הקוד הסודי של דרעי נמסר לאלי ישי

כמה שעות לפני כניסת השבת, התקשר נשיא מועצת החכמים לראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול, כדי לנחמו על פטירת אביו. "בשלום שעשה הרב בתנועה, ננוחם", השיב אבוטבול לדברי הניחומים של הרב – ובעל-הבית, הגר"ע יוסף, התעניין כיצד משפיע השלום-בית, על פעילי התנועה. אבוטבול השיב ותיאר את תחושת התרוממות הרוח של הש"סניקים, ומרן הגר"ע, בקול נרגש, נשא ברכת 'מי שברך', דרך הפומית, לכ-ול-ם: מאריה דרעי ועד אלי ישי.

על-אף שלימדונו חז"ל כי אין תלמיד עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, במקרה שלפנינו, דעת התלמידים ודעת הרב - שוות למן הרגע הראשון. אפשר ללהג בלי סוף ולתהות על קנקנה של אחדות-כלאיים שכזאת (אל דאגה, מדור זה יצטרף תכף ומיד לחגיגה), אך את ה'עמך' שמסתובב עם חזה נפוח מאז סופ"ש שעבר, זה ממש לא מעניין. תמונת האחדות של דרעי, ישי ואטיאס החוסים תחת כנפי גלימת מרן הגר"ע, הכניסה בש"סניקים נשמה יתירה. מאז סופ"ש האחרון, אין מצביע שלא מרגיש גאוות יחידה. איפה ש"ס ואיפה יהדות התורה.

"בינתיים זה מצליח יותר ממה שציפיתי, אני מופתע לטובה", אמר דרעי למרן הגר"ע יוסף, ביום ראשון בערב, במהלך הפגישה היומית – שתיכלל מכאן ואילך בלו"ז, חוק בל יעבור. לא שחסרים חיכוכים ועימותים, רק שבינתיים הש"סניקים מצליחים לכסות את החטטים, בשכבות של מייק-אפ המסתירות את הצלקות.

מייק-אפ רב-שכבתי נמרח על פני השניים לפני שהופיעו בצוותא במהדורת החדשות הנצפית במדינה. בראיון שהעניקו לחדשות ערוץ 2, השניים שילבו ידיים (לא כמטאפורה, אלא פשוטו כמשמעו) ונראו כמו צמד יונים – שנשלחו מהתיבה לתור את הארץ ולחפש מצביעים בחרבה.

אלא מה? שהורדת הידיים אשר קדמה להפקת סרטון התדמית, נחתכה בעריכה. על-פי התכנון המקורי, דרעי היה אמור להופיע על הבמה המרכזית במדיה, בחדשות ערוץ 2, בעוד אלי ישי היה אמור להישלח לארץ גזירה – ולהופיע בערוץ 10, דל אחוזי הצפייה.

בלשכת ישי התעקשו על הופעה זוגית ובשלב מסוים אף פנו למנכ"ל הערוץ, אבי וייס. אז איך זה שלא שמעתם על זה עד כה? כי במערכת בחירות מתוקשרת, כמו באירוע משפחתי מיוחצן, הייצוגיות היא חזות הכל וכשמגיעים לאולם השמחה, מותירים את המחלוקות בבית, מחייכים למצלמות ומציגים בפני האורחים, תדמית של משפחה תומכת ומאושרת.

השקט שנשאר

שאלת השאלות הינה, עד מתי בית תנועת ש"ס ייראה כמו בית המאפה של 'מאפיית אחדות' וכמה זמן יעבור עד שנראה את הזרמים התת-קרקעיים עולים כאדווה על פני המים? צריך להודות שבינתיים זה עובד לא רע, כאשר לכל ברור כי המטרה הינה לצלוח את מערכת הבחירות ולמקסם את האחדות לכמה שיותר מנדטים.

