באחד מהמאמרים המחמיאים ביותר לישראל בעיתונות האמריקנית בשנים האחרונות, כותב היום (ג') בעל הטור דייוויד ברוקס בניו יורק טיימס, כי ישראל היא "פלא טק" ומוקד יזמות שהערבים לא ידביקו לעולם.
"הרפורמות הכלכליות של בנימין נתניהו, עלייתם של מיליון יהודים מרוסיה והקיפאון בתהליך השלום חוללו מפנה היסטורי: הישראלים התושייתיים ביותר פונים לטכנולוגיה ולמסחר, לא לפוליטיקה", כותב בעל הטור. "התהליך ערער את החיים הציבוריים בישראל אבל הוא הפיח רוח חיים בכלכלה הלאומית".
אומר ברוקס: "תל-אביב נהפכה לאחד ממוקדי היזמות הלוהטים ביותר בעולם. בישראל יש יותר חברות הזנק בתחומי ההיי-טק, לנפש, מאשר בכל מדינה אחרת עלי אדמות, ומדובר בפער גדול. ישראל מובילה את העולם בהוצאות על מו"פ בתחומים לא צבאיים, לנפש. היא השניה בעולם, אחרי ארה"ב, במספר החברות הרשומות בנאסד"ק. ישראל, עם שבעה מיליון אזרחים, מושכת יותר הון סיכון מאשר צרפת וגרמניה יחדיו".
בעל הטור מזכיר את קביעת הספר "אומת סטארט-אפ: סיפור הפלא הכלכלי הישראלי", מאת דן סנור וסול סינגר: ישראל היא עתה אשכול חדשנות קלסי, מקום שבו אנשי היי-טק כפייתיים עובדים זה בצד זה ונזונים אלה מרעיונותיהם של אלה.
"בגלל עוצמת כלכלתה, שרדה ישראל את המיתון הגלובלי בהצלחה גדולה למדי"
"בגלל עוצמת כלכלתה, שרדה ישראל את המיתון הגלובלי בהצלחה גדולה למדי", מציין ברוקס. "הממשלה לא היתה צריכה לחלץ את הבנקים הישראליים או להצית להבה של הוצאות גדולות בטווח הקצר. הממשלה ניצלה את המשבר כדי לייצב את העתיד הכלכלי בטווח הארוך ע"י השקעות במו"פ ובתשתיות, העלאת מיסים על מוצרי צריכה מסוימים והבטחות לקצץ במיסים אחרים בטווח הבינוני והארוך".
אנליסטים בברקליס כותבים שישראל רשמה את "סיפור ההתאוששות החזק ביותר" באירופה, המזה"ת ואפריקה, מזכיר בעל הטור.
וברוקס מנצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את הימין הישראלי: "ההצלחה הטכנולוגית של ישראל היא הגשמת החלום הציוני. המדינה לא נוסדה כדי שמתנחלים תועים יוכלו לשבת בקרב אלפי פלסטינים זועמים בחברון. היא נוסדה כדי שליהודים יהיה מקום בטוח לחיות יחדיו וליצור למען העולם".
"למפנה הזה בזהות הישראלית יש השלכות בטווח הארוך", כותב עוד בעל הטור. "נתניהו מקדם את הגישה האופטימית: ישראל תיעשה הונג-קונג של המזה"ת וטובות ההנאה שתצמיח כלכלתה יזלגו לעולם הערבי. אכן, יש כמה ראיות שתומכות בהשקפה זו, במקומת כמו הגדה המערבית וירדן".
"אבל סביר יותר להניח שהזינוק הכלכלי של ישראל רק ירחיב את הפער בינה לבין שכנותיה. כל המדינות באזור מדברות על עידוד החדשנות. כמה מדינות עתירות נפט מוציאות מיליארדים כדי להקים מרכזי טכנולוגיה. אבל מקומות כמו סיליקון ולי ותל-אביב נוצרו ע"י מזיגה של כוחות תרבותיים, לא ע"י כסף. לשכנותיה של ישראל אין מסורת של זרימה אינטלקטואלית חופשית ושל יצירתיות טכנולוגית. "למשל: בין 1980 ל-2000, רשמו אזרחים מצריים 77 פטנטים בארה"ב. הסעודים רשמו 171. והישראלים? הם רשמו באותה תקופה 7652 פטנטים".
אבל הגאות הטכנולוגית יוצרת פגיעות חדשה, מציין ברוקס. כפי שכתב ג'פרי גולדברג ב"אטלנטיק", החדשנים הטכנולוגיים הם האנשים הניידים ביותר עלי אדמות. כדי להשמיד את כלכלת ישראל, איראן אינה צריכה להטיל עליה פצצת גרעינית. מספיק שהיא תתסיס אי יציבות במידה שתניע את את היזמים להחליט לעבור לפאלו-אלטו, שבה לרבים מהם יש בלאו הכי בתים וקשרים.
"יהודים אמריקניים נהגו לקנות דריסת רגל בישראל למקרה שמשהו רע יתרחש באמריקה; עכשיו זה להיפך: הישראליים קונים דריסת רגל בארה"ב". ברוקס אינו שוכח להזכיר את חשיבות הגנים היהודים בהצלחה הישראלית: היהודים מהווים 0.2% מאוכלוסיית תבל, אך 54% מאלופי השחמט הם יהודים, כמו גם 27% מחתני פרס נובל בפיזיקה ו-31% מחתני נובל ברפואה.
היהודים מהווים 2% מאוכלוסיית ארה"ב, הוא מציין, אך 21% מציבור הסטודנטים באוניברסיטאות העילית, 26% מהאמנים שזכו בעיטורי כבוד נשיאותיים בקנדי סנטר בוושינגטון, 37% מהזוכים באוסקר, 38% ברשימת הנדבנים הגדולים העדכנית ביותר של ביזנסוויק ו-51% מזוכי פרס פוליצר.