הוכינו בהלם יחד עם כל בית ישראל, בהסתלקותו של הגאון הגדול המקובל הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, בנו של המקובל הגדול הרב סלמאן אליהו זצוק"ל.
כמי שהכיר את הגר"מ אליהו למעלה מ-30 שנה, מעת ששימשתי כרב מושב, זכיתי לראות את מידותיו ותכונותיו המיוחדות. אני מרגיש רגש חסרון ויתמות, בהסתלקה של אחת מדמויות ההוד והפאר של היהדות הספרדית. רב ראשי, מנהיג, דיין, איש פיקח מאוד, אמיץ ועקבי בדעותיו, שגילם בתוכו תקיפות וענווה, עסק בתורת הסוד עם העמקה בתלמוד ובפסיקת ההלכה.
הגר"מ אליהו זצ"ל, היה בן בית אצל דודנו הגדול קדוש ישראל סידנא הבבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, שקרב אותו במאוד ואהב אותו.
בתקופה ששימש הגר"מ אליהו כדיין בבאר שבע, אף זכה לראות נס גלוי מה"בבא סאלי" ובמשך כל שנות חייו שמר אמונים לבית צדיקי אבוחצירא ובמיוחד לבנו יבדל"ח האדמו"ר רבי ברוך שליט"א. רבים הם הסיפורים שנקשרו למערכת היחסים ביניהם.
פסיקתו היתה לאור פסיקתם של המקובלים ובמיוחד "הבן איש חי", רבם של יהודי בבל, ולמרות שבדרך כלל גישתו היתה מחמירה, בכל זאת להמוני העם ידע להקל במקום הצורך.
האמירה השגורה בפיו היתה: המחמיר לעצמו תבוא עליו ברכה, אבל לכלל "כחא דהיתירא עדיף". כך נהג ופעל למעשה בכל ימי רבנותו, הנהגתו האישית היתה בתכלית החסידות. מה נורא ויפה היה מראהו במועדים ובשבתות, עת היה לבוש כולו בגדים לבנים ככהן המשרת וכמלאך ה'.
תפילותיו וברכותיו היו לשם דבר, ועלית על כולנה אחרית ימיו, עת נזדכך ביסורים, ובקדושה ובטהרה השיב את נשמתו לבוראו.
הגר"מ אליהו התעלה מעל לכל המחלוקות הפוליטיות, אהב והוקיר תלמידי חכמים מכל הזרמים, סרוגים כשחורים, ספרדים כאשכנזים, חב"דניקים, חסידים וליטאים. את כולם הוקיר, וכל העת חיפש רק את הטוב שבכל זרם ובכל קבוצה ומגזר.
ואף בדידי הוה עובדא, שלמרות שידע על הערצתי וקירבתי למרן גאון עוזנו ותפארתנו, גאון ישראל הראש"ל יבל"ח רבי עובדיה יוסף שליט"א, יחסו אלי תמיד היה יחס של כבוד והארת פנים.
הפוליטיקה וההשתייכות המפלגתית לא שיחקו תפקיד. כך זכיתי, והסכמתו התנוססה לתפארת על ספרי.
אהבתי במיוחד את הענווה שלו, ועליו יאות לאמור וי דחסרא ארעא דישראל גברא רבא (מגילה דף כ"ח ע"ב).
עם הסתלקותו נתייתם עולם הרבנות והדיינות ונדבך נוסף התערער.
יהי זכרו ברוך וזכותו תהיה מגן וצינה בעדנו. אמן.