הרה"ר מצגר מצהיר:

"לא אתמודד לקדנציה נוספת, אלא אם יכפו עלי גדולי ישראל"

החוק להארכת כהונת הרבניים הראשים עדיין נדון בכנסת, אבל הרה"ר מצגר מודיע, כי בכל מקרה, אין בכוונתו להתמודד לקדנציה נוספת בתפקיד. "מדובר באחד התפקידים השוחקים ביותר. המערכת המשפטית נכנסת לך לקרביים, לכל דבר צריך אלף אישורים", הוא אומר, ומסייג: "אלא אם יכפו עלי גדולי ישראל" (חרדים)

יעקב ריבלין | כיכר השבת |

אם ישנם ימים של נחת בישיבה על הכסא החשמלי של רב ראשי לישראל הם נמצאים בדרך כלל מעבר לים. בקהילות היהודיות שבתפוצות עדיין יש מהלכים לתואר צ´יף רבאיי אוף יזראל והמסחרה הפוליטית הישראלית הרואה בתואר זה עוד ג´וב ממלכתי נחשק ותו לא טרם חילחלה לשם (אם כי לא מן הנמנע שגם עוד יגיע).

אי לכך מהרגע בו עוזב המטוס את קו החוף של ארץ הקודש מרגיש הנוסע הנכבד כמי שיצא מדיר של זאבים רעבים המחפשים את בשרו למחוזות גן העדן הנכסף. השטיח האדום כבר מחכה בנמל היעד ולידו ראשי קהילות ויהודים טובים שלא שמעו, וכנראה גם לא רוצים לשמוע, על גיורים צבאיים, היתרי מכירה בשביעית, ועימותים פנימיים על מינויים בבתי הדין הרבניים.

ציניקנים מושבעים אומרים שהאווירה הבין לאומית הנעימה היא אחת הסיבות לעובדה שרק שר החוץ הישראלי יכול להתחרות עם הרבנים הראשיים על תואר הנוסע המתמיד.

אפס כי כל הרבנים הראשיים לדורותיהם (אין כמעט שיחה עם רב ראשי זה או אחר בשלושים השנים האחרונות שנושא זה לא הוזכר) דוחים את השאלה המחוצפת על הסף.

שליחות קודש

הם מספרים עד כמה הקהילות היהודיות בחו"ל באמת זקוקות לסמכות שמקרינים הרבנים הראשיים לישראל כלפי השלטונות במדינותיהם בנושאים שיד הקהילה קצרה לטפל בהם, ועד כמה שבאמת ישנו צמאון בתפוצות ישראל לדבר ה´ זו הלכה היוצאת מבית יהב בירושלים.

הלוואי ויכולנו, הם בדרך כלל נאנחים, לנשום כמה שפחות חמצן של מטוסים ויותר מאווירה המקודש של ארץ ישראל. דא עקא שהקהילות דורשות והרבה בעיות של אידישקייט אכן נפתרות במהלך הביקורים.

כך או כך, הביקור האחרון של שני הרבנים הראשיים גם יחד בכינוס הפדרציה היהודית של ספרד (חידוש מרענן כשלעצמו. כל צמדי הרבנים שקדמו להם נהגו להמריא בנפרד ובמועדים שונים בנימוק המבודח שמישהו צריך להשאר כאן ולשמור על היהדות. הנימוק האמיתי ידוע גם ידוע) עשה באמת טוב לכולם. לקהילה היהודית המתארגנת מחדש בארץ תור הזהב לשעבר הוא נתן תנופה וכלים חדשים שטרם היו לה בעבר.

קדנציה שנייה

לשני הרבנים הראשיים הוא העניק הזדמנות לנקות קצת את הראש מהאדים הרעילים של הביצה הפוליטית הישראלית, שהחלה לתסוס בשבוע שעבר עם האישור הראשוני לחוק המאפשר לרבנים ראשיים להתמודד לכהונה נוספת ולא לחייבם לפרוש לגמלאות כמו קודמיהם לתפקיד.

