א. כתיב בראשית ברא וכו' את השמים ואת הארץ וכו' הנה כמה הבדלים יסודיים יש בין בריאת הבורא את העולם לבין אדם שמייצר חפץ ושנים מההבדלים הם הראשון שהקב"ה ברא את העולם יש מאין ואילו אדם שיוצר חפץ עושה יש מיש על ידי הרכבה וחיבור וההבדל השני הוא שאדם שמיצר חפץ ברגע שסיים ליצר את החפץ החפץ קיים בלעדיו אבל הקב"ה מהוה כל הבריאה בכל רגע כמו בשעת בריאת העולם ואם היה חפץ ח"ו להחריב העולם לא היה צריך דבר מחודש כדי להחריבו אלא מספיק היה להפסיק לקיימו והאריך הרבה בענין זה בספר נפש החיים בשער א' ובשער ג' עיי"ש
ב. וכתב שם בשער א' פרק ב' וז"ל [בקצת שינוי מלשונו] לא כמידת מדת הקדוש ברוך הוא כי האדם כשבונה בנין דרך משל מעץ אין הבונה בורא וממציא אז מכחו העץ רק שלוקח עצים שכבר נבראו ומסדרם בבנין ואחר שכבר סדרם לפי רצונו אם שכחו הוסר ונסתלק מהם עם כל זה הבנין קיים אבל הוא יתברך שמו כמו בעת בריאת העולמות כולם בראם והמציאם הוא יתברך יש מאין בכחו הבלתי תכלית כן מאז כל יום וכל רגע ממש כל כח מציאותם וסדרם וקיומם תלוי רק במה שהוא יתברך שמו משפיע בהם ברצונו יתברך כל רגע כח ושפעת אור חדש ואלו היה הוא יתברך מסלק מהם כח השפעתו אף רגע אחת כרגע היו כולם לאפס ותוהו ובשער ג' פרק י"א כתב שזה מעיקרי יסודי האמונה שצריך כל איש ישראל לקבוע בלבו שרק השם יתברך הוא הבעל כח האמיתי ונשמת וחיות ושורש העיקר של האדם ושל כל הברואים והכוחות והעולמות כולם
ג. ובשער ג' פרק י"א ביאר עוד בזה שהנה הבריאה כולה נעשתה על ידי ציווי השם כמו שכתוב בפרשת בראשית שעל כל דבר הקב"ה אמר שכך יהיה וכך נהיה ודיבור השם הוא מציאות רוחנית ממשיית שכוחה לפעול את כל הוויית העולם וביאר שם שמציאות רוחנית זו של דיבור השם של הבריאה היא נשארת קיימת ולא נסתיימה מציאותה בימי הבריאה ומציאות קיימת זו היא המחייה ומקיימת את כל מה שיש בעולם והיא כמו נפש חיים לכל מה שקיים בעולם
ד. וכתב שם עוד על הפסוק בישעיהו פרק מ' פסוק ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי השם דיבר שכוונת הפסוק הוא שלעתיד לבוא תזדכך השגתנו עד שנזכה לראות ממש בעינים הגשמיות איך מתפשט דיבור השם בכל דבר ודבר ומחיה אותו עיי"ש כל דבריו
ה. ועוד כתב שם שכבר היתה השגה מעין זה בזמן מעמד הר סיני במתן תורה וזה נכלל בביאור כוונת הפסוק בפרשת יתרו פרק כ' פסוק י"ח וכל העם רואים את הקולות [והביאור הפשוט של הפסוק הוא על הקולות שהיו מיוחדים למעמד הר סיני באותה שעה אבל הרבה פנים לתורה כמבואר בחז"ל ולכל פסוק נתנו בסיני הרבה ביאורים בדרכי הפשט הרמז והדרש והסוד ואחד מהביאורים בפסוק זה שכל העם רואים את הקולות על פי הסוד הוא שהכוונה לקול של דיבור השם בשעת בריאת העולם שבאותו שעה זכו לראות ממש איך שקול זה הוא נשמת כל הבריאה ומחייה את כל הבריאה כולה ועיין עוד במה שיתבאר בזה בעזהשי"ת בפרק המדבר בענין מעמד מתן תורה בהר סיני
ו. והנה ידיעת דבר זה יש בה כח גדול לסייע לאדם להרגיש תמיד עצמו קרוב לבורא יתברך שהרי על ידי ידיעה זו וההתבוננות בה אדם רואה את יד השם יתברך והשפעתו בכל רגע בכל הסובב אותו אלא שלא מספיק לזה לימוד פעם אחת של דבר זה אלא ככל שירבה לשנן לעצמו ידיעה זו ולהרגיל מחשבתו אליה כן יתרבה התועלת שתבוא לו מידיעה זו אל הרגשת קירבת השם