סודות הנשמה: פרקים מספרו של הרב עדס

ב. והדברים צריכים ביאור מאוד איך יתכן לומר כן שהרי הקב"ה אין לו גוף ולא דמות הגוף וממלא כל העולמות וסובב כל העולמות והתורה היא ספר תורה הקדושה וישראל הם בני אדם ואיך נאמר שהכל דבר אחד

ג. וצריך להקדים לביאור הדבר שהנה האדם מורכב מגוף ונשמה והגוף ידוע ומורגש לכולם מהו אבל הנשמה אף על פי שכל אדם יודע שהיא קיימת בו ומרגיש את זה היטב והרי ההבדל בין חי למת ברור אף על פי כן להגדיר מהות הנשמה עד סוף ענינה הוא דבר קשה מאוד ומהקצת שבידינו להבין בזה יש ליתן בו משל לקרני השמש הנמשכות מן השמש שכל מהות ומציאות קרני השמש הוא יניקתם והימשכותם מן השמש ואם ישים אדם קרש להפסיק בין קרני השמש לשמש אין מאחורי הקרש כלל קרני שמש [עכ"פ אותם חלקים שלא יכולים לעבור דרך קרש ונכללים בהם כל החלקים הנראים לעין] וכעין זה הוא ענין נשמת היהודי שהיא נמשכת מהבורא יתברך וכל מהותה ומציאותה הוא יניקתה והימשכותה מהבורא יתברך [וודאי שרחוק מאוד המשל מהנמשל שהרי המרחק המהותי בין ענין הנשמה לענין הבורא הוא ללא שיעור וללא דמיון כלל למרחק המהותי שבין השמש לקרני השמש שהוא פחות ממנו וכוונת המשל רק לענין הפרט שכל המהות הוא היניקה וההימשכות משורשו] והנה באמת כל מה שיש בעולם הוא יונק ונמשך מהבורא יתברך ואכמ"ל בביאור הענין אבל בנשמה של יהודי זה באופן יותר ישיר ויותר מורגש

ד. ונחזור לעניננו לביאור המאמר שהקב"ה ועם ישראל הם דבר אחד כוונת מאמר זה הוא שהנשמות של ישראל הם שפע הארה רוחנית [בלשון ספרי הקבלה לשפע רוחני טוב משתמשים בלשון הארה או אור ואחת הסיבות לשימוש לשון זה הוא מפני שבמציאויות הגשמיות הדבר הכי רוחני הוא אור והוא דבר טוב ויש כמדומני עוד סיבות יותר עמוקות לשימוש לשון זה ואכמ"ל] שנמשך שפע זה מהבורא יתברך שהוא השורש של הארה זו וזה הכוונה במה שאמרו שהשם יתברך ועם ישראל הם דבר אחד שזה שורש השפע וזה השפע הנשפע

ה. ומה שאמרו עוד שגם התורה הקדושה היא אחד עם הבורא ועם ישראל לבאר דבר זה צריך להקדים יסוד גדול שמבואר בהרבה מקומות בחז"ל ומהם בגמ´ בסנהדרין צ"ט שעל הפסוק נפש עמל עמלה לו דרשו חז"ל [כדי לבאר כפילות הלשון בפסוק שנזכר פעמיים עמל] הוא עמל במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר ופירש רש"י שכשהאדם עמל בתורה התורה מבקשת להשם יתברך שיעזור לו להבין התורה עכת"ד ומבואר מזה שהתורה אינה רק ספר התורה שיש לנו בעולם הזה אלא שיש מציאות רוחנית של תורה בעולמות העליונים שיכולה לבקש בקשות מהשם יתברך [ומשל לדבר הידוע לכולם שיש מציאות רוחנית של מלאכים]

ו. ועל פי זה מובן מה שאמרו במאמר הנ"ל שגם התורה היא אחד עם השם יתברך ועם ישראל הכוונה היא שסידר הקב"ה את סדר הבריאה ששפע זה שבא ממנו לנשמות ישראל הוא מושפע דרך המציאות הרוחנית של התורה שיצירת השפע שבו נוצרות נשמותיהם של ישראל נעשה ועובר דרך השפע של התורה הקדושה שגם הוא סוג שפע מאתו יתברך [כן מבואר בכוונת הדברים ברמח"ל בספר אדיר במרום ואולי באיזה פרטים לא דייקתי אבל באופן כללי כן מבואר שם הכוונה עיי"ש]

ז. ועוד דבר נוסף יש בזה שהנה התשוקה הפנימית החזקה ביותר שיש לנפש האדם הוא להתקשר יותר לשרשה ולקבל יותר שפע וחיזוק לעצם הנשמה והדרך לזכות לדבר זה על פי האמור הוא על ידי תוספת בתורה דהיינו הוספה בלימוד התורה והוספה בקיום התורה [ובכלל הוספה בקיום התורה נכללים כל עניני עבודת השם המבוארים בתורה דהיינו קיום המצוות והזהירות מעבירות בין בענינים שבין אדם למקום ובין בענינים שבין אדם לחברו וכן ענין התפילה כל אלו נכללים בכלל תורה לעניננו להמשכת תוספת השפע הנ"ל] שעל ידיהם מתעורר השפע העליון להיות מושפע עליו דרך אורות התורה

ח. והנה כשיתבונן האדם בכל הדברים האלו צריך דבר זה לעורר בלבו חשק גדול ללימוד התורה ולשאר כל עניני עשיית רצון הבורא יתברך בהבינו שעל ידי זה מתקשרת נשמתו בשורשה ונוסף הארה על הנשמה מאותו סוג של הנשמה שלזה באמת הוא התשוקה הפנימית של הנשמה יותר מלכל שאר תשוקות של עניני עולם הזה וכמו שכתב במסילת ישרים בפרק א´ שכיון שהנשמה היא מלמעלה תענוגה האמיתי הוא רק באור פני השם יתברך

ענף ב

א. עיין בב"ח באו"ח סימן מ"ז מש"כ שם בענין הכוונה הראויה בשעת לימוד תורה וכן עיין בזה בכתבי האר"י בספר שער רוח הקודש דף י"א ע"א והנה דבריהם כתובים בשם בלשון ספרי הקבלה ומהראוי לבאר הדברים באופן שקל לכל אדם לכוין זה והדברים שייכים לא רק למצוות לימוד תורה אלא לכל ענין בעבודת השם בתורה ובקיום מצוות ובתפילה ובזהירות מעבירה

ב. והענין הוא שבכל פעם שיהודי עושה איזה מהענינים הנ"ל של עבודת השם נפעלים מכח זה שני דברים הראשון שעל ידי זה מתחברת נשמתו להשם יתברך ואף שבכל זמן בלא הפסק מחוברת נשמת כל יהודי להשם יתברך מכל מקום בשעת קיום מצוה או לימוד תורה מתווסף יותר בחיבור ופעולה זו אפשר לכנותה מלמטה ללמעלה ועוד דבר שני נפעל שמגיע אור רוחני מהשם יתברך ונכנס לתוך נשמתו של היהודי ופעולה זו אפשר לכנותה מלמעלה ללמטה [הכינויים שכתבנו מלמטה למעלה ומלמעלה ללמטה עיקרם רק בתור סימן לזכור את שני הכוונות ואת הסדר בין הכוונות] ואפשר בדרך רמז לפרש את שני כוונות אלו בלשון הפסוק הכתוב בסיום מגילת איכה שכתוב השיבנו ה´ אליך ונשובה חדש ימינו כקדם דהשיבנו ה´ אליך ונשובה הוא מורה על חיבור הנשמה להשם יתברך וחדש ימינו כקדם מורה על קבלת אורות חדשים עליונים מסוג גבוה מאוד כמו בימים קדומים של זמן בית המקדש [והנה נכתב כאן ענין שני הכוונות בלשון השווה לכל נפש ויש בזה עוד דברים עמוקים עיין בכתבי האר"י ובספר נהר שלום בכוונת מטבע ברכה בדף כ´ טור ב´ והלאה ואכמ"ל]

ג. והנה אף שבכל רגע שאדם לומד תורה או מקיים מצוה נפעלים שני הדברים האלה מכל מקום אם האדם בשעת לימודו או התפילה וכיו"ב מכוין את שני הכוונות האלו הנה מרובה מאוד כח הכוונה לפעול שהדברים הנ"ל יהיו בעוצמה הרבה יותר חזקה מאשר במקיים המצוה בלא לכוין כוונות אלו ולכן חשוב מאוד אם יכול האדם להרגיל את עצמו כמה שיותר בכוונות אלו לכוין שרוצה שעל ידי לימודו זה תתחבר נשמתו להשם יתברך וכן רוצה שעל ידי זה יבוא אור רוחני מהשם יתברך ויכנס לתוך נשמתו

ד. ולהבין יותר את מהות שני הכוונות האלו חשוב לעיין היטב בדברים הנ"ל בענף א´ שעל ידי הכתוב שם מובן יותר מהות חיבור זה ומהות הארה זו

ה. והנה מלבד שעל ידי כוונות אלו מרויח האדם שמתרבים הדברים הנ"ל בעוצמה יותר חזקה עוד מרויח ריוח עצום שכיון שמתרבה מאוד החיבור והאור יכול ריבוי זה לסייע לו להרגיש עם הזמן את ענין החיבור והאור כל חד כפום שיעורא דיליה ועל ידי שמרגיש בלימודו ובתפילתו את חיבור זה ואור זה נפעל אצלו על ידי זה חשק עצום ללימוד התורה ולכל עניני עבודת השם יתברך וזהו מכלל כוונת דברי הלל בגמרא ביומא ל"ה ע"ב כמבואר לקמן בהמשך חיבור זה בחוברת אהבת תורה עיי"ש

ו. וגם מי שלא יכול באופן קבוע לכוין כוונות אלו מכל מקום ישתדל לפעמים לכוין בהם ויועיל זה הרבה

ז. ובתהילים במזמור מ"ב כתיב כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים צמאה נפשי לאלקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים ע"כ וביאור הפסוקים האלו כך הוא שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשני סוגים של בריאה יש דברים כמו ברזלים ואבנים כמו שהם כך הם ואינם צריכים תוספת מזון אבל יש דברים כמו צמחים ובעלי חיים שצריכים מזון ואם אינו משקה הצמח נובל הצמח ואם אינו מאכיל הכבש מת הכבש והנה האדם מורכב מגוף ונשמה ומבאר הפסוק שכמו שהגוף של האדם הוא מסוג הנבראים הזקוקים למזון גם הנפש של האדם הוא מסוג הנבראים הזקוקים למזון ומזון הנפש גשמי כמזון הגוף אלא הוא מזון רוחני דכיוון שהנשמה עצמה היא אור רוחני שבא מהשם יתברך כנ"ל בענף א´ גם המזון של הנשמה הוא תוספת אור רוחני וזה בא על ידי התורה והמצוות ואם אין האדם נותן לנשמתו את המזון הרוחני הזה אם כן נשמתו נמצאת ברעב ואפילו אם יתן לגופו כל סוגי המזון הגשמי עדיין נשמתו ברעב גדול וזה הסיבה שהרחוקים מהתורה אפילו אם יש להם כל רצונם מכל מקום מרגישים ריקנות ושממון בתוך נשמתם מפני שאם אין נותנים את המזון לנשמה הנשמה ברעב קשה ורק על ידי התורה והמצוות משביעים את הנשמה וכמה שנשמתו של אדם יותר גבוהה הוא זקוק ליותר מזון רוחני ולמזון רוחני מסוג ועוצמה יותר גבוהים והנה יש להאריך בדברים שבפרק זה בענף א´ ובענף ב´ אריכות רבה שהם שרשים עצומים לעניני המדרגות גבוהות אבל אכמ"ל ועיין עוד מש"כ בהמשך חיבור זה בחוברת מדרכי העליה עיי"ש