גם אלו מקרב החברים שנסחפו למערבולת - נמשו מהמים על-ידי המצילים של ש"ס. אפילו שר הדתות, יעקב מרגי, שטבע במילותיו שלו - כשבראיון רדיופוני לכותב השורות ולפרשן יעקב ריבלין, הודה כי שניים מתוך שלישיית הצמרת רוצים להדיח אותו, קיבל 'שיחה חוזרת' מאריה דרעי, עם הפתיח הלא-שגרתי: "יעקב מותק, מה שלומך?". אחר כך באה הודעת תמיכה רשמית במרגי ממטה ההסברה של ש"ס, שהזכירה את סגנון ההודעות של בעלי קבוצות, המביעים תמיכה במאמן רגע לפני שהם מכריזים על פיטוריו.

את השקט היחסי שנשמר בגזרה צריך לזקוף בעיקר לזכותם של אריה דרעי ואלי ישי. ישי מצידו, עושה רושם כמי שמשלים אט-אט עם המציאות החדשה. הלב כבד והבטן מלאה, אבל ישי כבר עבד בעבר תחת דרעי, ומבין שאם מציבים את דרעי במבחן – צריך גם לתת לו לעבוד ולהוביל את מערכת הבחירות.

בסביבתו של ישי היה מי שהציע השבוע לגלות מנהיגות ולהודיע בפומבי, כי הוא מוכן להעביר לאריה דרעי את התואר הרשמי של יו"ר התנועה. ישי הרהר ברעיון, הפך בו כה וכה, אבל אז הבין שגם אם יוותר על תואר היו"ר המשותף – יהיה זה הנסיך שהפך למלך, אריאל אטיאס, שלא ימהר לוותר על הכתר המשולש

דרעי מצידו, נכנס השבוע בהילוך נמרץ לבית ש"ס בקומה 5, בבניין המשרדים בהר חוצבים, והתיישב בחדר היו"ר כשמקורביו תופסים עמדות בחדרים הסמוכים. לפני שיתחילו המלחמות, הבהיר דרעי כי מדובר במאחז זמני, והורה על שכירת החדרים בקומה מתחת – קומה 4. מיד עם השלמת עבודות השיפוץ, בכוונתו לרדת קומה ולהחזיר את המפתחות לאלי ישי.

כשכף רגלו רק דרכה על מפתן בית תנועת ש"ס בהר חוצבים, הבהיר דרעי כי אין בכוונתו לערוף ראשים. הוא זימן אליו את המנכ"ל המכהן, נתי לסרי וביקש ממנו לרכז את עבודת יום הבחירות, כשהוא מבהיר כי יבחן כל אדם לגופו, על פי מבחן התוצאה, כשהמנטרה חוזרת על עצמה: "אני לא בא כדי לערוף ראשים, ניתן לכל אחד את הצ'אנס שלו ונאפשר לו להוכיח מה הוא שווה".

הראשון שסימס

האווירה החיובית שנשמרה השבוע, אינה מובנת מאליה. נהרות של דם רע זורמים בין ישי לדרעי. זהו לא רק מנהיג התנזים, יהודה אזרד, שנתן דרור ללשונו ולתסכולו – אולי בגלל הווטו האישי ששמה האישה החזקה בתנועה על ראשו.

בסביבתו של דרעי יש לא מעט אנשים שמתבוננים על ישי, ורואים לנגד עיניהם את האיש ששבר את מטה לחמם ורמס את כבודם. אלא שדרעי מצידו מתעקש לשדר מסר של פיוס ומחדיר זאת באנשיו: "אם אני ויתרתי ומחלתי על כבודי – גם אתם יכולים לוותר".

דרעי משדר אחדות – אך כל מי שנכנס לבית התנועה, רואה שלאחדות הזאת יש קודקוד. יום אחד בבית התנועה, הספיק לדרעי כדי למנות ראש מטה בחירות (חיים ביטון) לעבור על החשבונות, לשים עין על עבודת המטות, לתת הערות ולשגר הנחיות. 'הטרויקה' אומנם התיישבה בראשון בערב לצילום משותף בחדר היו"ר, כשהמקורבים דאגו לפני כן לשים סביב השולחן שלושה כיסאות שווים בקומה, במשקל ובצבע – אבל המנהיגות, עוברת רק לדרעי בטבע.

ההתיישרות של אנשי התנועה, מהראשון ועד לאחרון, אומרת הכל. הראשון שסימס לדרעי, רגע אחרי החגיגה בבית מרן הגר"ע יוסף, היה לא אחר מאשר יהודה אבידן, מי שהיה בעבר הרחוק עוזרו של דרעי והפך לרוטוויילר של אלי ישי. דרעי הישן, היה נוקם באבידן על מעלליו ואמירותיו נגדו – ביום חזרתו. זה לא מה שקרה, והודעה חוזרת מטעם דרעי אומנם לא נשלחה, אבל גם נקמה חמה, לא הוגשה.

דרעי אומנם מבהיר כי בכוונתו לנהוג בצורה עניינית גם אחרי הבחירות, אבל מותר לחשוד בו שהתנהגותו תהיה שונה ביום שאחרי, נחיה, נראה ונסקר. אף על פי כן - מי שחושב כי החיכוך הראשון בתוך השלישייה יבוא מכיוונם של דרעי וישי, עשוי להתבדות ולגלות שדווקא הגזרה הזאת, היא השקטה יחסית.

אלי ישי, לא נולד יו"ר. הוא עבד בעבר תחת דרעי, מבין מהי המשמעות של נוכחות דרעי בצמרת התנועה, ובכל זאת, מתכוון להיצמד לגלגל הפוליטי – כעצתו הידועה של אריק שרון. כאשר המנכ"ל מטעם ישי, נתי לסרי, התלונן השבוע כי אינו מעורב בעבודת השטח, הורה לו ישי למצוא את הדרך להסתדר בלי לחולל מהומות. המסר הזה, אולי נראה מהצד תבוסתני משהו, אך ישי נחוש שלא ללבות את האש ולא לחמם את הגזרה, אחרי שנפלה ההכרעה.

גם דרעי מרגיש שאלי ישי מתנהל מולו, עד כמה שאפשר, בתחושת השלמה. "אני מרגיש שאנחנו מתנהלים זה מול זה ביושר", אומר דרעי. השבוע, הם שיגרו זה לזה הודעות טקסט ושמרו על קשר ישיר. הקוד של דרעי – במכשיר הפלאפון, נמסר לאלי ישי, ומיני-דרמה התרחשה כאשר דרעי מצידו, חייג לפלאפון האישי של ישי והופתע לגלות שאלי ישי מנתק את השיחה – פעם אחר פעם. במדד הרגישות של הטרויקה נרשמה רגיעה רק אחרי שהוסבר לדרעי, כי המכשיר של ישי מקבל הודעות בלבד ולא שיחות נכנסות, ועכשיו, זו רק שאלה של זמן, עד שגם דרעי עצמו, יאמץ את השיטה.

משלושה יוצא אחד

הסיפור האמיתי של המהפך בש"ס, הוא אריאל אטיאס, שמרגיש, במידה רבה של צדק, כבעל-הבית החדש. במהלך הקדנציה האחרונה, אטיאס חש, כי מעמדתו הרשמית כמס' 2, הוא מחזיק למעשה את כוח ההשפעה הגדול ביותר בתנועה - מכוח חברותו האישית עם הרב משה יוסף ובני ביתו.

באירוע האחרון, אטיאס נראה כמי שלוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח: אותה תופעה המוכרת מעולם הרפואה-פסיכולוגיה, של הורה הגורם לפציעה או למחלה של בן משפחה – ורץ לטפל בו אחר-כך במסירות מופלאה (זכות היוצרים להקבלת המושג לעולם הפוליטי, היא של יוסי ורטר, שהדביק זאת בעבר לנתן אשל).

