מרן הגרי"ש אלישיב פוקח את עיניו. הוא רואה לצדו את נכדו, היושב ומעיין בספר תורני.
"אווּ בין איך?" - היכן אני, מתעניין פוסק הדור.
"אִין שערי צדק", מגיב הנכד בהתרגשות.
"וואס טוּ איך דא?" - מה אני עושה כאן, שואל מרן.
הנכד גולל את פרשת הליקוי הבריאותי שתקף את סבו. "כעת הזיידע מרגיש הרבה יותר טוב", סיים הנכד בנימה אופטימית.
"אז אפשר ללכת הביתה"? הביע פוסק הדור משאלה. לנגד עיניו, נקל לשער, עמדו הקצות והנתיבות, הריטב"א והצל"ח. "
ייקח עוד זמן", הסביר הנכד. הבעה של עצב התפשטה על קלסתרו של פוסק הדור, והתווספה אל המבע המיוסר. לאחר מכן הונחו התפילין על זרועו וראשו, והרב החל לקרוא את שמע, כמונה מעות.
התפילין של אבא
כשקולו של מרן הגרי"ש אלישיב נשמע בימים אלה, בבירור הוא נשמע. דא עקא, זהו לא אותו קול דקיק, ערב, מוכר: הפעולה שנעשתה על מנת להקל את נשימותיו, חוללה שינוי במיתרי קולו של הרב. אך כל רחש היוצא מפום ממלל רברבן, מרעיד מיתרי-לב בקומה השמינית של שערי צדק. על-מנת לשמוע את הקול הזה, שוהים כאן יחידי הסגולה מקרב הנכדים והמקורבים - יום ולילה לא ישבותו.
הצוות הרפואי אינו חדל מלהתפעל לנוכח נדירוּת התופעה: אדם בגיל 102, שכליותיו אינן מתפקדות, שעובד טיפולי דיאליזה קבועים שלוש פעמים בשבוע, שלבו פועם אך בקושי, שמערכות גופו קרסו כמעט לחלוטין לפני חמישה חודשים - ממשיך לנשום בכוחות עצמו. ולפקוח את עיניו. ולהגיב מפעם לפעם לסובביו. ולהניח תפילין. ולקרוא את שלושת פרשיות קריאת שמע. וכשאין בו כוח, לפחות שתי פרשיות, ואפילו אחת
"ביום שישי האחרון", מספר לי הבן, הגאון רבי אברהם אלישיב, היה כאן אחד הנכדים, קרלינסקי. הוא ביקש מהרב ברכה. הרב בירך אותו ב'ברכה והצלחה'. שמעו אותו בבירור. הנכד התרגש מאוד. "אבל זה לא מניח את דעתנו. אנו מייחלים שהרב יחלים לחלוטין. שיחזור לאיתנו, שישוב לביתו", מדגיש הבן.
הידרדרות מדאיגה אירעה ביום שלישי השבוע, בסביבות השעה חמש לפנות בוקר. "אחד המקורבים", מתאר הגר"א אלישיב, "התקשר אליי בחמש וחצי לפנות בוקר. הייתי ער, התעוררתי קודם לכן. הלה אמר לי שיש הידרדרות, בעיה, המצב לא ברור. מיד הגיע מישהו ולקח אותי לשערי צדק".
ומה ראיתם כאן?
"עמד פה צוות רפואי שעשה את מלאכתו בבהילות, בהרכב מורחב, כולל רופא. הלחץ דם לא היה בסדר. היה זיהום".
ומה המצב כעת?
"המצב חזר כמעט לקדמותו, בגלל הטיפול שנעשה ובעיקר - בגלל התפילות. אנו רואים בחוש כיצד תפילות הרבים מחזיקות את אבא בחיים. כשבהיכלי הישיבות מתפללים, התוצאות ניכרות בקומה השמינית של 'שערי צדק'. אך עדיין, צריך לזכור, יש נסיגה ביחס למגמת השיפור שנראתה בימים האחרונים".
