טרם יבשו עיניי מדמעות ההתרגשות על האיחוד ההיסטורי במפלגה הקדושה, וטרם נחו אוזני מזעקות השבר מספינת יהדות התורה השסועה הטובעת במצולות, וכבר אני נדרשת לסוגיה הכבדה, למי אתן את קולי ביום הבוחר הבא עלינו לטובה.
האם אאלץ לעמוד מאחורי הפרגוד ולשים נפשי בכפי בקריאת "אן דן דינו" בכוונה עצומה ובסילודין, תוך כדי שהבאים בתור רוטנים על טורח הציבור? או שמא אנהג בחוכמה ואעדיף לבלות את יום החופשה בפארק מוריק או בסריגת פוזמקאות ולא מול ראשי ועדת קלפי משופמים וזועפים היושבים על כיסאות של כיתה אל"ף.
האם אתן כוח לימין? אולי לשמאל? אתמרכז לי לשם שינוי? או אבחר במרץ את העבודה? מה עושים? זה הרי לא כתוב בש"ס, אם להרים את דגל התורה זו מצווה מן המובחר, האם לאפשר עלה ירוק לגמלאים או לכל אחד בעם שלם? ואיך אשגיח על הבית היהודי ועל האיחוד הלאומי, כשאין ליכוד בשורותינו וכשהאור כבה במחוזותינו. האם הליכה קדימה לא תוביל אותי לתהום עמוקה? והאם המולדת לא מתעייפת כל הזמן הזה שישראל בעליה? מאז שקיבלנו עצמאות וישראל ביתנו, הדילמה הזו לא מרפה לרגע.
אבל עזבו, נניח לרגע את שלל הלבטים הלגיטימיים ונתמקד במה שקורה אצלנו בבית פנימה. הפוליטיקה החרדית.
אז יש את יהדות התורה, דגל התורה ואגודת ישראל, או "אגודה", כמו שקראנו להם פעם ממש מזמן. מאז ימי התום זרמו הרבה מים בזופניק, פילוגים קשים, איחודים מרגשים ופשקווילים נזעמים. איך לומר את זה בעדינות, יש שם הכול חוץ מאגודה אחת. מפלגה שמנצחת את הסטטיסטיקה, את הדמוגרפיה, את המתמטיקה והלוגיקה בהביאה בכל בחירות את אותו מספר מנדטים מעליב העומד ביחס הפוך לגידול הטבעי שלה.
מפלגה שחרתה על דגלה את המאכעריות, את הפוליטיקה הצרה והמאוסה, את הבכיינות והצדקנות... אם אין לי בתכנון להביא קראוון חינם ליד הבית, מוטב שאחפש אופציה אחרת.
מה נשאר? האם אותה אחת שהבטיחה להחזיר עטרה ליושנה ובקושי הצליחה להחזיר את אחרון בניה שפיארו את האגף התורני במעשיהו, היא היא האופציה? אותם אלה שניסו לנטוע תחושת גאווה ביהדות המזרח, על ידי הקמת גטאות סוציו אקונומיים חינוכיים, שילדיהם לא דרכו בהם מעולם. אותה מפלגה שמזגזגת במישור המדיני בהתאם לכיוון בו מרוחה החמאה. שראשיה התנגחו כמו חבורת זאטוטים זבי חוטם עד להכרזת השילוש הקדוש... אם אצביע להם ישתנה משהו חוץ מהדגם של מכונית השרד הנוצצת? הרשו לי להניח שלא.
אז שוב נחמיץ פנים, נסתום את האף ונצטייד בשקית הקאה בלכתנו לקלפי? האם אנו באמת חושבים שהפוליטיקה החרדית משרתת איזשהו אינטרס ציבורי אמיתי? שוב ניפול בפח?
אז זהו שלא, חברים... נראה לי שהם עשו הכול כדי שגם אחרון הנבערים בעם יבין עם מי יש לו עסק. ברור לי כשמש שינסו לפתותנו בשכר השמור לנו לעתיד לבוא ובגן עדן עצום שנזכה לו אם רק נטיל את הפתק הנכון בקלפי. ככה זה, אנחנו ממנים אתכם כדי שתדאגו לנו פה בעולם הזה, שתייצגו אותנו בכבוד, שלפחות תשבו בשקט... ואיכשהו אתם תמיד דואגים לנו רק לעולם הבא. אולי בגלל מספר המתים הגבוה שמגיע לקלפי להצביע עבורכם.
אז הנה זה קורה, רבים כמוני, בשקט בשקט, מחליטים לוותר על התענוג הגדול בהטלת פתק של מפלגה חרדית ומארגנים לעצמם עולם הבא שלא קשור בשום דרך לפוליטיקה. את האלטרנטיבות ימצא כל אחד לפי דרכו ואופיו. אבל לראשונה נראה לי שאתם המפלגות החרדיות, כבר לא אופציה בכלל.