לעיתים, קשה להבין את המונח "נביאי שקר" וצריך לפרק אותו לגורמים, משום שיש סוגים שונים של נביאי שקר, חלקם אפילו אנשים טובי לב - אבל מבחינת ההלכה הם נביאי שקר לכל דבר.
ישנם שלושה סוגי שקרניות ב"קוראות בקפה", ואחת יותר מסוכנת מחברתה.
הראשונה, התמימה שפרנסתה אינה מצויה, הלכה ולמדה באיזה קורס או ספר "לנבא" באמצעות צורות. כל מי שבא אליה, היא, בצורת ״מטפל - מטופל״ מעבירה לו את הנתונים האלו, ואם לא מועיל - לא מזיק.
השנייה היא שקרנית יותר מדופלמת: מתוך תשובות לשאלותיה וגם על ידי תנועות הגוף, היא משיגה מידע ורוקמת עתיד כזה או אחר למטופליה.
ומדוע היא מסוכנת יותר? שכן זו שלמדה בקורס ייתכן שיש אמת קטנה במה שהיא אומרת. השנייה, לעומתה, משקרת ואין בה תועלת כלל.
והחמורה מכולם היא השלישית. היא לא מבינה בקפה וגם אינה שקרנית. היא באמת מעוניינת לעזור. היא קיבלה ״מתנה״ מבורא עולם והיא משתמשת בו.
היא רואה דברים ומנתחת אותם והרבה פעמים צודקת ואפילו מדייקת, אך בגלל שזה נראה לציבור הרחב כדבר חדש, וכדי לעדן את "נבואותיה", היא טוענת שהיא קוראת בקפה למרות שהיא אפילו לא יודעת להכין אותו.
כדי להבין את הסכנה הטמונה בה, יש להקדים ולהסביר את מהות ה"מתקשרים" למיניהם.
מהיכן באים כוחותיהם, והאם יש לכך מקור בקדושה?
מסע אל עולם השקר
לפני כשמונה שנים יצאתי לחקור את הנושא וראיינתי 11 מתקשרים. ניסיתי אותם בהרבה תחבולות וחקרתי לעומק ההלכה והקבלה.
המסקנות שלי מהמחקר יפתיעו גם אתכם.
את כל אחד מהנבדקים שאלתי האם ברור לו מהיכן הוא מקבל את המידע ה"נבואי".
התשובות היו מוזרות למדי, וממש לא חד משמעיות.
אחד מהם הסביר כי יש אדם שעומד לידו ומסמן לו בידיים מה להשיב. השני סיפר שהוא מקבל מידע מהמלאך רפאל, אחת אחרת אמרה שהיא מודרכת על-ידי רחל אמנו, רביעית על ידי הבבא סאלי.
כל הנבדקים, ראוי לציין, אינם שומרים מצוות.
היה קשה להסביר להם שלקבל הדרכה ממלאכים וצדיקים, דרושה קדושה עליונה שלא כל אחד יכול להשיג.
ביקשתי לשאול אותם באיזו דרך הם השיגו את כוחותיהם. היו כאלה שטענו כי הם הושגו לאחר התבודדות ממושכת, אחרים אמרו שהכוחות הגיעו מאליהם.
לצורך המחקר השתתפתי בכמה קורסים כאלו בכדי להתחקות אחר שורש העניין ולראות אולי ישנה בעיה הלכתית בכל נושא התקשור. בד בבד חיפשתי בספרים הקדושים מקור לדבר.
להפתעתי, אחרי קריאה פשוטה בספר הברית ראיתי טקסט מאוד מוכר, שנראה כמלל שהועתק מתוך ספר נודע של קורס בתקשור.
באותו שלב, גיליתי שקיימים שני סוגים של נבואה. את אחד מהם מתאר רבי חיים ויטאל בשער "רוח הקודש" - שאם אדם ישתדל בלימוד תורה או במצווה מסוימת ויהדר בה עוד ועוד, הרי הוא בורא לו מלאך שגודל ככל שהמצווה מתהדרת על ידו, ולבסוף אותו מלאך יושב על כתפו ומגלה לו סודות.
כמובן שאין זה הנושא דידן.
דרך שניה היא להתבונן לתוך עצמיותה של נשמתו, ובהתבודדות זו להעלות נשמתו מחוץ לגופו ולהתחבר לגופים רוחניים ולקבל מהם מידע.
אמנם המשפט האחרון נראה קצר, אך לפעמים לוקח לאדם שנים רבות עד שהוא לומד לסגל לעצמו יכולת כזו של התבוננות פנימית.
חולמים בהקיץ
ננסה להסביר בקצרה: מכשיר הרדיו אינו יכול לקלוט את גלי האתר כאשר הוא ניצב בתוך כיפת עופרת, אך מספיק לעשות חור קטן ולהוציא את האנטנה בכדי שנשמע קול בוקע מתוכו.
כך גם אצלנו: מסביבנו ישנן הרבה מאוד ״גופים רוחניים״ כאלו ואחרים. ישנן רוחות של מתים, ישנם פקידים ואוצרים ועוד (מי שרוצה רשימה מפורטת יכול לדלות אותה מתוך ספרו של הרב פתייה ״מנחת יהודה הרוחות מספרות״).
בכל לילה עולה נשמתנו לבורא עולם לתת לה ״דין וחשבון״. היא יוצאת מגופנו ושומעת סביבה את אותם יצורים רוחניים, מה שלא יכלה לעשות כאשר הייתה בתוך כיפת העופרת.
כל התהליך הזה נקרא במילה אחת - חלום.
רבי אברהם אבולעפיא (1240) שהיה תלמיד חכם עצום בנגלה ובנסתר פיתח שיטה לפיה אפשר, על ידי התבוננות בשמות הקודש, להכריח אותנו לעבור את אותו תהליך של חלום אבל בהקיץ ובכך ליישם את לימוד הקבלה, הלכה למעשה.
השיטה הכתה גלים ודרכו של רבי אברהם אבולעפיא, כמו כל דבר חדש שאסור מן התורה, גידלה לה מתנגדים. הגדול שבהם היה הרשב"א שיצא נגדו וקרא לו נבל ועוד מילים שקשה לפיקסלים שבמסכי לסבול. הוא ראה בו כנביא שקר וכמשיח שקר.
אמנם, לזמנו היתה המלחמה צודקת ונכונה אך עם השנים התברר אחרת,
החיד"א העיד עליו וכתב: ״חיי עולם הבא, הוא ספר שחיבר רבי אברהם אבולעפיה בעיגול שם ע״ב וראיתיו על קלף כתב יד. ודע שהרשב״א בתשובותיו סי׳ תקמח והרב ישר בספר מצרף לחכמה זלזלו בו כאחד הריקים ויותר. ברם קושטא קאמינא חזיתיה לרב גדול ממארי רזין ובישראל גדול שמו ואחרי דברו לא ישנו, שהוא מקרב לספר הנזכר, ותושע לו ימינו״.
כלומר, יוצא מדברי החיד״א שאותו צדיק השתמש בשיטתו של רבי אברהם והצליח בה. השיטה עובדת.
אותו חכם היה ללא ספק הרמ״ק בספרו "ספר הפרדס" שער פרטי השמות, ויתירה מכך - חלקים נרחבים מספריו של רבי אברהם אבולעפיה הועתקו מילה במילה בספרי תלמיד האר״י הקדוש, רבי חיים ויטאל זצוק״ל בספר "שערי קדושה" חלק רביעי שהודפס רק בשנים האחרונות.
מאז, היו רבים שהשתמשו בדרכיו של רבי אברהם חלקם צלחה דרכם וחלקם השתמשו בתורה זו כקרדום לחפור בה. ומכאן אנו מבינים את דעת גדולי הדור שיצאו חוצץ נגד כל מי שרק מראה זיק של ״נבואה״, כי הרי סבלנו במשך הדורות מאותם סוג של אנשים שסיגלו לעצמם את אותו דפוס.
כלומר, פתאום שומעים על מישהו שהיה או עודנו בור ועם הארץ הופך לבעל מידות מיוחדות - מדבר עם מלאכים או יודע נסתרות, עושה ניסים, מעמיק בדברי קבלה ועודנו לומד הלכה פשוטה.
פתאום הוא מנסה להחזיר את עם ישראל בתשובה או מנסה להחזירם לארץ הקודש ולהילחם לקראת המלחמה הגדולה שאוטוטו צריכה להיפתח. צריך, כך הוא אומר, לעזוב מיד את ארצות הנכר ואפילו מגייס לכך את הגויים.
וכשמגיע הזמן הכול קורס כי שום דבר לא קרה. פעמים המלך המושל מעניש רק את ה״צדיק״ ועדתו, ופעמים עם שלם סופג מהלומה קשה על התגרות בגויים לחינם.
דוגמאות יש לרוב ומספיק לעיין בספרו של הרב המבורגר ״משיחי השקר ומתנגדיהם״ רואים שרובם לא אמרו שהם משיחים אלא ניבאו באותה דרך שדיברנו.
נשמות של שקר
ונחזור לדרכי ההתנבאות. ככל שאדם יתעלה בקדושה, כך הוא יתקשר עם גופים רוחניים יותר קדושים.
אך היות ואין אפר פרה להיטהר בו אין אנו יכולים להגיע לדרגת המלאכים אלא נשארים עם הדרגות הנמוכות שהן הרוחות, אותן נשמות של מתים המסתובבות להם בעולם.
כאשר אדם מתבודד עם עצמו, מה שמכונה "מדיטציה", נשמתו עולה כמין פריסקופ בצוללת ומתחבר לנשמה הקרובה אליו או לאדם שמולו ואותה נשמה מעבירה אינפורמציה למתקשר.
אם כן, מה הפסול בתהליך כזה?
שוב נשלח אתכם לעיין בספרו של המקובל הגדול הרב פתייה שבו הוא מסביר שרוחות לא יודעות את העתיד הרחוק, והחיסרון הגדול הוא שנשמה של רשע שקרן נשארת כזו, גם בעולם הבא.
כלומר, אותו מתקשר רואה בעיניו נתונים שהרוח מטעינה אותו בהם והוא חי את זה, הוא מרגיש בכל גופו, אבל אם הנשמה היא של אדם שקרן, כך גם יהיו הנתונים הללו.
אני מאמין למתקשר שזה מה שהוא רואה, אין לי שום ספק בכך, אך למתקשר אין שום ידיעה ברורה אם הנתונים אמיתיים. הרוח אפילו יכולה להזדהות כצדיק או מלאך כזה או אחר, והכי גרוע שבגרועים כאשר הוא רוצה לקנות את המתקשר או מטופליו או זורק פיסת מידע אמיתי שמדהימה את שומעיו, אבל כל מטרתו הוא להכשיל בסוף את שומעי לקחו.
המאמר הזה מתומצת, וקשה להכניס בו מידע שאני מוסר במשך שלושה שיעורים.
קטן אני מלומר דברים כאלו ואחרים על כל מאן דהו, ולכן אני בכוונה לא מתייחס למקרה של הרב ניר בן ארצי שמצוות החסד היא בראש מעייניו, אך מי שישכיל יבין מהמאמר את הכללים הבסיסיים ויקשר אותם לכל אדם בהיסטוריה.
ולכל מי שבטח יגיד "אם היית אצלו, היית מדבר אחרת" אז לשאלתכם, הייתי.