למען ההגינות יש לציין, שעיתוי הביקור בספרד נקבע חודשים מראש והתזמון מוצלח הוא נפל להם בפוקס מהשמיים.

כמו כל דבר טוב גם היומיים הקסומים האלה חלפו עברו ביעף ובשעות אחר הצהריים של יום שלישי השבוע חזרו הרבנים הראשיים אל הקלחת המקומית הרותחת. עוד לפני הביקור הספיקו מקורביו של הגרש"מ עמאר לספר שהוא עצמו לא היה לו כל קשר להצעת החוק וכתנא דמסייע גייסו את מניח החוק, ח"כ דני אפללו, שהעיד במילת כבוד של חבר כנסת, שכבוד הרה"ר מעולם לא דיבר איתו בנושא זה. הרעיון היה כולו שלו והביצוע היה לשם שמיים בלבד.

אפללו הסביר כי עצם ההגבלה על רבנים ראשיים מהתמודדות על כהונה נוספת היא לא הוגנת יען כי נושאי תפקידים אחרים, כמו ראש הממשלה למשל, זכאים להתמודד על קדנציות נוספות ללא הגבלה. במה נגרע חלקם של הרבנים הראשיים, שאל – השיב בעצמו הח"כ שאמנם אין כיפה לראשו אך טובתם ושלומם של רבני ישראל היא נר לרגלו.

אפללו - מטעם מי?

כמי שעוסק בהווה וכמי שלא קינן בבית הנבחרים בתקופת כהונתן של רבנים ראשיים קודמים פטור ח"כ אפללו משאלות העוסקות בעבר. הוא רוצה להעביר את החוק והדיון היחיד הנסוב סביבו הוא האם באמת הוא מונע מכח עצמו או שהוא שליח של מטה פעולה היושב, או שלא יושב, באיזור הרחובות ירמיהו וכנפי נשרים בירושלים.

אין טעם איפוא לשאול את אפללו מדוע אותן סיעות שתומכות כעת בהתלהבות בחוק עליו חתם התנגדו לו נמרצות בשלוש קדנציות של רבנים ראשיים לשעבר שהשתרעו על פני שלושים שנה. דור דור ורבניו. דור דור והנסיונות לשנות את החוק הנוכחי ולאפשר לרבנים להתמודד על קדנציה נוספת. כל הנסיונות כשלו. הפעם ככל הנראה זה עומד להצליח.

למודי היסטוריה

הראשונים שניסו ולא עלתה בידם היו הרב גורן ז"ל ויבדל"א מרן הגר"ע יוסף. השניים נבחרו לאחר שמפלגת מפא"י בשנות השבעים שינתה את החוק שקבע כי רבנים ראשיים, בדומה לרבני עיר, נבחרים לכל החיים. החוק של מפא"י חייב את הרבנים הראשיים להתמודד על מקומם בבחירות והוא כוון נגד הגר"י ניסים שכהונתו היתה לצנינים בעיני השלטון דאז בשל עצמאות יתר ויש אומרים בשל סיבות נוספות. הגר"י ניסים התמודד אז מול מרן הגר"ע יוסף והפסיד בהפרש ניכר. יחד עימו נבחר גם הרב גורן ז"ל שהיה ברירת המחדל של המפד"ל.

חלפו עברו כמה שנים, המהפך בשלטון בשבעים ושבע גרם לשינוי מהפכני נוסף בחוק הרבנים הראשיים. היה זה שר המשפטים דאז משה ניסים שקבע כי כהונת הרבנים תמשך עשר שנים ולאחריה לא יוכלו המכהנים להתמודד על קדנציה קודמת. היו שטענו אז כי הרקע היה סגירת חשבון עם מי שהדיח למעשה את אביו אך על טענות מסוג זה תמיד חל חוק ההתיישנות. לך תדע היום מי חשב אז מה ולמה.

לובינג נמרץ

בכל מקרה שני הרבנים הראשיים שעמדו לפני סיום כהונתם עשו לובינג נמרץ לשינוי החוק ואחד מהם אף צולם במסדרונות הכנסת בשיחות לובינג שלא העלו דבר. את ההתנגדות הובילה המפד"ל שכבר סימנה לעצמה שני רבנים ראשיים חדשים: הגר"מ אליהו והגר"א שפירא שכבר עזבו אותנו לעולם שכולו טוב. יהי זכרם ברוך.

השנים חלפו וגם מקורבי שני הרבנים דנן חפצו מאוד להמשיך את כהונתם ולשנות את החוק באופן שיאפשר להם להתמודד על קדנציה נוספת. הפעם היה זה תורה של ש"ס להתנגד ומאותה סיבה בדיוק? השסניקים סימנו לעצמם רב ראשי ספרדי מטעמם ובחרו מבין כמה מועמדים גם ברב אשכנזי חדש. היו אלה הגר"א בקשי דורון והגרי"מ לאו.

מכבש לחצים

השניים כיהנו עשר שנים ומטבע הדברים ביקשו אף הם לשנות את החוק. לא חלילה מפני שאדם קרוב אצל עצמו אלא כדי לאפשר למערכת הרבנות להנות מנסיונם המצטבר בניהול עניני הדת במדינה ולא לזעזע אותה בבחירה של שני רבנים ראשיים חדשים.

מקורבי שני האישים (רבנים ראשיים עוסקים רק ברוחניות ולא בקניינים המדומים) הפעילו מכבש לחצים חסר תקדים מסוגו. חכי"ם ושרים נצפו יוצאים ונכנסים בשיטת הסרט הנע ללשכות בבית יהב ברחוב ירמיהו ויצאו משם בפנים מהורהרות.

כמה מהם סיפרו אחר כך, שהתבקשו להוביל או למצער לתמוך בהצעת חוק שתאפשר לרבנים ראשיים להתמודד פעם נוספת על כהונתם. לא מעטים יצאו בתחושה שאכן הגבלת הכהונה לקדנציה אחת היא שרירותית ויש לשנות אותה לאלתר.

גירוש ספרד

למרבה הצער זו לא היתה התחושה גם בתנועה להחזרת העטרה ליושנה. כמה פסיקות ודעות עצמאיות של הגר"א בקשי דורון, שלא עלו בקנה אחד עם פסיקות ההלכה של מרן הגר"ע יוסף, הביאו אותה למסקנה שעל הראשון ללכת בעקבות קודמיו ולסיים את תפקידו בתום קדנציה של עשר שנים.

מי שנפגע מההחלטה היה הרב האשכנזי שדווקא היה ביחסים מצויינים עם צמרת ש"ס אך אין מחוקקין חוקים לחצאים. או שכולם הולכים הביתה או שכולם נשארים. והבחירה היתה שכולם הולכים. ש"ס כבר סימנה את יורש העצר הספרדי ובכח שליטתה בגוף הבוחר הבטיחה בוודאות את בחירתו.

רשמית זה לא היה הנימוק להתנגדות ליוזמת החוק שניסו להריץ מקורבי שני הרבנים . הנימוק היה שכך נהגו מקדמת דנא לקצוב כהונה לעשר שנים וכל המשנה ידו על התחתונה.

פטורים מתשובה

אם שואלים את השסניקים מה השתנה אז מעתה , כלומר: מדוע הם תומכים בהצעת החוק החדשה של אפללו ושות´ ולהצעות קודמות בעבר הם התנגדו הם רואים עצמם פטורים מתשובה ובצדק. כמו שאף אחד לא חשב בעבר שההתנגדות להצעת החוק נובעת ממניעים עניינים אף אחד לא אמור לחשוב שהתמיכה כעת היא פרי מחשבה מחודשת ומעמיקה.

אז, הם התנגדו, כי חיכו לרב שיקבל הוראות מהמקומות המתאימים והיום הם תומכים כי סוף סוף מצאו אחד שכזה. אז מי צריך שאלות ומי צריך תשובות. ובכל זאת למען הפורמליות וההיסטוריה הם לא הגישו בעצמם את הצעת החוק החדשה ומצאו את השליח המתאים לדבר המצווה.

השאלה המסקרנת היחידה היא לא באשר למהלכיה הלא מפתיעים של ש"ס אלא סביב הפאסיביות המוזרה של המפלגות האחרות שיש להם עניין לכאורה לטרפד עוד עשר שנים של שליטה שסי"ת מוחלטת בבית יהב.

היכן הסרוגים?

להיכן נעלמה ההתנגדות הטבעית של הציונות הדתית למהלך שכזה וכיצד ישראל ביתנו שהתעמתה מרות עם הרבנות הראשית בחוק הגיורים יושבת בשקט.

בכל הקשור לאחרונה ניתן להצביע על הסכמה שהושגה לבסוף בחוק השנוי במחלוקת ועל ההכשר הגורף לגיורים הצבאיים שחולל סערה רבתי במחנה החרדי האשכנזי אך סיפק בהחלט את מייצגי העולים מחבר העמים.

אבל להיכן נעלמה סיעת הבית היהודי. ומדוע הצביע השר הרשקוביץ בעד החוק בועדת השרים לענייני חקיקה. שהרי אף אחד לא מעלה על דעתו להתייחס לשמועות המטופשות שכביכול הוא (הרשקוביץ) נושא את עיניו למשרת רב עיר באיזור הצפון וזקוק לאישור כלשהו של הרבנים הראשיים. ותהי לחידה.

מסתפק בקדנציה אחת

את הרה"ר לעדות אשכנז הגר"י מצגר איתרנו לשיחה בעניני היום והשעה דנן בבית הנתיבות של הבירה הספרדית הלא היא מדריד המעטירה. הגר"י מצגר ועמיתו הגרש"מ עמאר היו שם בדרכם חזרה ארצה לאחר יומיים של ביקור ופעילות נמרצת כאורחי הפדרציה היהודית של הקהילות היהודיות בספרד.

מתברר כי מבלי ששמנו לב התקבצו להם כשבעים אלף יהודים בארצם של טורקבמדה והמלכה איזבלה ימ"ש, ובשקט בשקט בלי שהאינקוויזיציה תרגיש, הקימו את הקיבוץ היהודי השלישי בגודלו במדינות האיחוד האירופי.

בין היתר השקט נבע מכך שעד עתה הפדרציה היתה תחת השפעה רפורמית (שלו היו בשנת רנ"ב לא היו בין הגולים וד"ל) ורק לאחרונה ממש התחולל שם מהפך והשליטה עברה לבעלי אוריינטציה אורטודוכסית. אכן כר פעילות נרחב לרבנים ראשיים ישראליים בעלי סמכות אוטוריטטית מהסוג שגם גויים מבינים.

בין הדברים שכבר החלו להתרקם: הקמת מערכת כשרות. בית דין ברוח ישראל סבא, ואפילו השתדלות אצל השלטונות למתן סמכות להטלת סנקציות חוקיות למעכבי גיטין.

שיחה מעבר לים

הגר"י מצגר שח לנו על כך בארוכה אבל הוא לא כל כך תמים לחשוב שרק בגין כך טרחנו לאתר אותו מעבר לים.

עם כל הכבוד לתושבי מדריד וברצלונה הנושא הספרדי שעומד בראש סדר היום הציבורי הרבני בישראל קשור גם לאשכנזים. ומדובר כמובן בחוק שעבר בטרומית ביום רביעי שעבר בכנסת והמתייחס למייצגי שתי העדות ברבנות הראשית לישראל. החוק כבר זכה לשם הגנרי: חוק עמאר מצגר.

לפחות לגבי האחרון, ובהתאם לשיחה המתפתחת בחסות חברת בזק, יתכן שהוא לא ממש נכון.

אני רוצה לומר לך, כך הגר"י מצגר, בפתח החלק הפוליטי של השיחה, שגם אם החוק החדש יעבור בכנסת אין לי שום כוונה להתמודד לקדנציה נוספת.

"אני לא אתמודד"

"לגופו של חוק אני בכלל לא בטוח שהוא יעבור בכנסת בכל שלושת הקריאות כי לא חסרים גורמים אינטרסנטיים שינסו לטרפד אותו. וגם אם יעבור אני מודיע בזאת בצורה הברורה ביותר שאין לי רצון לרוץ פעם נוספת למשרת הרב הראשי לישראל. אלא אם כן אקבל הוראה חד משמעית מגדולי ישראל לעשות זאת".

את ההסתברות לקבלת הוראה שכזאת יחשב כל אחד לעצמו. דה פאקטו ודה יורה זו הודעה על פרישה בתום הקדנציה ולא ניכרת מקולו של הגר"י מצגר שמבעד לאפרכסת אפילו טיפה אחת של צער על כך .

אם השיחה היתה מתקיימת לפני כארבע שנים לא היה צורך אפילו לשאול מדוע. בשנותיו הראשונות בכס הרה"ר הוא ממש לא ליקק דבש. מתנגדים ושונאים ירדו לחייו ללא הרף. היו שאף אכלו קורצה בפרשה מנהלית מסויימת, שנחקרה בקול רעש גדול והסתיימה בקול דממה דקה ללא ממצאים של ממש.

היו גם צרות סביב היתר המכירה בשביעית, ובבית הדין הרבני העליון היו שחסמו את דרכו וגרמו לכך שהרוטציה בין תפקיד הרה"ר ונשיא בית הדין הרבני העליון לא תתקיים.

חנן 10 פתוח

אלא שבתום שנות הרעה באו שנות הטובה. היחסים בצמרת הרבנית שופרו פלאים. דלתות שנסגרו בבית ידוע במאה שערים חזרו ונפתחו לרווחה, ואפילו המלאכים הרעים אומרים היום אמן.

הדעת היתה נותנת שאם יש כבר מומנטום לטובה מן הראוי יהיה להמשיך אותו לעשר שנים נוספות לפחות.

אבל הגר"י מצגר נשמע נחוש בדעתו כאשר הוא מכריז שלא ירוץ לקדנציה נוספת: "כשנכנסתי לתפקיד ידעתי שאני הולך לקדנציה אחת וכך הכנתי נפשית את עצמי. לא חשבתי שיהיה חוק חדש וגם אם יהיה זה לא משנה את התחושה שלי שקדנציה אחת זה בהחלט מספיק.

"מדובר באחד התפקידים השוחקים ביותר במדינה. ואחת הסיבות לכך היא שהמערכת המשפטית נכנסת לך לקרביים ועל כל דבר ודבר צריך אלף ואחד אישורים.

"הנה לדוגמא הרפורמה שרצינו לבצע בתחום משגיחי הכשרות. שיהיו עצמאיים ולא כפופים לבעלי העסקים. ספר שלם הכנו בנושא זה ועד היום זה תקוע.דוגמא נוספת: ההחלטה של בית המשפט הגבוה בירושלים שבתי הדין הרבניים לא יוכלו לעסוק בדיני ממונות אפילו בדרך של בוררות. שלוש שנים אנו עמלים על תיקון העניין ושום דבר לא זז. אני אדם מעשי ולא רוצה רק לדבר".

אחרי - המבול

ומה עושים לאחר שפורשים? הגר"י מצגר לא נשמע מודאג במיוחד. "יש לי כל מיני ההצעות מאוד מעניינות , גם בחו"ל, ובבוא היום נבחר באחת מהן".