כשהתייצב מעט המצב הרפואי, התקרבה שעת סוף זמן תפילת שחרית, לשיטת ה'מגן אברהם'. רבי אברהם אלישיב נטל את תיק התפילין של אביו, ונפנה עמו לבית הכנסת הסמוך, הממוקם באותו מפלס - במרחק מטרים ספורים מפתח היחידה לטיפול נמרץ.
בכל יום אתם מתעטרים בתפילין של אבא?
"לא, אין סיבה לעשות זאת. עשיתי זאת רק ביום שלישי האחרון, בגלל שנסעתי לכאן בפתאומיות, והתקרב סוף זמן תפילה. לא הספקתי להביא תפילין מהבית, אז הנחתי את התפילין של אבא".מאוחר יותר, שוב נעשה שימוש באלו התפילין. הפעם הם הונחו לאות על ידו הכהה של רבינו ולטוטפות בין עיניו - אותן עיניים שראו ריבואות של אותיות תורה מאירות כאש שלהבת, ועתה דוק של ייסורי אהבה נשקף מהן. כאשר רבי אברהם אלישיב נשאל על אודות כך, הוא מגיב במשיכת כתפיים: "אני דואג מהגשמיות של אבא, לא מהרוחניות שלו", הוא אומר.
והגשמיות לא טובה...
"מצד אחד, הצוות הרפואי מציין בהתפעלות כי כל רגע שאבא חי ונושם בכוחות עצמו - הוא נס. מצד שני, עדיין אנו זקוקים לרחמי שמים מרובים. אנחנו מייחלים לכך שיחזור לביתו, לבית מדרשו. שיניח תפילין בכוחות עצמו".
הצלחתם לשוחח איתו לאחרונה?
"אני משוחח איתו - אך אין בכך חידוש. אני מצפה לכך שאבא ישוחח איתי", אומר הגר"א אלישיב באירוניה מרירה. זיק של חיוך נבוך נראה בפניו.
פיק ברכיים
פיק ברכיים מרעיד, כמעט משתק, אוחז בך כשאתה מנסה להתקרב אל ארבע אמותיו של מי שגדול מרבן שמו. כפות רגליך מתנמלות לפתע, ואינן מאפשרות לך להתקרב, ביודעך שכאן פועם לבו של מי שלא שייר אות בתורת משה שלא היתה ללחם שעשועיו. מי שראה את גדול התורה בשקידתו, ייקרע לבו בהיווכחו כיצד חבלים של ייסורים כובלים אותו ומפסיקים את שירת חייו, שכל רוח שבעולם לא יכלה לה מעולם.
שעת חצות-ליל מתקרבת. זוהי שעת חילופי משמרות על יד מיטתו של פוסק הדור. נכנס נכד אחד, לבית ברלין, יוצא נכד אחר, לבית רימר. הנכד הנכנס יוצר קשר טלפוני עם בן דודו, המסיים זה עתה משמרת ומודיע לו כי הוא עומד בחוץ. עתה יוחלפו המשמרות.
צמד בחורי ישיבה ממוצא ארגנטינאי, מבקשים לראות את פניו של עמוד התורה. הם ניגשים אל הנכד, ופותחים במסע הפצרות. "אי אפשר, בשום אופן", מסביר להם הנכד - אך הללו מתעקשים, מתחננים: "אף פעם לא ראינו את גדול הדור". והלה עונה בעצב מר: "אתם רוצים לראות את גדול הדור במצב כזה?! אין זה יאה". הם נכנעים, והוא נבלע בתוך החדר, לקראת משמרת לילה במחיצת רבם של בני הגולה.