אטיאס הוא זה שאחראי להשבתו של דרעי, יותר מכולם (אפילו יותר מיעקב סיני, חתנו של הרב משה יוסף שטפטף ללא הרף על הצורך בחזרתו של דרעי). שר השיכון היה זה שלאט לאוזניהם של בני הזוג יוסף במשך שלוש שנים בדבר הצורך בשידוד מערכות, והנה, רגע אחרי שהצליח להעביר את המהלך ולפגוע בישי – רץ אטיאס לסייע לו להתגבר על הפגיעה כשהוא מוביל את הצעת הפשרה של הנהגה משולשת.

ש"ס זקוקה בדחיפות לאנשים חדשים עם קבלות של עשייה. כי אי-אפשר לדבר על רוח חדשה, ובאותה נשימה להותיר ברשימה חיילים אלמוניים, אפרוריים ולא יעילים (לא כולם, ובלי שמות), שנדבקים לכיסא, בכל מערכת בחירות מחדש, כשהם חבים את תפקידם ואת אצבעותיהם לטייקונים ולבאבות – שמעמדם והונם פוחתים והולכים מקדנציה לקדנציה

אטיאס המתוחכם לא חשוד בהתחסדות, ובצמרת ש"ס החדשה מאמינים כי פשרת ההנהגה המשולשת אומנם נועדה, במטרתה הרשמית והמוצהרת, להפחית את הפגיעה ביו"ר היוצא, אך למעשה, היא באה לעולם כדי להעצים את מעמד הצלע השלישית - ואולי בכלל הראשונה - אריאל אטיאס.

בסביבתו של ישי היה מי שהציע השבוע לגלות מנהיגות ולהודיע בפומבי, כי הוא מוכן להעביר לאריה דרעי את התואר הרשמי של יו"ר התנועה: "הרי זה מה שקורה בפועל, ואם ממילא סוכם שתישאר השר הבכיר ותוצב במקום הראשון – למה לחכות עד אחרי הבחירות ולא לעשות זאת כבר עכשיו?". ישי הרהר ברעיון, הפך בו כה וכה, אבל אז הבין שגם אם יוותר על תואר היו"ר המשותף - יהיה זה הנסיך שהפך למלך, אריאל אטיאס, שלא ימהר לוותר על הכתר המשולש, ולפיכך, הרעיון נגנז, לעת עתה.

שר השיכון אינו מסתפק עוד בתואר של ממליך המלכים ורוצה להיות המלך בכבודו ובעצמו. מעתה ואילך אטיאס הוא חלק בלתי נפרד מראשות התנועה. מעמדתו הנוכחית, אטיאס יכול להרגיש, ובצדק, כמי שכוחו בהירארכיה התנועתית-משפחתית, גדול מכוחם של דרעי וישי גם יחד, מכוח קרבתו הבלתי-אמצעית למשפחת המלוכה.

לאטיאס יש "מום" נוסף: הוא מעולם לא חווה עבודה תחת סמכות פוליטית. מהרגע הראשון שלו בפוליטיקה, הוא ראה את העולם מהחלק העליון של הגלגל. בניגוד לישי, הוא לא עבד בגלגול הקודם תחת דרעי כיו"ר. אטיאס מעולם לא נשא שכמו לסבול מרות של יו"ר, וכמספר 2 תחת אלי ישי, דאג שכולם יידעו זאת, כל הזמן.

הוורבאליות של אטיאס, שמדבר בעברית ישראלית, הפכה אותו לכוכב התקשורת של הפוליטיקה החרדית - שני רק לאריה דרעי שעוקף אותו בזכות הכריזמה. די היה לקרוא את טורי הפרשנים בעיתוני סופ"ש שעבר, כדי להבין שאטיאס, אשר הוכתר ללא עוררין כמנצח הגדול של המהפך בש"ס, אינו מתכוון לשנות את עורו.

אטיאס נשאר אטיאס, אך עליו לקחת בחשבון שזהות היו"ר השתנתה. דרעי אינו ישי, וכשאטיאס יעשה עליו עוד סיבוב או שניים, נשמע בתגובה את ה'חראקות' של דרעי, עד למרחוק. אטיאס עוד עלול לגלות שההנהגה המשולשת הופכת לשניים נגד אחד – אך אלו שניים ואיזה אחד: לא דרעי ואטיאס נגד ישי, אלא דרעי וישי מול אטיאס.

יש עתיד

מדוע ירדו אחוזי ההצבעה בביתר עילית מתשעים לשבעים?; איך זה שמתוך אלפי טפסים שנשלחו לפעילי השטח לעדכון מצביעים רק שניים חזרו?; השאלות הללו, ועוד רבות נוספות, ממוקדות ולעיתים גם מעצבנות – משוגרות מכיוונו של דרעי, בציפייה לתשובה, לא בו ביום, אלא בו ברגע. סגנון הניהול של האיש, כבר מורגש, וכל מי שדורך על מפתן הדלת בבית ש"ס, מבחין בכך.

כסף יש, ובשפע, ותודה לאלי ישי ולגזבר יהודה אוחנה ששמרו על הקופה. אמביציה, יש גם כן. מה שעדיין אין, זו אג'נדה מוגדרת. "איזה הישגים נשווק לקהל?" שואל מי ששואל, "רבנות ירושלים? העברת חוק טל? אולי הורדת מחירי הדירות?". אי אפשר לזלזל במה שעשה אטיאס במשרד השיכון, אבל הש"סניקים רגילים 'לעשות שוק' ולבדוק כמה כסף יש להם בארנק לפני שהם מעמיסים את הסלים. עם שיווקים, לא הולכים לשוק, ובשורה התחתונה מחירי הדירות זינקו בקדנציה הנוכחית בכ-45 אחוזים.

"תארו לעצמכם שכחלון היה מתפאר בכך שהצליח להפריט את שוק הסלולר אבל המחירים היו מזנקים ב-50 אחוזים. האם הוא היה מציג זאת כהישג?", משווה מי שמשווה. אז נכון שההשוואה אינה במקומה: במשרד התקשורת, השר הוא הרגולאטור היחיד. החלטה אחת שלו, והמחירים צונחים. משרד השיכון לעומת זאת – זו מדינה בפני עצמה. בדרך להסרת החסמים יש לעבור במשרדי האוצר, הפנים וראש-הממשלה, לצלוח את מאבקי הירוקים, ולהתמודד עם הבג"צים. אטיאס עשה זאת ובמשרד השיכון מאמינים שעם קצת אורך-רוח, התוצאות ייראו גם במחירים, ולראיה – מציגים במשרד השיכון את הירידה במחירים, בתקופה האחרונה.

נמתין בסבלנות עד לקדנציה הבאה. תכל'ס, במערכת הבחירות הנוכחית, הוזלת מחירי הדירות, אינה מהווה סחורה עוברת לבוחר, ולמעשה, ההצלחה המוכחת היחידה היא המלחמה בסודנים. זו הסיבה שדרעי לא יכביר מילים (שאין בפיו) על הישגי העבר, אלא ידבר בעיקר על העתיד – ויהפוך למעשה את ש"ס ל'מפלגת יש עתיד' האמיתית.

דרעי ידבר על הדאגה לאזרחי מדינת ה"אלו שאין להם", על המלחמה העתידית בגזענות המתרחשת בסמינרים. בעניין הזה, דרעי חייב לומר תודה לביטאון 'המודיע' שהעניק לו השבוע נקודות בדעת הקהל, כשיצא נגדו במאמר מערכת תוקפני, אשר נכתב לבקשת מנהל סמינר ירושלמי ידוע. אפילו סגן השר ליצמן הבין את גודל הטעות ודאג להתקשר לדרעי בבוקר פרסום המאמר. מבלי להתייחס במילה אחת לתוכן שהתפרסם בעיתון, בירך ליצמן את דרעי לרגל שובו לזירה והבהיר כי "האדמו"ר מגור הורה לי לשתף איתך פעולה ולפעול ביחד".

