אני לא יודעת מה זה עשה לכם, אבל אותי זה ריגש לקרוא שהרבנית יהודית יוסף זימנה אליה לפגישה את הגב' ציפי ישי כדי לעדכן אותה על ההחלטות המסתמנות בכל הקשור לשינויים בהנהגת ש"ס.
מצא חן בעיניי שזה לא מובן מאליו שהאשה שעמדה מאחורי אלי ישי במשך כל כך הרבה שנים כשעמד בראש התנועה, תתעדכן על ההתרחשויות דרך אמצעי התקשורת.
כל אישה יודעת כמה היא תורמת בכך שעומדת לימין בעלה בכל תפקיד על מנת שיצליח, על מנת שתהיה לו את שלוות הנפש כדי לקדם את התפקיד עליו הוא אמון, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באישיות פוליטית ברמה הזו, ההקרבה של הרעייה וההקרבה של הבית הינם עצומים.
לכן ריגש אותי לקרוא שגם ברגעים של קושי, גם ברגעים של שינוי, זוכרים את האשה שעומדת מאחור ומקדישים לה כמה דקות כדי לתת לה, לפחות את התחושה, שלא משנה מהי ההחלטה, יש דרך בה מודיעים עליה ויש הערכה לפועלה.
ולעצם העניין, אין ספק כי לרבים וטובים רק השם אריה דרעי מעלה את רמת האדרנלין, האיש שהקים את תנועת ש"ס והניח את אבני היסוד למהפכה שהתנועה הזו חוללה, האיש שבכישרונו ובכישוריו ניהל במשך מספר שנים לא מבוטל את הפוליטיקה הישראלית, יהיו כאלה שיאהבו יותר את מה שהוא עשה ויהיו כאלה שיאהבו פחות, אך כולם יסכימו שמדובר באחד מהמוכשרים שבפוליטיקאים שידעה ישראל.
מאידך, מאז הוא נאלץ לפנות את הבמה הציבורית ניתנו המושכות בידיו של אלי ישי, שלקח את התנועה שהייתה באחד מרגעי השבר הגדולים שלה והמשיך לנווט את הספינה אל חוף מבטחים בצורה שאינה מביישת כל פוליטיקאי אחר, הכבוד וההערכה שהיו צריכים להיות בין שני המנהיגים הללו משום מה לא בא לידי ביטוי.
נכון שחלק מה DNA של כל פוליטיקאי ממוצע זה רצון ההישרדות הפוליטית, אבל נראה לי שהפעם היה ראוי שבעזרת הגברים יסתכלו לרגע איך הנשים מנהלות את הדיאלוג ביניהם וילמדו איך הדברים אמורים להתנהל.