שמע ישראל
הצוות הרפואי אינו חדל מלהתפעל לנוכח נדירוּת התופעה: אדם בגיל 102, שכליותיו אינן מתפקדות, שעובד טיפולי דיאליזה קבועים שלוש פעמים בשבוע, שלבו פועם אך בקושי, שמערכות גופו קרסו כמעט לחלוטין לפני חמישה חודשים - ממשיך לנשום בכוחות עצמו. ולפקוח את עיניו. ולהגיב מפעם לפעם לסובביו. ולהניח תפילין. ולקרוא את שלושת פרשיות קריאת שמע. וכשאין בו כוח, לפחות שתי פרשיות, ואפילו אחת.
"זהו נס, נס מוחלט", הם מעידים. האחיות - חלקן שומרות מצוות וחלקן התקרבו לשמירתן לאחר שהיו עדים לאחד מפלאי הרפואה הבלתי כתובים - מספרות על תמורות שהתחוללו בחייהן האישיים, על משאלות שנתמלאו, על ברכה שהובאה אל ביתם. אחת מהן, גב' חיה ברויער, אף יזמה לפני כשבועיים מניין לתפילת מנחה מסביב למיטתו של פוסק הדור. אחות זו, מעודדת את אחיותיה-עמיתותיה בדבר גודל הזכות שנפלה בחלקן, לעמוד לעזר עבור האנשים הזוכים לשרת את מי שבמשענתו הנחה דור במעגלי צדק.
על השולחן הסמוך למיטתו של מרן הגרי"ש אלישיב, מונח תיק תכלכל, עשוי קטיפה, המכיל את טליתו המצויצת ושני זוגות תפיליו של הרב - אחד כשיטת רש"י, ואחד כדעת רבנו תם. מדי בוקר - לעיתים, כשהמצב הרפואי אינו מאפשר, לקראת צהריים - מניחים עם רבנו את תפיליו, של רש"י ולאחר מכן של רבנו תם.
מרן הגרי"ש אלישיב, לפי עדות נכדיו, מתאמץ לומר בכוחות עצמו את פרשיות קריאת שמע בעת הנחת התפילין. הוא קורא את הפסוקים ומדקדק באותיותיהם, כמונה מעות - כאשר נהג בשנותיו הבריאות. לא אחת לא אוזלים כוחותיו בעודו באמצע, וקולו נעתק בפתע פתאום.
מלך אסור ברהטים
"סבא", אומר אחד הנכדים לקראת סיום משמרתו, "עבר תקופה בריאותית מאוד קשה בחמשת החודשים האחרונים. הוא היה שרוי בין חיים למוות, ונראה היה שאראלים ומצוקים אוחזים בארון הקודש. כשהובהל לכאן לפני כחמישה חודשים, הוא עבר החייאה מלאה. אנשים בגיל כזה, אינם שורדים מצב בריאותי כה חמור. לכן, במשך רוב הזמן סבא אינו ערני. מכיוון שהמצב שברירי, הוא נתון תחת השפעה אנטיביוטית חריפה, שמשפיעה על רמת ערנותו.
"כשאין חשש לזיהומים וחום, פוחתת השפעת התרופות. בשבועות האחרונים, בזכות התפילות שאינן פוסקות, זכינו למצבים שבהם סבא דיבר והיה די ערני. היה, אפילו, רצף של שאלות שהרב הגיב עליהן. אבל שעות הרצון הללו אינן רבות - בערך פעם ביום, לעיתים פחות".
לפני מספר שבועות, ביקר הגר"י לוין ביחידה לטיפול נמרץ, וניסה לשאול את רבו האם רצונו ללמוד עמו. דמעות הציפו את עיני כל הנוכחים, כאשר התגובה שהתקבלה היתה הבעת פנים מיוסרת, מייסרת עד דכדוכה של נפש. מלך אסור ברהטים. יותר משייסורי גוף דוקרים את איש התורה המופלא שנשם לקרבו הוויתה של תורה מיום עומדו על דעתו ועד חצותו את גיל מאה - פוצעים אותו ייסורי הנפש על שאינו יכול להגות במשוש חייו כמימים ימימה.