פנים חדשות

אמרנו שיתוף פעולה? האחדות – היא בהחלט המטבע הכי עובר לבוחר, בקמפיין הבחירות המתוכנן של ש"ס. דרעי מגייס את פעיליו הרדומים, באותה סיסמה שהוא משמיע שוב ושוב. "אם אני ויתרתי, גם אתם תוותרו. זה הזמן לבוא ולעבוד, בלי חשבונות", הוא אומר לפעילים ברחבי הארץ – גם לאלו שהסתכסכו עם ש"ס הרשמית ורצו עם רשימות עצמאיות ברשויות. זוגות של יריבים מקומיים מרים כמו אריה כהן ושמואל ג'מיל בראשון לציון, רפי ברנז ובני אלחרר בבת ים, זומנו לפגישות משותפות, כשדרעי מבהיר להם כי מרגע זה ואילך, יוצאים לדרך חדשה. בקצב הזה, בדגל התורה עוד ישכרו את שירותי התיווך של דרעי, משכין השלום.

מבחנה הראשון של האחדות יהיה מבחן נושאי התפקידים. לא השאלה מי יוצב במקום הראשון היא שתעמוד במוקד, אלא מה יהיה גורלם של שאר ח"כי ושרי התנועה. מרגי כבר התבטא והבהיר כי ייכנס לבית מרן הגר"ע יוסף ויילחם על מעמדו – כפי שאלי ישי נלחם. איך שזה נראה כעת, חבל למרגי על המאמץ: ח"כ הוא יישאר בכל מקרה, אבל שר – אין הרבה סיכוי שיהיה.

ברשימת החוששים למעמדם, נמצא גם ח"כ ניסים זאב שעדיין לא מצא את הזמן להתקשר ולברך את דרעי לרגל חזרתו – אולי בגלל שהקוד הטלפוני של דרעי אינו ידוע לו (מה שאי אפשר לומר על ח"כ מוישה גפני, שלא הרים טלפון לברך את דרעי על שובו, למרות שהקוד הטלפוני מצוי בידו – מהתקופה בה פנה לעזרתו של דרעי, כדי שישפיע על איווט במאבק האחרון נגד חוק הגיוס של פלסנר).

בסביבתו של ישי הציעו כי דרעי ימקם את נאמניו בעשירייה השנייה, כשההסבר הינו כי נטל ההכנסה של המנדטים בעשירייה השנייה, מוטל על כתפיו של דרעי, שהרי עשרה-אחד עשרה מנדטים, ישי היה מביא גם לבד. זה כנראה מה שיקרה, כאשר נכון לעכשיו, המגמה המסתמנת בש"ס הינה לשמור על הקיים ולהותיר את העשירייה הראשונה על כנה (כששני השינויים היחידים הינם: אמסלם שיוחסר מתחתית העשירייה, ודרעי שיתווסף במעלה הרשימה), וזאת כדי למנוע 'מרחץ דמים' שעלול להפוך את האחדות בש"ס, לאחותה התאומה של ה"אחדות" בדגל התורה.

עם כל הכבוד לאחדות, את האמת צריך לומר: מי שמעוניין להכניס משב רוח רענן ודם טרי בתנועה החברתית החדשה, חייב לתת במה לפנים חדשות, ולהכניס לרשימת המועמדים לכנסת, עסקנים נמרצים מהשטח עם קבלות של עשייה אמיתית למען הציבור. כי הרי אי-אפשר לדבר על רוח חדשה, ובאותה נשימה להותיר ברשימה חיילים אלמוניים, אפרוריים ולא ממש יעילים (לא כולם, ובלי שמות), שנדבקים לכיסא, בכל מערכת בחירות מחדש, כשהם חבים את תפקידם ואת אצבעותיהם לטייקונים ולבאבות – שמעמדם והונם פוחתים והולכים מקדנציה לקדנציה.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.