מחולקות לפי קבוצות המספרים דלהלן, כאשר מספרי 100 מסמנים צבעי מאכל שבהם מתמקד מאמרנו.
שאר קבוצות המספרים מסמנות חומרי גלם נוספים.
E100 – צבעי מאכל.
E200 –חומר משמר, מעקב חימצון, מווסת חומציות.
E300 –מייצב,מתחלב, מסמיך,חומר הלחה, מונע התגיישות.
E400 – מסמיך, מייצב, מקריש, מתחלב.
E500 – מווסת, מגביר חוזק, מונע התגיישות, חומר תפיחה, הזגה.
E600 – חומרי טעם, מחזק טעם.
E900 –חומרי הזגה, ממתיק, גז.
E1000 – חומרי הקצפה, מילוי, עמילנים.
הצבע בדרך כלל איננו מזון! הוא הטעיה מכוונת. כדי לשוות למזון מראה מושך או טרי. כדי להערים על התמימים והרגישים ביותר מבין הלקוחות - הילדים. שהרי כוונת הצבעים להעניק ססגוניות יתר ויופי למיני מזונות שצבעם אינו מושך דיו, כמו צבעי הגלידות, השלגונים והממתקים למיניהם.
הצבע מוסף במקום זה שאבד בתהליך העיבוד. בכדי להוסיף לצבע שדהה בשל סיבות כמו: אור, אויר, שינויי טמפרטורה, אחסון ממושך ולחות. לדוגמא ייצרן של ליקר מנטה, הליקר צבעו יהיה ירוק ע"י השריית עלי מנטה באלכוהול, עם הזמן הצבע דוהה ואדם יבוא לקנות ליקר מנטה ויראה ליקר שקוף אז הוא לא יקנה , לכן יתווסף תמצית צבע ירוק.
ישנם צבעי מאכל מלאכותיים (artificial) שמקורם סינטטי ומופקים מנפט, פחם וכדו´ הינם זולים יותר, עמידים יותר בחום ובסביבות חיידקים [בשר, דגים,יוגורט וכדו´] ולכן הם מועדפים על ידי היצרנים.
ישנם גם צבעי מאכל טבעיים שמקורם מן החי והצומח. צבעי המאכל המלאכותיים הינם בדרך כלל כשרים. הבעיה היא בחומרים המוספים לצבע, על מנת ליצור גוונים שונים, על מנת לדללו או על מנת לאפשר את ערבובו במים. הצבעים המלאכותיים. בעקבות המודעות הרבה לסכנות הבריאותיות שבצבעים המלאכותיים, נאלצים היצרנים להשתמש בצבעים טבעיים – במידת האפשר.
אולם גם צבעי מאכל טבעיים אשר מקורם למשל מן הצומח, יש לוודא כיצד הופקו מן הצמח, ע"י השרייה באלכוהול? אז מה מקור האלכוהול (סתם יינם, מי גבינה, דגנים ואז זה חמץ) יתכן גם מיצוי ע"י שמנים אז מה מקורם.
מס´ דוגמאות לצבעי המאכל.
E101 (Riboflavin) משמש כויטמין B2. עלול להיות חמץ גמור או קטניות.
E120 (Cochineal / Carmine) צבע אדום יפה ועמיד המופק מנקבות חרקים. מומס במים נותן אדום, מומס בחומצה נותן צהוב. מוצה ע"י אלכוהול ? מה מקורו.
E129 (ALLURA) צבע אדום סינטטיצמחי.
E140 ( chlorophylls ) צבע ירוק המופק מעלי צמחים, אך מערבים בו חומצות שומן
E160 בטא קארוטן. כתום צהוב המופק מגזר, דלעת (הופך בכבד לויטמין A)מוסיפים לו חומרים על שניתן יהיה לערבבו במים. חומרים אלו עלולים להיות מן החי. קיים גם צבע המופק באופן סינטטי.
E161, E161G צבע המופק מפטריות, דגים, סרטנים ומנוצות של צפרי פלמינגו. צ"ע לדינא לגבי הנוצות.
E161B (Lutein) צבע צהוב המופק לרוב מפרח ציפורני החתול, עלים או מחלמון ביצה.
E163 (Anthocyanins) מופק משרפי צמחים, קליפות, עלים, פרחים ושורשים. מופק גם מזגי ענבים מתעשיית היין ולכן צריך כשרות.
E160D (Lycopene )- מעגבניות/
E102 טרטרזין- TRATRAZINE – כשר חומר סינטטי, נותן צבע צהוב, בשימוש במסטיק/מרציפן/סוכריות/ריבות ומשקאות קלים. בהרבה מקומות נאסר לשימוש מבחינה בריאותית.
ההיבט ההלכתי של צבעי המאכל
האם צבעי המאכל יש בהם ממשות (מילתא או לאו מילתא) או שאינם אלא לראיה בלבד (חזותא בעלמא) וממילא לא חשוב לי מקורם.
מצינו על כך דיון בגמרא במסכת בבא קמא ק"א:
יש שבח סמנין על גבי צמר, או דלמא אין שבח סמנין על גבי צמר (כלומר חזותא מילתא היא או לאו מילתא), תא שמע: בגד שצבעו בקליפי ערלה - ידלק, אלמא חזותא מילתא היא. אמר רבא: הנאה הנראה לעינים אסרה תורה (מראה בעלמא אע"פ שאין בו ממש) , דתניא: ערלים לא יאכל - אין לי אלא איסור אכילה; מנין שלא יהנה ממנו, ולא יצבע בו, ולא ידליק בו את הנר? תלמוד לומר: וערלתם ערלתו את פריו... ערלים לא יאכל, לרבות את כולם.
השאלה בגנב, שגנב צמר והחזיר אותו צבוע, האם יש לשלם לו על זה שהשביח את הצמר או לא, האם הצבע הוא ממשות ואז יש לשלם לו על שהשביח את הצמר או לא. לומדת הגמרא שצמר שנצבע ע"י עץ שהוא עורלה (והרי איסור עורלה הוא גם איסור הנאה ולא רק אכילה) יש לשורפו שהרי עכשו הצמר צבוע בחומר הבא מעורלה ואין להנות ממנו, מכאן שצבע זה דבר שיש בו ממשות.
כך נפסק גם בשולחן ערוך יו"ד סימן ק"ב סעיף א´ בדברי הרמ"א שפסק, בביצה שנולדה ביום טוב והיא אסורה בשימוש משום מוקצה "מיהו אם לבנו בה מאכל... אינה בטלה". ולכן ששימשה להלבין מאכל המאכל אסור למרות שהביצה רק נתנה לו צבע לבן אף ללא טעם. ומסביר זאת הש"ך "כיוון דלחזותא עביד לא בטיל...".
נכון שדעת המגן אברהם שצבע לבד לא אוסר אלא צריך גם טעם, אולם המשנה ברורה בשו"ע או"ח סימן תקי"ג ס"ג הביא להלכה את שיטת הש"ך דאפילו חזותא בלא טעמא – לא בטל.
ומכאן נובע שיש צורך בכשרות לצבעי המאכל.
בעניין הצבע E-120 שהוזכר לעייל מצאנו שאלה על השימוש בו בשו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן צו :
"על דבר שכתב כת"ה, שהי´ בימים הללו בביה"ח אחת, להשגיח אודות מיני תבלין שונים, שנותנים בתוך (נקניק) סאלאמי, וצווה להביא לפניו את הצבע, שנותנים לתוך נקניק להאדימו, שיהיה נראה כמו בשר אדום ויפה, ונשתומם על המראה, כי בעל בית החרושת לפי תומו, הביא לו בקערה אחת זבובים יבשים ושחורים למאות, והסביר , אשר מגדלים זבובים אלו למליונים במספר, וממיתים אותם ע"י שנתפסים בתוך פח אחד שהונח על השמש החמה מאד בשם, וככה מתיבשים עוד על השמש זמן הצריך, וככה באים לכאן עד שעל ק"ג אחד יעלה יותר ממליון זבובים, ובכאן טוחנים את הזבובים דק ממש כקמח, ונמכר למקולין מקום שעושים הסאלאמי בכדי לצבוע אדום כנ"ל, ע"י שמשימין לערך עשרים וחמש - שלשים גראם בתוך ליטר מים, ומזה משימים בתוך הסאלאמי לא הרבה, כי הוא יקר מאד, רק כדי שיעשה צבע אדום ויפה. והענין נוגע להפסד גדול לא ישוער, כי אם אי אפשר לעשות הסאלאמי בלא הצבע הזאת יפסיד כל קוניו".
נשאל המנחת יצחק האם מותר להשתמש בצבע הזה.
והשיב כי מעיקר הדין תולעת לאחר י"ב חודש נעשה עפרא בעלמא (כעפר בלבד) וסר ממנה האיסור, אולם לא ברור שאכן התולעים מתייבשים י"ב חודש, אם כי בעל הדרכי תשובה הביא בשם הבינת אדם שהמורה הזקן בוילנא התיר גם אם הוכנס לתנור, כמו לאחר י"ב חודש כיוון שאין בו ממשות איסור. אבל לכתחילה אין להתיר את השימוש בצבע זה.