באשר לרבנות ירושלים השוממה כעת מאין יושב על כס רבנותה משיב הגר"י מצגר כי ידוע לו ששמו הוזכר בהקשר לכך אך מבחינתו הנושא כעת לא עומד על הפרק. מטון הדברים נראה שהדגש הוא על "כעת".

עדיף רב עיר

יתכן שהדברים הבאים מצביעים על היעד הבא של הגר"י מצגר למרות שהם נאמרים בהקשר אחר ובהמשך לאמור לעיל על הקשיים שיש לרבנים ראשיים: "לרבני ערים יש הרבה יותר סמכויות בפועל מרבנים ראשיים. הם עושים הרבה דברים שהם רוצים בלי מגבלות כל כך קשות. אין להם נציבות שירות המדינה על הראש. אין להם יעוץ משפטי שכובל אותם על כל צעד ושעל. ברבנות הראשית אנו מנהלים ישיבות עם עשרות אנשים ובסופו של דבר כלום לא יוצא כי המערכת מתערבת ומפריעה".

ובכל זאת יש לדבריו גם הישגים שאחד הגורמים להם הוא מערכת היחסים הטובה והבלתי שגרתית בין שני הרבנים הראשיים הנוכחיים (ומכלל הן אתה שומע לאוו. י.ר): "היחוד שלנו הוא שברוך השם יש אהבה ואחווה ושלום ורעות בינינו וששנינו מתייעצים עם גדולי ישראל. אני מתייעץ עם מרן הרב עובדיה יוסף בכל מיני נושאים הלכתיים וגם אחרים. וגם עם מרן הרב אלישיב למרות שלפעמים פסיקותיהם מחולקות כדרכה של תורה.

"בזכות זה יש לנו כמה השגים הסטוריים. בתחום הכשרות גרמנו לכך שכל שלושת אלפים וחמש מאות המשגיחים עברו בחינות וחייבים להכנס לעבודה בהשגת תעודה. זה מנע לחצים למינויים של אנשים שאינם ראויים.

מהפכת החמץ

"עשינו מהפכה בנושא מכירת החמץ שרשתות השיווק מכרו לנוכרי אך מצד שני אנשים הוציאו מוצרים מהמדפים המכוסים וקנו בקופות. זה היה מאבק של ארבע שנים וזה נגמר. נהלנו מאבק נגד בדצי"ם פיקטיביים שאין מאחוריהם ולא כלום.ותגברנו באופן רציני את נושא האכיפה של מערכת הכשרות בנושא הונאות". תחום נוסף הוא הסיוע לקהילות בחו"ל שהוא סיפור ארוך ומרתק בפני עצמו.

ובלי הנושא הספרדי אי אפשר אך מזוית אחרת. למרות הביקורת בחוגים שונים על הנוהג למנות רבנים על בסיס עדתי משוכנע הגר"י מצגר שעדיין לא בשלה השעה למנות רב אחד לכל העדות. "אנחנו רק שישים שנה בתחום מיזוג הגלויות ואם יהיה רב אחד לכולם קיים החשש שהעדה ממנה לא יצא תרגיש קיפוח. אי לכך, השיטה של שני רבנים מביאה דווקא לאחדות".

אבל מה שמותר ברבנות אסור בתכלית האיסור במקומות אחרים. "פעלתי בשעתו להעלות את הנושא של הסמינרים במועצת הרבנות הראשית אך מספר רבנים התנגדו ולכן זה ירד מעל סדר היום. אני בדעה שאם בת לא מתאימה מבחינה דתית בוודאי שאין להרשות שתפוח רקוב אחד יקלקל את כל החבית. אבל אם זה על רקע עדתי בוודאי שזו תופעה שיש להאבק בה".

ולשומעים יונעם. אם לא בקדנציה הבאה לפחות עכשיו.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון ´בקהילה´.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר