תוכן גולשים: הצביעות החילונית נחשפת

רושם המתקבל הוא כי אותם ה"מזועזעים" בקרב הצבור הכללי, אינם רותמים את כישוריהם ולהיטותם למלחמה נמרצת, חריפה והחלטית בהידרדרות החילונית המואצת שהם חשופים לה וללא הרף מושפעים ממנה, זאת ככל הנראה מהסיבה שבהיותם חלק ממנה הם הסכינו למשוגותיה והתרגלו לסטיותיה

משה מור | כיכר השבת |
(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

בפני קבוצת אנשים הוצגה תמונת חתול שהוחלפה בצורה סדרתית בתמונות נוספות שלו כאשר כל תמונה נוספת הכילה שינוי מזערי באותו החתול. רק לאחר סדרה של כמה עשרות תמונות קבוצת הצופים קלטה לפתע כי החתול מהתמונה הראשונה הפך לנמר בתמונה האחרונה. מתי בדיוק חל המעבר הזה בין החתול לנמר אף אחד לא ידע לומר.

מספרים שלפני כ 50 שנה, באחד מבתי הקולנוע של תל אביב, הוקרן סרט שחולל מהומה ציבורית בשל העובדה כי הוא הכיל סצנה חצופה.

העיסוק הציבורי האינטנסיבי בסרט זה הביא להתעניינות רבה וליצירת תורים ארוכים שהשתרכו לאורך רחובות שלמים שעות ארוכות טרם הקרנתו של הסרט הסנסציוני.

בימינו התרגשות נוכח סצנה כזו נתפסת כאינפנטילית, שהרי זו הוחלפה במהלך 50 השנים האחרונות במיליוני סצנות מכוערות יותר ויותר כאשר האומללים ש"התחנכו" בצל הטינופת הזאת לא היו מסוגלים לקלוט באיזה מסע של התבהמות הם נוטלים חלק. מעשים שאך לפני דור היו מוגדרים בצורה חד משמעית, וממש לא רק על ידי שומרי המצוות, כמעשי זימה מכוערים, גילוי עריות ושפלות של חיות פרא תופסים היום מקום של כבוד בעולמם התרבותי של ילדים בני 6.

אם חז"ל מספרים לנו על אלעזר בן דורדיא ש"נאלץ" להשקיע זמן, כסף, יצירתיות ועמל בכדי למצוא פורקן לשריטותיו ולסטיותיו ("עבר עליה שבע נהרות" – עבודה זרה יז.), הרי שבימינו כל שמפריד בין זאטוט בגיל 6 לתחתית של ההוויה האנושית - תחתית שאלעזר בן דורדיא אף לא העז לחלום על קיומה - הוא אך ורק לחיצה על מקש של מקלדת.

כמובן שתהליך עקבי זה של האללת היצרים והדחפים וריצה משולהבת אל מחוזות הג'ונגל הדרוויניסטיים - ריצה המסלקת בהדרגה את צלם האנוש מכל אותם האומללים החשופים מרצונם ושלא מרצונם לזוהמה של החברה החילונית - אינה זוכה אף לא לרבע מהגידופים שיש ל"עומדים על המשמר התרבותי" של החילונים כלפי תופעות הפוכות של כיסים בודדים בחברה החרדית המהוות מעין ריאקציה לשפלות הבלתי מתקבלת על הדעת של נותני הטון בחברה החילונית.

בימים עברו, לא לפני מאות שנים אלא לפני עשרות בודדות בלבד של שנים, יוצרי דעת הקהל בחברה החילונית היו בני אדם מהוגנים שהבינו כי העיסוק הפומבי בתאוות וביצרים מבזה את האדם ולבטח שאינו לתפארת המין האנושי, הם היו אנשים שלחמו כנגד מגמות שאיימו על יציבותה של המשפחה בהיותה הערובה לקיומה של החברה, אנשים שגיחכו נוכח הטענה המטופשת שחינוך פירושו מתמטיקה ואנגלית והסכימו כי לא פחות מה"כאן ועכשיו" יש לשקול בכובד ראש את ההשלכות על ה"שם והמחר".

היום, בעקבות התפרקות ערכית חסרת רסן וגבולות של נותני הטון הנמרצים בחברה החילונית, רוב רובה של האוכלוסיה מגיב בשוויון נפש נוכח אותן אמהות יהודיות המלבישות את בנותיהן בגילאי 7-8 בצורה מינימלית וחושפנית שעניינה הבלטת הצדדים הפיזיים של בנותיהן הקטינות באופן שנראה כי הן הולכות לעסוק במכירת גופן, אמהות המשחיתות את נשמות בנותיהן על מזבח תכתיבים של לא פחות מאשר חולי נפש שעלה בידם לבסס את רשות הרבים החילונית על מושא תשוקתם והזיותיהם - זימה ועריות.

כמה מאיתנו אגב מגיבים בשאט נפש נוכח מגמות מעין אלו שזה מזמן יצאו מרשות היחיד של הסוטים ושל המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים והפכו לנחלת הכלל? כמה מאיתנו חשים זעזוע ועוברים טלטלה נפשית אל מול המראות היום יומיים כדוגמת אלו בהם אנו מופגזים ללא הרף באלף ואחד אמצעים שמקורם בחברה החילונית שנראה כי החליטה להכריז מלחמה על צלם האנוש?

קשה גם להימנע מהמחשבה כי רבים משומרי המצוות ברמה כזו או אחרת, בהיותם חיים לצד הביבים החילוניים, התרגלו לצחנה העולה מהם וכבר אינם מרגישים כל צורך לסתום את האף נוכח הריחות הבלתי נסבלים העולים משם.

כיוון שכך, אל מול תגובות נגד המתחילות לרקום עור וגידים בחברה החרדית, בלי שום קשר לדעתי האישית אודותם ואודות התנהלותם אגב, קמה קול זעקה לא רק בקרב אותם חילונים שפתאום מצקצקים הבלים על כבודה של האשה כאשר הם אלו המבזים אותה ומשפילים את אנושיותה בצורה שאין למטה ממנה כאמור, אלא גם בקרב אותם חלקים בעם השומרים בדרך כלל על ניטרליות. הרושם המתקבל הוא כי אותם ה"מזועזעים" בקרב הצבור הכללי, אינם רותמים את כישוריהם ולהיטותם למלחמה נמרצת, חריפה והחלטית בהידרדרות החילונית המואצת שהם חשופים לה וללא הרף מושפעים ממנה, זאת ככל הנראה מהסיבה שבהיותם חלק ממנה הם הסכינו למשוגותיה והתרגלו לסטיותיה.

הסיפור האמיתי של מתיתיהו

כמובן שאפשר להתייחס לפרטים ולנסות להסביר, למשל בעניין התחבורה הציבורית בירושלים, כי רמת החיכוך הפיזי בין ההמונים הגודשים את אותם האוטובוסים העמוסים עד אפס מקום כפשוטו בין שני המינים ובכללם קטינים וקטינות - יוצרת בעיה לא רק הלכתית אלא גם אובייקטיבית שניתן לפחות להבין אותה גם אם לא להסכים לפתרון המוצע לה; אלא שכאמור לא ההתייחסות הפרטנית היא עיקר העניין כאן אלא השאלה מדוע תופעה זו "מקפיצה" את האדם הממוצע בעוד ששלל תופעות אחרות בחברה החילונית המעידות על הקצנה ברברית ורמיסת צלם אנוש אין בהן כדי "להקפיץ" את הנמנים על החברה הכללית וביניהם חלקים נכבדים ומשמעותיים בקרב שומרי המצוות?

המרד כנגד היוונים פרץ כידוע דווקא בעיר מודיעין על ידי מתיתיהו כהן גדול וחמשת בניו. כיוון שבית המקדש עמד על תילו בתקופה זו מתבקשת השאלה מדוע משפחה שלימה של כהנים, משפחת מתיתיהו ובניו, לא התגוררה בירושלים באשר מוטלת היתה עליהם חובת העבודה בבית המקדש? מדוע החליט מתיתיהו לנטוש את ירושלים, תוך ויתור על עבודת הקודש בבית המקדש ולעבור להתגורר בעיר מודיעין?

התשובה לכך פשוטה, למתיתיהו היה ברור כי באווירה ההלניסטית ששטפה את ירושלים, אווירה שלא פסחה על שומרי המצוות ושינתה בהדרגה את מהותם גם אם מבחינה חיצונית דקדקו במצוות ונראו "בסדר", כמעט בלתי אפשרי לחנך דור של יהודים לכתחילה, יהודים שאינם מתנצלים על יהדותם ואינם סובלים מרגשות נחיתות על רקע אמונתם ואורח חייהם.

כשם שבשעה שמשתוללים נגיפים פיזיים אין סיכוי רב לזה השוהה באזור המגפה להינצל ממנה, כך גם בשעת השתוללות של נגיפים רוחניים חזקה על השוהה בטווח השפעתה להיטמא ולאבד את רגשות הקדושה ואת השאיפות לטהרה ועליה. משכך לא ראה מתיתיהו כל מוצא אלא להימלט לאזור מחוץ לטווח ההשפעה של נגיפי הטומאה היווניים, וכל זאת בכדי להבטיח את שפיות ילדיו ומשפחתו אל מול הטירוף היווני-ייצרי שהפיל ברשתו את רוב רובו של עם ישראל ויצר לראשונה בהסטוריה מציאות של יהודים שחייהם מבוססים על יסודות תרבותיים שמקורם בגויים - מתיוונים.

עד שיעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ וישטוף אותה ברוח של טהרה, מה בידינו לעשות כנגד נגיפי הטומאה המאיימים לכלות כל חלקה של קדושה שנותרה לפליטה?

על "והבור ריק אין בו מים" (בראשית לז' כד') אומרת הגמרא "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו" (שבת כב.) – לא יתכן שאדם ריק מתורה יהיה ירא שמיים, אם בימי הבעש"ט יהודי פשוט שהיה עמל לפרנסתו ניצל את זמנו הפנוי בקריאת מזמורי תהילים, חוק לישראל ולימוד ב"עין יעקב", הרי שבימינו מוחו ולבו של היהודי הפשוט מתפטמים, במודע ושלא במודע, בפסולת האנושית של אומות העולם וממילא הוויתו שורצת בנחשים ועקרבים כאשר תהום עמוקה הולכת ונפערת בינו לבין שאיפות של קדושה ורגשות של טהרה, וכל זאת גם כאשר חזותו החיצונית אינה משדרת סימנים יוצאי דופן.

הדרך היחידה לשמור על שפיות נוכח השיגעון והטירוף השוררים בימינו היא אחיזה החלטית ובלתי מתפשרת בלימוד התורה – "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל.). למרבה הצער בימינו ישנם גם כאלו העוסקים בתורה אולם אישיותם ומהותם נותרת כשהייתה, זאת מאחר ובתורה הם מוצאים כר נרחב להפגנת כישוריהם השכליים והאינטלקטואלים, בין אלו יש המגדילים עשות ורותמים את התורה וחכמתה לצרכיהם האישיים על דרך "לא זכה נעשית לו סם מיתה" (יומא עב:).

כיוון שכך אין מנוס מן המסקנה לפיה אי אפשר בימינו, ימים של מגיפה, להסתפק רק בתבלין שכוחו יפה לימים של שגרה. בימים שנגיפים משתוללים ללא מעצורים יש לעשות שימוש אינטנסיבי באנטיביוטיקה – הווה אומר חסידות ומוסר; אלו פונים לא רק לשכל האדם אלא בעיקר לנשמתו, וככאלו יש בהם כדי לשנות באופן מכריע את מהותו וליצור יהודי של לכתחילה, יהודי שפנימיותו הולכת ומעמיקה תוך שהוא קונה לעצמו שאיפה פנימית ויוקדת לאלוקות, יהודי שחיצוניותו אינה מסוגלת לעמוד בסתירה לפנימיותו כאשר למותר הוא לציין כי הבלי אומות העולם אינם מסוגלים לעבור אף לא את סף הכרתו.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר